Page 17 - זרעים - אלול תשע"הו

‫טור אישי‬

‫אל האין סוף ומעבר לו‬

‫אבשלום סלוק‪ ,‬מסיים בימים אלו את תפקידו כרכז הדרכה במחוז ירושלים‬

‫אלעד ליפשיץ‬

‫ואחרונים חביבים ‪ -‬הרכזים היקרים‪ ,‬שם כל‬ ‫כשנכנסתי לתפקיד לפני ארבע שנים‪ ,‬לקחתי את‬ ‫"בני עקיבא‬
‫המושגים מתערבבים והבית הופך לעבודה והעבודה‬ ‫הרכב שלי ונסעתי ברחובות ירושלים‪ ,‬נוסע ומתבונן‬ ‫הופכת‬
‫לבית‪ ,‬הילדים שלי עוברים מפקד עם דני המזכ"ל‪,‬‬ ‫ותוך כדי הנסיעה עולה בי המחשבה‪" :‬כל זה שלך" (נסו‬
‫והאישה (או הבעל) תומכת וחולמת (ולפעמים גם‬ ‫רגע במנגינה של מלך האריות)‪ ,‬לא במובן המגלומני‬ ‫להיות חלק‬
‫כואבת) יחד אתך‪ .‬בני עקיבא הופכת להיות חלק‬ ‫של השליטה הכוחנית‪ ,‬אלא במובן שכל זה באחריותי‪.‬‬ ‫מאישיותך‪,‬‬
‫מאישיותך‪ ,‬חלק מחייך‪ .‬אין דבר שקורה לידך‪ .‬הכול‬ ‫מהיום אבשלום אינו אבשלום הקטן שכל מה שמטריד‬ ‫חלק מחייך‪.‬‬
‫דורש תגובה‪ ,‬דיבור‪ ,‬מחשבה או עשייה‪ :‬חטיפת‬ ‫אותו זה רק הוא עצמו; מהיום מטרידות אותו שאלות‬
‫שלושת הנערים – יוצאים לרחובות; עולים מצרפת‬ ‫אין דבר‬
‫– קייטנות לילדי העולים; הבקעה דורשת חיזוק‪ ,‬אז‬ ‫גדולות‪.‬‬ ‫שקורה לידך‪.‬‬
‫בונים ומקימים‪ ,‬ועוד ועוד‪ .‬ואולי הכי פשוט והכי אמתי‬ ‫שאלות חיים ממש – מה מטריד את הנוער של‬
‫– החניך שלי עצוב ולא הגיע לפעולה‪ ,‬והמדריך היקר‬ ‫ירושלים? מה מחיה אותם? מה קשה להם? מה מסעיר‬ ‫הכול דורש‬
‫שם לב ומרים טלפון‪ ,‬שואל‪ ,‬מתעניין ומבקש בטובתו‪.‬‬ ‫את עולמם? לאן אני רוצה לקחת אותם? מה אני רוצה‬ ‫תגובה‪ ,‬דיבור‪,‬‬
‫כאשר מעל לכול הרגשתי שמרחפת שאלה אחת‬
‫גדולה – מה אתה רוצה לומר? לאן אתה רוצה להוביל?‬ ‫לומר להם? איזו נשמה אני רוצה לתת להם\בהם?‬ ‫מחשבה או‬
‫מה האות שהנשמה היקרה שלך תטביע בחניך‪ ,‬בסניף‪,‬‬ ‫יהיו שיגידו שזה קצת יומרני מצדי‪ ,‬והאמת היא‬ ‫עשייה"‬
‫שיש צדק בדבריהם‪ ,‬אך התנועה הזו‪ ,‬המעבר מאדם‬
‫ביישוב‪ ,‬בשכונה‪ ,‬בעם‪ ,‬בארץ‪ ,‬בתורה?‬ ‫פרטי לאדם כללי‪ ,‬לאדם גדול יותר‪ ,‬שיותר דברים‬
‫בתוך השאלה הזו טמון אמון גדול – אמון גדול‬ ‫שייכים אליו‪ ,‬שיותר דברים שייכים בו – התנועה הזו‬
‫בנוער היקר שלנו שטמונה בו נשמה אלוקית‪ ,‬טמון בו‬ ‫היא התנועה שראיתי קורמת עור וגידים לנגד עיניי‬
‫טוב ואנחנו מאמינים בו שינער אותנו המבוגרים אל‬
‫בכל הרמות ובכל השכבות‪:‬‬
‫עולם טוב יותר‪.‬‬ ‫ראיתי את זה במדריכים שלנו – ילדים בכיתה י'‬
‫קשה עליי הפרידה‪ .‬האם אמשיך לחלום חלומות‬ ‫שאני לא בטוח שהייתי מפקיד בידיהם את הילד שלי‬
‫גדולים? האם אמשיך להרגיש ש"כל זה שלי"? האם‬ ‫– איך פתאום הם מתעוררים לחיים‪ ,‬מקבלים אחריות‪,‬‬
‫אזדעק ואקום ואצעק כאשר תתרחש עוולה חברתית?‬ ‫מקבלים חיים‪ ,‬ופתאום הם מגלים עולמות‪ ,‬מגלים את‬
‫האם עדיין ישאלו אותי – היי אתה‪ ,‬מה אתה רוצה‬ ‫עצמם‪ ,‬ופתאום הם גדולים יותר‪ ,‬רוצים יותר‪ ,‬מאמינים‬

‫לומר? מה הנשמה שלך רוצה להטביע בעולם?‬ ‫יותר‪ ,‬דורשים יותר מעצמם ומהעולם‪.‬‬
‫אשריי שזכיתי להיות עמכם‪.‬‬ ‫ראיתי את זה אצל הקומונריות – נערות פשוטות‬
‫שמגיעות הישר מהתיכון לתפקיד שלא היה מבייש‬
‫בנימה אישית אני מרגיש ומקווה להמשיך להיות‬ ‫מ"פ בצה"ל‪ :‬אחריות חינוכית‪ ,‬לוגיסטית‪ ,‬ניהולית –‬
‫חלק מהחלום הגדול‪ .‬אני פונה אל הקומה הבאה של‬ ‫את כל תחומי האחריות בעולם אנחנו מניחים בידיהן‬
‫בני עקיבא ‪ -‬תנועת הבוגרים‪ ,‬גרעין משפחות של בני‬ ‫הצעירות‪ ,‬והן אינן שומטות ומפילות אלא אוחזות‬
‫עקיבא בעתלית‪ .‬הקומה שבה גם כאנשים בוגרים‬ ‫ומסתערות – הרבה טובה על חינוך ילדי ישראל אנו‬
‫צריכים לזקוף לטובתן – והן גדלות מתעצמות‪ ,‬שואלות‬
‫ובעלי משפחה ממשיכים לחיות את החלום‪ .‬הלוואי‪.‬‬
‫ולא מרפות עד שתימצא הדרך‪.‬‬
‫אל האין‪-‬סוף ומעבר לו!‬

‫‪17‬‬