Page 16 - זרעים - טבת תשע"ז

‫נקודות שחשוב לדעת על הטרדות ופגיעות מיניות‬
‫מרים שפירא ‪ -‬פסיכולוגית קלינית וראש מרכז מהו"ת ישראל‬

‫למסיבת יום ההולדת של אימא כדי לשמח אותה ואומר לי שלא לספר – זה‬ ‫גם בנים וגברים נפגעים – לפי הנתונים‪ ,‬בגיל הילדות אחוזי הפגיעה‬
‫סוד טוב‪.‬‬ ‫בילדים ובילדות כמעט זהה‪ .‬בגיל ההתבגרות אחוזי הפגיעה בנערות עולים‪,‬‬
‫אך עדיין יש נערים שנפגעים‪ .‬לפגיעה בגברים יש פעמים רבות ממד קשה‬
‫רוב הפגיעות המיניות מגיעות מצד אדם המוכר לנפגע או לנפגעת –‬ ‫של בושה‪ ,‬ולאורך ההיסטוריה גברים שנפגעו נטו הרבה פחות לדווח על‬
‫המיתוס שלפיו אונס מתרחש במקרה של בחורה בחצאית קצרה שהולכת‬ ‫הפגיעה ולטפל בה‪ .‬היה אצלי בקליניקה בחור כבן ‪ 30‬שאשתו דחפה אותו‬
‫בסמטה אפלה ואנס תוקף אותה – הוא שגוי‪ .‬רוב גדול של הפוגעים הם‬ ‫ללכת לטיפול‪ ,‬והתברר שבמשך שנות הילדות והנערות הוא סבל מפגיעות‬
‫אנשים המוכרים לנפגע או לנפגעת‪ .‬אם כן‪ ,‬איך מחנכים ליחס בריא וחיובי‬ ‫מתמשכות מצד הדוד שלו‪ .‬היה לו קשה מאוד להגיע לטיפול‪ ,‬והאדם‬
‫כלפי אנשים שונים ולמתן אמון לצד זהירות נדרשת? זו שאלה טובה‪ .‬חשוב‬ ‫היחיד בעולם שהוא סיפר לו על הפגיעה היה אשתו‪ .‬הוא לא שיתף את בני‬
‫שנאיר פנים‪ ,‬אבל לא ניתן לאיש להתקרב למקומות הפרטיים שלנו‪ ,‬וזה‬ ‫משפחתו כי חשש שהגילוי יפרק את המשפחה‪ .‬כדי להתמודד עם דברים‬
‫כאלה צריך הרבה כוח ובדרך כלל גם ליווי מקצועי‪ .‬היום בישראל משרד‬
‫כולל אמירות לא נעימות ומגעים מטרידים‪.‬‬
‫אין קשר בין צורת הלבוש של האישה ובין הסיכוי שלה להיפגע מינית –‬ ‫[ איך מחנכים ליחס בריא וחיובי כלפי אנשים שונים ולמתן‬
‫גם המיתוס הזה‪ ,‬שלבוש חשוף מזמין פגיעות מיניות‪ ,‬הוא שגוי‪ .‬הנתונים‬ ‫אמון לצד זהירות נדרשת? זו שאלה טובה‪ .‬חשוב שנאיר‬
‫מראים שאין התאמה בין מידת החשיפה של הבגד ובין מספר הפגיעות‪ .‬יש‬ ‫פנים‪ ,‬אבל לא ניתן לאיש להתקרב למקומות הפרטיים‬
‫אמירה‪ ,‬שהייתה רווחת יותר בעבר‪ ,‬ולפיה נערות צריכות להתלבש בצניעות‬
‫כדי שלא לגרות את היצר של הבנים‪ .‬זוהי אמירה שגויה בעיניי‪ .‬האמירה הזו‬ ‫שלנו‪ ,‬וזה כולל אמירות לא נעימות ומגעים מטרידים ]‬
‫שייכת לאמירות שיש בהן האשמת הקרבן‪ ,‬ולשמחתנו הסגנון הזה נעשה‬
‫מקובל פחות‪ .‬הקרבן הוא קרבן‪ .‬לנערות בגיל ההתבגרות יש דחף נכון וחיובי‬ ‫הרווחה מממן טיפול מלא לנפגעים ולנפגעות באמצעות מרכזים מורשים‬
‫לתת מקום לגוף שלהן‪ ,‬ואנחנו צריכים לנתב אותו למקום של כבוד לגוף‪,‬‬ ‫המתמחים בתחום‪.‬‬
‫להבנה שיש בו קדושה ולשמירה עליו לתפקידו המיוחד במסגרת הנישואין‪.‬‬
‫בנים יכולים לשלוט בעצמם – נוצר אצל חלקנו דימוי מסוים שלפיו הנער‬ ‫חינוך למיניות בריאה ולמוגנות מתחיל מגיל צעיר ביותר – חשוב לדבר‬
‫אינו יכול לשלוט ביצריו‪ .‬יש נשים שמגיעות לחיי הנישואין בפחד‪ ,‬כאילו‬ ‫עם ילדים כבר מגיל צעיר על הגוף שלהם כדי שיכירו אותו היכרות בריאה‪.‬‬
‫הן מתחתנות עם איזו חיה שאינה מסוגלת לשלוט בעצמה‪ ,‬וחשוב לשוחח‬ ‫מהם האיברים הפרטיים שלי? עלינו ללמד את ילדינו שהגוף שלנו הוא טוב‬
‫על ההיבט הרגשי עוד לפני שניגשים לאיסורים ההלכתיים‪ .‬צריך להדגיש‬ ‫וחשוב‪ ,‬שהוא מרכבה שהקדוש ברוך הוא נתן לנשמה שלנו‪ .‬אחת הדרכים‬
‫לנער שהיצריות שהוא חש היא טבעית‪ ,‬שהוא עומד להפוך לגבר‪ ,‬שהגוף‬ ‫לגעת בעניין הזה – והיא נלמדת בין השאר דרך סיפורי ילדים והצגות‬
‫שלו מתכונן למלא את תפקידו – וכשהוא יהיה נשוי התפקיד הזה יתממש‬ ‫ייעודיות – היא בהבחנה בין סוד רע ובין סוד טוב‪ .‬אם מישהו נוגע בי בצורה‬
‫לא נעימה ואוסר עליי לספר – זה סוד רע‪ .‬אם מישהו מתכנן אתי הפתעה‬
‫במלואו‪ .‬גדרי ההלכה נבנים על הבסיס הזה‪.‬‬

‫'בואו נדבר על זה' ‪ -‬יוצרים חברה של שיח והקשבה‬
‫רות מלכא ‪ -‬עו"סית התנועה (מחליפהאתרחלנאומברג‪,‬שיצאהלחופשתלידה)‬

‫נושאים מורכבים? איך מתמודדים? למי פונים? איך מגיבים?‬ ‫כשאנו באים לעסוק בנושא 'מוגנות תנועתית'‪ ,‬בראש ובראשונה אנו‬
‫אנחנו נדרשים הן להיבט האישי – איך מדריך מגיב לחניך הפונה אליו‬ ‫מונעים מהחובה הדתית שלנו לנהוג כבוד זה בזה ומהאיסור החמור לפגוע‬
‫ומשתף אותו במצוקתו? והן להיבט הקבוצתי – איך אני כמדריכה מגיבה‬ ‫באדם אחר – בגופו או ברכושו‪ ,‬מתוך המשימה שקיבלנו עלינו – לבנות‬
‫כשעולה נושא מורכב המטריד את החניכים שלי? האם אפשר לדבר אתי‬
‫על דברים מהסוג הזה? האם אני מסוגלת בעצמי ליזום שיחה על נושא‬ ‫חברה צודקת‪.‬‬
‫אנחנו שואפים‪ ,‬כאבן יסוד‪ ,‬ליצור חברה שמאפשרת שיח; שמרגישים‬
‫שמעסיק אותם? איך עושים את זה נכון?‬ ‫בה בנוח‪ ,‬שמתקיים בה דיבור פתוח וכן‪ ,‬בונה מקדם‪ ,‬ורוצים לחנך את‬
‫כשחניכים מציפים נושא כלשהו‪ ,‬מורכב ככל שיהיה‪ ,‬ואנו מתעלמים‬
‫וממהרים לעבור לנושא אחר – אנו עלולים להעביר מסר בעייתי‬ ‫עצמנו להקשיב‪ ,‬לדבר‪ ,‬לשמוע‪ ,‬לשתף‪.‬‬
‫מתוך היסוד הזה נגזרת האחריות הבסיסית שלנו ליצור מרחבי פעילות‬
‫שבנושאים הללו איננו משמשים כתובת‪.‬‬ ‫מוגנים שאפשר לדבר בהם ושיש מי שיקשיב בהם; מרחבים שהפרט‬
‫המסר שאנו רוצים להטמיע הוא הפוך; אנו רוצים ליצור חברה‬ ‫חש בהם מוגן ויודע שתמיד תהיה לו כתובת בעת הצורך; מרחבים‬
‫המעודדת שיח פתוח ומוגן גם בעניינים רגישים או מורכבים‪ ,‬ועל כן נעודד‬
‫את החניכים שלא לשמור דברים בבטן ובכל מצוקה למצוא מישהו שהם‬ ‫שמצטמצמת בהם האפשרות לפגוע‪.‬‬
‫סומכים עליו ויכולים לשתף אותו‪ .‬כשדברים מדוברים‪ ,‬אחוזי הפגיעות‬ ‫אנו רוצים ומחויבים להיות כתובת – מרמת המדריכים ועד אחרון‬
‫עובדי התנועה‪ .‬אנו רוצים ומחויבים לתת כלים לשטח – כיצד לפתוח‬

‫‪16‬‬