Page 16 - זרעים - אלול תשע"הו

‫טור אישי‬

‫צריך אותך‬

‫יוגב אברהם‪ ,‬מסיים בימים אלו את תפקידו כרכז הדרכה במחוז יהודה‬

‫אלעד ליפשיץ‬

‫אוקיי‪ ,‬אז אני בפנים‪.‬‬ ‫ביום שני בבוקר המדריכה הגיעה ותלתה בכיתה‬ ‫"המשימה‬
‫ישיבת הצוות הייתה סוערת‪ .‬לקח לי קצת זמן‬ ‫שלט‪" :‬מחר בחמש פעולת פתיחה – כולם מגיעים!" זה‬ ‫הספציפית הזו‬
‫להיכנס לעניינים‪ ,‬ללמוד את השפה‪ ,‬להבין שאני כבר‬ ‫סוף סוף הגיע‪ ,‬אני הולך להיות חבר בשבט זרעים בבני‬
‫לא חניך‪ ,‬שיש לי אחריות‪ ,‬שמסתכלים עליי‪ ,‬שמחקים‬ ‫עקיבא! יום חמישי בערב‪ ,‬אמא חזרה ממרכז העיר עם‬ ‫נגמרה‪ .‬אני‬
‫אותי‪ .‬אבל כשהייתי בפנים נתתי את כל כולי‪ .‬רציתי אולי‬ ‫שקית קטנה ובתוכה מתנה‪ :‬מכנסיים כחולים וחולצה‬ ‫אמשיך מכאן‪,‬‬
‫לבנה‪ .‬בעוד יומיים‪ ,‬בשעה שלוש בדיוק‪ ,‬מפקד‪ .‬המפקד‬ ‫ואחזור ללבוש‬
‫להוכיח ליעל ולעינת שהן לא טעו‪.‬‬
‫ואז קיבלתי טלפון מאורית‪ .‬ניסיתי להסביר לה שאני‬ ‫הראשון שלי בשבט זרעים‪.‬‬ ‫את חולצת‬
‫בשיעור א' עכשיו‪ ,‬ונווה דקלים זה רחוק‪ ,‬אני לא יכול‬ ‫השעה אחת בלילה ואנחנו עדיין בסניף‪ .‬חייבים לסיים‬ ‫התנועה בכל‬
‫להתחייב‪ .‬אבל היא לא ויתרה ואמרה שאם לא אקח את‬ ‫לצבוע את הקירות‪ ,‬לעשות חזרות על השיר ועל הריקוד‬ ‫רגע שאדרש‬
‫זה‪ ,‬כל חבריא ב' בסניף פשוט ייעלמו‪ .‬אז לקחתי‪ .‬ועידה‬ ‫של השבט‪ .‬במוצ"ש נשתתף בתהלוכת לפידים שבסופה‬
‫סניפית‪ .‬את כל התפקידים שלא אוישו קיבלתי אני‪.‬‬ ‫לכך"‬
‫פתאום נכנסת רכזת ההדרכה‪ .‬היא קפצה לביקור‪" .‬מה‬ ‫מפקד שבו נעלה לשבט נבטים!‬
‫דעתך להדריך בסמינריון בחנוכה?" – "אני? אני בסך הכול‬ ‫במוצאי שבת כפיר ואני עוד עושים הכנות אחרונות‪.‬‬ ‫‪16‬‬
‫שיעור ד'‪ ,‬חזרתי לא מזמן מהצבא‪ ...‬אני עוד צריך ללמוד‬ ‫מחר יוצאים למחנה! נוסעים ליער עופר לארבעה ימים‪.‬‬

‫קצת"‪" .‬תבוא"‪ ,‬היא אומרת‪" ,‬צריך אותך"‪.‬‬ ‫הכול ארוז‪ ,‬ואיך לא‪ ,‬גם משחת השיניים‪.‬‬
‫יובל מתקשר‪" .‬תקשיב‪ ,‬יוגב‪ .‬אני מסיים בעוד חצי‬ ‫ברביעי‪ ,‬את החזרות לתסי"ם עשינו בבית ספר ישורון‬
‫שנה את התפקיד‪ ,‬חשבתי שאולי‪" – "..‬יובל"‪ ,‬אני עוצר‬ ‫כדי שלכולם תהיה הפתעה‪ .‬רגע לפני המפקד אני מקבל‬
‫אותו‪" ,‬אל תסיים את המשפט‪ .‬אין סיכוי‪ .‬אני מלמד עכשיו‪,‬‬ ‫מתנה מאמא‪ :‬כיפה חדשה‪" .‬תפתח אותה רגע לפני‬
‫ולומד‪ ,‬ונשוי‪ ...‬עזוב‪ .‬הדרכתי בכמה וכמה סמינריונים וזה‬
‫הספיק‪ ,‬זה גדול עליי‪ ,‬אני לא אצליח"‪ .‬אבל זה לא עזר‪.‬‬ ‫שמכריזים על השם החדש"‪ ,‬היא אומרת‪..‬‬
‫"שלום יוגב‪ ,‬מדברת הדס מכוח אדם‪ .‬רציתי לברך‬ ‫השליח מחזיק את המיקרופון ומרעים בקולו "ואתם‬
‫אותך ולבשר לך שהתקבלת‪ ,‬אתה רכז ההדרכה הבא של‬ ‫שבט הרא"ה‪ "...‬אני פותח לאט את הכיפה החדשה‪ ,‬ומגלה‬
‫מחוז יהודה"‪ .‬טלפון ראשון לעינת הקומונרית‪ ,‬לומר לה‬ ‫את האותיות "קוממיות – ייקרא שמכם"‪ .‬קוממיות‪ ,‬בקומה‬
‫תודה‪ ,‬שוב‪ ,‬לאחר שנים‪ ,‬על כך שהיא‪ ,‬כמו רבים אחרים‬ ‫זקופה‪ ,‬כיפה חדשה מאמא‪ ,‬עם שם השבט וסמל התנועה‪.‬‬
‫משהו עבר עליי בשנה שלפני הכניסה להדרכה‪.‬‬
‫בדרך‪ ,‬נתנו בי אמון‪.‬‬ ‫עברתי לבית ספר כללי‪' ,‬לא‪-‬דתי'‪ ,‬חשבתי להשאיר‬
‫שלוש שנים חלפו מאז אותה שיחה‪ .‬אני כבר לא‬ ‫הכול מאחור‪ .‬זה כנראה לא בשבילי‪ ...‬כך‪ .‬פתאום‪ .‬אבל‬
‫זוכר איך נראיתי אי‪-‬אז לפני‪ .‬אין‪-‬ספור רגעים‪ .‬שיחות‪,‬‬ ‫יעל לא ויתרה והעבירה גם את השם שלי לקומונרית‬
‫מפגשים עם נשמות‪ .‬מדריכים‪ ,‬קומונריות‪ ,‬מסעות מחנות‪,‬‬
‫החדשה‪ .‬עינת‪.‬‬
‫ישיבות צוות‪ .‬תפילות שאצליח‪ ,‬שאהיה ראוי‪.‬‬ ‫שני בערב‪ ,‬אני יושב בחוץ עם בני‪ .‬פתאום עינת‬
‫המשימה הספציפית הזו נגמרה‪ .‬אך החברות‪,‬‬ ‫ניגשת אליי‪" .‬יוגב‪ ,‬אתה רוצה להיכנס להדרכה?!" ככה‪.‬‬
‫השייכות‪ ,‬החיבור לתנועה‪ ,‬הרצון להמשיך ולחנך דור נאמן‬ ‫בלי שום התראה מוקדמת‪ .‬הייתי קצת בשוק‪" .‬את‬
‫ומסור‪ ,‬ממשיכים וביתר שאת‪ .‬אני אמשיך מכאן‪ ,‬ואחזור‬ ‫יודעת"‪ ,‬אני פותח ואומר לה‪" ,‬שאני לומד בבית ספר לא‪-‬‬
‫דתי‪ ,‬ושאני לא כזה שומר שבת ו‪ "...‬היא עוצרת אותי‪.‬‬
‫ללבוש את חולצת התנועה בכל רגע שאדרש לכך‪.‬‬ ‫"יעל אמרה שהיא מאמינה בך‪ ,‬ואם היא אז גם אני‪."..‬‬