איתור סניפים וכפרי בוגרים
פעולה ממערךלהורדת הלימוד בפורמט PDF לחצו כאן
“אתה נמצא במקום שבו נמצאות מחשבותיך. ודא שמחשבותיך נמצאות במקום שבו אתה רוצה להיות” (רבי נחמן מברסלב).
תחשוב טוב (אודי דוידי)
כמו במכחול את העולם אתה צובע
וקול פנימי לך קורא אתה יודע
הכול תלוי בך, מצב הרוח מסביבך
המציאות היא כמו המציאות בדמיונך
תחשוב טוב – יהיה טוב!
תאמין בעצמך
תחשוב טוב – יהיה טוב!
אלוקים אוהב אותך
היום אתה רואה במשקפיים רק אפור
מחר אפשר לראות דרכם שוב את האור
הכול תלוי בקול שלך אומר בפנים
תחשוב טוב יהיה טוב! תאמין!
תחשוב טוב – יהיה טוב…
יש לך מלאך שאומר לך גדל
ויש מלאך אחר שאומר לך חדל
תקשיב רק לאמת שזועקת מהלב
תדע שאלוקים אותך אוהב
תחשוב טוב – יהיה טוב…
אם הלימוד ביום חול אפשר להקשיב לשיר ולשיר יחד 🙂
המחשבה שלנו על כל דבר בעולם משפיעה על האופן שבו נתייחס אל הדבר הזה. אם המחשבה שלנו על משהו תהיה שלילית – נתייחס אליו בחוסר רצון ובחוסר מוטיבציה. אם המחשבה שלנו על משהו תהיה חיובית – נשמח בו ונרצה להתייחס אליו ולהתעסק בו. אם המחשבה שלנו על משהו תהיה שהוא קטן, לא משמעותי ולא חשוב – נזלזל בו, לא נייחס לו חשיבות, לא נצפה ממנו ולא נדרוש ממנו, שהרי הוא קטן ואינו מסוגל. ואולם אם המחשבה שלנו עליו תהיה שהוא חשוב ומשמעותי ויכול לשנות הרבה דברים אחרים ולהשפיע עליהם – נתייחס אליו ברצינות, בכובד ראש, לא נזלזל בו חס וחלילה, נתעסק בו ונפתח אותו.
חזרו למשפט של רבי נחמן שהובא בהתחלה: המחשבות האלה אינן רק על דברים שחיצוניים לנו אלא גם על… עצמנו. על פי מה שנחשוב על עצמנו – כך נתנהג. אם נחשוב שאנחנו קטנים ולא משמעותיים, גם נתנהג ככה, נעשה שטויות, לא נסתכל ימינה ושמאלה, נחשוב רק על עצמנו במקרה הטוב. אם נחשוב שאנחנו גדולים ומשמעותיים ובעלי יכולת לשנות ולהשפיע – באמת נהיה כאלה, כי כך גם נתנהג!
גם בתנ”ך אנו רואים כמה וכמה סיפורים שבהם גיבור הסיפור תפס את עצמו כקטן, ועד שלא הבין שהוא גדול ומסוגל הוא לא הצליח לפעול. הראשון היה משה רבנו, ואנו רואים את תפיסתו העצמית בדו-שיח שלו עם הקב”ה לפני שליחתו לתפקיד:
“וַיֹּאמֶר ה’ רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו .וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה… וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹקִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם .וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹקִים עַל הָהָר הַזֶּה. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹקִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם. וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה’. וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה’ מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה. וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו. וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ. לְמַעַן יַאֲמִינוּ כִּי נִרְאָה אֵלֶיךָ ה’ אֱלֹקֵי אֲבֹתָם אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אֱלֹקֵי יִצְחָק וֵאלֹקֵי יַעֲקֹב. וַיֹּאמֶר ה’ לוֹ עוֹד הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג. וַיֹּאמֶר הָשֵׁב יָדְךָ אֶל חֵיקֶךָ וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל חֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ מֵחֵיקוֹ וְהִנֵּה שָׁבָה כִּבְשָׂרוֹ. וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן וְהֶאֱמִינוּ לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן… וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה’ בִּי ה’ לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי. וַיֹּאמֶר ה’ אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי ה’. וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר. וַיֹּאמֶר בִּי ה’ שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח. וַיִּחַר אַף ה’ בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ. וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו וְשַׂמְתָּ אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיו וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְעִם פִּיהוּ וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן. וְדִבֶּר הוּא לְךָ אֶל הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאֱלֹקִים” (שמות ג, ז–ד, טז).
הגיבור התנ”כי השני הוא גדעון, שופט ישראל. המלאך פוגש את גדעון בגת, וגם שם מתנהל דו-שיח מעניין ביניהם:
“וַיָּבֹא מַלְאַךְ ה’ וַיֵּשֶׁב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר בְּעָפְרָה אֲשֶׁר לְיוֹאָשׁ אֲבִי הָעֶזְרִי וְגִדְעוֹן בְּנוֹ חֹבֵט חִטִּים בַּגַּת לְהָנִיס מִפְּנֵי מִדְיָן. וַיֵּרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה’ וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה’ עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל. וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן בִּי אֲדֹנִי וְיֵשׁ ה’ עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל זֹאת וְאַיֵּה כָל נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ ה’ וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ ה’ וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף מִדְיָן. וַיִּפֶן אֵלָיו ה’ וַיֹּאמֶר לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִכַּף מִדְיָן הֲלֹא שְׁלַחְתִּיךָ. וַיֹּאמֶר אֵלָיו בִּי אֲדֹנָי בַּמָּה אוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי. וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה’ כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְהִכִּיתָ אֶת מִדְיָן כְּאִישׁ אֶחָד” (שופטים ו, יא-טז).
