Page 12 - זרעים - אב תשע"ז
P. 12
תכף ייפתחו מחנות הקיץ ואלפי
חניכים יטיילו בטבע ,יישנו על האדמה
ויתרחקו לכמה ימים מהמכשירים
הטכנולוגיים .נכון ,כנראה לרוב
החניכים יהיו טלפונים בכיסים ,אבל
השאלה היא עד כמה ישתמשו בהם.
האם אתם חושבים שצריך לאפשר
במחנה הטענת טלפונים לחניכים?
אומרים שבלי טלפונים רואים יותר את הנוף ,את החברים ,את הטבע; נזכרים קצת מי אנחנו בלי מכשיר נועה ולנר בעד נגד
חשמלי לידנו .אז אומרים. שבט אביחי ,סניף תפוח
בעיניי צריך לאפשר לחניכים להטעין את הטלפון בלילות כמו שמאפשרים למדריכים .החניכים תמיד
מוצאים איך להטעין בסופו של דבר ,גם אם השקע יימצא במקום מסוכן .כשהייתי במחנה סיירים השתחלתי
למתחם הגנרטורים כדי להטעין את הטלפון בלי לדעת שהיה שם כבל חשמל חשוף ליד הרגל שלי .הרכז
שמצא אותי כעס מאוד :יכולתי להתחשמל במחיר הטעינה הזו.
זאת רק דוגמה אחת לילדים שניסו להטעין בדרכים מסוכנות ,העיקר להטעין .בעיניי מוטב שבמחנות
הנוער יספקו שקע ולא יגרמו לחניכים לחפש אותו במקומות יצירתיים ומסוכנים.
אומרים שהחניכים עסוקים בטלפון ולא בטיול ,אבל בעיניי זו טענה שדווקא אמורה לאתגר את
המדריכים ,לגרום להם לנסות להיות מעניינים יותר מהטלפון .להכין יותר משחקים ,יותר שירים ,יותר
הפעלות למסלול וללילה .ואם החניכים בכל זאת בטלפון ,למה זה נורא? כך הם יוצרים תיעוד של החוויות
שהיו להם בטיול וכך גם אפשר להרגיש לא לחלוטין מנותקים .גם אם אני לא הילד הכי חברתי שיש ,לפחות
לא ארגיש לגמרי בצד.
אני חושבת שהמחנות אמורים להיות מותאמים לחניכים היוצאים אליהם ,ולכן לחניכי 'דור הסמארטפון'
צריך להתאים מחנה מתאים ,שיחשבו בו על דרכים מקוריות לעניין אותם ולא סתם יתוכנן על ידי טכנופוב.
נועה ולנר :אומרים שהחניכים עסוקים בטלפון ולא בטיול ,אבל בעיניי זו טענה
שדווקא אמורה לאתגר את המדריכים ,לגרום להם לנסות להיות מעניינים יותר
מהטלפון .להכין יותר משחקים ,יותר שירים ,יותר הפעלות
הורים מודאגים ,ילדים מדאיגים. עדן אופיר
אשמים? שבט נעלה ,סניף כפר
לא במפתיע עולם הטכנולוגיה רק מתעצם ומתחדש במהלך השנים .בזמנים תכופים מגיעות אלינו פרסומות גנים פתח תקווה
חדשות על מכשיר מהפכני שהומצא או על טלפון שפיתחו מדענים מוסמכים של חברת אפל ,סמסונג וגם של
החברות המוכרות פחות .מזל טוב לנו ,קנינו טלפון חדש .היצרנים הבטיחו לנו שבמכשיר זה המצלמה החדישה
תתפוס כל פוזה שאעשה בזמן הנכון ,ובין כל ההבטחות הבטיחו שתוכנו של הטלפון יהיה מהשורה הראשונה ,והוא
ישפיע לטובה בין היתר גם על סוללת המכשיר .עם כל הביטחון יצאנו לעבר החיים האמיתיים .הימים חולפים,
הקיץ מגיע ובו גם המחנות.
יוצאים למחנה בני עקיבא עם התיק הגדול (והקטן) ,במצב רוח מרומם ואיך אפשר שלא – עם הטלפון החדש.
השעה שתיים בצהריים והסוללה עוד מחזיקה מעמד ,אימא מתקשרת ושומעת התנשפות של סוף העלייה
במסלול.
מתקדמים אל תוך הלילה והסוללה כבר יציבה פחות ,שולחת אותותיה על שהיא עומדת לכבות .אימא מתקשרת
ושואלת" :מה שלומך? כבר הגעתם למחנה?" והטלפון כבה .אבל אל דאגה ,מזל שיש את המספר של המדריכה.
רק שלצערנו גם לה כבר אין סוללה.
אם תשאלו אותי ,אפשרו לילד החמוד להטעין את הטלפון לרבע שעה כדי שימסור בבית שהכול בסדר .הרי הוא
לא אשם שחברת הסלולרי הבטיחה שהסוללה במכשיר תספיק ליותר משלוש שעות .ואם הסיפור הזה מוכר לכם,
כנראה יש להרים את הכפפה ולשקול להציב עמדות הטענת טלפונים במחנה .לזמן מוקצב ולמי שזקוקים לכך
נואשות.
רעות גלבר :דווקא המכשיר שמטרתו לחבר אותנו לעולם שבחוץ מונע מאיתנו
להתחבר למה שסביבנו .מי שכל המחנה נמצא בטלפון כדי שלא לפספס את מה
שקורה בעולם ,מחמיץ את המחנה ואת כל החוויה
12