Page 16 - זרעים-ניסן-תשע"ז
P. 16
צילום :מירב בסון אורי מלמד סטנדאפיסט
פסח תשנ"ג ואני בפריז ,לפני פחות משנה סיימתי צבא ועכשיו אני בטיול הגדול .לא ,לא נסעתי להודו
או לדרום אמריקה ,אני נוסע רק למקומות שיש בהם דמוקרטיה ונייר טואלט.
ובכן ,נסעתי לצרפת לטיול שנמשך שלוש שנים; למדתי שם צרפתית ותרבות צרפת באוניברסיטה
הקתולית של פריז .גרתי בדירת סטודנטים קטנה ברובע הלטיני והשותפים שלי לדירה היו בחור
שווייצרי ובחורה אנגליה.
אומר זאת כך ,יונית ,הרבה יהדות לא הייתה לי שם .גם ככה הייתי תל אביבי חילוני עם מעט מאוד
מסורת ,אבל פריז העצימה את הריחוק – עד שקיבלתי שיחת טלפון מחברים של ההורים ,הוא
פרופסור נכבד ,והם נמצאים בעיר בשנת שבתון אקדמית .הפרופסור פתח בשיחת נימוס" :מה
שלומך? איך פריז? איך בלימודים?" ואז הוא שאל" :איפה אתה בליל הסדר?" ופתאום נזכרתי,
ליל הסדר ,זה עוד מעט ,אפילו לא חשבתי על זה ועל מה עושים ולאן הולכים" .לא יודע" ,עניתי
לו" .מצוין" ,הוא ענה" ,תהיה אתנו" .וכך היה.
יום שני בערב ,חמישה באפריל למניינם .ולמנייני .אני עולה על הרכבת ,נוסע עד לפרבר דרומי מהוגן ,הולך
עשר דקות ברגל עד לבית פרטי גדול ,ושם בפנים עולם אחר .ליל סדר 15 .יהודים ויהודיות יושבים ומספרים
ביציאת מצרים .בחוץ אפריל .בפנים ניסן .בחוץ גלות .בפנים גאולה.
רביטל ויטלזון יעקבס סטנדאפיסטית וכותבת
כשהוא היה לא ידעתי שהוא ליל הסדר הכי משמעותי שיהיה לי .זה היה לפני 23שנה ,אני הייתי
בת ,14וזאת הייתה הפעם האחרונה שסבא שלי האהוב היה אתנו בליל הסדר .סבא שלי ,יוסף
חיים פוקסברומר זיכרונו לברכה ,היה ניצול שואה ,ובעבורו ליל הסדר היה השיא של השנה.
הוא חגג את החירות בכל גופו .סבא האהוב איבד במלחמה אישה ושני ילדים וכמעט את כל
משפחתו .במהלך המלחמה הוא נאבק בנאצים ובגזרותיהם ,ולמרות הסכנות הרבות התאמץ
לשמור על קיום מצוות בכל מחנות העבודה שעבד בהם.
בפסח הייתי מתבוננת בו; הוא היה המלך .לבש את הקיטל הלבן ושאג בקול" :אלא שבכל
דור ודור עומדים עלינו לכלותנו" .לשולחן הסדר הביא אתו תמיד את תיק הברזל ובו מסטינג
שהיה אתו במחנות העבודה .בתיק הזה עובדי הכפייה היו שמים את האוכל שלהם ,ואם
התיק היה הולך לאיבוד היו יורים בהם .מבחינת סבא 'והגדת לבנך' לא היה רק סיפור יציאת
מצרים אלא גם סיפור הגאולה מהמלחמה .בדמעות נוצצות היה שר 'לשנה הבאה בירושלים
הבנויה' .כמה שבועות אחרי ליל הסדר ההוא חלה סבא ,והוא נפטר בחג החנוכה ,מוקף במשפחתו ובנכדיו
האוהבים .ולכם ,ילדים ונכדים יקרים ,אמליץ :בכל חג חבקו את משפחתכם ונסו ללמוד ככל האפשר על
ההיסטוריה שלכם ועל המקום שהגעתם ממנו.
גם ככה הייתי תל אביבי חילוני עם מעט מאוד מסורת,
אבל פריז העצימה את הריחוק – עד שקיבלתי שיחת טלפון
מחברים של ההורים",איפה אתה בליל הסדר?" אורי מלמד{
הרבנית דנה סליי ראש 'מדרשת הרובע' בעיר העתיקה
לפני כחמש שנים הייתה רעיה בתי קומונרית במרכז קליטה לעולי אתיופיה 'בית אלפא' .במרכז הקליטה נמצאים
העולים בשנתיים הראשונות לאחר העלייה לארץ .פסח התקרב ורעיה ביקשה שנבוא אליה לחג ,לערוך את הסדר
במרכז הקליטה .את ליל הסדר חוגגים כל העולים יחד ,ולעולים רבים מאוד זהו ליל הסדר הראשון בחייהם.
הפלא התחיל כבר בתפילת ערבית .עשרות נשים ,גברים וילדים לבושים בגדי חג לבנים מסורתיים ,כולם הגיעו
לתפילה והקשיבו בשקט מוחלט לדבר תורה .ליל הסדר עצמו נערך באולם ספורט ענקי .כל משפחה קיבלה שולחן
עם קערת סדר ובני הנוער של המרכז היו המלצרים.
התחלנו בקריאת ההגדה ומהר מאוד הבנו שצריך למצוא דרך אחרת ,שכן המילים קשות מדי ולא כולם באולם יודעים
לקרוא .ברוך בעלי עלה על כיסא והציג בפנטומימה את יציאת מצרים ,רעיה תרגמה לאמהרית ונוצר סביבנו מעגל
של ילדים והורים ,מקשיבים ומתרגשים לשמוע את הסיפור .ברוך שאל את הילדים שאלות ,וילד שענה תשובה
נכונה – קיבל סוכרייה .את האושר של ילד כזה ואת הגאווה של הוריו קשה לתאר .אין מחזה מדהים יותר מלראות
אולם שלם של אנשים שרבים מהם אינם מבינים את הנאמר אבל כולם מקשיבים ומתרגשים כל כך להשתתף בזה.
לאט התאספו לשולחן שלנו בני נוער ,וגם כשהסדר נגמר וכולם הלכו הם נשארו אתנו ,ביקשו לשמוע עוד דבר תורה,
שרו את השירים שהכירו ,שאלו שאלות וכל כך שמחו בנו ובערב המיוחד הזה.
התחושה של לספר את סיפור יציאת מצרים – לקיים את המצווה כפשוטה – ולראות דור חדש נרגש מעלייתו ארצה
והצטרפותו למהלך ,מה היא אם לא גאולה?
��������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������� 16 //////////////////////////////
