Page 30 - זרעים - טבת תשע"ז

‫מרכז הדרכה‬ ‫חברותא ‪ -‬לומדים יחד‬

‫ילהשדאיתעסחתמפשםצקקאמלתהלכ?םכןםבפלכליעללוממלוחוודתדדחחשתווויביוכירןיפיתאיעערבההכיממלדתעוהארםעיבםהיחרחבלדרכבושהלע‪-,‬רטובחבנבבוהשרושבותאליתא?א‪,‬ם‬
‫רלוונטיים‪ .‬לימוד נעים!‬

‫ממשיכים לצעוד‬ ‫‪.1‬‬

‫"הם לא הרגו אותם מפני שהיו חלשים מהם‪ ,‬אלא מפני שהיו טובים מהם‪ .‬לא הרסו את הגיטאות‬
‫מפני שהפיצו חיידקי טיפוס ומגפות‪ ,‬אלא מפני שגם בצפיפותם הפיצו קרני אור וחיידקי קדושה‪,‬‬
‫שהטמאים לא יכלו לעמוד בפניהם‪ .‬הם לא הציתו את בתי ישראל בעיירות אלא מפני שהאינסטינקט‬
‫לחש להם‪ :‬אלה הם הבתים היחידים בעולם שבנה לעצמו עם מבלי לעשוק עם אחר‪ .‬הם התפרצו‬
‫לחדרי הבתים האלה מפני שהרגישו שבפינות האפילות ההם‪ ,‬בכל הדוחק ובכל התלאה‪ ,‬מקננת‬
‫ירושת דורי דורות של כיסופים לחיים טהורים של יראת החטא‪ ,‬של ביטול כל ממלכות הארץ לעומת‬
‫מלכות שמים‪ .‬הם שיברו את רהיטי הבית‪ ,‬מפני שאפילו בביתו של האחרון שבישראל עמד שולחן‪,‬‬
‫שיהודי כשר בסעודתו הצנועה העלה אותו לדרגת מזבח‪ .‬הם ניפצו את המיטות מפני שגם מקרשי‬
‫עץ אלה עלה אליהם ריח חיי המשפחה הישראלים הזכים וחנק את החזירים כאשר יחנקו אדים‬
‫מרעילים‪ .‬הם התעללו ביונקים אילמים‪ ,‬מפני שכבר ממבטו של ילד יהודי בן יומו‪ ,‬מבריקה תביעת‬
‫הצדק ומסנוורת עיני רשעים‪ .‬הם התפרצו לעליות הקיר‪ ,‬מקום שם ישבו תינוקות של בית רבן ועסקו‬
‫בתורה בקול חנוק‪ ,‬מפני שכל עוד קול זה נשמע בעולם‪ ,‬אין השטן יכול לישון במנוחה‪ .‬עליך הורגנו‬

‫כל היום" (ד"ר עזריאל קרליבך‪" ,‬ספר החורבן')‪.‬‬

‫מהי הנקודה שרוצה להדגיש ד"ר עזריאל קרליבך?‬

‫מהו תפקידנו בזיכרון השואה?‬

‫לימוד משותף‬ ‫ואני קורא עליך‪,‬‬ ‫ממשיך לצעוד ‪ /‬עידן עמדי‬ ‫‪.2‬‬
‫בעקבות עשרה‬ ‫מתוך ספר זיכרונות‪ ‬‬
‫בטבת‪ ,‬יום הקדיש‬ ‫יום ראשון בבוקר‪,‬‬
‫ואולי אתה שומע‪,‬‬ ‫שוב אני נזכר‪,‬‬
‫הכללי‬ ‫אולי רק במחשבות‪ ‬‬
‫ואם כן‪ ,‬אז תענה לי‪,‬‬ ‫בעליות לירושלים‪,‬‬
‫על אחת מני רבות‪,‬‬ ‫קצת מתחיל להיות לי קר‪,‬‬
‫כשכולם נופלים למטה‪,‬‬
‫כשכולם נופלים למטה‪,‬‬ ‫אני חושב על המילים‪,‬‬
‫כשכולם נופלים למטה‪,‬‬ ‫שעל שער הברזל‪,‬‬
‫איך אתה‪ ,‬ממשיך לצעוד?‬
‫כבר עברו שנים מאז‪,‬‬
‫יום ראשון‪ ,‬הערב‪,‬‬ ‫תמיד אני זוכר‪ ...‬‬
‫מתחיל להחריש‪,‬‬
‫יום ראשון בבוקר‪ ‬‬
‫בדיוק עזבנו את הכותל‪,‬‬ ‫וקצת קשה לנשום‪,‬‬
‫צועדים בצד הכביש‪,‬‬
‫הלב המרוסק‪,‬‬ ‫כשריח העשן‬
‫מעלה בי נשכחות‪,‬‬
‫לאט מתחיל להת חבר‪,‬‬
‫את "כל אדם לגורלו"‬ ‫מהעיר הישנה‪,‬‬
‫מצליח לפורר‬ ‫מבית הכנסת הגדול‪,‬‬

‫מהילד הקטן‬
‫מציץ מהחלון‪...‬‬

‫"כאן בארץ חסרה התודעה היהודית‪ ,‬אפילו בקרב היהדות הדתית‪ .‬יש לספר לנוער הדתי על מעללי‬ ‫‪.3‬‬
‫הגבורה‪ ,‬כדי שלא יגיע יום חס ושלום בו תשאר השואה בידי היהדות החרדית ואילו הגבורה בידי‬

‫התנועות החילוניות" (ר' יחיאל גרנטשטיין‪' ,‬זרעים'‪ ,‬טבת תש"ל)‪.‬‬

‫ממה חושש ר' יחיאל גרנטשטיין?‬

‫מהי התודעה השלמה שאנחנו צריכים לחנך לאורה?‬

‫‪30 30‬‬