Page 8 - זרעים - אדר א תשע"ו

‫הרב חגי לונדין‬
‫רב משמעות‬

‫מהר יותר‪ ,‬גבוה יותר‪ ,‬חזק יותר‬
‫הגישה היא גישה לוחמנית של 'אתה או אני'‪ .‬בתפיסה‬ ‫העולם שאנו חיים בו הוא עולם תחרותי בכל קנה‬ ‫"זה מתחיל‬
‫האמונית העולם הוא אלוהי ואין‪-‬סופי‪ ,‬וממילא יש‬ ‫מידה‪ .‬בכל תחום שאליו נפנה‪ :‬בספורט; בציוני מבחנים;‬ ‫מגיל צעיר‪ :‬ילד‬
‫מקום לכולם‪ .‬חז"ל מתבטאים כי "אין אדם נוגע‬ ‫בעבודה; באפנה ואפילו בתחום התורני – אנו מוצאים‬
‫במוכן לחברו‪ ...‬אפילו כמלוא נימא" (יומא לח ע"ב)‪.‬‬ ‫עצמנו משווים ומושווים לאחרים‪ .‬זה מתחיל מגיל‬ ‫מגיע הביתה‬
‫היינו‪ ,‬שמצד המבט האמוני הצלחתו של אדם איננה‬ ‫צעיר‪ :‬ילד מגיע הביתה עם תוצאות מבחן‪ ,‬והשאלה‬ ‫עם תוצאות‬
‫באה על חשבון חברו אלא היא מאת הבורא‪ ,‬המעניק‬ ‫השנייה הנשאלת (לאחר השאלה הראשונה‪' :‬כמה‬ ‫מבחן והשאלה‬
‫לכל אחד את המגיע לו‪ .‬לעתים אפשר להשתמש‬ ‫קיבלת?')‪ ,‬היא‪' :‬כמה אחרים קיבלו?'‪ .‬המסר הסמוי‬
‫במתודת התחרות על מנת לאתגר את האדם ('קנאת‬ ‫לילד הוא ברור מאוד‪ :‬בשביל להיות מאושר לא די‬ ‫השנייה‬
‫סופרים תרבה חכמה')‪ ,‬כדוגמת משחק כדורסל חברי‬ ‫הנשאלת‬
‫או משפחתי; אולם העצמת האקט התחרותי והתניית‬ ‫שאתה תצליח‪ ,‬צריך שאחרים יצליחו פחות ממך‪.‬‬ ‫(לאחר השאלה‬
‫תחושת ההצלחה דווקא בניצחון על האחר הן ממש‬ ‫השוואה לאחרים ממשיכה בטענות כגון 'למה אתה‬ ‫הראשונה‪' :‬כמה‬
‫לא כמו אחיך?'; בבחירת מוסד לימודים ('אני הולכת‬ ‫קיבלת?')‪ ,‬היא‪:‬‬
‫לא הקטע‪.‬‬ ‫לאולפנה של הבנות השוות'); בכניסה להדרכה ('אותי‬ ‫'כמה אחרים‬
‫מה זה אומר לגביכם? דבר ראשון נסו להשתתף‬ ‫לא יכניסו להדרכה? אותי??'); בציבור הדתי‪-‬לאומי‬ ‫קיבלו?'‪ .‬המסר‬
‫או לצפות בתחרויות מעט ככל האפשר‪ ,‬הן באח הגדול‬ ‫ההשוואתיות אצל הבנים מגיעה לשיאה לקראת השירות‬ ‫הסמוי לילד‬
‫והן בחידון התנ"ך‪ .‬אפשר להכריז 'שכל שבט שיצליח‬ ‫הצבאי ('מה? אתה לא בקרבי?'); אצל הבנות שיאה של‬ ‫הוא ברור מאוד‪:‬‬
‫לאסוף כך וכך תרומות יקבל צ'ופר'‪ .‬אין צורך לשסות‬ ‫התחרות הסמויה נשמרת לעתים לתקופת החתונות ('כל‬ ‫בשביל להיות‬
‫את השבטים זה בזה‪ .‬דבר נוסף‪ ,‬ללמוד לפרגן זה לזה‪.‬‬ ‫הבנות מהשבט כבר נשואות'); הלחץ החברתי ממשיך‬ ‫מאושר לא די‬
‫מובן שכל אחד מנסה‪ ,‬ובצדק‪ ,‬להסביר מדוע הוא‬ ‫במחשבות כדוגמת 'למה היא יפה יותר?'; 'למה להם יש‬ ‫שאתה תצליח‪,‬‬
‫מתאים לתפקיד‪ ,‬אבל יש קו דק שאסור לחצות בין‬ ‫צריך שאחרים‬
‫הבלטת המעלה שלי לבין הסבר מתוחכם וארסי מדוע‬ ‫יותר כישרונות ‪ /‬כסף ‪ /‬בית גדול?'‪.‬‬ ‫יצליחו פחות‬
‫האחר (!) לא מתאים‪ .‬דבר שלישי‪ ,‬והחשוב מכול‪ ,‬הוא‬ ‫המוסד התחרותי (הרשמי) הראשון בהיסטוריה‬
‫לפתח התבוננות פנימית‪ .‬ההשוואה המתמדת לאחרים‬ ‫היה האולימפיאדה‪ .‬לא סתם שורשיו של הספורט‬ ‫ממך"‬
‫נובעת מהדגשת יתר של המציאות החיצונית‪ .‬ככל‬ ‫התחרותי הם בתרבויות אליליות כדוגמת יוון‪ .‬האדם‬
‫שאדם לומד יותר תורה; מעדן את אישיותו; מתרגל‬ ‫האלילי‪ ,‬בעל התפיסה הפירודית‪ ,‬תופס את המציאות‬
‫למצוא סיפוק בהישגים נפשיים ולא חיצוניים – כך‬ ‫כזירת התגוששות בין כוחות ואלים הנלחמים זה בזה‪.‬‬
‫העולם שבחוץ מאיים עליו פחות‪ .‬הוא עומד מול‬ ‫בהתאם לכך מתמסד בתרבות האלילית דפוס חיים‬
‫ריבונו של עולם ומוצא שם את אושרו ללא השוואה‬ ‫המתייחס לחיי היום‪-‬יום כאל מלחמת קיום שבה 'החזק‬
‫לאחרים‪ .‬אחד המשפטים המלווים אותי בחיי הוא‬ ‫שורד' – מי מהיר יותר‪ ,‬גבוה יותר וחזק יותר‪ .‬היהדות‬
‫משפט שנאמר לי מפי תלמיד חכם לפני שנים רבות‬ ‫לעומת זאת מאמינה בתפיסה האחדותית‪ ,‬הרואה את‬
‫כתשובה להצדקתי התנהגות מסוימת בטענה כי 'כולם‬ ‫המציאות כיחידה אורגנית אחת‪ .‬החיים אינם אוסף‬
‫עושים כך'; אותו תלמיד חכם עצר קמעא‪ ,‬שתק כמה‬ ‫של פרטים הסותרים זה את זה אלא יצירי כפיו של‬
‫שניות‪ ,‬נעץ בי מבט חודר ואמר‪" :‬לשמים אדם מגיע‬ ‫אלוהים‪ ,‬ובהתאם לכך הצלחתו של פרט אחד מועילה‬
‫לכלל כולו‪ ,‬וכישלונו של האחד יוצר חיסרון בכלל‬
‫לבד‪ ,‬תזכור את זה"‪.‬‬ ‫כולו‪ .‬בתפיסה החומרנית העולם הוא מוגבל‪ ,‬וממילא‬

‫‪8‬‬