Page 7 - זרעים-אייר תשפ"ד - מאי 2024

‫אנשי החינוך‬

‫אורית קאופמן | ראש אולפנת אמי"ת גבעת שמואל‬

‫בבוקר לקבל פניהם של תלמידים ותלמידות והיו להם סוכני‬ ‫אני‪ ,‬אורית קאופמן‪ ,‬ראש אולפנת אמי“ת גבעת שמואל‪ ,‬בתם‬
‫תקווה ותפילה‪.‬‬ ‫של שלמה ושושנה מלכה‪ ,‬מבקשת להשיא משואה ובה אש‬
‫יוקדת ולפיד בוער לאנשי החינוך באשר הם‪.‬‬
‫תוקד האש לכבודם של המורים השכולים‪ ,‬שאיבדו את טובי‬ ‫תוקד האש לזכרה של מיה גורן הי“ד‪ ,‬הגננת המופלאה מניר‬
‫תלמידיהם וכיתתו רגליהם מלוויה לשבעה‪ .‬וליבם‪ ,‬שנשבר‬ ‫עוז‪ ,‬שבתה דקל אמרה מייד לאחר חטיפתה‪“ :‬אם במקום‬
‫מ’ביקורי הבית’ הללו‪ ,‬ידע שהצלצול הוא בשבילו‪ ,‬וחובה‬
‫עליו להיאסף בדיוק בשמונה בבוקר‪ ,‬בכוחות העל השמורים‬ ‫שאימא נמצאת יש ילדים‪ ,‬אימא שם איתם!“‪ ‬משפט זה ממצה‬
‫את הלהבה הבוערת בנשמת כל איש חינוך‪.‬‬
‫בליבו של כל מורה‪.‬‬
‫ולמנהלי בתי הספר‪ ,‬שאגדו את כל אלה לאלומה אחת‪ ,‬ובעוז‬ ‫לכבודם של המורים המפונים בבתי המלון‪ ,‬שחרדת הבריחה‬
‫והדאגה לביתם שנשאר מאחור לא עצרה אותם מלהגיע יום‬
‫וענווה הנהיגו את המערכת כולה כי ידעו‬ ‫יום אל הלובי‪ ,‬לאולם יסמין או ארז או כלנית‪ .‬ושם‪ ,‬באופן על‬
‫“שכדי להגן על מדינה צריך צבא‪ ,‬אך כדי‬ ‫טבעי‪ ,‬יחד עם התלמידים שנפלטו גם הם‪ ,‬נאחזו בשביב שגרת‬
‫להגן על ציוויליזציה צריך חינוך“‪ ,‬כדברי‬
‫למידה בתקווה לקורטוב נחמה‪.‬‬
‫הרב זקס‪.‬‬ ‫ובעבור אותם מורים שהלכו כי קרא הקול‪ ,‬עלו על מדי‬
‫ובעבור האחרונים החביבים והחשובים‬ ‫המילואים‪ ,‬וברגע אחד‪ ,‬בלא היסוס‪ ,‬הותירו את משפחותיהם‬
‫מאחור‪ .‬הם לא תיארו לעצמם איך חינוך לאהבת העם והארץ‬
‫מכול‪ :‬התלמידים‪ .‬הם‪ ,‬שבכל מצב‬ ‫התרחש לא בשיעורי חינוך אין‪-‬ספור אלא מעצם היותם שם‪,‬‬
‫האופטימיות והחיוך ותנועת החיים‬
‫בלחימה עזה בגבורה אין‪-‬קץ‪ .‬‬
‫שלהם מקיימים את המושג‪“ ‬עם‬ ‫תבער הלהבה בעבור נשות החינוך שנותרו לבדן‪ ,‬הרות‪,‬‬
‫ישראל חי“‪ ‬בטהרתו‪.‬‬ ‫יולדות‪ ,‬אימהות צעירות‪ ,‬שלא עצמו עין בלילות מחרדת‬
‫הקיום ומפחד הבדידות‪ ,‬ואף על פי כן ולמרות הכול קמו‬
‫תעלה המשואה!‬

‫תושבי העוטף‬‫צילום‪ ,102fm :‬ויקיפדיה‬

‫חיים ילין | לשעבר ראש המועצה האזורית אשכול וחבר כנסת‬

‫מאה חברים וחברות נרצחו בבארי‪ .‬אני כאן כי ניצלתי‪ .‬ניצלתי כי ‪ 25‬גיבורים נפלו בבארי כדי לשחרר אותנו‬
‫אחרי שעות של חוסר אונים בממ"ד‪ .‬ואם אני בחיים‪ ,‬אני חייב להילחם‪ .‬להילחם על אחדות העם‪ ,‬להילחם על‬
‫הערכים של חברת מופת‪ ,‬להילחם על צביון המדינה היקרה שלנו‪ ,‬להילחם כדי שכל החטופים יחזרו לביתם‪,‬‬

‫למשפחותיהם‪ ,‬להילחם למען עתיד טוב יותר לדורות הבאים‪ ,‬לתת תקווה לתיקון המדינה‪.‬‬
‫הפוליטיקאים שכחו מהם ערכים‪ .‬הפוליטיקה מפולגת למפלגות‪ ,‬היא אינה מאמינה ביחד‪ ,‬באחדות‪ ,‬בלכידות‬

‫החברתית‪ ,‬כי זה מנוגד לתרבות הפוליטית שלנו‪ .‬היא אינה יודעת לקבל עליה אחריות‪.‬‬
‫ולכן אחרי הטבח של ‪ 7‬באוקטובר אנחנו נעשה את התיקון‪ ,‬תיקון יסודי ועמוק שיבוא מהלב‪ .‬שמחבר בין אזרחים‪,‬‬

‫בין בני אדם‪.‬‬
‫יעשו זאת כל מורה ומורה בכיתתם‪ .‬יעשה זאת כל רופאה ואח במרפאה השכונתית‪ .‬יעשו זאת בעלי‬

‫המכולת‪ .‬יעשו זאת מחלקי הדואר‪ .‬יעשו זאת הרבנים והרבניות בבתי הכנסת‪ .‬יעשו זאת בנקאי‪,‬‬
‫אשת עסקים ופועל‪ .‬יעשו זאת מנקי הכבישים ואוספי האשפה‪ .‬יעשו זאת נהגי האוטובוס‬
‫והקטר‪ .‬יעשה זאת עם ישראל‪.‬‬

‫אנחנו הבייס של עצמנו‪ ,‬והכוח נמצא בידיים של כל אחד ואחת מאיתנו‪ .‬אנחנו חייבים להיות‬
‫ראויים לנופלים‪ ,‬לפצועים‪ ,‬ללוחמים‪ ,‬להלומי הקרב‪ .‬אנחנו כאן כדי לחבק את כולם‪ .‬אנחנו‬
‫כאן כדי להחזיר את אמון העם במנהיגיו‪ .‬אנחנו כאן כדי לעשות תיקון‪ .‬תיקון של תקווה‪.‬‬
‫כמאתיים אלף עקורים מבתיהם מהצפון ומהדרום‪ ,‬ורובם לא חזרו הביתה‪ .‬קשה להבין מה זה‬

‫אומר לא להיות במקום שבו גדלת‪ ,‬מוקף בנופי ילדותך‪ ,‬בבית הפיזי שבנית לבנה על גב לבנה‬
‫והפכת לבית בהוספת רהיט אחר רהיט‪ ,‬להיות רחוק מהמקום שבו גידלת את הילדים שלך‪,‬‬
‫אבל להיות קרוב אליו בלב‪ .‬קשה להכיל קושי כזה‪ .‬עקורים אלו הם גיבורים מסוג‬
‫אחר שמצליחים להחזיק את הקהילה‪ ,‬את עצמם ואת המשפחות שלהם‪ ,‬ולכן‬
‫מגיע להם להשיא את הלפיד הגבוה הזה של התקומה והתקווה של חזרתם‬
‫לביתם‪ ,‬ליישוב‪ ,‬לצפון ולדרום ולכל למדינת ישראל‪.‬‬

‫אייר תשפ״ד ‪7‬‬