איתור סניפים וכפרי בוגרים
אחרי שדיברנו על הקשר המיוחד שלנו עם הארץ כדאי שנכיר אותה לעומק. ההיכרות עם ארץ ישראל מבטאת חיבור ואהבה, כי כשאנו מכירים משהו באמת אנו יכולים לאהוב אותו ולהיות קשורים אליו. בפעולה זו נפגיש את החניכים עם מושגים הקשורים לארץ ישראל, נכיר מקומות בארץ וסוגי התיישבות ונבטא את החיבור העמוק שלנו לארץ על ידי הכרתה וידיעתה.
דפי לימוד, פתקים בשני צבעים, עטים.
בחלק הזה אנחנו רוצים לברר עם החניכים את החשיבות שבהכרת משהו שאנו אוהבים.
אפשרות 1 – לימוד (נספח 1)
החלק הראשון של הלימוד הוא מהלכות השבת אבדה. כדי להשיב אבדה לבעליה הבעלים צריך לספק סימנים למוצא. מה מבטאת ידיעת הסימנים? הכרת החפץ מאפשרת למוצא לדעת שהחפץ שייך למי שדורש אותו. ההיכרות מבטאת קשר ושייכות.
את החלק השני כתב זאב וילנאי, מחשובי חוקרי ארץ ישראל. בקטע הוא מדבר על החשיבות של הטיולים בארץ. הטיולים הם שלב מעמיק בהיכרות עם הארץ וגם הם עוזרים לחיבור ולאהבה אליה.
אפשרות 2 – משחק
העמידו שני חניכים עם הגב זה לזה, כשכל אחד מחזיק ביד אחת נעל שלו וביד השנייה נעל של החבר שמאחוריו. שאלו אותם שאלות, והתשובה תהיה אחד משניהם. למשל: מי יתחתן קודם? כל אחד מהם צריך להרים את הנעל של מי שהוא נושא התשובה לדעתו. אם שניהם ירימו את הנעל של אותו אדם, הם יקבלו עוד שאלה. אם לא – ייפסלו (במקום נעל אפשר לגזור מראש פתקים בשני צבעים, להחליט איזה צבע מייצג כל חניך ולתת לכל אחד פתק מכל צבע).
ככל שהחברות טובה יותר נדע פרטים רבים יותר זה על זה. ההיכרות מעידה על החיבור שיש בינינו (רעיונות לשאלות – בנספח 2).
אחרי שהבנו על מה מעידה ההיכרות ולמה היא חשובה, בחלק הזה אנחנו רוצים להעמיק את ההיכרות הלכה למעשה.
שתי אפשרויות:
בחלק הזה אנחנו רוצים שהחניכים יבחרו מקום שחשוב להם להשקיע בו, להכיר אותו לעומק, לטייל בו ואפילו לגור בו.
אפשרות אחת היא לתת לכל חניך וחניכה כרטיס משימה (נספח 5). הכרטיס יכוון אותם לחשוב על מקום בארץ שהם אינם מכירים ואחר כך לחפש עליו פרטי מידע ולתכנן בו מסלול טיול.
אפשרות אחרת היא דיון רעיוני. מצורפת שאלה שנשאל הרב שרלו על מקום מגורים מועדף (נספח 6). כדאי להקריא את השאלה ולשאול את החניכים מה דעתם. מצורפת (נספח 7) רשימת קריטריונים רלוונטיים לשאלה איפה כדאי לגור; כדאי לשלב אותם בדיון ולבקש מהחניכים להגיב לקריטריונים ששמתם. בקשו מחניך ספציפי להתייחס לקריטריון ספציפי, זה יוציא מהם דעות מעניינות. כדי לנהל את הדיון היטב אפשר להשתמש בחפץ דיבור, שרק מי שהחפץ אצלו יכול לדבר.
הערה:
לשבטים בוגרים, שמסוגלים לפתח שיח עמוק, כדאי להתמקד בחלק השלישי בדגש על האפשרות השנייה ולדבר על הדרכים השונות ליישב את הארץ ולגור בה.
לשבטים פעלתניים יותר מומלץ להרחיב את שלב המשחק בחלק ב וליהנות מהאפשרות להכיר את הארץ בכמה רבדים.
1. “כאשר אדם מוצא חפץ אבוד, וכאשר ברור למוצא שהחפץ אכן ‘אבוד’ – למשל, כאשר הוא נמצא ברחוב וברור שאם יישאר שם הוא יינזק או ייגנב. הצעד הראשון בהחזרת החפץ לבעליו הוא כמובן זיהוי הבעלים. זיהוי זה נעשה על-ידי תהליך של הכרזה: על המוצא להכריז על מציאת אבידה, בתקווה שהבעלים יוכיח את בעלותו על-ידי שיספק סימני היכר.
ניתן להכריז על אבידה רק כאשר יש בה סימן על-פי דין, לפיו הבעלים יוכל לזהות את האבידה, ולתבוע את השבתה. בהיעדר סימן כדין, החפץ האבוד אינו יכול להיות מוחזר לבעליו, מחשש מהשבה לאדם הלא נכון (אם בטעות, ואם בכוונת הטעייה). מה אפוא נחשב לסימן על-פי דין?
‘סימן’ הוא סימן היכר ייחודי, שיוכל להוכיח את תביעת הבעלים על אבידתו. סימן שנוצר על-ידי הליך של ייצור המוני, גם כאשר מדובר בייצור מוגבל (שעדיין יש ממנו עותקים רבים), אינו יכול להיחשב סימן על-פי דין (עי’ בסמ”ע, חושן משפט רסו, כח; ט”ז, שם).
עיקרון הסימן אינו למעט את הסיכוי הסטטיסטי לטעות. סימן חייב להיות הוכחה חיובית של בעלות, והוא חייב אפוא להיות די ייחודי. צבע של חולצה או מידתה אינם מהווים סימן, כיון שיש עוד חולצות דומות בעיר. סימן מתאים להחזרת חולצה היא רק סימן אינדיבידואלי: כתם, קרע, סימן היכר, וכך הלאה” (הרב יהושע פפר).
2. “אני מאמין שאין דרך טובה יותר לחוש את הקשר לארץ ישראל מאשר להלך בה לאורכה ולרוחבה לחצות את עמקיה, להעפיל על פסגת הריה. לסייר בשביליה – גם הנידחים ביותר. רק כאשר אתה מסייר ברגל ברחבי הארץ, מתבשם מנופה, ורואה במו עינייך את שרידיה הקדומים ויישוביה החדשים, אתה מרגיש את הקשר האמיתי לארץ ישראל ואת היותך בן הארץ הזאת” (זאב וילנאי, חוקר א”י).
רָמַת גַּן היא אחת מהערים המרכזיות במחוז תל אביב בישראל. היא גובלת בערים תל אביב, קריית אונו, גבעתיים, גבעת שמואל ובני ברק. בשטחה נמצאים אצטדיון רמת גן, הפארק הלאומי, הספארי, אוניברסיטת בר-אילן, המרכז הרפואי שיבא (תל השומר) ומתחם בורסת היהלומים. היא הוקמה בשנת 1921 כמושבה חקלאית, הוכרה כמועצה מקומית בשנת 1926 והוכרזה עיר בשנת 1950. העיר חברה בארגון פורום ה-15, פורום הערים אשר אינן מקבלות מענקי פיתוח מהמדינה.
בְּנֵי בְּרַק היא עיר במחוז תל אביב, העשירית בגודל אוכלוסייתה בישראל, הגובלת בתל אביב, ברמת גן, בפתח תקווה ובגבעת שמואל. העיר נוסדה בשנת 1924 על ידי קבוצת חסידים יוצאי ורשה שבפולין, חברי חברת ‘בית ונחלה’ בראשות יצחק גרשטנקורן, באדמות שנרכשו מהכפר הערבי הסמוך אל-ח’ירייה, שנקרא בעת ההיא אבן אבריק, בשימור שמה של העיר בני ברק, הנזכרת כבר במקרא ומוכרת במקומות חז”ל מתקופת בית שני במיקום זה. בעיר זו התרכזה פעילותו של התנא הנודע רבי עקיבא, ועל שמו קרוי רחובה הראשי של העיר כיום. תל בני ברק שוכן מדרום לעיר. הרוב המכריע של שטחה של בני ברק מכוסה במבני מגורים, תעשייה ומסחר. היא הוכרזה עיר בשנת 1949. בני ברק היא עיר בעלת צביון חרדי. בעיר יש ישיבות רבות, בייחוד של הזרם החסידי והזרם הליטאי. כמו כן פועלים בעיר מוסדות דתיים רבים.
קִרְיַת עֶקְרוֹן היא מועצה מקומית השוכנת דרומית-מזרחית לרחובות, סמוכה למזכרת בתיה ושייכת מנהלית למחוז המרכז של מדינת ישראל. המועצה שוכנת מזרחית לכביש 40. קריית עקרון הוקמה ככפר עקרון בסוף שנת 1948 במקומו של הכפר הערבי עאקיר, ששכן במקום ונחרב במלחמת העצמאות. היא קרויה על שם העיר הפלשתית עקרון, ששמה השתמר כנראה בשם הכפר הערבי עאקיר. מתגוררים בה כיום 10,800 אנשים.
שִׁילֹה היא התנחלות במתכונת של יישוב קהילתי-דתי בצפון בנימין על הרי אפרים. היישוב שייך למועצה האזורית מטה בנימין, והוא הראשון ביישובי גוש שילה. ההתנחלות שילה סמוכה לאתר המקראי של שילה הקדומה. לפי המסורת היהודית עמד משכן שילה שם בשנים ב’תק”ב–ב’תתע”א) 1258–889 לפנה”ס). לפי הארכאולוגיה והכרונולוגיה המדעית, שילה הקדומה וכנראה גם המשכן חרבו באמצע המאה ה-11 לפנה”ס. למרגלות היישוב נמצא מרכז המבקרים שילה הקדומה, ובפסגת תל שילה נבנה מיצג אורקולי ומוזאון קטן, שבו מוצגים ממצאים ארכאולוגיים שנמצאו בתל שילה החל מהתקופה הכנענית ועד ימינו. בשנת 2013 הוקם במקום ‘מגדל הרואה’.
אַלּוֹן שְׁבוּת היא יישוב קהילתי-דתי במועצה האזורית גוש עציון. שם היישוב מסמל את השיבה אל גוש עציון ההיסטורי ומציין את העץ הידוע בשם ‘האלון הבודד’, העומד במרכז הגוש של אז. היישוב הוקם ביוזמת משה מושקוביץ, איש משואות יצחק ותושב גוש עציון לפני נפילת גוש עציון בשנת 1948, שהקים את ישיבת הר עציון עם הרב יהודה עמיטל. רב היישוב הוא הרב זאב ויטמן. ביישוב יותר מ-3,000 נפשות. היישוב מתנשא לגובה של 953 מטרים מעל פני הים והוא אחד היישובים היהודיים הגבוהים ביהודה ושומרון.
מעלות היא עיר במחוז הצפון בישראל, השוכנת קילומטרים מספר מגבול ישראל–לבנון. העיר שוכנת בגליל העליון בגובה של כ-600 מטרים מעל פני הים. מעלות הוכרזה עיר בשנת 1995. ראש העירייה הנוכחי הוא שלמה בוחבוט, והוא מכהן בראש המועצה מאז שנת 1976. את העיר הקימו בשנת 1949 מאה משפחות שעלו מרומניה.
מַזְכֶּרֶת בַּתְיָה היא מועצה מקומית במחוז המרכז בישראל. מזכרת בתיה הוקמה כמושבה בשנת 1883 ביוזמת הרב שמואל מוהליבר, והיא המושבה הראשונה בארץ ישראל שהקים הברון אדמונד ג’יימס דה רוטשילד. שמה המקורי היה עקרון, ולבקשת הברון במהלך ביקורו במקום באפריל 1887, החליפו תושביה את שמה למזכרת בתיה על שם אם הברון, בטי. מזכרת בתיה הוכרזה מועצה מקומית בשנת 1952. שטח השיפוט שלה הוא כ-7,000 דונם.
סַפִּיר הוא יישוב קהילתי בערבה, בתחום השיפוט של המועצה האזורית הערבה התיכונה. היישוב הוקם בשנת 1979, והוא קרוי על שמו של פנחס ספיר, שר האוצר השלישי של מדינת ישראל. היישוב, שתוכנן על ידי האדריכל גרשון צפור, נוסד במקור כדי לספק מגורים לעובדי המועצה האזורית הערבה התיכונה, אולם במהלך הזמן השתנה אופיו של היישוב. היום הוא מאוכלס בעיקר על ידי בעלי מקצועות חופשיים, בניגוד לשאר תושבי הערבה, העוסקים לרוב בחקלאות. בסמיכות ליישוב נמצאים משרדי המועצה האזורית הערבה התיכונה ובית הספר האזורי ‘שיטים’. בעת הקמת היישוב התגלו במקום מי תהום. כדי למנוע את חלחולם ליסודות המבנים נחפר מחוץ ליישוב אגם מלאכותי. המים נוקזו אליו וסביבו פותח ‘פארק ספיר’, הכולל חורשה ופינות מנוחה, בתכנון אדריכל הנוף שלמה אהרונסון. היישוב מאוכלס במשפחות חילוניות ודתיות גם יחדיו. סגנון החיים ביישוב כפרי.
נַהֲלָל הוא מושב עובדים בצפון עמק יזרעאל, מושב העובדים הראשון בארץ. משתייך לתנועת המושבים ובתחומי המועצה האזורית עמק יזרעאל. במושב 75 משקים חקלאיים. המתיישבים הראשונים של נהלל, אנשי העלייה השנייה והעלייה השלישית, עלו לארץ ממזרח אירופה. שאיפתם הייתה להתיישב בארץ באופן שיתאים לערכים הסוציאליסטיים שבהם דגלו, אגב שמירה על פרטיות הפרט ועל התא המשפחתי, בשונה מהחברה הקיבוצית. נהלל נבנתה בצורת עיגול, על פי תוכניתו של האדריכל ריכרד קאופמן. מטרת התכנון הייתה לתת מענה לדרישות ביטחוניות ומעשיות, אך היא שיקפה בעיקר את הרצון להקים מושב שיושתת על עקרונות השוויון. הודות למעגל מרחק כל משק מן המרכז שווה ואפשר לחלק את החלקות חלוקה שווה. בטבעת החיצונית של העיגול הוכשרו החלקות החקלאיות; בתי החקלאים נבנו בטבעת הקרובה לחלקות אלו, ובחלק הפנימי של המעגל נבנו מוסדות הציבור ובתיהם של עובדי הציבור.
שלב א:
בחרו עיר או יישוב בארץ שאינכם מכירים.
שלב ב:
בררו פרטים טכניים של היישוב שבחרתם
מה סוג היישוב?
מתי הוקם?
מי הקים אותו?
מה שטחו?
כמה אנשים גרים בו?
שלב ג:
חפשו פרטים מעניינים על היישוב.
האם יש בו מקומות מיוחדים? אתרי ארכאולוגיה? איזה אנשים מסקרנים גרים בו? תצפית מעניינת?
שלב ד:
תכננו טיול ביישוב. הדפיסו מפה של היישוב או ציירו אותה, ותכננו מסלול טיול ביישוב על פי האתרים המעניינים שמצאתם.
עכשיו אפשר ללכת לטייל.
בהצלחה!
לכבוד הרב שלום וברכה!
לאחרונה השאלה אם לגור בישוב דתי או בעיר עלתה בי ולא מרפה ממני!
שאלתי היא כזו: איפה עדיף לגור? ביישוב דתי עם אווירה תורנית ורמה רוחנית גבוהה, או לגור בעיר ועם המשפחה להשפיע על הסובבים אותך?
מה הרב אומר? לגור ביישוב ו’לברוח’ מכלל העם אבל לגדל משפחה בסביבה שמתאימה לרוח ההלכה, או לגור בעיר ולנסות להשפיע למרות הקושי ההלכתי?
תודה
תשובה:
שלום וברכה
אינני חושב שיש תשובה אחת שהיא נכונה לכולם.
מבחינה ציבורית אני מאמין כי נכון יותר להיות מעורבים. ברם, זו תשובה כללית, אך יש זוגות שזה לא מתאים להם. מעבר לכך, כיום המעורבות נעשית בהרבה מקומות אחרים שאינם תלויים כלל בשאלה הגאוגרפית של המגורים – כגון ברשת האינטרנט – כך שהדברים פחות קיצוניים.
בשל העובדה הזו אני נוטה לומר כך: יגור כל אחד איפה שהוא חפץ לגור ואיפה שטוב לו, ובמקביל יחליף את השאלה: השאלה שלו מהיום אינה צריכה להיות “איפה הכי נכון לגור”, אלא “כיצד מהמקום שבחרתי לי למגוריי בשל העובדה שטוב לי שם אני פועל בצורה המקסימלית למעורבות עמוקה בעם ישראל”. בשל הנחתי כי ניתן לעשות הרבה דברים בכל מקום, זו נראית לי שאלה הרבה יותר נכונה מאשר הניסיון לתת תשובה אחת לכולם היכן ראוי לגור.