Page 14 - זרעים - אדר תשע"ב
P. 14
יומן מסע
השבוע קיבלתי מכתב מאסמרו ,נער בן 15שממתין לעלייה .הוא שלי ושל הקהילה שלי לסיפור של כולנו”...
כותב עד כמה התרגש מהמפגש איתנו ,ועל הציפייה והתקווה אחד המחדלים הגדולים בעיניי ,בהקשר של סיפור עלייתם של
להגשים כבר את החלום ולהגיע לארץ .אסמרו משקיע הרבה יהודי אתיופיה לארץ ,הוא שמה שנצרב בתודעה של החברה הם
מאוד מאמץ בלימוד עברית כדי להתכונן כראוי לעלייה .רבות דובר המבצעים ההרואיים של מדינת ישראל -מבצע משה ב1984-
על אודות הרגישות והמורכבות של עליית שארית יהודי אתיופיה, ומבצע שלמה ב .1991-מי שאינו מעמיק בפרטי ההיסטוריה עלול
השונה במהותה מגל העלייה של עדת ביתא ישראל .לא כאן המקום לטעות ולחשוב שעלייתם של יהודי אתיופיה התחילה והסתיימה
להיכנס לעובי הקורה בסוגיה ,אך למיטב הבנתי הדלה ישנה שורה ביוזמתן ובדחיפתן של ממשלות ישראל השונות בשנים אלו .לא
תחתונה .אסמרו ,משפחתו וחבריו עתידים להגיע לארץ בחודשים כך הדבר .אנשים רבים פעלו במסירות נפש ,תחת סכנה מתמדת
הקרובים .למען האמת ,מרבית חבריהם כבר כאן ,במרכזי הקליטה ובתנאים-לא תנאים כדי לפרוץ את הדרך לעלייה לארץ .כך למשל,
ודיורי הקבע .אין לנו הפריבילגיה להמתין ,להתמהמה ולהתלבט. אחד המנהיגים הבלתי מעורערים ששמו פרדה יזזו אקלום ז”ל,
אחיו הבכור של עמרם ,שהקריב את חייו למען יהודי אתיופיה.
אנחנו תנועה של עם ,הם מחכים לנו! הוא היה איש חינוך דגול ,יזם ,הקים וניהל בתי ספר שונים ברחבי
חניכים ,מדריכים ,פעילים ,בוגרים והורים יקרים ,את מסע אתיופיה והיה מראשוני סוללי הדרך מאתיופיה לסודן ,ולאחר מכן
השורשים לאתיופיה אנו עוברים כתנועה לאורך עשרים השנים מסודן לישראל .מבצע משה התאפשר ,בין היתר ,בזכות פעילותו
האחרונות .המסע המדובר נועד לחבר עוד יותר ,להעמיק ,לחדד, הענפה והאינטנסיבית אל מול גורמים שונים בכל רחבי העולם
להציף ולהוסיף קומות נוספות .משימות רבות עוד לפנינו ,אך ובאתיופיה עצמה ,למען קהילתו ,ושוב ,הכול תחת סכנה ממשית
אבקש לסיים במשאלת לב .סיפורה ההרואי ,הציוני והייחודי של לחייו לאורך כל הדרך .הגענו לכפר עדי-ווראבה שבו גדל פרדה,
יהדות אתיופיה -ראוי שיילמד ,יופנם ויושרש על ידינו לא פחות נעמדנו ליד בית נעוריו ושמענו בשקיקה מעמרם על פועליו
מכל סיפור אחר בהקשר של המפעל הציוני והעליות השונות. השונים בתחומי החינוך ,הקהילה והעלייה.
עוד לא אבדה תקוותנו ,אך עבודה רבה מוטלת על כתפינו .מי ייתן הבטתי בבית האבנים הקטן והצנוע -שגידל בתוכו את אחד
ונזכה להיות עם חופשי בארצנו באמת -עם שחופשי מקיטוב, ממנהיגיו הבלתי מעורערים של העם היהודי והמפעל הציוני.
מריחוק ,משיפוטיות ,מהכללות ,מהתנשאות ועדתיות .או אז נזכה הפשטות ,הצניעות וההסתפקות במועט זעקו מתוכו .חשבתי
שאולי דווקא זה מה שהיה נחוץ לפרדה כדי להיות מנהיג .הוא לא
לחיות בשמחה ובשלווה בארץ ציון וירושלים. הגיע לשם למרות תנאי המחיה והגידול שלו ,אלא בזכותם .פרדה
הוא אחד מבין מנהיגים רבים של יהדות אתיופיה לאורך השנים.
ראוי שנלמד עליהם ...ומהם.
אמבובר היה אחד הכפרים היהודיים הגדולים ביותר באזור גונדר.
ירדנו מהאוטובוס ,התחלנו להסתובב בכפר שתושביו כיום הם
כמובן על טהרת הנוצרים ,ולפתע ,ללא התראה מוקדמת ,מגן דוד
גדול נחשף לפנינו .בית כנסת ,סידורים ,חומשים ,ספרי קודש .יאיר
שחל הסמזכ”ל דיבר קצת מענייני פרשת השבוע (וישב) בהקשר
האקטואלי והרלוונטי של “את אחיי אנוכי מבקש” .אנחנו נראה עוד
כמה בתי כנסת לאורך השבוע .המקומיים מכבדים מאוד ושומרים
על האתרים הללו בשלמותם .יש משהו הזוי ומרגש כאחד במפגש
עם בית כנסת כך פתאום באמצע כפר נידח .שוב צפה ועולה
תחושת הגאווה האינסופית בקהילה ששמרה באדיקות ובמסירות
על היהדות והמסורת לאורך כל כלך הרבה שנות נתק מהעם.
האמת היא שהמפגש עם בתי הקברות היהודיים היה מרגש מחד,
אך טעון ,נוגה ועצוב מאידך .מצבות מוזנחות ,קברים מאולתרים
וגלי אבנים נטולי שמות ,נטולי מילים.רק אבנים ,בלי סימנים“ .לכל
איש יש שם” שהלך ונשכח עם השנים.
שם ,בבית הקברות בוולאקה ערכנו טקס בהובלתה של דפנה,לזכר
הנספים הרבים במסע לארץ ישראל .דמעות של גאווה ,כאב,
הערצה וגעגוע לאחים שלא הכרנו.
את המפגש עם שארית יהודי אתיופיה (המכונים “פלשמורה”)
בגונדר -פרשנו על פני סוף שבוע ארוך ומגוון .העברנו פעילות
לילדי בית הספר ,ביקרנו משפחות בבתיהן ,הצטרפנו לתפילות
השבת ,העברנו פעילות חווייתית לילדים וגם כמה פעילויות
לקבוצת הנוער .היה מפגש נוגע ומשמעותי.
זרעים -עלון תנועת בני עקיבא בישראל | אדר תשע"ב 15