Page 28 - זרעים - טבת תשע"ז
P. 28

‫חבריאחידואדים‬                                  ‫סיפור בהמשכים‪...‬‬

                                       ‫הפינה לחניכי התנועה‬

‫(שוקו חם)‬                                              ‫חידודים‬                                               ‫יבלגדרוותתית‬
‫(קשת בענן)‬                                                                                                                                     ‫כפיר פשיטיצקי‬
                                             ‫חידון לחודש טבת ‪ /‬דברת רייטר‬
‫(ברד)‬                                                                                                                            ‫בפרקים הקודמים‪:‬‬
‫(האדמו"ר הזקן‪ ,‬הרב שניאור זלמן מלאדי)‬‫ביום זה אנו מתאבלים על תחילת המצור שהוביל‬        ‫טלי ואני נשלחנו מטעם התנועה למסע בזמן; נחתנו בתקופה לא ידועה‬
                                     ‫לחורבן הבית ומקווים שבמהרה יהפוך יום זה מיגון‬    ‫בכפר ופגשנו בו זקן שסיפר לנו על מגפה קשה שפקדה את הכפר ועל‬
‫(אורי אילן)‬                                                                           ‫התושבים – שהטילו עליו את האשמה במחלה‪ .‬התושבים הגיעו בהמון‬
                                                               ‫לשמחה‪ .‬איזה צום זה?‬    ‫לביתו של הזקן והאשימו אותנו ואת הזקן ברצון לגנוב את רכושם ולפגוע‬
‫(אבשלום פיינברג)‬
‫(יום הקדיש הכללי)‬                    ‫באותו היום אנו זוכרים גם את חללי השואה‬                                                                      ‫בכפר‪.‬‬
                                     ‫הקדושים אשר מקום קבורתם לא נודע‪ ,‬ולכן קיבל‬                                                                      ‫‪...‬‬
‫(עשרה בטבת)‬
                                                                ‫יום זה עוד שם‪ .‬מהו?‬   ‫אנשי הכפר התקדמו לעבר ביתו של הזקן‪ .‬לא ידענו מה הם הולכים‬
                                                                                      ‫לעשות‪ ,‬אבל ידענו שזה הולך להיות רע‪ .‬ואז טלי הוכיחה שיש בה יותר‬
                                     ‫הייתי חבר במחתרת ניל"י ונרצחתי במהלך משימה‬       ‫כוחות משדמיינתי‪ ,‬רצה בכל כוחה לראש ההמון הזועם ונעמדה מולו‪,‬‬
                                     ‫בכ"ו בטבת‪ .‬מגלעין של תמר שהיה בכיסי צמח עץ‬
                                                                                                              ‫מתנשפת בכבדות וזועקת בכל כוחה‪" :‬עצרו!"‬
                                             ‫דקל‪ ,‬ובזכותו נודע מקום נפילתי‪ .‬מי אני?‬   ‫"מדוע שנקשיב לשליחת השטן? רק כזבים יצאו מפיה"‪ ,‬אמר מנהיג‬

                                     ‫אני לוחם ישראלי והייתי נאמן למדינתי עד סופי‪,‬‬                                                                ‫ההמון‪.‬‬
                                     ‫וגם כאשר נפלתי בשבי העדפתי למות מלגלות‬           ‫"איננו שליחים של השטן!" קראתי אליו‪ ,‬אבל טלי העיפה לעברי מבט‬
                                     ‫סודות צבאיים‪ .‬הפתק שהותרתי אחריי ובו נכתב‬        ‫שאמר שמוטב שאשתוק משאדבר‪ ,‬שהרי אמרתי את המובן מאליו‪.‬‬
                                     ‫"לא בגדתי" נעשה סמל להקרבה ולנאמנות‬
                                                                                                   ‫נדרשו לי כמה רגעי כעס כדי להבין שלמעשה היא צודקת‪.‬‬
                                                                     ‫למדינה‪ .‬מי אני?‬  ‫"יש כאן אי‪-‬הבנה אחת גדולה!" קראה טלי‪" .‬אני בטוחה שאם תשבו‬
                                                                                      ‫ותדברו עם הזקן החביב תראו מיד שכל הכעס שלכם הוא לחינם וזוהי‬
                                     ‫בכ"ד בטבת נפטר רב חשוב וקדוש אשר יסד את‬
                                            ‫חסידות חב"ד וכתב את ספר התניא‪ .‬מיהו?‬                                                           ‫סתם טעות"‪.‬‬
                                                                                      ‫"אין טעם להקשיב לה"‪ ,‬קרא מנהיג ההמון‪" .‬זו בוודאי מזימה שלהם –‬
                                     ‫אני מופיע במהלך החורף‪ ,‬כאשר מתגבר הקור‪,‬‬          ‫להסיח את דעתנו בשעה שיגנבו את כל רכושנו‪ ,‬רק משום שיש לנו לב טוב"‪.‬‬
                                     ‫וכשמוספים לי טעם – ילדים אוהבים לאכול אותי‪.‬‬      ‫ההמון החל להתקדם וטלי מיד נעמדה בדרכו והתחננה‪" ,‬רק רגע‪ ,‬הניחו‬
                                                                                      ‫את כלי הנשק שבידכם לרגע אחד‪ ,‬בואו ננסה לדבר כמו אנשים בוגרים"‪.‬‬
                                                                             ‫מי אני?‬  ‫"כמו אנשים בוגרים?" חזר אחריה המנהיג בתדהמה‪" ,‬ניסינו לנהל שיח‬
                                                                                      ‫בוגר‪ .‬כבר בהתחלה ניסינו לפנות אל האיש המרושע הזה בנעימים‪ .‬פתחנו‬
                                     ‫אני מתגלה במפגש בין מים לאור ויש אומרים שאני‬     ‫לו את בתינו‪ .‬נתנו לו לישון בינינו! ובבוקר גם האיש וגם החפצים שלנו‬
                                     ‫יפה מכול‪ .‬לסימן שמזכיר את המבול אני נחשבת‪,‬‬       ‫נעלמו‪ .‬האם לא פנינו בכל הדרכים המקובלות? ודאי שפנינו! את צריכה‬
                                                                                      ‫להבין‪ ,‬ילדה‪ ,‬לפעמים צריך להתנהג עם אנשים באותו האופן שבו הם‬
                                                  ‫ולכן תיקנו לי ברכה מיוחדת‪ .‬מי אני?‬  ‫מתנהגים אתך‪ .‬נבריח אותו מכאן בכל דרך שנחפוץ‪ ,‬אם היא מקובלת‬

                                     ‫אין כמו לשתות אותי בבית כשבחוץ משתוללת‬                                                                   ‫ואם לאו"‪.‬‬
                                     ‫סערה‪ ,‬אני שוקולדי ואהוב על כל ילד וילדה‪ .‬מי‬                                           ‫טלי לא יכלה לשמוע זאת עוד‪.‬‬
                                                                                      ‫"אני מתחננת בפניך‪ ,‬בוא אתי‪ ,‬רק אתה – ותראה במו עיניך שכל חפציו‬
                                                                                ‫אני?‬  ‫הם שלו ולא שלכם‪ .‬הלוא תסכים לדרך אנושית זו לפני שתבחר בדרכים‬

                                                                                                                                      ‫שאינן מקובלות?"‬
                                                                                      ‫ראש ההמון התלבט‪ .‬נראה שהבין שכוונותיה של טלי טהורות‪ ,‬והיה מוכן‬
                                                                                      ‫ללכת לשם רק כדי להיות בטוח בצדקת דרכו‪ .‬הוא הנהן לעברה‪" .‬בסדר‪,‬‬

                                                                                                                                            ‫אבוא אתך"‪.‬‬
                                                                                      ‫לפתע נפתחה הדלת בבית הזקן‪ .‬הזקן עמד בפתח ומבט מפוחד ומטורף‬

                                                                                                                                            ‫מעט בעיניו‪.‬‬
                                                                                                        ‫“לא! לא אתן לכך לקרות! לא תיכנסו אליי הביתה!"‬

                                                                                      ‫‪28‬‬
   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32