Page 10 - זרעים - טבת תשע"ה
P. 10
ידי"; הכוח שלנו הוא הכלי שדרכו אלוקים נותן לנו כוח מה אוכל מחר -מקטני אמונה
לעשות הכול (ר"ן ואברבנאל ,שם) .וכך מבקשים אנו אפוא
שלא נאכזב את המקור האלוקי לכוחנו ,אלא נבין כראוי את הפרנסה ושאלות הממון הכרוכות בה היא אחד ממרכיבי
הקיום האישי המשפחתי ,החברתי והלאומי .ועל תחום זה
משימתנו לאורו ,ונסתער על מימושן. לימדונו חז"ל ש"מי שיש לו פת בסלו ואומר :מה אוכל למחר,
הרי זה קטן אמונה" (סוטה מח ע"ב) .מדוע מבקרים חז"ל את
כי מי בז ליום קטנות מי ששואל מה יאכל למחר? וכי מובטח לו לאדם שמחר יהיה
רק לפני כמה ימים פגשנו את הפטרת שבת חנוכה ,בנבואתו לו מה לאכול? וכי אין אנו צריכים לדאוג לכך?
של זכריה -פרקים ב וג -ואף הבחנו בהמשך בדברי הנביא האמירה הזו מופיעה גם במדרש מכילתא בקשר לסוגיית
בשם ה' .אלא שזרובבל הוא ראש הדרך המדיני " -ידי זרובבל ירידת המן ,שם נחשב האומר "מה אוכל מחר" למחוסר אמונה
תבצענה" " -ומי בז ליום קטנות" .כאשר ההשתדלות היא (שמות טז-יז) .הרי ציוותה התורה בעשרת הדיברות "ששת
הרצון והחפץ ליישם את המשימות האלוקיות ,או אז אין לבוז ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך" .ובכך נסמך ציווי העשייה
לפסוקים הבאים העוסקים במצוות השבת (שמות כ) .לפיכך,
גם למעשה שנראה קטן. לא נראה שרצו חכמים להחליש את עצם העשייה והאחריות.
נהפוך הוא .בפנימיות של מושג זה בנבואה ,הראו חז"ל
בסוגיה הנ"ל בסוטה את עומק קטנות האמונה :כאשר אני לא "מי שיש לו פת בסלו ואומר :מה אוכל
נפתח כראוי לגודל המהלך האלוקי והמשמעויות ל"חובתו למחר ,הרי זה קטן אמונה" (סוטה
מח ע"ב) .מדוע מבקרים חז"ל את מי
בעולמי" ,אלא נשאר בעמדה הפאסיבית של הדאגות. ששואל מה יאכל למחר? וכי מובטח לו
לאדם שמחר יהיה לו מה לאכול? וכי
חברתי -תורני -לאומי
אין אנו צריכים לדאוג לכך?
בימיו של בית המקדש השני ,כאשר מתוקנת העיר ירושלים,
ומושלמת חומתה ,ומשוקמים בתיה ורחובותיה ,מבואר בספר מי שברא את היום -ברא משימתו ופרנסתו
נחמיה פרק ה ,באמצע הבנייה ,כיצד פערי מעמדות ואפליה
כלכלית ,הם בעצם קלקול לאומי-אמוני ,והתיקון לכך במחיקת בתיאור ירידת המן מופיע הביטוי "דבר יום ביומו" ,ועל כך
הפערים ,ובנתינת הזדמנות מחודשת שווה לכולם .יש בעצם אומר רבי אליעזר" :מי שברא את היום ברא את פרנסתו".
תיקון של יראת אלוקים (מלבי"ם נחמיה פרק ה) ,והופעה בריאת היום היא "המחדש בטובו בכל יום מעשי בראשית".
זהו חידוש החיים ומשימותיהם ,ומתוך כך גם חידוש הכלים
נכונה של התורה בבניין החיים הלאומיים של ישראל. שעל ידם עוזר אלוקי ישראל לממש את החיים ומשימותיהם.
חזרת חדוות היצירה ,והעמקת תודעת השליחות אשר על כן" ,בראשית היתה המחשבה" ,אמורה ההשתדלות
והאחריות ,נבחנים אפוא גם בעמל הפרנסה ,ביצירת סדר לברוא את תוכן המשימות למחר .ורק מתוך כך ,להתפלל
החיים הנכון ,הערכי ,הפנימי ,שהוא היוצק תוכן בכל מטרת ולהשתדל שיהיו כלים שיתאימו לביצוען של המשימות .לא
רק "מה אוכל מחר" ,אלא "למה נשלחתי מחר"" ,מה אעשה
הפרנסה ,ואופני השגתה.
מחר" ,ורק לאחר מכן פרנסת היום.
נשאת ונתת באמונה ...ציפית לישועה
ולא נבוש כי בך בטחנו
את האופן הטהור של העיסוק בממון יתבעו מאתנו ,מכל אחת
ואחד ,בסופו של פרק השליחות בעולם הזה .וכך אומרים בתקנתם של אנשי כנסת הגדולה מופיעה המילה 'עלינו'
לאביהם בדין" :נשאת ונתת באמונה" (מסכת שבת דף לא). בסופה של רשימה מכובדת" :על הצדיקים ,ועל החסידים ,ועל
לאמור :האם נהגת בהגינות וביושר ,מתוך גדלות של אמונה, זקני עמך" .בקשתנו שם היא בקשה למשענת .זו המשענת
גם ביחס לממון .ולא בכדי כוללות השאלות הללו גם את שהנביא זכריה מתפעל ממנה בפרק ח" :עוד ישבו זקנים
"קבעת עתים לתורה" ,ואת עניין הקמת הבית והסיוע לכך וזקנות ברחובותיה ואיש משענתו בידו מרוב ימים" .אך לא
מדובר במשענת במובן הפאסיבי ,אלא אדרבה :מדובר בעמל
בעתו ובזמנו. ומאמץ מצדנו ,שמסתייעים בעזר של המשענת .בענווה
וברביעית" :ציפית לישועה" ,וכהארתם של ראשונים אמתית אנחנו אמורים להרגיש "כי ה' הוא הנותן לנו כח
(רש"י ור"ן) -האם ציפינו להתקיימות דברי הנביאים בימינו. לעשות הכל" (דברים ח) ,ולא שחלילה נאמר "כוחי ועוצם
הבה נחבר בטהרה ובכנות את מרכיבי החיים הלאומיים
והאישיים וכל מה שביניהם אל מהלך גאולה אמתי ,מוסרי,
שבו מכוונת האנרגיה של כוחות החיים להיות כלים לגלות
את האור החדש על ציון .נקיים כולנו באופן ממשי את
הנבואות הנ"ל על השחרור מהשעבוד להישגים ולכישרונות,
ובענווה גדולה ננוע ונניע ללכת בעקבות פרק הגאולה
השלישית על פי תלמידי הגר"א" :שיר המעלות בשוב ה' את
שיבת ציון ...הזורעים בדמעה ברינה יקצורו ...בוא יבוא ברינה
נושא אלומותיו"
10
