Page 5 - זרעים - גליון שבת ארגון כסלו תשפ"ו נובמבר 2025
P. 5
וזרחה
השמש עליו
צילום :אפרת מלכה שרית אוחיון
רפרנטית מחוזית ,מינהל חברה ונוער,
מחוז דרום במשרד החינוך
וחברת מליאת בני עקיבא מחוז דרום
מי שמצליח לנו הרבה כוח ועוזר בכל פעם מחדש לקום מהכאב מחת תורה תשפ"ד הייתהש
להחזיק הפרטי הבלתי נתפס ולעלות אל המקום הכללי.
תזכורת כואבת לכולנו ששום
באמונה עוד הרגשתי צורך כבר מההתחלה להמחיש לחטופים דבר בעולמנו אינו מובן מאליו,
קצת ,זוכה ולבני משפחותיהם את התחושה הזו .שזה לא לא ברמה האישית ולא ברמה
לראות את סיפור פרטי שלהם ,שהם בעצם נמצאים שם במקום הכללית ,ודאי שלא מדינתנו
כל אחד ואחת מאיתנו .אמרתי את זה בכל מקום
האור שבוקע, שיכולתי .בכיכר החטופים ,בביקור אצל משפחות האהובה ,מדינת ישראל.
והמאמין יזכה די ברור לכולנו מה הוביל למציאות הזו .אני מרגישה
לראות גם את חטופים ובעצרות שערכנו באופקים. שזו הייתה תוצאה ברורה של הימים שקדמו לה .של
השמש בשיאה אני מאמינה שמתוך הכאב הגדול שאנחנו חווים
יצמח משהו גדול עוד יותר ,כי לא ייתכן שהמחיר הקרע הנורא שהלך ונפער בחברה הישראלית.
ואת העולם אני זוכרת את משה בעלי הי"ד מסתובב מוטרד
כולו מואר היקר מפז ששילמנו יהיה לשווא .בידינו הדבר. מהמצב החברתי וממה שהולך לקרות לנו אם לא
באור גדול הזריחה מגיעה אחרי עלות השחר .רגע לפניה יש נצליח לעצור את זה .הוא השקיע ימים כלילות
חושך מוחלט ,ואפשר לטעות לרגע ולחשוב שהגיע בניסיונות ליצור חיבורים ,לעשות מעשים שיעצרו
סוף העולם .מי שמצליח להחזיק באמונה עוד את הנפילה במדרון החלקלק .זכינו ערב שמחת
קצת ,זוכה לראות את האור שבוקע ,והמאמין יזכה תורה ,בליל הושענא רבה ,לארח אצלנו בסוכה
לראות גם את השמש בשיאה ואת העולם כולו מואר אנשים מכל קצות הקשת של החברה הישראלית,
לדבר ,להתווכח ולהישאר בחיים .יצאנו בתחושה
באור גדול. של לילה מכונן ,סוף סוף תחושה של תקווה ,שיש
זכינו לראות כבר מהרגעים הראשונים של המלחמה
מחוות של ערבות הדדית וגבורה עילאית של כל סיכוי להצליח לשבת יחד ,לחיות ביחד.
חלקי העם ,בלי הבחנה בין עדה ,גזע או מין .קצרה ביום שמחת תורה עצמו זכינו לארח בקהילה שמונים
היריעה מלהכיל מחוות אלו :סיוע למפונים ,דאגה חניכים וחונכים של עמותת קו לחיים בהובלתה
למשפחות שכולות ולמשפחות חטופים ,פינוק של בתנו שירה ,מסורת שהתחיל אליעד בננו הי"ד
למילואימניקים ולנשותיהם ,לפצועים ולהוריהם, שנתיים קודם לכן .אליעד היה לנו סמל ודוגמה
הנצחה של חללים ,מפגשים בין אנשים ממגזרים למסירות אין קץ למען אותם ילדים עם צרכים
שונים ועוד אין-סוף דברים. מיוחדים ,ילדים חולי סרטן ובני משפחותיהם.
מי שמצליח לשים את הזרקור על המעשים הללו שני האירועים האחרונים שזכינו להפיק עם משה
זוכה לראות את השמש כבר מטפסת ועולה .אין לי ואליעד לפני שיצאו להילחם ונהרגו בקרב באופקים,
ספק שהקב"ה מצפה מאיתנו להמשיך ולמצוא את משמשים לנו עד היום מצפן לצורך הגדול ביותר שיש
הדרך לחיות יחד למרות ועל אף השוני בין הדעות היום ,לצו השעה .אני מרגישה שאנחנו בוחרים בכל
ובין האידאולוגיות .לקבל עלינו אחריות ולהילחם יום מחדש לקום ולפעול בהשראתם .לחפש עוד ועוד
למען האחדות והשותפות ,ולא לחכות שמישהו אחר
דרכים לחיבור ,לערבות הדדית ,לדאגה לאחרים.
יעשה את זה בשבילנו. מהרגע הראשון של המלחמה פעל עם ישראל כולו,
כך בעז"ה נזכה לקרב את הגאולה השלמה שכולנו בארץ ובתפוצות ,לתת לנו תחושה שלא מדובר
מצפים לה .לראות את האור הגדול בשוב ה' את בסיפור פרטי שלנו .שאנחנו חלק מסיפור גדול של
שיבת ציון היינו כחולמים .בקרוב בימינו ממש, עם ישראל כולו .שגם ילד ממיאמי ,מארגנטינה או
מאורוגוואי מרגיש שזה גם הסיפור שלו .זה נותן
אמן.
ו ד ו ר י ק ו ם ו ח י כסלו תשפ״ו 5

