Page 15 - זרעים - אדר א תשע"ו
P. 15
.1הצגת רקע היסטורי על העלייה הבריטים את המבצר ,ואנחנו נכנסנו ילדים באים לפה?
אליו בריקודים ובשירה עם ספר תורה.
אפשר לעשות זאת בצורה חווייתית על ידי הקראת אז יכולנו לישון בחדרים ,היו לנו שם אם כך ,נראה שהצעד של הנוער לעלות לביריה לבדו,
עדויות של נוער שעלה לביריה או בהצגת העדות. מי גשם והיו תנאים טובים יותר .עד רק עם צריפים ואוהלים ,ולהתיישב על ההר ,נוגע
הרגע ההוא ישנו בשני צריפים ואוהל. בנוער של היום ומסמל להם ערכים שלאורם צריך
.2שיח המגבלה על 20איש פגה ,וצמחנו בערך
ללכת.
איפה העלייה פוגשת אותנו? האם הדרך שלהם הייתה ל 50-איש". "לאחר העלייה של הנוער הייתי ב 20-החברים
נכונה? מה אני הייתי עושה לו הייתי במצב כזה ,לו הייתי שעלו לשמור על הנקודה וליישב אותה .עד שהגענו
נער? האם הערכים של פעם רלוונטיים גם לימינו? על מה היה הקושי בתקופה ההיא? לשם הייתה במקום פלוגה מקובצת של אנשי הגליל,
מה אנחנו צריכים להילחם היום? האם אנחנו נלחמים על והם הסתכלו עלינו בתדהמה ואמרו' :מה זה ,ילדים
"אני לא יודע .היינו בלב היישוב ,הרימו אותנו
ערכים שלנו ,במה זה בא לידי ביטוי? למעלה .אפילו בכפר תבור היה מכל מים גדול באים לפה?' אמרנו להם שאנחנו לא ילדים ,אנחנו בני
שכתבו עליו 'ביריה' ,אפילו שם היו אתנו .עד היום עקיבא – ואנחנו נחזיק את המקום הזה" ,מספר שפט.
.3מתודות "בבוקר ובלילה היו באים קצינים בריטים לעשות
עומד שם אותו מכל המים". רישום עם תעודת הזהות ,כדי לראות שאנחנו עומדים
כל חניך מקבל קלף המתאר אופי של נער מאותה תקופה (שעולה בהסכם ויש רק 20איש על ההר .ביקרו אותנו מכל
בעלייה הראשונה; שמתלבט אם לעלות; שבוחר שלא לעלות) ונדרש יש חוויה שזכורה במיוחד מהימים שם? היישוב ,מכל שדרות הציבור באו לראות אותנו ,את
להציג אותו .אחר כך אפשר לשוחח האם אני מתחבר אל הנער ההוא, הפלא הזה של 20חבר'ה שיושבים שם בראש ההר.
"בל"ג בעומר ,כמו היום ,הלכו לקבר רבי שמעון בר היו גאים בנו ,שלחנו לנו חבילות .גם הרב ציון מאיר חי
ומה אני הייתי עושה. יוחאי .היינו שני אנשים בטרסות ,והחליטו שאנחנו עוזיאל ,הרב הראשי באותה תקופה ,בא לבקר אותנו".
לא נוכל ללכת כי היינו צריכים לסיים את הבנייה
כל חניך מקבל דמות היסטורית מאותה תקופה ,לדוגמה :הרב הראשי שלנו לאותו היום ,כדי שלחבר'ה למחרת תהיה עבודה. אליאב כהן" :מאיפה השגתם אוכל?"
לישראל ,חייל בריטי ,פלמ"חניק שנעצר ,נער העולה לביריה .החניכים בהתחלה נשארנו ,ואז אמרנו לעצמנו' :מה? לא נהיה
אצל רבי שמעון?' והחלטנו ללכת לבד בוואדי מביריה "קנינו בצפת" ,עונה שפט" .היה לנו חמור ,ואתו הבאנו
מציגים את הדמויות ומקבלים רקע היסטורי על אותה תקופה. עד מירון ברגל ,ובלילה הגענו לשם .פתאום הם ראו גם מים .הקרן הקיימת לישראל נתנה לנו עבודה
אותנו אחרי שעות והופתעו' :מה אתם עושים פה?' במקום :ייעור – לטעת עצים ליערות .פינינו אבנים כדי
הצגת הקשר בין ארץ ישראל לעם ישראל :הצגת כתבי חידה לפענוח שנוכל לזרוע ובנינו טרסות ,מדרגות אבן חקלאיות.
שמובאות בהם ההבטחות האלוקיות של עם ישראל לארצו ,אמירות חווינו את החג והשתתפנו בריקודים". אני הייתי אחד מאלו שבנו את הטרסות .הקרן
ציוניות של אנשי ציבור לאורך השנים ,כגון הרצל ,ז'בוטינסקי ,ראשי הקיימת הביאה ערבים שלימדו אותנו איך לבנות ,וכך
ממשלה וצבא – גם מימינו .לבקש מכל חניך לבחור משפט שהוא למה אתה חושב שסיפור ביריה תפס והפך למדנו .לאחר חודשיים ,בסביבות חג השבועות ,עזבו
למיתוס?
התחבר אליו ולתאר איפה הוא פוגש אותו בחייו.
"זה לא רק ביריה ,זה גם הלחימה על גוש עציון ועוד,
אין יותר ופחות .בביריה כל היישוב היה מאוחד .גם
עצם המעשה ,שבו בליל גשם סוער ,עמדו 2,000בני
נוער נגד הצבא הבריטי בלי נשק ,בלי אקדחים ,בלי
אבנים ,רק עם אוהלים וצריפים – וניצחו אותם".
בסיום הריאיון איחל גרשון שפט לנערים
להרגיש בעלייה לביריה כפי שהרגישו אז הוא
וחבריו .הנערים הודו לו ,אמרו שהסיפור הפך את
העלייה לביריה למשמעותית יותר בעבורם ושהם
יספרו את הסיפור לחבר'ה בישיבה .לבסוף אמר
אליאב כהן לשפט" :תודה שבנית את המדינה הזאת,
החזקת אותה למעננו".
ושפט רק חייך ואמר" :אני החזקתי את המדינה?
המדינה היא שהחזיקה אותי".