Page 12 - זרעים-חנוכה כסלו-תשפ"ד-נובמבר 2023

‫עצרתי את הרופא‪.‬‬ ‫אריאל עם קצין שריון ראשי‬ ‫שופחםד‬
‫אמרתי לו‪ :‬אתה לא‬
‫קובע לי‪ .‬אני קובע‪.‬‬ ‫האפשרות השנייה שלי היא לחפש את‬
‫אני לא רוצה לשמוע‬ ‫נקודת החיכוך מחוץ לעזה"‪.‬‬
‫כמה זמן אתה חושב‬
‫שהשיקום יימשך‪.‬‬ ‫אריאל מסביר שנקודת חיכוך‪ ,‬מושג‬
‫שעוסקים בו רבות בקורס הקצינים‪ ,‬היא‬
‫אני קובע שבעוד‬ ‫הנקודה במציאות שבה יש הכי הרבה‬
‫שבועיים אני חוזר‬ ‫קושי‪" .‬בקורס למדתי שנקודת החיכוך‬
‫היא המקום שבו הכי צריכים אותך‪.‬‬
‫את הרופא כמה זמן יארך השיקום‪.‬‬ ‫זה המקום הכי קשה‪ ,‬מקום שאחרים לא‬
‫"שאלה לגיטימית"‪ ,‬אומר אריאל‪" ,‬אבל‬ ‫רוצים להיות בו‪ ,‬וזה המקום שבו אני‬
‫עצרתי את הרופא‪ .‬אמרתי לו‪ :‬אתה לא‬
‫קובע לי‪ .‬אני קובע‪ .‬אני לא רוצה לשמוע‬ ‫כקצין צריך להיות‪.‬‬
‫כמה זמן אתה חושב שהשיקום יימשך‪.‬‬ ‫"נקודת החיכוך של עם ישראל כרגע היא‬
‫עזה‪ ,‬אבל הבנתי שאני לא יכול להילחם‬
‫אני קובע שבעוד שבועיים אני חוזר"‪.‬‬ ‫עכשיו‪ ,‬וחיפשתי נקודת חיכוך אחרת‬
‫כשאני שואלת את אריאל על התגובות‬ ‫לפנות אליה"‪ .‬אריאל זיהה את הנקודה‬
‫שהוא מקבל סביב הפציעה הוא עונה‬ ‫הזו בעבודה עם בני נוער‪" .‬נלחמתי בעזה‬
‫בחום‪" :‬כפרה עליהם‪ ,‬איזה חמודים"‪,‬‬ ‫למען שגרה בעורף‪ .‬מה זו שגרה בעורף‬
‫ומייד משתף באנקדוטות‪" .‬דואגים לי‬ ‫אם לא נוער וילדים שהולכים לבית ספר‪,‬‬
‫תמיד‪ .‬איך שנפצעתי פנו אליי מעמותת‬
‫בלב אחד ועזרו לי בכל מה שהייתי צריך‪.‬‬ ‫מתנדבים בקהילה‪ ,‬מסתכלים מעבר?‬
‫"באחד הימים הייתי צריך להתקשר‬ ‫"ברגע שיצאתי מבית החולים‪ ,‬תוך כדי‬
‫למשרד הביטחון כדי לעדכן אותם‬ ‫השיקום‪ ,‬למרות היד הכואבת שאני לא‬
‫שנפצעתי בעזה‪ ,‬ועשיתי את זה במהלך‬ ‫מצליח להזיז‪ ,‬נכנסתי להיות רכז נוער‬
‫נסיעה ברכבת‪ .‬ניתקתי‪ ,‬והאנשים סביבי‬ ‫ביישוב מורשת‪ ,‬שבו אני גר‪ .‬אני מבין‬
‫התחילו לשבח אותי ולקרוא לי גיבור‬ ‫ששם אני יכול להועיל עכשיו‪ .‬אני לא יכול‬
‫ישראל‪ ,‬ואני מרגיש מוזר‪ ,‬איזה גיבור‬
‫ישראל? אבל זה גורם לי להרגיש שבאמת‬ ‫להועיל בעזה‪ ,‬אז פה אני נמצא ומועיל"‪.‬‬
‫עשיתי משהו משמעותי‪ ,‬שכולם מרגישים‬
‫את זה וכולם רוצים לתת בחזרה את מה‬ ‫מרגישים את עם ישראל‬

‫שנתתי‪.‬‬ ‫אריאל עדיין בתהליך שיקום‪" .‬זו עבודה‬
‫"כחייל אני רגיל להיות במקום הנותן‪,‬‬ ‫מעניינת"‪ ,‬הוא מתאר‪" ,‬כי המוח רגיל‬
‫ופתאום כולם רוצים לתת לי‪ .‬זה מוזר‪ ,‬אבל‬ ‫להגיד ליד להרים את האצבעות‪ ,‬והיד‬
‫מרגישים את עם ישראל‪ .‬אני מרגיש פרט‬ ‫מרימה את האצבעות בלי יותר מדי‬
‫מחשבה‪ .‬בצד ימין אני מבקש מהיד‬
‫קטן שהוא חלק ממכלול של עם חזק"‪.‬‬ ‫שלי לענות לטלפון‪ ,‬והאגודל שלי זז‬
‫ועונה לטלפון‪ .‬רוצה לאכול‪ ,‬והיד פשוט‬
‫מתרוממת לפה‪ .‬ופתאום ביד שמאל‬
‫שום דבר לא קורה‪ .‬לסגור את הרוכסן‬
‫במכנסיים לוקח חצי שעה‪ ,‬כי היד שלי‬

‫לא מתפקדת‪.‬‬
‫"ממקום שבו אני בחוד החנית של צה"ל‪,‬‬
‫מתפעל טנק מרכבה סימן ארבע‪ ,‬יורה‬
‫במחבלים‪ ,‬מגיע להישגים ומפקד על‬
‫מחלקה בחיל השריון – הפכתי לבן אדם‬
‫שלא מצליח לסגור לעצמו את הרוכסן‪ .‬זה‬

‫די מצחיק וקצת מתסכל"‪.‬‬
‫במהלך האשפוז שאלה אימא של אריאל‬

‫ביטאון תנועת בני עקיבא בישראל‬ ‫‪12‬‬