Page 9 - זרעים - טבת תשע"ז

‫טבת תשע"ז ‪ .‬ינואר ‪2017‬‬

‫מחכה לשקט‬ ‫לא מפסיק ללמוד ממנו‬ ‫צילום‪ :‬רמי זרנגר‬

‫מילים ולחן‪ :‬אודי ולילך דוידי‬ ‫דוידי גדל ביישוב קדומים‪ ,‬היה חניך בבני עקיבא‬ ‫"חיוך קטן‬
‫ובוגר שבט המבשר‪ ,‬אך את שנותיו כמדריך העביר‬ ‫ומילה טובה הם‬
‫מחכה לשקט הזה שיעטוף אותי‬ ‫דווקא בקריית ארבע‪ .‬כשהגיע לנגן בפזמונסניף של‬ ‫המון בשבילם‪.‬‬
‫ויגיד לי הנה זה בא‬ ‫הסניף המקומי התאהב בו ובא להדריך במקום‪ ,‬ושם‬
‫יש לפעמים‬
‫מחכה לרוח הזו שתנשוב על פני‬ ‫גם הכיר את לילך אשתו‪.‬‬ ‫תחושה שעם‬
‫ותרגיע את הסערה‬ ‫נתן מגיע לסניף בני עקיבא אצלכם ביישוב?‬ ‫חבר'ה כאלה‬
‫"האמת שלא‪ ,‬וגם לא יצא לנו לחשוב על זה‪ .‬ברוך‬ ‫צריך לעשות‬
‫אני בוער מבפנים וכל תמונות חיי‬ ‫ה' במעון אין הרבה ילדים מיוחדים‪ ,‬ושילוב הוא עניין‬ ‫דברים ענקיים‪,‬‬
‫עולות מתוך הבעירה‬ ‫לא פשוט כל כך‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬כמו שכבר אמרתי‪,‬‬ ‫משוגעים‪...‬לא‬
‫נתן מעדיף תמיד את הבית ונלהב פחות להשתתף‬ ‫חייבים‪ .‬הדברים‬
‫מחכה לשקט הזה שייתן מים קרים‬
‫לנפש עייפה‬ ‫במסגרות כאלה ואחרות"‪.‬‬ ‫הקטנים‪,‬‬
‫האם לדעתך נכון לשלב נערים ונערות כמו נתן‬ ‫פעילות בני‬
‫עוד רגע יגיע השקט הזה‬ ‫במסגרות מעורבות‪ ,‬או שמוטב ליצור מסגרות‬ ‫עקיבא פשוטה‬
‫שישתיק את לבי הסוער‬ ‫כמו עם חניכים‬
‫נוגע לא נוגע בשקט הזה‬ ‫המיועדות רק להם?‬ ‫רגילים – כמובן‬
‫"אני המאמין הכי גדול בהשתלבות; אני בטוח שזה‬ ‫ברמה שלהם‬
‫כמו גל שהולך וחוזר‬ ‫נכון‪ .‬נתן כל הזמן היה משולב‪ ,‬מבית הספר היסודי‬ ‫– יכולה להעיף‬
‫וכשהוא יבוא סדקים שבלב‬ ‫– וגם היום בבית חינוך עיוורים‪ ,‬שמשלב אותם כל‬
‫יזכירו שפעם היה שם כאב‬ ‫הזמן‪ .‬אני חושב שזה נכון ביותר לא רק להם אלא גם‬ ‫אותם"‬
‫ובעיקר לאנשים הרגילים כביכול‪ .‬אני רואה שיש לי‬
‫אז אדע שאני שלם‬ ‫מה ללמוד ממנו כל הזמן; גם היום‪ ,‬אחרי ‪ 21‬שנה‬
‫שאני אתו‪ ,‬אני לא מפסיק ללמוד ממנו אף על פי‬
‫מחכה לשקט הזה שיפתח את עיניי‬ ‫שהוא כביכול המיוחד ואני הרגיל‪ .‬הנורמלי זה הוא‪,‬‬
‫בסופו של חורף סגריר‬ ‫ואצל חבר'ה כמוהו אני מזהה הרבה יותר יישוב‬
‫הדעת‪ ,‬פחות רדיפה‪ .‬אני חושב שריבונו של עולם‬
‫את קולך שמעתי עמוק בשדות‬ ‫ברא את האדם דומה יותר להם‪ ,‬שלו יותר‪ ,‬רגוע‬
‫וצעדי כשלו כרגיל‬ ‫יותר‪ ,‬לא כמונו‪ .‬גם בהופעות שעשיתי עם שבטי‬
‫יובל של בני עקיבא ראיתי עד כמה השילוב הזה‬
‫מחפש בתוך תוכי את קולך האינסופי‬ ‫בתנועה טוב להם‪ ,‬אך הוא מיטיב לא פחות עם שאר‬
‫שישטוף את הלבטים‬ ‫החניכים והמדריכים‪ .‬כל מי שבא במגע עם החבר'ה‬
‫האלה מקבל איזון ופרופורציות לחיים‪ .‬כשאנחנו‬
‫אני רץ כמו שיכור והוא לידי‬ ‫'תומכים' בהם אנחנו בעצם תומכים בעצמנו הרבה‬
‫קרוב רחוק‪...‬‬
‫יותר‪ ,‬מעבר למצווה הגדולה שיש בדבר"‪.‬‬
‫•••‬ ‫איזה מסר היית מעוניין להעביר למדריכי שבט‬
‫"השיר 'מחכה לשקט' נכתב תוך כדי חיבוק‪ .‬לא‬
‫סתם חיבוק‪ ,‬חיבוק עם בני הבכור‪ ,‬נתן חיים‪' .‬ילד‬ ‫יובל ולרכזי החינוך המיוחד בתנועה?‬
‫מיוחד' מכנים אותו‪ .‬הייתה לי תחושה שכתבנו‬ ‫"קודם כול‪ ,‬אל תחשבו על עתיד רחוק כל כך‪ ,‬אל‬
‫אותו יחד‪ .‬הוא בחיבוק‪ ,‬בחיוך ובאנרגיות שהוא‬ ‫תחשבו על תוצאות‪ .‬אתם עושים להם טוב? אתם‬
‫הזרים אלי‪ ,‬ואני עם דף ועט‪ .‬הוא בשתיקה שלו‪,‬‬ ‫חווים אותם‪ ,‬עושים טוב אתם? זה ‪ 200%‬ממה‬
‫כי המילים מכבידות עליו‪ ,‬ואני? אני רק כותב‪.‬‬ ‫שהייתם צריכים לעשות‪ .‬יש עניינים שנראים לכם‬
‫כל חיי אני מחפש לגלות אותו‪ ,‬נוגע – לא נוגע‬ ‫קטנים ובשבילם הם כל העולם‪ .‬חיוך קטן ומילה‬
‫בו‪ .‬בכל פעם שאני מצליח קצת להתקרב‪ ,‬הוא‬ ‫טובה הם המון בשבילם‪ .‬יש לפעמים תחושה‬
‫חומק ממני‪ .‬אני מנסה לשמוע את קולו הפנימי‪,‬‬ ‫שעם חבר'ה כאלה צריך לעשות דברים ענקיים‪,‬‬
‫ומחפש דרך להגיע אל תוכו‪ .‬השקט של הילד‬ ‫משוגעים‪ ...‬לא חייבים‪ .‬הדברים הקטנים‪ ,‬פעילות‬
‫שלי‪ ,‬שהוא כבר כמעט גבר‪ ,‬הוא מדהים‪ .‬את‬ ‫בני עקיבא פשוטה כמו עם חניכים רגילים – כמובן‬
‫הקול שלו‪ ,‬הקול האינסופי‪ ,‬הבלתי נשמע‪ ,‬אני‬ ‫ברמה שלהם – יכולה להעיף אותם‪ .‬גם אם נדמה‬
‫שומע עמוק בשדות‪ .‬ועם כל שלב שעובר‪,‬‬ ‫לכם שלא היה כלום‪ ,‬שלא הקשיבו‪ ,‬דעו שזה‬
‫השלמות שמסתתרת מתחת לסדקים הרבים‬ ‫מצוין‪ .‬לפעמים אנחנו רואים שאיזה עניין שדיברנו‬
‫הנראים כלפי חוץ‪ ,‬שלמות אחרת כל כך‪ ,‬נגלית‬ ‫עליו עם נתן לפני המון זמן פתאום חוזר אליו‪.‬‬
‫אלי יותר ויותר‪ .‬ובסופו של יום את קולו של‬ ‫פשוט תמשיכו עם מה שאתם עושים בהמון אמונה‬
‫אלוקים אני מחפש יותר מכל‪ ,‬את קולו של‬
‫אלוקים אני מבקש לשמוע עמוק בתוך תוכי‪,‬‬ ‫ואהבה"‪.‬‬
‫ולדעת לאן עכשיו‪ ,‬קול אינסופי‪ ,‬שנותן לי כח‬

‫להתמודד עם הדברים שאני לא מבין"‪.‬‬

‫‪9‬‬