Page 14 - זרעים - חשוון תשע"ג
P. 14

‫עמדה אישית‬

‫אי ההדרכה ‪ -‬מא' ועד ת'‬

‫ארגיש לא בנוח‪ .‬בצבא‪ ,‬בשירות לאומי‪ ,‬עם החברים‪ ,‬בעבודה‪.‬‬         ‫מאת‪ :‬טוהר קרנר ‪ -‬צוות תקשורת ופעילת הנהגת הנוער‬
                                          ‫תמיד זה יהיה איתי‪.‬‬  ‫מחוז שרון שומרון‬  ‫		‬

‫לאן?!‪ .‬לאן כל מקבלי ההחלטות נעלמים ברגעים הקשים?!‬             ‫לא נכנסתי להדרכה‪ .‬אני לא בגרעין נחשון או במשהו פעיל אחר‪.‬‬
‫ברור שהם לא יכולים לשלוט בכל שבט ובכל סניף אבל בכל‬            ‫אני לא מוצא את עצמי ממשיך בפעילות בתנועה‪ .‬תחושות‪,‬‬

                            ‫זאת‪ ,‬לפחות לתת מענה בסיסי‪...‬‬                     ‫הרגשות ומחשבות על אחראי קבלת הבשורה‪.‬‬
‫מכרים‪ .‬בתנועה מכירים עם השנים הרבה אנשים‪ .‬ברגע‬                ‫אחריות‪ .‬לא נכנסתי להדרכה‪ .‬ומי אחראי לזה? למה שילד בן ‪17‬‬
‫שהשבט שלי מקבל את השם החדש ואני לא נכנס להדרכה‬                ‫יחליט בשבילי על החיים שלי?! מי הוא שיידע מה אני שווה?‬
‫ואין לי קשר כלשהו לתנועה‪ ,‬הסיכוי שאני‪ ,‬ממחוז דרום‪ ,‬אפגוש‬      ‫לצערנו בתנועה אף אחד לא לוקח אחריות על הכניסה להדרכה‬
‫את מי שהכרתי ממחוז שרון שומרון הוא קלוש‪ .‬אם לא יחזקו‬
                                                                                         ‫ולאחר מכאן כבר אין למי לפנות‪....‬‬
                             ‫את הקשרים הם יתמוססו וחבל!‬       ‫בריחה‪ .‬לאן אני בורח עכשיו? מה אני עושה עם עצמי? איך‬
‫נחיתות‪ .‬בבני עקיבא פועלים גרעינים‪ ,‬הנהגות נוער‪ ,‬תוכנית‬        ‫אני אהיה עם כולם בלי להרגיש חלק מהם? האם אני רוצה‬
‫השחר ופרויקטים נוספים‪ .‬השאלה היא איך מתמודדים‬                 ‫למרר בבכי על מר גורלי או שאני ממשיך מהנקודה הזו ומפתח‬
‫עם התחושה שאת המדריכים (ובעיקר את החלום‪ -‬מדריכי‬
                                                                                                                    ‫אותה?‬
                    ‫הרא"ה) מהדרים ואת כל השאר מדירים?‬         ‫גילוי‪ .‬איפה נמצאים כל עשרות אלפי החניכים אם יש רק‬
‫סמל סטטוס‪ .‬נושא ההדרכה הפך למותג‪ .‬סטטוס בחיים‪ .‬לאיזו‬
‫קבוצה אני משתייך‪ .‬מי שאינו מדריך לא שווה‪ .‬איך הגענו למצב‬                      ‫כ‪ 2,500-‬מדריכים? לאן כל הנוער הזה נעלם?‬
                                                              ‫דרך חדשה‪ .‬חסימה של דרך אחת פותחת פתח לאלפי דרכים‬
                                                        ‫הזה?‬  ‫חדשות‪ .‬אם חסמו לי את הדלת אני אנסה לבוא מהחלון‪ .‬יש‬
‫ערכים‪ .‬לאן נעלמים הערכים שאני לומד להאמין בהם בחבריא‬
‫א'? שש שנים אני מתחנך עליהם ובסוף מה? ברגע המבחן אין‬                     ‫הרבה מקומות שבהם אני אוכל להגשים את עצמי‪.‬‬
‫להם משקל? לאן נעלמת האמירה שבני עקיבא זו דרך חיים?‬            ‫הלם‪ .‬אני לא יודע איך דבר כזה קרה‪ .‬אחרי שש שנים שנתתי‬

 ‫למה בחבריא ב' אין ביטוי חזק ומשמעותי לאותם אידיאלים?‬                        ‫את החיים שלי לתנועה ככה הם זורקים אותי?‬
‫פרופורציה‪ .‬צריך לקחת את הכול בפרופורציות‪ .‬נכון‪ ,‬מי‬            ‫ורשה‪ .‬את מרד גטו ורשה התחילו בני נוער שמילאו תפקיד‬
‫שמדריך נחשב ומי שלא לא קיים‪ ,‬אבל תפקידנו להראות שלא‪.‬‬          ‫חשוב בחיי היום‪-‬יום של הגטאות‪ .‬כמה אנחנו יכולים וצריכים‬
                                                              ‫ללמוד מהם על כך‪ .‬לא חייבים להיות מדריכים בשביל לגרום‬
                    ‫להוכיח שזו טעות ולשנות את הגישה הזו‪.‬‬
‫ציפייה‪ .‬צריך לשנות את החינוך להדריך שמתחיל כבר בגיל‬                                                        ‫למהפכה ושינוי‪.‬‬
‫צעיר‪ .‬אם לא יראו לחניכים שהדבר האולטימטיבי והברור הוא‬         ‫זמן‪ .‬כשלא נכנסים להדרכה יש תחושה שיש יותר מידי זמן פנוי‪.‬‬
‫הדרכה‪ ,‬לא יתפתחו ציפיות וכך נוכל להמעיט את שברון הלב‬          ‫טעות גדולה לחשוב כך! שלוש השנים האחרונות של התיכון הן‬
                                                              ‫הזמן להשפיע‪ ,‬לתרום‪ ,‬לפעול‪ ,‬להתנדב‪ ,‬ליזום וכמה שיותר!‬
                              ‫והכאוס לאחר קבלת ההחלטה‪.‬‬
‫קידמה‪ .‬אני מתקדם מהר אבל התנועה אחריי‪ .‬יש בי את הרצון‪,‬‬                       ‫הזמן הזה הוא זמן מיוחד שלא יחזור אף פעם‪.‬‬
‫את האש הבוערת‪ ,‬אבל במקום להגדיל‪ ,‬לפתח ולתת לנוער‬              ‫חבר'ה‪ .‬כל החבר'ה נכנסו להדרכה ואני בחוץ‪ .‬הם כל הזמן‬
 ‫להמשיך את הדרך מעדיפים לחשוב מה לעשות ואיך לעשות‪.‬‬            ‫מדברים על חוויות מההדרכה‪ ,‬מה היה בפעולות ומה בישב"צים‬
‫רחמים‪ .‬חברים יקרים‪ .‬בבקשה אל תרחמו עליי לא חליתי בשום‬         ‫ואיך עם החניכים הקומונרית הצוות וה‪ ...‬ואיפה אני בכל זה?‬
                                                              ‫אני נשאר מחוץ לעניינים‪ .‬אומרים שזו ההתלהבות הראשונית‬
                        ‫מחלה‪ .‬מספיק לי הרחמים העצמיים‪.‬‬        ‫אבל בתכל'ס זה לא נכון‪ .‬זה לא נגמר אחרי חודש‪ ,‬לא אחרי‬
‫שינוי‪ .‬בני עקיבא היא בהגדרתה תנועת נוער‪ .‬מכאן נשמע‬            ‫חודשיים וגם לא אחרי שנה‪ .‬פשוט צריך להחליט איפה אני שם‬
‫שהיא בשביל הנוער‪ .‬האחריות בה היא של הנוער‪ .‬הנוער הם‬           ‫את עצמי בכל הסיפור הזה כי הכאב יישאר תמיד‪ ,‬באיזה דרך‬
‫אלה שצריכים להשפיע בתנועה‪ .‬נכון‪ ,‬צריך את הגוף המבוגר‬
‫שיחליט ויארגן ויקבע את הדרך אבל כל זה צריך לבוא בשיתוף‬                                                   ‫חדשה שלא תלך‪...‬‬
‫עם הנוער‪ .‬למה הנוער מחליט מי ייכנס להדרכה אבל לא‬              ‫טובה‪ .‬אולי בכלל לא צריך להדריך? בשביל מה זה טוב? סתם‬
‫יכול להקים הנהגת נוער שבה הוא יוכל לייצג את עצמו לפני‬         ‫אחריות מיותרת‪ ,‬לחץ‪ ,‬כאבי ראש‪ .‬זה לא שהמדריכים שלי‬
‫המבוגרים? שיוכל‪ -‬כמו שמחנכים אותו ליזום בשביל עצמו?‬
                                                                                                 ‫השקיעו בי כל כך הרבה‪...‬‬
                                         ‫ליצור בשביל עצמו?‬    ‫ייעוד‪ .‬לא נכנסתי להדרכה? אז כנראה שזה לא הייעוד שלי‪ .‬זה‬
‫תקופות חולפות‪ .‬בעוד שנתיים‪ ,‬כאשר כולם יצאו מהדרכה‪ ,‬אני‬        ‫לא מקומי‪ .‬תמיד צריך לזכור‪" -‬כל מה שה' עושה הכול לטובה"‪.‬‬
                                                              ‫כתם‪ .‬כל החיים‪ ,‬בכל מקום אליו אני אלך‪ ,‬אני אסתובב תמיד‬
  ‫אשלים עם זה שלא הייתי מדריך ואבין שזה לא סוף העולם‪.‬‬         ‫עם התחושה הכואבת‪ .‬כאשר ישאלו אם אני מדריך‪ ,‬תמיד‬

‫זרעים ‪ -‬עלון תנועת בני עקיבא בישראל | חשון תשע"ג‬                                ‫‪24‬‬
   9   10   11   12   13   14   15