Page 11 - זרעים-חנוכה כסלו-תשפ"ד-נובמבר 2023
P. 11
הצוות של אריאל בעזה אנשים רבו על ש דברים שאי אפשר לדמיין; אירועיםי
השיבוץ .אף אחד לא
זה עלול לפגוע בכלי דם ולגרום לנזק שמי שלא חווה אותם לעולם לא
ולדימום מוגבר. ניסה לברוח ,כולנו יוכל להבין .שדה קרב הוא אחד
רצינו להיכנס פנימה מהם .ואולם למרות הקושי הרב
"שלפתי חסם עורקים וקשרתי לעצמי על ולהשתתף במלחמה. בלחימה ,ואף שנפצע בקרב ,סגן
היד .חבר הגיע ועזר לי להתפנות לנגמ"ש. אריאל גסט אומר בפשטות" :לא פחדנו.
למרות הכאב כל הפינוי ניסיתי לצחוק אני חושב שכולנו תמיד אומרים בצה"ל להתכונן למלחמה.
עם החבר'ה" ,נזכר אריאל" .בתחילת הבנו את המהות שלנו זה כמו מנטרה; מחר מלחמה .כלוחם
המלחמה עזרתי לפנות פצוע שנפגע בקצה מנסים לחיות את זה ולהיות
ברגליים ,והוא חייך כל הפינוי ,עזר לנו רצחו המון אנשים מהעם שלנו ,ויכולנו בתודעה תמידית שמלחמה יכולה לפרוץ
לפנות אותו ,שאל שאלות מצחיקות. להיות באחד משני מקומות :לשבת בבית בכל רגע .אבל לא משנה כמה אתה מוכן,
כשפיניתי אותו אמרתי לעצמי שאם חס או להילחם פה .ואנחנו פה ,נלחמים, מלחמה תמיד תפתיע" ,מספר אריאל,
וחלילה יקרה לי משהו ואני אפונה ,אני מתקדמים ,שומרים על העם שלנו והורגים קצין בחיל השריון ,תושב מורשת שבגליל
רוצה להיות כמוהו .דוגרי ,הפינוי היה את מי שעשה לנו את זה .בפשטות
התחושה הייתה מזל שאני פה ,אני וכל התחתון ובוגר ישיבת נוף הגליל.
מאוד כיף" ,הוא אומר בחיוך. "כשהתקשרו אליי ואל החברים שלי
החברים שלי". מוקדם באותה שבת ,חשבנו שזה שטויות
איתור נקודת חיכוך בשבוע השלישי ללחימה בעזה נפצע ועוד מעט יחזלשו אותנו ויחזירו את
אריאל" .סיימנו התקפה ויצאנו לטפל האוטובוסים .תוך כדי נסיעה התחלנו
מעזה פונה אריאל למרכז הרפואי ברזילי בטנק .ברגע שיצאנו התחילו לירות עלינו להבין את חומרת האירוע ,ואז הגענו
באשקלון ,ושם נותח להוצאת הרסיס פצמ"רים ,והם פגעו בטנק .אנחנו היינו לעוטף" .במהלך הנסיעה נחשפו החיילים
מהיד .גם לאחר הניתוח לא הצליח להזיז בחוץ באותם רגעים ,חשופים לגמרי. לעוד ועוד מידע וראו את המראות הקשים
את היד ,והרופאים רצו להעבירו לניתוח שמענו בומים ,הצוות רץ לטנק ,ואני ביותר שאפשר להעלות על הדעת .ובכל
בבית החולים רמב"ם בחיפה ,אך אריאל הסתכלתי על הטנק והבנתי שייקח לצוות זאת ,למרות הזוועות שראו ,אריאל
סירב" .בתודעה שלי אני עדיין בעזה .מה שלי זמן להיכנס פנימה ,ואני רוצה לתת ממשיך לתאר" :לא הרגשנו שום פחד.
כבר עושים? מוציאים לי רסיס ,ואני חוזר להם להיכנס בצורה מסודרת .אז נכנסתי זה מה שהוביל אותי ואת החברים שלי
לעזה צ'יק-צ'ק .לא הבנתי שמחכה לי לתפוס מחסה מתחת לטנק בזמן שמסביב בלחימה .לא פחדנו גם כשכבשנו בחזרה
שיקום .לא הייתי מוכן לעזוב את ברזילי שטחים בעוטף ונטרלנו את המחבלים וגם
ולנסוע לרמב"ם עד שאני לא מקבל את המשיכו לירות עלינו".
הנשק שלי .הניתוח חיכה לי ,אבל רק אריאל התחיל לזחול לעבר הנהג כדי כשנכנסנו לעזה.
אחרי שקיבלתי את הנשק הסכמתי לעבור לסמן לו שלא יתחיל בנסיעה" .תוך כדי "כולנו רצינו להיכנס לעזה" ,ממשיך
זחילה שמתי לב שאני לא מרגיש את יד אריאל" .מי שלא שובץ לטנק בשיבוץ
לרמב"ם". שמאל .הגעתי לנהג וסימנתי לו שאני הקרבי היה לו פרצוף של תשעה באב;
גם אחרי הניתוח ברמב"ם לא הצליח נמצא מתחת לטנק ,כדי שלא יתחיל אנשים רבו על השיבוץ .אף אחד לא
אריאל להזיז את יד שמאל" .הייתי לנסוע וידרוס אותי .הסתכלתי על היד ניסה לברוח ,כולנו רצינו להיכנס פנימה
מאושפז ברמב"ם ,ואמרתי לעצמי :יש וראיתי רסיס די גדול .האינסטינקט היה ולהשתתף במלחמה .אני חושב שכולנו
לי פה שתי אפשרויות .אפשרות אחת לשלוף אותו ,אבל נעצרתי .כחובש ידעתי
היא להתכחש לעובדה שאני לא כשיר שלא כדאי לשלוף רסיס בשדה קרב, הבנו את המהות שלנו".
ללחימה ,להגיד 'אני נכנס ,אני נכנס', לאחר שבוע של טיהור העוטף ממחבלים
אבל לא להיכנס ,ולהיות מתוסכל מזה ועוד שבוע הכנה בעוטף נכנס אריאל
שאני לא יכול להילחם לצד החברים שלי. לעזה – תחילה בתפקיד תותחן ואחר כך
כמפקד טנק – עם הפלוגה שעבר איתה
את קורס הקצינים" .אני שריונר ,ולכן אני
חווה את החלק הכי פעיל בזמן הכניסה
והכיבוש .אני נמצא בכלי הכי חזק בזרוע
היבשה ,טנק מרכבה סימן ארבע .אנחנו
נכנסים ומתחילים לפעול מייד ,הורגים
מחבלים ,נתקלים ,כובשים ,מגיעים
להישגים מרשימים".
בני מזל
במהלך הלחימה בעזה נחשפו אריאל
וחבריו למקרים קשים ולפציעות של
חבריהם .גם אז נשאר הפחד מאחור.
באחד מהרגעים האלה נפצע חבר של
אריאל ,ואריאל החליף אותו ונעשה מפקד
הטנק" .אמרתי לעצמי :חבר שלי כמעט
נהרג כי הוא חטף רסיס .איפה הפחד שלי?
ולא היה פחד .גם אצל החברים שלי – שום
דבר .הרגשנו שאנחנו נלחמים שם מלחמת
חובה ,שעשינו את מה שהיה צריך לעשות
בלי לחשוב פעמיים".
התחושה שעלתה באריאל ובחבריו כמעט
הפוכה מתחושת הפחד :תחושת מזל" .אני
הייתי הטנק השני שנכנס לעזה" ,מתאר
אריאל" ,וכולנו הרגשנו שמזל שאנחנו
נמצאים שם .קרה משהו נורא לעם שלנו,
כסלו תשפ״ד 11