Page 7 - זרעים-גליון תשרי תשפ"ד-סוכות- ספטמבר 23
P. 7
אי אפשר לאבד את הלב
הרבנית נעמי שפירא
ראש מרכז 'אבקשך' ומרצה במדרשה לנשים
באוניברסיטת בר-אילן
יש הכרה אמונית שה' הוא טוב,
והוא קרוב פחות או יותר .יש איזהאני חושבת שלרבים היום
ביטחון ,גם במי שנקראים 'דתיי הרצף' ,שה' מקבל אותנו כמו שאנחנו .המגבלה
בזה היא הקושי להתחייב ,להתמסר אפילו ,למשהו שלא עובד לפי התנאים שלנו.
העובדה שרבים חיים בתחושה שהאדם הוא במרכז היא רפואה לעומת העולם שבו האדם
היה שקוף .אבל זו גם מגבלה ,כי המחשבה הזו מחלישה את השייכות ,את היכולת
להתמסר לעשייה.
"בהקשר הזה יש הרבה כוח לקבוצה ,שמסבירה לנערים ולנערות כמה כוח יש להם
בידיים .אני זוכרת את עצמי כחניכה בבני עקיבא לפני שבת ארגון ,כמה הייתי מעורבת,
ונתנו לי כבוד ,הרגשתי את שבת ארגון אחרת ,הרגשתי שיש לי חברה שמעריכה את
הכוחות שלי ודוחפת אותי קדימה.
"זו עוצמה חזקה של תנועת נוער ,ההבנה שהשייכות באה עם מחויבות .זו ברכה .וזה לא
נעצר רק בבין אדם לחברו ,אפשר לקחת את זה גם לבין אדם למקום .הנאמנות שלנו לה',
לתורה ,המוכנות שלנו להיות שונים ,לא ללכת בתלם ,להיות נושאי בשורה ,זה שריר
שאנחנו לא מאמנים מספיק .ההבנה שדברים שאנחנו חושבים שמגבילים אותנו הם גם
אפשרות ,שאנחנו יכולים להתמודד עם הרצונות שלנו ,זו הבנה חשובה.
"אני לא הייתי חילונית ,אבל התחזקתי מאוד בזכות בני עקיבא .חוויתי שם עלייה של
קומה נוספת .היום מדברים נפש ורוח ,מדברים על החיפוש ,הרצון ,השייכות ,ההתגייסות.
הדיבורים האלה יכולים להוליד עוצמה ודבק שילכו עם האדם.
אנחנו אם ויראה. אהבה בלי מצוות לעשות אפשר "אי
רק עושים
כשהתחברנו ,אז עבדנו את עצמנו ולא את הקב"ה .לא נעים להגיד ,אבל זו האמת .מצד
שני ,אם אנחנו רק צייתנים ,איבדנו את הלב .ואי אפשר לאבד את הלב.
"הרב עמיטל זצ"ל הציע שפה אחרת :שפת הנאמנות .זו מילה רכה ,פנימית יותר .אנחנו
צריכים להבין שקשר בלי נאמנות הוא לא באמת קשר .גם באהבה לפעמים אנחנו עושים
משהו בשביל הזולת גם אם אנחנו לא מחוברים למה שאנחנו עושים .כי אנחנו נאמנים.
"זה לא אומר שנכפה את עצמנו סתם ,אלא כי אנחנו מאמינים שהקב"ה אוהב אותנו
ומקיים אותנו ,ושהתורה שהוא נתן היא העצה הכי טובה להיות אדם שלם ומאיר
ונשמתי .ואולי אנחנו לא רואים את זה ,זה כי יש לנו מוגבלות ,כי הגוף מושך אותנו לכל
מיני כיוונים .אבל אנחנו צריכים להיאחז בתורה גם כשאנחנו לא מבינים.
"חשוב שנחנך שהתורה היא חיינו .יש מקומות שמעמיקים בהם בתורה ,וזה
בית המדרש .אבל התורה צריכה לפגוש אותנו בכל מרחבי החיים ,ובטח שגם
בתנועה .רבי עקיבא העמיד את קרנה של התורה שבעל פה .אנחנו לא צריכים
להפוך למרכז ישיבות ,אבל ברור שאי אפשר להיות מנותקים מהתורה בתנועה .איך
לעשות את זה בפועל? תלוי בגיל ובקבוצה .אני פגשתי את פרקי אבות בבני עקיבא,
וזה השפיע עליי מאוד .זה נתן לי אופק ,ולא הייתי היחידה .אנחנו צריכים לחיות חיים
יהודיים אותנטיים ,חיים שיונקים מהתורה על כל מרחביה".
תשרי תשפ״ד 7
