Page 19 - זרעים - תמוז תשע"ה

‫טור אישי‬

‫שרה יאלו ∙ רכזת תכנית שורשים בבני עקיבא‬ ‫הסיפור שלהם‬

‫אלעד ליפשיץ‬

‫שכל קורא ינסה לשאול את עצמו‪ :‬מה הוא יודע‬ ‫הסיפור שלהם הוא הסיפור של כולנו‪.‬‬ ‫זו לא‬
‫על הקהילה? על ההיסטוריה שלה? עד כמה היא חלק‬ ‫לפני כחודש נזעקה זעקה בתוך עם ישראל‪ ,‬זעקה‬ ‫קריאה של‬
‫אינטגרלי מפסיפס צביון התרבויות‪ ,‬המנהגים וההלכה‬ ‫שאם קראתם‪ ,‬שמעתם או דיברתם עליה‪ ,‬מילות‬
‫המפתח שתיארו אותה היו‪ :‬האתיופים‪ ,‬גזענות‪ ,‬קיפוח‪,‬‬ ‫קהילה‪.‬‬
‫של עם ישראל כיום?‬ ‫מסכנים‪ ,‬מתמסכנים‪ ,‬אלימים‪ ,‬ברברים‪ ,‬עבריינים וכן‬ ‫זו קריאה‬
‫אם יצא לכם להכיר ילד‪ ,‬בחור‪ ,‬בחורה‪ ,‬מבוגר‬
‫או זקן מהקהילה ‪ -‬האם תהיתם לעצמכם פעם מה‬ ‫הלאה‪.‬‬ ‫של עם‪:‬‬
‫הסיפור שהם הביאו אתם? איזה מסע תלאות הם‬ ‫התמונות ששודרו נשאו חותם של אלימות‪ ,‬של‬ ‫עם שעודנו‬
‫ומשפחתם נדרשו לעבור כדי לזכות ולעלות למדינה?‬ ‫מחאה של קהילה אחת‪ ,‬של כעס ותסכול רב‪-‬שנים‪,‬‬
‫אתם יכולים לקרוא למחאה הזו "מחאת יוצאי‬ ‫ובינינו‪ ,‬לא בדיוק הבנתם גם על מה בדיוק הם מוחים‪:‬‬ ‫מפולג‬
‫אתיופיה" כפי שמשדרים לנו‪ ,‬אך אני מציעה כאן‬ ‫הרי נותנים לקהילה הכול ‪ -‬הנחות‪ ,‬מבצעים‪ ,‬סבסודים;‬ ‫בתוכו‪.‬‬
‫אפשרות אחרת‪ ,‬אפשרות להציץ לשורשי הכאב‪,‬‬ ‫מה‪ ,‬אם כן‪ ,‬חסר? על מה בעצם הם בוכים‪ ,‬ולמה‬ ‫אם איננו‬
‫לשורשי הקהילה הזו‪ .‬אין זו קריאה של קהילה; זו‬ ‫מצליחים‬
‫קריאה של עם‪ .‬עם שעודנו מפולג בתוכו‪ .‬אם איננו‬ ‫באלימות?‬ ‫להבין כיצד‬
‫מצליחים להבין כיצד המחאה הזו נוגעת גם אלינו‪ ,‬אנו‬ ‫בתוך הסערה שהתחוללה ברחובות ובלבבות‬ ‫המחאה הזו‬
‫של המוחים נכחתי אני‪ ,‬שרה יאלו‪ ,‬שעליתי עם‬ ‫נוגעת גם‬
‫נדרשים לחשבון נפש אישי וציבורי‪.‬‬ ‫הוריי מאתיופיה והתחנכתי בישראל‪ .‬עמדתי מנגד‪,‬‬ ‫אלינו‪ ,‬אנו‬
‫בני עקיבא חרתה על דגלה את המשפט שבו‬ ‫חצויה בין שתי זהויות בתוכי‪ :‬זהות אחת שמרגישה‬ ‫נדרשים‬
‫היא מתגאה‪" :‬בני עקיבא‪ ,‬תנועה של עם"‪ ,‬ואני תוהה‬ ‫ומבינה את הכאב המתפרץ כאן בשיאו‪ ,‬וזהות שנייה‬ ‫לחשבון‬
‫לעצמי מיהו אותו עם‪ ,‬ממה הוא מורכב‪ ,‬והאם כל‬ ‫ששייכת למדינה ולעם ישראל ומרגישה חלק‪.‬‬ ‫נפש אישי‬
‫מרכיביו באים לידי ביטוי בתנועה‪ .‬יש כאן סיפור של‬ ‫עמדתי מול מלחמת אחים לנגד עיניי‪ .‬למראית עין‬ ‫וציבורי‬
‫קהילה בתוך עם‪ ,‬סיפור של חלום וגעגוע לירושלים‪,‬‬ ‫ראיתי את מה שהמדיה שידרה לי ‪ -‬את האלימות‪,‬‬
‫אמונה תמימה‪ ,‬סיפור שחובה להשמיע ולדבר אותו‪.‬‬ ‫את הביטויים הקשים‪ ,‬את הנבדלות; אך בעין רגישה‬
‫אם אנו רוצים לשמש סמל ומופת לאחדות עם ישראל‪,‬‬ ‫ובלב מיוסר אפשר לראות את מה שלא נמצא על‬
‫עלינו לפתוח את שערינו ואת לבנו ולהכיר לעומק‬ ‫פני השטח‪ .‬עבורי‪ ,‬המחאה החברתית הזו ייצגה כאב‪,‬‬
‫תרבות ועולם של ילדים שהם חלק מהתנועה‪ .‬יש לנו‬ ‫כאב של חלום שהתנפץ‪ ,‬של כמיהה להיות חלק מעם‬
‫הזדמנות להרחיב ולהעשיר את הזהות היהודית שלנו‬ ‫שאליו הקהילה השתוקקה לשוב ולהתאחד‪ ,‬רצון עז‬
‫בכך שנבחר לשאול‪ ,‬ללמוד ולחבור באמת ובגובה‬ ‫להכרה‪ ,‬הכרה בכוחות ובעוצמות שיש בקהילה‪ ,‬אלה‬
‫העיניים לאוצרות התרבות ולדמויות שנמצאות ממש‬ ‫שלא ידועים ואפילו לא מוערכים בחברה; ולבסוף ‪-‬‬
‫אתנו תחת אותה קורת גג תנועתית‪ .‬כשנבין שזוהי‬ ‫החשיבות בלהשמיע סיפור‪ ,‬סיפור שגודלו לא מוכר‬
‫זכות וחובה כאחד‪ ,‬ניצור תנועה רב‪-‬גונית בפעיליה‬ ‫ברצף ההיסטורי של מדינתנו הקטנה‪ ,‬סיפור של‬
‫ובחניכיה‪ ,‬בתכניה ובשיח המשותף‪ .‬כולי אמונה שבכך‬ ‫קהילה שהקריבה בחייה ובנפשה כדי לחיות על אדמת‬

‫נקרב בצעד נוסף את גאולת ישראל‪.‬‬ ‫ארץ הקודש‪.‬‬

‫‪19‬‬