Page 7 - זרעים - כסלו תשעד

‫יואל פרנקנבורג‪,‬‬ ‫מחוז‬ ‫רכז‬ ‫של‬ ‫מפנקסו‬

‫רכז מחוז דן !‬
‫בהיפליועהכיבתמלהרקהביויושי‪,‬הכדנזםייעי"ו‪.‬גו‪:‬רהלםרואיי‪'.‬תייי‪.‬א‪.‬זסורב'לבתוללבאהיבבהלבבוּאבעאבזהטוהזאהכלאעדאלותורתימילהדצחבשר"ס‪,‬וִללב‪.‬מאדחתבייסבפמתמוהנכישזירימשםצאהמםאבייןח‪,‬תואתשאשנקתהיהחנימרוםהתיד‪,‬מ‪,,‬יםכנלת‬
‫י"ב בחשוון‪16.10.13 ,‬‬ ‫ט"ז בחשוון‪20.10.13 ,‬‬

‫בסופו של דבר אני מרגיש שהחבר'ה שלנו בסניפים מבקשים ממנו‬ ‫רשמים מירושלים של ‪ 2‬בלילה‪.‬‬

‫אני מקפיד בכל שנה לקחת את קבוצת הקומונריות שהמשיכו לשנה בקשה אחת‪ ,‬אמיתית ורצינית‪ .‬הם לא תמיד יודעים לנסח אותה‬

‫שנייה קומונה‪ ,‬לביקור בירושלים של מטה‪ .‬ירושלים של מוצאי שבת במילים‪ ,‬אבל מעבר לשתיקות ‪ /‬צעקות ‪ /‬הערות ‪ /‬שיחות וכל‬

‫תקשורת אחרת‪ ,‬הם מעל הכול מבקשים דבר אחד‪:‬‬ ‫בשעה ‪ 2‬בלילה היא ירושלים אחרת‪.‬‬

‫זו ירושלים שכאילו זרקה מעליה את גינוני המלכות של ירושלים‪ .‬תלהיבו אותנו‪.‬‬

‫ירושלים שמעיר מלוכה‪ ,‬מקדש מלך‪ ,‬הופכת לעיר של אשפה ושל תלהיבו אותנו על החיים‪.‬‬

‫תלהיבו אותנו על הדת שלנו‪ ,‬על הערכים שלנו‪ ,‬על העשייה שלנו‪.‬‬ ‫שפה מלוכלכת‪.‬‬

‫קצת‪ ,‬קצת כמו אברהם בפרשה – שיושב בפתח האוהל‪ ,‬חם‬ ‫ירושלים שהמשטרה מסתובבת בה דרוכה‪ ,‬לחוצה‪ ,‬מחכה‪.‬‬

‫ירושלים של שבת‪ ,‬עוטה על עצמה מוצאי שבת‪ .‬והקדושה ממהרת בחוץ‪ .‬והוא רואה שלושה אנשים‪ .‬ומה הוא עושה? הוא רץ! רץ‬

‫מלשון רצון! הוא רוצה כל כך להכניס אורחים‪ .‬הוא רץ אחריהם‪.‬‬ ‫להיפרד מהגוף‪.‬‬

‫ירושלים של קודש‪ ,‬הופכת לירושלים של חול‪ .‬ירושלים של קטורת אברהם מתלהב להכניס אורחים‪ .‬אברהם מתלהב לעשות ברית‬

‫מתחלפת בירושלים של עשן סיגריות וג'וינטים‪ .‬שיכורים ומכות‪ ,‬מילה‪ .‬אברהם מתלהב על החיים‪ .‬אפילו כשהוא נדרש לעקוד את‬

‫בנו – "וישכם אברהם בבוקר"‪ .‬משכים! כי ככה‬ ‫בנים‪ ,‬בנות ומה שביניהם‪.‬‬

‫ירושלים שאנחנו פחות אוהבים להכיר‪ ,‬לפגוש ולהודות בקיומה‪ .‬ד' אמר‪ ,‬אז זה מלהיב אותו‪.‬‬

‫ואנחנו? אנחנו מסתכלים מסביב‪ ,‬וכל כך חוששים‬

‫ויורדים במדרגות למרתף של הזולה של חצרוני‪ ,‬ושם‪ ,‬למטה‪ ,‬מתחת לחיות חיים בלי התלהבות‪ ,‬בלי חיות‪ ,‬בלי שמחה‪.‬‬

‫לרחוב‪ ,‬מסתתרת ירושלים של מטה ממש‪ .‬ירושלים הקבורה לה אנחנו חוששים מחיי פלסטיק‪ ,‬קרים ומנוכרים‪.‬‬

‫טאטע‪ .‬בליבי בוערת אש‪.‬‬ ‫תחתיו‪.‬‬

‫ופעם בשנה אני תובע מהקומונריות במחוז שלי ומעצמי להסתכל‬

‫י"ג בחשוון‪17.10.13 ,‬‬ ‫למטה‪ ,‬ולהיזכר שהקב"ה הבטיח שהוא לא ישוב לירושלים של‬

‫מעלה‪ ,‬עד שלא תיבנה ירושלים של מטה‪.‬‬

‫פוגש שבט זרעים באחד הסניפים‪ .‬מתעניין‬

‫לא פשוט לטייל בירושלים של ‪ 2‬בלילה‪ .‬לא פשוט להודות שלכל בית בשמותיהם‪ ,‬מנסה להלהיב ולהתלהב‪.‬‬

‫יש גם חצר אחורית ולכל כביש יש גם שוליים‪ .‬לא פשוט לתבוע את "רגע‪ ,‬מי זה שם?" אני שואל אותם לגבי חניך‬

‫שעומד בצד‪.‬‬ ‫זה באמצע החיים‪.‬‬

‫אבל זו ירושלים‪ .‬ירושלים של מטה שמכוונת כנגד ירושלים של "אה‪ ,‬זה אורי‪ .‬הוא עצוב"‪ ,‬כך הם מסבירים‪.‬‬

‫אני מסיים לדבר עם החניכים ופונה לאורי‪ .‬נותן לו חיבוק‬ ‫מעלה‪.‬‬

‫חזק ושואל מה קרה ולמה הוא עצוב‪.‬‬ ‫אם אשכחך ירושלים‪.‬‬

‫הוא מגלה התנגדות קלה לחיבוק‪ ,‬לוחש את שמו‪ .‬אני מחבק‬

‫בעוצמה מוגברת ומציג את עצמי‪ .‬הוא נכנע לחיבוק‬

‫ומתחיל לבכות‪.‬‬

‫"מה קרה?" אני שואל שוב‪ ,‬מנסה להיות רך‪.‬‬

‫והוא לוחש לי בקול עדין את הסוד שלו‪:‬‬

‫"נאבד לי הבקבוק"‪ .‬וזה הסוד שלו‪.‬‬

‫ביקשתי ממנו לתת לי יד והסברתי לו שאני אלוף‬

‫במציאת בקבוקים‪ .‬נכנסנו לסניף‪ ,‬יד ביד‪ ,‬והלכנו‬

‫ישר אל השולחן שבו הבקבוק אמור היה להיות‪.‬‬

‫ושם הוא היה‪.‬‬

‫והילד היה מאושר‪.‬‬

‫ואני גיליתי דמעה בזווית העין שלי‪ .‬כואב את‬

‫החניך שהיה צריך שמישהו רק ישים אליו לב‪.‬‬

‫שימו לב אל הנשמה‪.‬‬

‫זרעים ׀ עלון תנועת בני עקיבא בישראל ׀ כסלו ה'תשע"ד ׀ ‪7‬‬