Page 6 - זרעים - אדר תשע"ב
P. 6

‫מכתב לאמא‬

                                                                           ‫אימא יקרה‪,‬‬

                     ‫את ודאי אינך מבינה כיצד אני יכולה לקרוא לך «יקרה» מצד אחד‪ ,‬ועם זאת להפקיר כך את הבן שלך‪ ,‬יוסי‪.‬‬
                                                                                                         ‫אבל את אכן יקרה לי‪.‬‬

                                       ‫היום התקשרת אלי שוב‪ ,‬שוב התלבטתי אם לענות לך‪ ,‬ושוב‪ ,‬אחרי כמה צלצולים עניתי‪.‬‬
                      ‫ושוב הסברתי לך יפה‪ ,‬שאין מקום לכולם‪ ,‬ושהילד שלך מקסים‪ ,‬אבל מה לעשות‪,‬זה לא תלוי בי וכו› וכו›‪...‬‬
                  ‫אני חושבת שאפילו נשמעתי טוב‪ ,‬בטוחה בעצמי‪ ,‬עומדת על שלי‪ ,‬עם «ראש על הכתפיים» כמו שאומרים‪...‬‬

                                                                     ‫ושוב‪ ,‬הבטחתי לחשוב על זה‪ ,‬ושוב ‪ -‬ניתקתי את הטלפון‪.‬‬
                                                                                                               ‫ניתקתי ובכיתי‪.‬‬
                                                                                                                       ‫בכיתי‪.‬‬

                                                      ‫בכיתי‪ ,‬כי אני יודעת שאני לא יכולה להאמין בשום דבר שהוצאתי מהפה‪.‬‬
          ‫בכיתי‪ ,‬כי מה אני יכולה להגיד לך? שבמשך שעה פיזרתי סיסמאות לאוויר? שהמחוז מכניס לי כל מיני דברים לראש?‬

                                                             ‫שלבני עקיבא אין באמת פתרון מספק למי שאינו נכנס להדרכה?‬
                                                                                                              ‫ואת יודעת מה?‬

                                                                                 ‫אני מבינה אותך‪ .‬מבחינתי ‪ -‬זכותך להתעצבן‪.‬‬
                                                                ‫אם אני הייתי את ‪ -‬אני מתארת לעצמי שזה מה שהייתי עושה‪.‬‬

                                                                             ‫ולמרות זאת‪ ,‬אני מרגישה ששכחנו משהו בדרך‪...‬‬
                                                                                             ‫אני לא באתי לפה כי משעמם לי‪,‬‬

                                                                                     ‫ולא‪ ,‬גם לא באתי לפה כדי לפגוע בילדים‪,‬‬
                                                                                         ‫ולא‪ ,‬לא באתי לפה כדי לעשות דווקא‪.‬‬
                                                                                                            ‫באתי לעשות טוב‪.‬‬

                                                                    ‫ואני מתפללת לפני ריבונו של עולם שיעזור לי לעשות טוב‪.‬‬
                                                                               ‫הכנסה להדרכה זה פאזל מורכב ומסובך מאוד‪.‬‬
                                                                                         ‫לכל אחד בפאזל יש רצונות אמיתיים‪,‬‬
                                                                                    ‫ולכולנו ביחד יש מטרה אחת ‪ -‬שיהיה טוב‪.‬‬

                                          ‫ובסופו של דבר‪ ,‬כולנו בני אדם‪ .‬גם את‪ ,‬גם אני‪ ,‬גם הרכז‪ ,‬גם המדריך וגם הבן שלך…‬
                                                                          ‫והלוואי שהיינו יכולים כולנו לדעת מהו הטוב באמת‪.‬‬

                                        ‫לצערנו‪ ,‬איננו יודעים‪ ,‬רק מנסים בכל מאודנו לדעת‪ .‬כל שנותר לנו הוא להאמין ולקוות‪.‬‬
                                 ‫ואני חייבת לומר לך דבר נוסף ‪ -‬לפעמים מי שמעכב את הילד שלך אחרי שלא נכנס להדרכה‪,‬‬

                                          ‫זאת לא אחרת מאשר את ‪ -‬אימא יקרה‪ .‬תעשי טובה לך‪ ,‬לו ולכולנו ‪ -‬בואי נעבוד יחד‪.‬‬
                                                                                            ‫מאחלת לך את כל הטוב שבעולם‪.‬‬

         ‫הקומונרית‬

‫זרעים ‪ -‬עלון תנועת בני עקיבא בישראל | אדר תשע"ב ‪7‬‬
   1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11