Page 13 - זרעים-אדר א' תשפ"ד-פברואר 2024
P. 13
הדר גזבר: אלמנט מרכזי בשל"פ והחיבור לכיתה חולים ,כל מה שיכולתי לעשות.
זה להחליט להיות חשוב ,התבאסתי קצת ששלושה "ככל שנמשכה המלחמה החברים סביבי
משמעותית במקום אחר חודשים התבזבזו להם". חזרו לשגרה שלהם .בשיחה עם הרכז
בשמינית ,לבחור לעשות עם התייצבות המצב הבנו שלא נחזור לקריית שמונה בכלל,
משהו לא ברור מאליו, בעורף התבהרה והוחלט לפתוח גרעין חדש בטבריה ,שבה
כמו להעתיק את מקום התמונה ,ואיתה נמצאים שישה חברים מהכיתה שלנו
מהגורים לשנה ,להביא התברר מה השליחות ועוד ארבעים חבר'ה מהשכבות הצעירות
איתי דברים לכיתה של השל"פ במקומות יותר .גם בטבריה קיבלו אותנו מצוין,
החדשה ולהתגדל בעצמי אחרים .גם בנתיבות חישבו אבל מאחר שהם לא ממש מכירים את
הבנות מסלול מחדש כדי
להעתיק את מקום המגורים לשנה ,להביא לנסות להבין מה נדרש מהן בעת השל"פים לקח להם קצת זמן להתניע.
איתי דברים לכיתה החדשה ולהתגדל "כל צוות הישיבה דואג לנו וגם למפונים,
הזו" .הכנו אוכל לחיילים ,התנדבנו ומצאנו את מקומנו .השתלבנו גם בסניף
בעצמי .זה מיוחד ברמות". בגמ"חים ובחמ"לים ,שימחנו בבתי חולים בני עקיבא טבריה ,כולל פעילויות
והתנדבנו הרבה בחקלאות בסביבה .לאט- משותפות וחודש ארגון .בתחילת
לאט אנחנו רואות יותר בנות בכיתה, המלחמה הרגשנו קצת פספוס ,אבל
עכשיו אני מרגיש שהרווחתי שתי ערים,
הבגרויות מתחילות וחוזרים לשגרה. כי אנחנו נמצאים בטבריה אבל מטפחים
"אנחנו מנסות שהשנה הזאת תהיה לא רק
לימודים ובגרויות ,אלא שנצליח לעשות מאוד את הקשר עם קריית שמונה".
הרבה דברים מעבר לזה .אנחנו שמות לב
לבנות שלא מגיעות ומשתדלות להיות הרחבת השליחות
שם בשבילן .לא היה לנו הרבה זמן עם
הבנות לפני החגים ,אבל הן ישר גרמו לנו הדר גזבר מפדואל עושה של"פ בנתיבות,
להרגיש חלק מהכיתה ,והצלחנו במפתיע אבל לא הייתה בעיר בחג" .אני לומדת
להתחבר אליהן חיבור ממש טבעי .אנחנו בבית ספר בשדות נגב ,שבאות אליו
הולכות למלון לבקר אותן ועוברות יחד בנות רבות מיישובי העוטף .כשהגיעו
השמועות על מה שקורה בדרום שמעתי
את התקופה המורכבת הזאת". כל מיני שמות של יישובים ,כמו בארי,
עם כל הבלגן של השנה ,את עדיין שמחה ונזכרתי שהאוטובוס שאני עולה עליו כדי
להגיע לבית הספר עובר גם בבארי .יש
שבחרת בשל"פ? לנו בנות מהכיתה שגרות בסעד ,ביכיני
"זו זכות לעשות של"פ .בסלון של הדירה
תלינו משפט של הדר גולדין' :בחיים יש ובשדרות ,ודאגתי להן מאוד.
לך שתי אפשרויות ,להתעסק בעצמך או "במוצאי החג קבוצת הוואטסאפ של
לעשות דברים גדולים'. הכיתה סערה .התקשרתי לחברה מיכיני,
ואם לוקחים את זה והיא סיפרה שאיבדה חבר .חברה שלנו
כמוטו לחיים ,זה גם מסעד סיפרה שהיא והמשפחה שלה פונו.
בדברים הקטנים. המורה שלנו משדרות ,ולא שמענו ממנה.
זה להחליט להיות שמחנו ממש לשמוע בסוף שהיא וכל
משמעותית במקום
אחר בשמינית, המשפחה שלה בסדר".
לבחור לעשות בימים הראשונים של המלחמה הייתה
משהו לא ברור
מאליו ,כמו הדר בבית והשתדלה להשתלב בעשייה
המקומית .לבית הספר שלה ,מטעמים
מובנים ,נדרש זמן להתחיל
בלימודים סדירים" .אחר כך
חזרנו לדירה בנתיבות ,אבל
הרבה בנות מהכיתה עדיין
פחדו מאוד להגיע
ללימודים .מאחר
שהלימודים הם
איתמר מונזון:
בתחילת המלחמה הרגשנו
קצת פספוס ,אבל עכשיו אני
מרגיש שהרווחתי שתי ערים,
כי אנחנו נמצאים בטבריה,
אבל מטפחים מאוד את
הקשר עם קריית שמונה
אדר א׳ תשפ״ד 13

