Page 2 - זרעים-שבט תשפ"ד-ינואר 2024
P. 2
דבר המזכ״ל יגאל קליין
"ביחד נמשיך ללכת בדרך אל האור" (חיים חפר)
חברי התנועה היקרים ,ה' עימכם.
בשבוע שעבר סיירנו פעילי התנועה בכפר עזה .רגע אחד מהרגעים הרבים שנחרטו לי בנפש היה הרגע שבו אמר
שמעון אלקבץ ,לשעבר מפקד גלי צה"ל ,תושב כפר עזה שאיבד שם את בתו ובן זוגה ,שהטבח בשמחת תורה מזכיר
לו את מאורעות תרפ"ט בחברון .הוא הרגיש באותה שבת כמו בחורבן הנורא שחוותה הקהילה היהודית בעיר האבות
לפני יותר משמונים שנה ,בימים שלא היה בהם צבא ולא הייתה מדינה.
החיבור לחברון שעשה שמעון בדבריו ,בתוך השקט המצמרר של כפר עזה ,היה מעין תזכורת לכך שאויבינו מנסים
לכלותנו בכל דור ודור .תזכורת לכך שאנחנו עוד חוליה בשרשרת הדורות .תזכורת לכך שבימים אלו ממש כולנו יחד
כותבים עוד פרק כואב גדול ועוצמתי בתולדותיה של האומה הישראלית.
בפרשיות השבוע האחרונות אנחנו נפגשים שוב ושוב עם המצווה לספר לדורות הבאים ,להזכיר את השעבוד ואת נס
הגאולה ,להשקיע בחינוך הילדים כדי שידעו את סוד קיומו של עמנו ולהעמיק איתם יחד בידיעה איזה אור עם ישראל
מביא לעולם.
במפגש עם העשייה בסניפים בתקופת החורף ,בנתינה הבלתי פוסקת למילוי צורכי המציאות בימי המלחמה ,בבתי
המדרש הסניפיים ובתוכניות התנועתיות הרבות ,אני מרגיש זכות לחזות בדור שכותב את הפרק המיוחד של העם.
הדור שאינו מרפה ,שעושה כל שביכולתו להמשיך לספר את הסיפור של עם ישראל ולהעביר לדורות הבאים את מסר
המחויבות של כולנו להביא לידי ניצחון האור והטוב בעולם.
בסוף אותו שבוע זכיתי להתפלל בקבר רחל .כשמגיעים למפגש עם אימא שהייתה הבסיס ליצירת הסיפור המופלא
הזה של עמנו ,מייד דומעות העיניים והתפילה עולה מעומק הלב :שיישמע הקול הקורא "מנעי קולך מבכי ועינייך
מדמעה" ,ונזכה כולנו יחד להתגשמות "ושבו בנים לגבולם".
בתפילה לבשורות טובות
ובברכת חברים לתורה ועבודה
יגאל קליין,
מזכ"ל
דבר העורך צוריאל הורוביץ
בחודשים הראשונים למלחמה היינו כולנו עסוקים בעיקר בה .אולפני החדשות זמזמו בלי הפסקה ,הרשתות
התמלאו ניתוחים ופרשנויות ,קינות וסיפורי גבורה ,ומילים צבאיות השתלבו בהמוניהן בשיחות החולין .עסקים
נעצרו .היקף השימוש בכרטיסי אשראי נחתך ברבע .עברנו למצב הישרדות.
הימים חולפים .את סוף המלחמה אנחנו עוד לא רואים ,האיומים מדרום ומצפון לא נעלמו ,ואנחנו עוד מתפללים
לראות את אחינו שבשבי חוזרים אלינו בריאים ושלמים .אבל עם הזמן החיים חוזרים למסלולם .מאות אלפי חיילי
מילואים השתחררו ,ואפילו חלק ממפוני עוטף עזה שבים לבתיהם .האם אנחנו צריכים לחוש רגשות אשמה על
שיש מי שמחרף נפשו להצלתנו בעוד אנחנו חוזרים להרגלים הישנים שלנו?
נכון לחלק את התשובה לשניים .מצד אחד יש דברים שאסור שיחזרו למה שהיה .אסור לנו להמשיך בשיח המפלג
והקיצוני שרווח מדי בחודשים שלפני הלחימה .האחדות שמורגשת בשדה הקרב צריכה לחלחל גם אל האזרחות.
מצד שני אנחנו צריכים לזכור למען מה חיילינו נלחמים .הם שם כדי שאנחנו נוכל לקיים פה מדינה יהודית
ודמוקרטית ,לגדל ילדים בביטחון ובשלווה ,להפוך את המדינה הזעירה שלנו לחברת מופת ,להיות עם חופשי
בארצנו .מלחמת הקיום הזו חשובה כדי שנתקיים ,וחלק מהקיום שלנו הוא היום-יום :הלימודים בבית הספר,
הפעולה בסניף ,הטיול עם החבר'ה ,ההתנדבות והעבודה.
מצד אחד כולנו ממשיכים להתפלל ולפעול למען הצלחת הלחימה .מצד שני אנחנו כאן כדי לחיות ,לא רק
כדי לשרוד .המלחמה משיבה אותנו לרבדים הכי בסיסיים בפירמידת הצרכים ,לברית הגורל .אבל אם החיים
הנורמליים הם המטרה ,אנחנו לא צריכים להתנצל על שאנחנו חוזרים אליהם.
שיהיו בשורות טובות,
צוריאל
עורך צוריאל הורוביץ שבט תשפ״ד
מערכת יגאל קליין ,זוהרה בן דלק ,מבשר קאפח ,מיכל עמיצור ,אשר נחמיאס מערכת זרעים ,בני עקיבא,
עריכת לשון חנה פורטגנג יהושע ייבין ,15ירושלים
עיצוב גרפי zraim31@gmail.com
הפצה אשדיר פרסום והפצה בע״מ 03-9239111
ביטאון תנועת בני עקיבא בישראל 2