Page 12 - זרעים - טבת תשע"ז

‫סיכום חודש יובל | ‪ 20‬שנה לשבטי יובל‬

‫שמתבונן בה‪ ,‬שאינם מאפשרים לנו לראות מיהי סיון‪.‬‬ ‫אל תרחמו עלינו‬
‫ולא‪ ,‬אין כאן אנשים רעים‪.‬‬
‫אוריה חזן‪ ,‬ראש תחום חינוך מיוחד‬
‫רחמים הם רגש חיובי בסך הכול‪.‬‬
‫אבל הם מחזיקים אותנו חזק במקום‪ ,‬וכל עוד אנחנו נאחזים בהם אין‬ ‫לא מזמן התפרסם סקר שערכו בג'וינט‪ ,‬שהציג נתונים על אנשים עם‬
‫מוגבלות בישראל ובעולם‪ .‬בנתונים המטרידים שעלו שם היה הנתון‬
‫לנו אפשרות לנוע‪.‬‬
‫הזה‪:‬‬
‫אז למה הנתון ההוא מטריד? בדיוק לכן‪.‬‬ ‫"‪ 57%‬מהאנשים חשים רחמים כלפי אנשים עם מוגבלות"‪.‬‬
‫כל זמן שאנחנו חשים רחמים כלפי אנשים עם מוגבלות‪ ,‬אנחנו לא‬
‫ולמה זה מטריד אותי?‬
‫מאפשרים לעולם להתקדם‪.‬‬ ‫כי זה משקף אותנו יותר מכול‪.‬‬
‫אנחנו מגבשים עמדות מוטעות ומנציחים את השוני בכל פינה‪.‬‬ ‫הרגש התמים לכאורה והרחמים שאנחנו חשים מציגים את כל תפיסת‬
‫ולא רק אנחנו‪ ,‬גם האדם עם המוגבלות נתקע במקום‪ ,‬וכמה שהיה‬
‫יכול להתקדם ולפרוח אילו רק שחררנו והענקנו לו את הזכות שכבר יש‬ ‫עולמנו‪.‬‬
‫ואולי זה יהיה ברור יותר אחרי הסיפור‪:‬‬
‫לו ממילא‪ .‬לחיות‪.‬‬
‫ל‪ 20%-‬מאוכלוסיית מדינת ישראל יש מוגבלות של ממש‪.‬‬ ‫זה התחיל כשסיון נולדה‪ .‬היא היתה תינוקת יפיפייה‪ ,‬חייכה לכולם‪.‬‬
‫לא ייתכן שלכל אדם חמישי יש מוגבלות – ועדיין נחשוב שאנחנו‬ ‫אבל משהו‪ ,‬משהו קטן‪ ,‬הרגיש קצת אחר‪ .‬משהו בהתפתחות שלה גרם‬

‫שונים כל כך‪.‬‬ ‫להורים שלה לחשוש‪ .‬והחשש הזה גדל שם עמוק בבטן‪.‬‬
‫לא ייתכן שמציאות כזו נמצאת סביבנו ולא נפעל לשנותה‪.‬‬ ‫כשהבן של השכנים התהפך‪ ,‬כשהילדים בגן עשו את הצעדים‬
‫הראשונים‪ ,‬וסיון לא‪ .‬כשההורים של סיון ירדו אתה לגן המשחקים והיא‬
‫ולכן אנחנו כאן‪.‬‬
‫זה התחיל בדיוק לפני ‪ 20‬שנים‪,‬‬ ‫רק ישבה בארגז החול ולא עשתה הרבה‪.‬‬
‫כשהצטרפו לבני עקיבא חניכים עם צרכים מיוחדים כדי להיות חלק‬ ‫החשש‪ ,‬הו‪ ,‬החשש‪...‬‬
‫מלא מהתנועה‪ .‬חלק בלתי נפרד‪ .‬החניכים האלה לימדו אותנו שיש יותר‬
‫דומה משונה‪ .‬הם נמצאים במסעות‪ ,‬במחנות ובפעילויות בסניף‪ .‬אלו‬ ‫הם ניסו להשתיק אותו‪ ,‬בוודאי‪.‬‬
‫הם חניכים עם מוגבלות המלמדים אותנו להתבונן אל מעבר‪ .‬ואנחנו‪,‬‬ ‫אבל הוא כבר קיבל שם‪.‬‬
‫אנחנו זוכים לתת להם מקום שבו הם יכולים להיות באמת מי שהם בלי‬
‫שכנה אחת אמרה להם שזה "מוזר"‪.‬‬
‫להסתיר את המגבלה‪.‬‬ ‫והאחרת המליצה לבדוק‪" ,‬כי‪ ...‬תראו‪ ...‬יש פה משהו 'אחר'"‪' .‬אחר'‪,‬‬
‫מקום שמבין את הצרכים שלהם ומבקש להתאים את עצמו על מנת‬
‫ככה היא קראה לו‪.‬‬
‫שיוכלו להיות יחד ולשנות את המציאות‪.‬‬ ‫אבל הרגע שגרם לדבר הזה בבטן להתפוצץ היה דווקא שקט‪ ,‬בלי‬
‫שבטי יובל מאפשרים לחניכים עם מוגבלות להיות שווים‪ ,‬להגיע‬
‫לסניף בדיוק כמו האחים שלהם‪ .‬ללמוד תכנים שמעשירים את עולמם‪,‬‬ ‫מילים‪ .‬רק מבט נוקב בעיניים‪ ,‬והבעה שמשדרת רחמים‪.‬‬

‫לפגוש חניכים ללא מוגבלות‪ ,‬בני גילם‪ ,‬וליצור חברויות אמתיות‪.‬‬ ‫וסיון כבר קיבלה שם נוסף‪' ,‬מפגרת'‪.‬‬
‫שבטי יובל לימדו אותנו שיש מקום לכולם‪ ,‬שתנועה של עם אינה‬ ‫ואחר כך זה התחלף ל'מוגבלות שכלית התפתחותית'‪ ,‬ככה חשבו‬

‫מחמיצה אף אחד בדרך גם אם זה עולה‪ ‬הרבה זמן וכסף‪.‬‬ ‫שטוב יותר‪.‬‬
‫שבטי יובל גידלו בתנועה דור – או בעצם שני עשורים – של‬ ‫והשנים חלפו‪ ,‬והדברים השתנו‪.‬‬
‫חניכים שאינם מפחדים מהשוני‪ ,‬שמצליחים‪ ‬להסתכל קצת אל מעבר‬ ‫אבל דבר אחד נשאר לאורך כל הדרך‪.‬‬
‫לחיצוניות‪ ,‬אל מעבר לכל מה שנראה לי אחר‪ .‬שמבינים שבחברה‬
‫מתוקנת לכל אחד יש חלק גם אם הוא חושב אחרת ופועל לאט או שונה‬ ‫רחמים‪.‬‬
‫ממני‪ .‬שלמדו להוריד את המסכות ולא לפחד להיות חשופים ולהרגיש‬
‫וסיון גדלה‪ ,‬והלכה לבית ספר‪ ,‬וכל כך אהבה לשיר‪.‬‬
‫באמת‪ ,‬עם כל הלב‪ .‬‬ ‫המורה הציבה אותה בשורה הראשונה למרות שזה בכלל לא התאים‬
‫ואת המתנה הגדולה הזו בחרנו להביא לבני עקיבא‪.‬‬
‫פעם בשנה‪ ,‬למשך חודש אחד‪ ,‬בני עקיבא מקדישה את הזמן ואת‬ ‫לה‪,‬‬
‫כי איך אפשר לומר לה לא? היא סבלה מספיק‪.‬‬
‫המחשבה להיכרות עם המציאות‪.‬‬ ‫וסיון גדלה והתחילה לחפש עבודה‪ .‬והעסיקו אותה ברשת מזון‪.‬‬
‫למפגש עם אנשים עם מוגבלות‪..‬‬ ‫סיון מגיעה בכל בוקר ב‪ 8:00-‬בדיוק‪ ,‬ובדיוק בשעה ‪ 11:30‬היא מורידה‬

‫את הסינר והולכת הביתה‪.‬‬
‫למה מעט כל כך? אתם שואלים‪,‬‬
‫כי איך אפשר לדרוש ממנה יותר? הרחמים האלה שעוטפים אותה‪,‬‬
‫שמאפילים על כל מה שהיא יכולה‪ ,‬שמטשטשים את הראייה של כל מי‬

‫‪12‬‬