Page 12 - זרעים-גליון פתיחת קיץ תשפ"ג-זהות יהודית

‫יוצרים‬
‫זהות יהודית‬

‫לפעמים אני מוצא בתוכי איש קצת אחר‪ .‬איש‬ ‫אמיתי כובשי‬
‫שמפחד לדפוק על הדלתות של ה' יתברך‪.‬‬
‫אחד שמפחד להפריע לקב"ה בקונצים שלו‪,‬‬ ‫רכז הדרכה מחוז יהודה‬
‫בכישלונות ובהצלחות‪ .‬לפעמים אני תוהה‪ :‬מה‬
‫יקרה אם אפסיק להתאהב במפתן ופשוט אצעד‬ ‫מתחת לבית של החבר הכי טוב שלי‪ ,‬אביעד מכלוף‬
‫קדימה‪ ,‬פשוט אדפוק ואאמין שמישהו מחכה לי‬ ‫(שם בדוי)‪ ,‬גרה משפחת שמרלינג (שם בדוי מאוד)‪,‬‬

‫שם בצד השני ורוצה בי?‬ ‫ככה נקרא להם לצורך הסיפור‪.‬‬
‫העניין עם משפחת שמרלינג הוא שאם המשפחה‬
‫*‬ ‫חולת סדר וניקיון באופן שאינו משתמע לשני פנים‪.‬‬
‫אצל גברת שמרלינג שם בדוי אין להיכנס בנעליים‬
‫עכשיו כבר חופש גדול‪ .‬החופש להיות גדול‪.‬‬ ‫הביתה‪ ,‬ובגלל זה יש מסדר של נעליים גדולות‬
‫ואני יודע שאמרתי לעצמי כבר אלף פעם שצריך‬ ‫וקטנות משמאל לשטיח החום‪ .‬יותר מזה‪ ,‬פעם אחת‬
‫להתחיל מחדש‪ ,‬אבל אני מחליט שהפעם זה ילך‪.‬‬ ‫כשעליתי אל ידידי אביעד‪ ,‬כל בני משפחת שמרלינג‬
‫אז אני בוחר ספר אחד קטן‪ .‬לא ארוך מדי‪ ,‬לא נוצץ‬ ‫שם בדוי – האב וארבעת הילדים – חיכו מחוץ לבית‬
‫מדי‪ ,‬ואני מחליט שהוא הולך איתי בקיץ הזה לכל‬
‫מקום שאפשר‪ .‬לכינרת‪ ,‬ליער‪ ,‬לבריכה או לים‪ .‬ואני‬ ‫בהכנעה בזמן ספונג'ה אחת מני אלפים‪.‬‬
‫מגלה איך שהתורה הזאת פותחת דלת‪ ,‬רק שהפעם‪,‬‬ ‫אבל יותר ממה שגברת שמרלינג שונאת ניקיון‪,‬‬
‫שלא כמו גברת שמרלינג שם בדוי‪ ,‬מישהו מחכה‬ ‫היא שונאת רעש‪ .‬ויותר ממה שהיא שונאת רעש‪,‬‬
‫אנחנו ילדים‪ ,‬וילדים אוהבים להרעיש‪ .‬מפה לשם‬
‫לי באמת בצד השני‪.‬‬ ‫בשבת של אחד החופשים הגדולים‪ ,‬אחרי שסיימנו‬
‫"אׁ ְשֵרי ָא ָדם ׁשֹ ֵמ ַע ִלי ִלׁ ְשקֹד ַעל ַדּ ְל ֹת ַתי יֹום יֹום ִלׁ ְש ֹמר‬ ‫להציק לכל האחיות של אביעד‪ ,‬דורדרנו קשות‪.‬‬
‫השיעמום חנק אותנו לגמרי‪ ,‬וכצפוי‪ ,‬הביא לידי‬
‫ְמזּוזֹת ְּפ ָת ָחי" (משלי ח‪ ,‬לד)‪.‬‬
‫חטא‪.‬‬
‫מוריה שרבי‬ ‫ובכן‪ ,‬מה היה החטא?‬
‫ירדנו לדלת משפחת שמרלינג שם בדוי בשבת‬
‫קומונרית סניף גבעת הרואה‬ ‫בצוהריים‪ ,‬הבטנו לדלת בעיניים‪ ,‬אצרנו צחוק‬
‫"ביריה‪ ,‬את לנו אור" (הרב נריה זצ"ל)‪ .‬מה זה‬ ‫מתגלגל בבטן‪ ,‬ספרנו בלב עד שלוש‪ ,‬דפקנו על‬
‫הדלת שלוש דפיקות חזקות ונסנו על נפשנו בחזרה‬
‫אומר לנו? איך ביריה היא האור שלנו?‬ ‫למעלה‪ ,‬ישר מתחת לשמיכה כלשהי‪.‬‬
‫באדר האחרון עברו עלינו ימים לא פשוטים של מצב‬ ‫לא לעניין לחלוטין‪ ,‬אני יודע‪ ,‬אבל מה לעשות‪,‬‬
‫ביטחוני מתוח‪ ,‬פינויים ואיומים בפינויים‪ .‬ההנהלה‬ ‫ילדים זה ילדים‪ ,‬ובשבוע הקודם היא העירה לנו‬
‫הארצית של בני עקיבא ציינה כבכל שנה בי"א באדר‬ ‫כשהרעשנו‪ ,‬אז זה גם קצת הגיע לה‪.‬‬
‫את יום ביריה‪" :‬אות ומופת לדורות הבאים‪ ,‬סמל‬
‫*‬
‫מלחמת הגבורה והניצחון שלנו בדור הזה"‪.‬‬
‫לא סתם בכל שנה ושנה הסרטון שמצלמים בבוקר‬ ‫לפעמים אני חושב שהחופש הגדול הזה קצת גדול‬
‫ומקרינים בערב בכינוס הכללי במצודה הוא‬ ‫עליי‪ .‬עלינו‪ .‬יש כל כך הרבה מרחב וכל כך הרבה‬
‫למנגינת השיר "לך אתן את הארץ הזאת"‪ ,‬ולא רק‬ ‫זמן פנוי שלפעמים פשוט נמוג ומתבזבז מול המסך‪.‬‬
‫לא מזמן נזכרתי בסיפור וחייכתי‪ .‬המעשה אומנם‬
‫בשביל לצעוק "אשר אתה רואה (הרא"ה!)"‪.‬‬ ‫לא היה יפה‪ ,‬אבל היום כשאני מסתכל על זה‬
‫כשעלו חלוצי ביריה לנקודה‪ ,‬הם קיימו את מאמר‬ ‫אחורה הייתי רוצה לחזור רגע אחד אל הילד‬
‫הקב"ה לאברהם אבינו‪" ,‬לך אתן את הארץ הזאת"‪,‬‬ ‫המשועמם שהייתי ולקחת ממנו משהו מהתעוזה‪.‬‬
‫וכשאנחנו מתקבצים‪ ,‬אלפי חניכי הרא"ה‪ ,‬מדריכים‬

‫ביטאון תנועת בני עקיבא בישראל‬ ‫‪12‬‬