Page 14 - זרעים - תמוז תשע"ג
P. 14

‫פרק ראשון מתוך ספר‬

 ‫אחזתי בפנס בידי האחת והושטתי את ידי השנייה אל מאחורי הביצה‪.‬‬              ‫אמא קסומה וקוסמי‬
 ‫אחזתי בקלף והתחלתי למשוך אותו לאט ובזהירות‪ .‬עוד שבריר שנייה‬            ‫תיבת ההמצאות‪ /‬אתי אלבוים‬
 ‫והקלף יהיה מחוץ לגומחה‪ ,‬אבל אז ָזעה תח ַתי האבן שעליה דרכתי‬
 ‫וניתקה ממקומה‪ .‬ידי הונפה באוויר ונחתה על הביצה‪ .‬סדק קל נבקע‬          ‫עשן לבן היתמר מן הגבעה הקטנה שנערמה בתחתית לוע הר הגעש‪.‬‬
                                                                      ‫מסביבלגבעה‪,‬כשולימגבעת‪,‬התרוממוקירותהלוע– ְמצ ֹוקיםשחורים‪,‬‬
                         ‫בקליפה האפורה בעלת הנקודות הכחולות‪.‬‬          ‫חדים ומשופעים‪ ,‬משובצים פה ושם בפיסות שלג‪ .‬הנוף מסביב היה‬
                                        ‫"אוי‪ ,‬לא!" קראתי בבהלה‪.‬‬       ‫מרהיב – האגם‪ ,‬העצים והעננים שנראו כמו קצף בתוך אמבט ומעליהם‬
                                                                      ‫שמים חיוורים של טרם עלות השחר‪ .‬ובתוך כל אלו‪ ,‬כשאני נתונה בגוף‬
 ‫"מה קרה?!" קראו אדונימוס ורודפצדק יחד ושכחו שהם אמורים לשיר‪.‬‬         ‫של ילדה בת שתים‪-‬עשרה‪ ,‬אחזתי בחבל הקשור למותני וחיפשתי‬
 ‫נשמעה צווחת ציפור ומיד לאחריה צווחות נוספות ומשק כנפיים מבוהל‬        ‫בתוך אלפי הגומחות החפורות בצדם הפנימי של קירות הלוע את מפת‬
 ‫שהעיד על כך שהציפורים התעוררו מהטשטוש שגרמה להן השירה‪ .‬הן‬            ‫המעברים הנסתרים‪ .‬לא הייתי בטוחה אם החבל די חזק לשאת את‬
 ‫החלו להקיף את ההר בצווחות מאיימות‪ .‬באופק‪ ,‬מעבר לעננים‪ ,‬בקעו‬          ‫משקלי ועד כמה י ֵדי המושכים בו איתנות‪ .‬שנייה אחת של חוסר ריכוז‬
 ‫קרני שחר דקות‪ ,‬ומתוך הביצה בקעה אל מול פני הנדהמות כנף אפורה‬         ‫והנחה לא נכונה של הרגל על גבי אבן לא יציבה‪ ,‬והייתי עלולה להידרדר‬

                                                       ‫של גוזל‪.‬‬                                                        ‫אל תוך הלוע‪.‬‬
                             ‫"יש פה גוזל שבוקע מהביצה!" קראתי‪.‬‬        ‫"רותי‪ ,‬תיזהרי!" נשמעה לחישה רועמת מפי נטע‪-‬לי שאחזה בחבל יחד‬
 ‫"עזבי את הגוזל‪ ,‬הם יהרגו אותו בכל מקרה אם אמא שלו לא עמדה לידו‬       ‫עם אחיה רון ועם לב‪-‬זהב ושלומיצדק‪ ,‬בניו של רודפצדק‪ ,‬הקוסם הבכיר‬
                    ‫בזמן הבקיעה‪ ",‬לחש אדונימוס‪" .‬המגילה אצלך?"‬
 ‫הפנס נשמט מידי והתגלגל אל תחתית הר הגעש‪ .‬בחנתי את המגילה‬                                             ‫במועצת קוסמי המצנפת הירוקה‪.‬‬
 ‫המגולגלת שבידי‪ .‬היא היתה קשורה בסרט עור עבה וחתומה בשעווה‬            ‫האבן שעליה הנחתי את רגלי הידרדרה כלפי מטה‪ ,‬סחפה אחריה אבנים‬
                    ‫סגולה‪ .‬הצצתי לתוכה והבחנתי בציורים הקטנים‪.‬‬        ‫נוספות והעלתה ענן אפר וולקני‪ .‬נטע‪-‬לי השתעלה והסיטה את ראשה‬

                                        ‫מפת המעברים הנסתרים!‬            ‫כדי לחמוק מענן האבק שהתרומם לעברה‪ ,‬אבל לא עזבה את החבל‪.‬‬
 ‫"זאת המפה!" קראתי בשמחה‪ ,‬שהיתה מעורבת בחשש מפני הציפורים‪.‬‬                            ‫"את רואה את המפה?" שאל אדונימוס בקול שירה‪.‬‬
 ‫תחבתי את המפה המגולגלת לתרמילי והבטתי בגוזל שנאבק בקליפה‬
 ‫העבה‪ .‬עוד כנף יצאה החוצה‪ ,‬והנה נגלה כל גופו הזעיר‪ .‬עיניו היו עצומות‬  ‫הוא עמד בגלימתו ובמצנפתו הסגולה על המדרון החיצוני של הר‬
 ‫אבל המקור שלו נפתח כאילו הוא כבר מצפה לקבל מזון‪ .‬קרני השמש‬           ‫הגעש ונופף בידיו כדי להסיח את דעתן של ציפורי האובך‪ ,‬ששמרו על‬
 ‫הראשונות האירו את הגומחה כולה וגם את הפלומה הרכה שלו‪,‬‬                ‫הגומחות בלוע הר הגעש‪ .‬שירה היתה הדבר שהקסים את ציפורי האובך‬
                                                                      ‫יותר מכול והכניס אותן למעין היפנוזה‪ .‬אדונימוס ורודפצדק שרו אפוא‬
                                           ‫הרטובה מנוזלי הביצה‪.‬‬       ‫בקולות צורמים‪ .‬מאות ציפורי אובך בעלות כנפיים ענקיות בצבעי כחול‪,‬‬
 ‫"חייבים לזוז מפה! רותי‪ ,‬תעלי מהר!" קרא אדונימוס והמשיך לנופף‬         ‫צהוב ואפור חגו סביב הר הגעש‪ ,‬ולא היה אפשר לדעת מה מטשטש‬

         ‫בידיו לעבר הציפורים שסובבו את ההר בעצבנות גוברת ועולה‪.‬‬                                          ‫אותן יותר‪ ,‬השירה או הזיופים‪.‬‬
 ‫הבטתי בגוזל‪ .‬לא יכולתי להשלים עם העובדה שגורלו של היצור‬              ‫"המפה לא פה‪ ",‬פסקתי מבין קירות הלוע‪" .‬העבירו את החבל קצת‬
 ‫התמים הזה נחרץ למוות עוד בטרם החל לחיות‪ .‬ציפורי האובך‪ ,‬שנראו‬
 ‫כנשרים ענקיים‪ ,‬החלו לנקר את גלימתי ואיימו להפיל אותי אל לוע‬                                                                ‫ימינה‪".‬‬
                                                                      ‫כיוונתי את הפנס אל הגומחות והזכרתי לעצמי את דבריהם של‬
                                                      ‫הר הגעש‪.‬‬        ‫אדונימוס ורודפצדק‪ ,‬שציפורי האובך קנאיות מאוד בשמירה על‬
                                           ‫איך הגעתי למצב הזה?‬        ‫צאצאיהן‪ ,‬ודי בנגיעה קלה של גורם זר בביצים כדי לגרום להן‬

  ‫"אמא קסומה וקוסמי‬                                                                                                    ‫לחסל אותן‪.‬‬
      ‫תיבת ההמצאות"‬                                                   ‫"צריך להזיז את החבל עוד מטר ימינה‪ ",‬אמרתי וטיפסתי על המצוק על‬
     ‫מאת אתי אלבוים‪,‬‬                                                  ‫מנת לשחרר מעט את החבל ולאפשר להעבירו על פני הסלעים החדים‬

  ‫הוצאת ידיעות ספרים‪,‬‬                                                                                                   ‫בלי שייקרע‪.‬‬
                                                                      ‫ירדתי מחדש והארתי את הגומחות בפנס‪ .‬בגומחה השנייה הבחנתי‬
  ‫‪ 416‬עמודים!‬
                                                                                          ‫בקצה מגילת קלף מאחורי ביצה אפורה וגדולה‪.‬‬
‫מחהנילסקכיעשכיווזמםסרמילתקהימקמיהלםבחעכהונלווסיטמציףותם יאפנכתיולםת‬                           ‫"יש כאן מגילת קלף!" אמרתי בהתרגשות‪.‬‬

                                                                      ‫"הוציאי אותה בזהירות הנחוצה‪ ",‬שר אדונימוס ונופף בידיו לציפורים‪,‬‬
                                                                                                                 ‫"בלי לגעת בביצה‪"...‬‬

                                                                      ‫‪ 14‬׀ זרעים ׀ עלון תנועת בני עקיבא בישראל ׀ תמוז ה'תשע"ג‬
   9   10   11   12   13   14   15