Page 25 - זרעים - שבט תשע"ו
P. 25
כוח נשי .שבט תשע"ו .ינואר 2016
היי אחותי היקרה מאד! צילום :טוני פיין
את יודעת ,אדם בתוך עצמו הוא גר ,ונדמה שאין לו כל כך ברירה אלא לראות הכול במשקפת שלו .למשל כשאני "האדם היחידי שנמצא
חוזר הביתה אחרי יום "לא משהו" ,מחזיק בבטן את הבאסה שמתחלפת בכעס על כל פיפס קטן שמישהו עושה אתי כל היום ,הוא אני.
בבית ,אז המשקפת שלי מיד חשה ש"נו בסדר ,באמת היה יום קשה ומותר לי לפרוק ,אם לא בבית שלי אז איפה את מבינה? את האדם
היחיד שנמצא אתך בכל
כן?" ,אדם בתוך עצמו. מקום .התפאורה משתנה
כל העת ,ואת גדלה עם
אני לא יודע כרגע אם זה בסדר או לא בסדר ,אבל מה שבוער לי עכשיו ,זה העניין שבעצם האדם היחידי שנמצא
אתי כל היום ,הוא אני .את מבינה? את האדם היחיד שנמצא אתך בכל מקום ,כשאת בכיתה ובהפסקה ,בדרך הביתה, המשקפת שלך ,היא
וכשאת בחדרך בדלת סגורה ,בשבתות וחגים ,כשחגגת יום-הולדת שלוש בגן וכשיהיו לך ילדים בעזרת השם. לגמרי בך וחלק ממך".
התפאורה משתנה כל העת ,ואת גדלה עם המשקפת שלך ,היא לגמרי בך וחלק ממך( ,אולי לכן אנחנו אוהבים לישון,
לקבל קצת שקט מהמשקפת).
זה קטע פשוט ומדהים בעיניי ,שמעלה בי מספר תהיות .הנה אחת מהן :אולי בכל זאת אפשר איך שהוא להרכיב
משקפת של מישהו אחר? של החברה? של המורה? של מי מהמשפחה שלנו? ייתכן והדרך היא לנשום עמוק,
ולדמיין איך המבט מרחף ממך ועובר למי שמולך ,אז פתאום אמא לדוגמה יכולה להפוך מזאת שסתם לא מרשה לך
הרבה ,לאדם עם רקע אדיר ,שעברה המון בחיים .אני מבטיח לך אחות שכל רגע שבו תצליחי לגלגל את המשקפת,
יוסיף לך ולמי שסביבך אור גדול .ואת יודעת ,אני חושב שאולי זה בעצם "ואהבת לרעך ,כמוך" .כמו שבאופן טבעי
את רגילה לעצמך ולכן "מדלגת" מדי פעם מעל פגמים קטנים ,כך כולנו צריכים לנסות לחוש -עד כמה שאפשר -
שמי שמולנו הוא לא פלקט אלא עולם מלא ,של לילה ויום ,ילדות וזקנה ,וזה אחלה מפתח ללימוד זכות.
היה אתי דף קצר אך אחרי שתעני אני מבטיח לכתוב יותר ...אוהב.
רבקה אחותי האהובה, "שנתיים שבהן תהליך
האבל והאובדן קשים
מה שלומך? מאוד ,אך בצדו לימדת
אותנו שצריך להיאחז
יום רודף יום ואיני מספיקה לספר לך ולשתף אותך ולשמח את לבך -ולפחות קצת .יותר משנתיים חלפו מאז שש"י
האהוב שלנו נפטר במפתיע .אבי ילדייך ,אישך האוהב והתומך ,החזיר נשמתו בפתאומיות לבורא עולם .שנתיים בחיים .לומר תודה
שבהן תהליך האבל והאובדן קשים מאוד ,אך בצדו לימדת אותנו שצריך להיאחז בחיים .לומר תודה על היש ולמצוא על היש ולמצוא את
את העקבות שש"י השאיר לאורך הדרך .והוא -כך למדנו כולנו אחרי מותו -הנציח עקבותיו לעד .אין כמעט שבוע העקבות שש"י השאיר
שבו לא מזכיר מישהו את שמו .וכך אני שומעת על פועלו בישיבת ועדה בכנסת ,ועל דרך עבודתו המיוחדת ,במפגש לאורך הדרך .והוא -כך
עם נציגי הגרעינים .ובכנס של אנשי רוח ורבנים מזכירים את יכולתו לגשר ולפשר בשקט ובצנעה .ובפגישות למדנו כולנו אחרי מותו
עבודה עם חבריו הפרוסים בשלל התפקידים החברתיים ,אני נחשפת לפיתוח המתמשך של יוזמותיו .והם מספרים, -הנציח עקבותיו לעד"
משתפים ונזכרים .ולא תמיד אני זוכרת את שמם ותפקידם .ופעמים רבות אני שוכחת לספר לך בזמן אמת .ואני
מבטיחה לעצמי שמחר בבוקר אתקשר .והנה חלף עוד שבוע ...ועוד שבוע ...ולא הספקתי .וזה שלא דיברנו,
ונפגשנו ..אבל איך שהוא לא יצא ...אז רציתי לספר לך ,אחותי האהובה ,ובאמצעותך לילדייך ,אחייניי המקסימים
ולנכד שהצטרף השנה והוא נושא את שם הסבא שלא זכה להכיר - עוד קצת על ש"י שעשה למען העם והחברה,
שפעל לאחדות ולקירוב לבבות ושדרכו וזכרו נמצאים בלב רבים .
אוהבת אותך מאוד.
עליזה .
25
