Page 6 - זרעים-שבט תשפ"ד-ינואר 2024
P. 6
מ ת חב ר י ם תחיה ברוך ,ראש אגף הגשמה
בשבילי כפר עזה
שבאו פתע אל סופם. את שקרה .ברור שבבתים האלה היו חיים בשבוע שעבר יצאו חברי
נעמדנו על האדמה הספוגה ,התפללנו טובים ושלווים .הנה הספרים ,הנדנדה הנהלת התנועה לסיור בכפר
ושרנו את שלושת ההמנונים ,שכל מילה בחצר ,מכונת הכביסה והספות במרפסת,
בהם מקבלת משמעות כל כך אחרת שלט בחירות לראשות המועצה של עזה ובמתחם המסיבה
וחזקה' .יד אחים'' .התקווה'' .אני מאמין'. אופיר ליבשטיין הי"ד ,שנרצח גם הוא ברעים .תחיה ברוך ,ראש
"ְּב ֶר ַגע ָקטֹן ֲע ַז ְב ִּתיְךּ ,ו ְב ַר ֲח ִמים ְּג ֹד ִלים בחצר ביתו .היו פה חיים יפים ,מספר לנו
שמעון אלקבץ ,תושב כפר עזה ולשעבר מחלקת הגשמה ,כתבה
ֲא ַקְּב ֵצְך". מפקד גלי צה"ל ,שבתו סיון ובן זוגה מאור על החוויות ועל התובנות
חסידים הי"ד נרצחו באותה שבת .היו חיי מהמפגש עם האדמה ,עם
* /תחיה ברוך חברה וקיבוץ שוקקים .חיי שיתוף ואחווה,
צעירים לצד מבוגרים ,ילדים ,משפחות החורבן ועם הצמיחה
ִּכי ַע ָ ּזה ְּכ ַפר ַע ָזּה
ִמ ָּמ ֶותֵ .מ ַא ֲה ָבהִ .מ ְזּ ָע ָקה. וציוץ ציפורים. ְּב ֶשׁ ֶצף ֶק ֶצף ִה ְס ַּת ְר ִּתי ָפ ַני ֶר ַגע״
אבל עכשיו כשאנו עוברים בין הבתים
ָּב ֶּתי ָה ִרְׁשֵּפי ֵאׁש. נראה שהזמן עצר מלכת .קשה להסתכל, ִמ ֵּמְך" ,זה השיר שבחרתי שילווה
ָקָׁשה ִּכְׁשאֹולִ .קי ָנה. אבל אנחנו כאן בבחינת "חייב אדם לראות אותי בדרך בנסיעה של פעילי התנועה
לכפר עזה כשלושה חודשים אחרי הטבח
ָקָׁשה ִּכְׁשכֹול את עצמו כאילו הוא."...
ַא ְד ָמ ָתּה. מהקיבוץ המשכנו למתחם המסיבה הנורא בשמחת תורה.
ברעים .בין שדות ועצים ופרחים עומד מצד אחד תחושת הסתר הפנים נוראה.
ַו ֲא ִני ְמ ַב ֶּקֶׁשת ָלִׂשים ְּכחֹו ָתם ַעל ִלִּבי מיצג :שרשרת ארוכה של תמונות ,ומכל מצד שני ידיעה על גילוי הפנים ועל
ֶאת ֶׁש ֶבר ַא ַחי. תמונה מביטות בי עיניים יפות שמעידות הניסים הגדולים שקרו שם .אלה הובילו
על הנשמה היפה .אני מנסה לעבור על אותי להצטרף לסיור ולראות בעיניים
ְל ַמ ַען ֵי ְדעּו ַעד ּדֹור ַא ֲחרֹון כולן ,לקרוא את מה שכתבו החברים, את מה שנשאר .לנשום לרגע את הנופים
ִּכי ַאף ַעל ִּפי ְו ַל ְמרֹות ַהּ ֹכל – ומבינה שיש כאן ים של דמעות ונעורים היפים של הדרום האדום ,שהשנה הוא
ַעם ִיְׂש ָר ֵאל עֹוד ַחי. אדום כל כך ,ולא מכלניות.
כל כביש וצומת בדרך מספרים סיפור.
המיגוניות ,השדות המוכרים מהסרטונים,
השחור הכהה שעל הכבישים ,מזכרת
מהטנקים שנסעו עליהם ,ואפילו תחנת
דלק תמימה שמוכרת לי מסרטון ההצלה
של עובדיה באותה שבת ,שעכשיו למדתי
שהייתה למקום ריכוז הלוחמים שנהרגו
בקרבות בקיבוץ והגנו עליו בגופם כדי
להציל את יושביו.
הבתים בכניסה לכפר עזה מזכירים מרחב
כפרי מוכר ופסטורלי ,אך מהר מאוד אני
מבינה ששום דבר כאן אינו פסטורלי.
הדשא המרכזי בכניסה שהיה עמוס
במתפללים בראש השנה הפך בשמחת
תורה לשדה קרב .והנה הנשקייה ,שאליה
מיהרו להגיע ,וחדר האוכל ומועדון החברים,
ואני מבינה שכל פינה מספרת סיפור נורא
של כאב וחוסר אונים ואובדן לצד סיפורים
של הצלה ,חילוץ וניסים גלויים.
אנו מתקדמים לעבר 'שכונת דור צעיר',
שורות של בתים קטנים מחוברים שגרים
בה צעירי הקיבוץ .מאחוריהם הגדר
שנפרצה ,ואפשר לראות שם בבירור את
חולות עזה.
אנדרלמוסיה בכל פינה זועקת שאנשים
נלחמו פה על חייהם .חצרות הפוכות,
בתים שרופים ושלטים שמנסים להסביר
ביטאון תנועת בני עקיבא בישראל 6
