Page 24 - זרעים - חשוון תשע"ה
P. 24
השניים שבאו אחריו ,היו לרבי-מכר למרות זאת". ולא כחלק מהמגזר הלאומי .כלומר ,גם אם היוצר אמונה אלון:
את רואה שינוי בשנים האחרונות? את חושבת הדתי השתחרר מהחסמים הפנימיים של החינוך "למרות
ומהצורך להיזהר מהקהילה והסביבה ,עדיין הוא
שהציבור יותר פתוח היום לאמנים דתיים? צריך להתגבר על התיוג של הסביבה כיוצר מגזרי. הכבוד השמור
"אני חושבת שככל שעובר הזמן ,וככל שיותר מוזיקאים רבים נופלים במקום הזה ,וגם החיבוק ליוצרים
סופרים דתיים כותבים על עולמם ובסגנונם הפנימי
האותנטי ,כך הציבור הרחב לומד לקבל זאת .אם כי שהמגזר נותן ליוצרים האלו לא משחק לטובתם". אמוניים בני
אין ספק שגם היום ,למרות השינויים המהותיים זמננו ,מש"י
שמתחוללים בקהל הרחב עצמו ,הממסד התרבותי הממסד התרבותי בישראל
בישראל הוא עדיין לא דתי ,ובעיקר לא 'ימני' .ולמרות עגנון ועד
הכבוד השמור ליוצרים אמוניים בני זמננו ,מש"י עגנון עדיין לא דתי לחבורת 'משיב
ועד לחבורת 'משיב הרוח' ,עוד ארוכה הדרך שעלינו
לעבור עד שסופר ישראלי ייבחן אך ורק על פי הכתיבה לאמנים רבים ששוחחנו אתם יש תשובה פחות הרוח' ,עוד
שלו ,ולא על פי הכיסוי הראש או על פי נטייה פוליטית". נחרצת" .עם הזמן למדתי להבין שאין דבר כזה 'מגזר'", ארוכה הדרך
אומר לנו הזמר אודי דוידי ,שמוציא בימים אלו את שעלינו לעבור
לשבור את תקרת הזכוכית אלבומו השביעי' ,אורות גבוהים'" .אנחנו חיים בעולם
שאחד הדברים הטובים בו הוא שהכול כבר התערבב. עד שסופר
אמיר מויאל ,סטנדאפיסט ופאנליסט ב'זובור', אין אחד שאין לו במשפחה גם דתיים וגם חילונים, ישראלי ייבחן
דווקא כן רואה את המגזר כמשפיע על היצירה, גם ספרדים וגם אשכנזים .כולם מפרים את כולם גם אך ורק על פי
ולפעמים אפילו קצת מגביל אותה ,אך הוא מקבל הכתיבה שלו,
בתרבות שלהם".
זאת בהבנה ובאהבה. כשאתה כותב שיר ,אתה מנסה לכוון אותו ולא על פי
אתה רואה את עצמך כיוצר מגזרי? כיסוי הראש
"אני רואה את עצמי כיוצר ,ואני רואה את עצמי לקהל רחב ככל שתוכל?
בן המגזר .האם אני הכלאה של השניים? אני חושב "כשאני כותב שיר אני לא חושב על כלום. או נטייה
שהתשובה היא כן ולא -אני כותב הרבה מתוך אני אפילו לא יודע אם השיר ייכנס בסופו של דבר פוליטית"
העולם שלי ,והמגזריות היא חלק גדול מהעולם שלי. לאלבום או לא .החכמה היא לכתוב משהו שקודם כול
מאידך גיסא ,אני לא כותב רק על זה וזה לא שיש ירגש אותי .אם בסוף הכתיבה אני מרגיש קשור אל 24
לי במודעות שאני כותב בשביל או מתוך המגזר או
השיר ,אני יכול להוציא אותו החוצה".
מייצג את המגזר". גם הסופרת אמונה אלון מסכימה עם דוידי וסבורה
בזמן הכתיבה או ההופעה ,אתה חושב גם על שאמן צריך להיות קודם כול נאמן לעצמו" .כשמסרתי
להוצאה לאור את כתב היד של הרומן הראשון שלי,
המגזר שהדברים יגיעו אליו? מו"ל חשוב אחד הציע לי להתאים את הספר שלי
"בהחלט .אני יודע שחלק בלתי מבוטל מהקהל למיינסטרים על ידי כך שאוסיף לטקסט 'תיאורים
שלי הוא דתי ברמה כזו או אחרת ,ולכן אני אף פעם פלסטיים' על עניינים שבינו לבינה .מו"ל אחר ,שבסופו
לא אכתוב או אופיע עם חומרים 'לא נקיים' .יחד עם של דבר פרסם את הספר ,הציע להבדיל שאכניס
זאת ,יש הרבה מקרים שהם על התפר ,על הגבול, כל מיני הסברים ופירושים שיעזרו לקורא החילוני
ולפעמים אני מקבל הערות על כך שהתוכן לא היה להבין הן את התכנים הדתיים המובהקים שכתבתי
ראוי ,ואני יכול להבין איך אצל אחרים יש משהו שלא עליהם והן את סגנון הכתיבה שלי ,שמהדהד 'יותר
'עובר' ,אפילו שאצלי כן .אני לא כותב עבור אחרים, מדי' מקורות -תנ"כיים ,חסידיים ,קוקניקיים ,שהרבה
קוראים חילונים אינם מכירים .כמובן שלא קיבלתי לא
אבל משתדל להתחשב בדעתם ,עד גבול מסוים". את העצה הראשונה ולא את השנייה ,מפני שכתבתי
אתה חושב שאמן חובש כיפה יישאר תמיד רומן כדי לבטא את העולם שלי ,ולא את עולמם
"יוצר מגזרי" ,גם כשהאמנות שלו היא לאו דווקא של אחרים .ואני שמחה לציין שהרומן הראשון ,וגם
"יהודית"? צילום :דן פורגס
"אם אני אפרסם היום מודעה שאני יוצא למסע
הופעות ויראו שיש לי כיפה ,רוב האוכלוסייה תחשוב
שמדובר בהופעה מגזרית ,אבל מי שעוקב אחרי
בפייסבוק יודע שההומור שלי הוא כללי.
יכול להיות שעוד זמן מה ,שאני לא יודע כרגע
להגדיר אותו ,אצליח לשבור את תקרת הזכוכית הזו.
הלוואי".
זה מתאים גם לחילונים?
נויה מנדל ,מחלוצות הסטנדאפ במגזר ,דווקא
רואה את הסטיגמה שנדבקת לאמן הדתי ואת
המחיר שהוא משלם על הזהות שלו .מנדל מציירת
את המציאות בצורה הרבה פחות ורודה.
האם לדעתך יוצר שמגיע מהמגזר יוכל
להתנער מהתדמית של "הדתי" ולהיקרא פשוט
"זמר" או "סטנדאפיסט"?
