איתור סניפים וכפרי בוגרים
פעולה ממערךרובנו עסוקים רוב הזמן בעצמנו, וכך גם החניכים שלנו עסוקים ביכולות שלהם, בדרך שבה הם נתפסים בעיני החברה, במה שהם רוצים ובמה שהם צריכים. בפעולה הזאת אנחנו רוצים לשנות את המיקוד; לשים בצד את הדברים שאנו רוצים ברגע זה לטובת דברים גדולים וכלליים יותר מאיתנו.
כרטיסיות למשחק, פתקים בשני צבעים, סוכריות טופי או מסטיקים.
בשלב זה אנחנו רוצים להעצים את החיבור של החניכים לשאיפות ולחלומות שלהם בנוגע לעצמם. אפשר לעשות זאת בכמה דרכים; בחרו את הדרך התאימה ביותר לאופי החניכים שלכם.
מצורפת רשימת עתידות (בנספח). גזרו את הפתקים וחלקו לחניכים שווה בשווה. החניכים צריכים לחשוב למי מתאים העתיד שכתוב בפתק שקיבלו ולהעביר לו את הפתק. בסוף המשחק כל אחד יישאר עם רשימת דברים שהחברים בשבט חושבים שמתאים שיקרו לו בעתיד. בשבטים גדולים אפשר להדפיס את הרשימה כמה פעמים.
העתידות בנספח מנוסחות בלשון זכר אך מיועדות לשני המינים. אפשר להוסיף עתידות ולשנותן לפי אופי חברי השבט וחלומותיהם.
בחרו חלק מרשימת העתידות, כתבו אותן והניחו את הדפים על הרצפה. ליד כל דף הניחו פתקים קטנים שעליהם כתובה השאיפה שבדף. החניכים יסתובבו בין הדפים ויבחרו את השאיפות שהם רוצים לעצמם על ידי לקיחת פתקים.
בקשו מהחניכים לעצום עיניים ולדמיין שהם נמצאים כמה חודשים לפני אירוע בר המצווה שלהם והם צריכים לדמיין איך הוא ייראה: איך ייראה האולם ואילו מנות יוגשו לאורחים, איזו שמלה או חליפה ילבשו וכמה חברים יגיעו. רדו איתם לפרטים הקטנים והפכו את הדמיון למוחשי. תגידו להם שזה דמיון ומותר להתפרע ולחלום על האירוע כמו שהם באמת רוצים.
לסיכום המתודה שבחרתם אפשר לבקש מחניך אחד או יותר לשתף באחת השאיפות שלו.
שאלו את החניכים: האם אתם מוכנים לוותר על השאיפות ועל החלומות שלכם?
כאן איננו מנסים לפתח דיון, רק לברר את עמדתם הפשוטה.
בשלב זה אנחנו רוצים להמחיש שיש מטרות קבוצתיות שתוכלנה להתקיים רק אם היחיד יוותר על שאיפותיו האישיות. אפשר להמחיש בכמה דרכים:
בקשו מהחניכים לבנות פירמידה אנושית. כדי שזה יצליח מישהו חייב לוותר ולהיות למטה, בחלק הנוח והנעים פחות.
כמו מחבואים, אבל הפוך. אחד מתחבא (הסרדין) וכולם סופרים.
כל אחד בנפרד מחפש את הסרדין, ומי שמוצא אותו נשאר במקום המחבוא ומצטרף למתחבא. האחרון שמוצא את הסרדינים נפסל ויהיה הסרדין בפעם הבאה. כדי שהמשחק יצליח כל אחד צריך לוותר על הגאווה ועל השמחה שדווקא הוא מצא את המתחבא, ולחכות בשקט ובסבלנות עם כולם עד שיישאר האחרון שעוד לא מצא.
חומרים דרושים: ריבועים קטנים בשני צבעים וחבילת סוכריות.
מהלך המשחק: כל המשתתפים יושבים במעגל וכל משתתף מחזיק בידו שני ריבועים בצבעים שונים, לדוגמה אדום וירוק.
אם כולם מרימים ריבוע ירוק, כולם מקבלים סוכרייה.
אם כולם מרימים ריבוע ירוק אבל אחד מרים ריבוע אדום, הוא מקבל שתי סוכריות וכל השאר אינם מקבלים דבר.
אם הרוב מרימים ירוק ויותר מאחד מרימים אדום, אף אחד אינו מקבל סוכרייה.
כל אחד מהקבוצה צריך לוותר על האינטרס הפרטי שלו – לקבל יותר סוכריות – כדי לעזור לאינטרס הקבוצתי – שכולם יקבלו סוכריות.
בסיום המתודה נהלו דיון על התהליך שקרה גם בלי ששמתם לב. נסו למצוא את החניכים שוויתרו למען אחרים ולשאול אותם:
למה ויתרתם? איך הרגשתם כשוויתרתם? אחר כך פתחו את הדיון לכולם: בעבור מה אנחנו מוכנים לוותר על הרצונות העצמיים שלנו? מה קורה אם אף אחד אינו מוותר? איך מחליטים מתי לוותר?
נחזור לחלומות ולשאיפות שבחרנו בחלק הראשון. כל אחד ירים אצבעות לפי מספר החלומות שיש לו כרגע (כוונו אותם לבחור בין שישה לעשרה). הקריאו משפטים, וכל אחד צריך להחליט האם הוא מוכן לוותר על אחד החלומות שלו כדי שהמשפט שהקראתם לא יתקיים. מי שמוכן לוותר – מוריד אצבע.
המשפטים:
שאלו את החניכים: מה במשפטים גרם לכם להוריד אצבע ולוותר על חלום?
יש לנו רצון טבעי ואמיתי לדאוג לכלל, לציבור. לפעמים הדאגה לכלל באה על חשבון החלומות והרצונות הפרטיים שלנו, אבל מי שמבין את הערך העצום שבדאגה לכלל, מי שמוכן להיות שליח ציבור, מוכן לוותר בשמחה ובעצם הוויתור שלו הוא נעשה אדם גדול יותר וכללי יותר. בחודש הזה נפתח בעצמנו את הרצון ואת המוכנות להוביל דברים גדולים בעם גם כשזה דורש מאיתנו מאמצים או ויתורים על רצונות אישיים.
בדרך (חנה סנש)
קוֹל קָרָא והָלַכְתִי,
הָלַכְתִי כִּי קָרָא הַקּוֹל.
הָלַכְתִי לְבַל אֶפּוֹל,
אַך עַל פָּרָשַת דְּרָכִים
סָתַמְתִי אזנַי בַּלוֹבֶן הַקַּר
וּבָכִיתִי כִּי אִבַּדְתִּי דָבָר.
את הקטע הזה כתבה חנה סנש זמן קצר לפני שיצאה לצנוח בהונגריה בזמן מלחמת העולם השנייה. היא מתארת בשיר את הבחירה ללכת בעקבות הקול הפנימי, לעשות את המעשה הציבורי, הכללי, ועם זה היא מתארת את תחושת ההחמצה מהדברים שהיא תאבד ותפסיד. בזכות המעשה של חנה סנש היא איבדה דברים, אבל גם נעשתה דמות ציבורית שהיא מופת לגבורה ולנחישות ורבים התחנכו לאורה.