איתור סניפים וכפרי בוגרים
במגילת העצמאות נכתב: “בארץ ישראל קם העם היהודי… בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים”. בפעולה זו נגדיר מהם נכסי התרבות הלאומיים שלנו ונבחן אם ההגדרה ‘תרבות לאומית’ נכונה ומתאימה לתרבות הקיימת היום בארץ. נדון בגישה הראויה שלנו כלפיה כעובדי ה’ במדינת ישראל ודור העתיד שישפיע גם על המשך עיצובה.
בעוד שבועות אחדים תסתיים שנת הלימודים ותלמידי ישראל יצאו לחופש הגדול.
החופש הגדול הוא שיא עצום בשנה שמאפשר לתלמידים להתאושש משנת הלימודים, להתאוורר, ליהנות ולהתכונן לקראת שנת לימודים חדשה. האתגר הגדול שטומן בחובו החופש הגדול הוא היכולת לבחור כיצד תיראה החופשה ולא להיגרר ולהיסחף אחרי אין-סוף פיתויים המושכים את הלב אך אינם תורמים לבניין האישיות ואף עלולים להרוס תהליכים חינוכיים שנבנו במהלך השנה.
מחוז שרון–שומרון בחר לעסוק הקיץ, בעקבות את מהחלטות הוועידה, בנושא התרבות. התרבות מקיפה את כל הווייתנו; ביום-יום אנו עטופים באמצעי מדיה מרובים שמשפיעים עלינו רבות בלי שנשים לב: שלטי חוצות, פרסומות ברדיו, ביוטיוב, בטלוויזיה, בפייסבוק ועוד… על אחת כמה וכמה בחופש הגדול, שבו אנו עלולים למצוא את עצמנו שעות על גבי שעות שקועים בטלפון ובמחשב או מול הטלוויזיה.
חופש תשע”ח
המוקד של הנושא יהיה במעבר לאקטיביות של הסניף ליצירת תרבות ערכית ומשמעותית מתוך הבנה שהנפש שלנו רוצה להתמלא, ואנו בוחרים במה היא תתמלא. אילו חוויות, ערכים ומימוש עצמי אנו בוחרים לשים במרכז היום-יום שלנו בחופש הגדול?
רציונל:
התרבות היא חלק בלתי נפרד מחיינו. מצד אחד היא מקיפה אותנו ומשפיעה עלינו דרך המדיה, הספרים, האופנה, הדיבור, האוכל ועוד, ומצד שני חשוב לדעת שאנו גם יכולים וצריכים להשפיע על עיצובה בחיינו החברתיים והאישיים, ולא רק לצרוך את מה שמגישים לנו. בפעולה זו נלמד מהי תרבות ומה מצבה במדינה היום ונעסוק בשאלה איזו תרבות נרצה לצרוך ולעצב.
דייג אחד יושב על שפת הנהר ודג דגים, לפתע נעצרה לידו “סיטרואן” חדשה. אדם עם חזות מרשימה יצא ממנה והתקרב לעבר הדייג.
האדם:” תגיד, משעמם לך? אולי תלך ללמוד באיזה מקום רציני במקום להתעסק ב…”
הדייג:” מה זה ייתן לי שאלמד ?”
האדם:” ככל שתלמד יהיה לך יותר תארים ותוכל לעבוד במשהו רציני..”
הדייג:” למה לי להתאמץ ללמוד ולעבוד? מה זה ייתן לי?
האדם : ככל שתעבוד יותר יהיה לך יותר כסף… הרבה כסף…”
הדייג:” ומה אעשה שיהיה לי כל כך הרבה כסף?”
האדם:” אז תוכל לשבת רגל על רגל לנוח ולדוג דגים…”
מה אתם חושבים? מי צודק? אולי כל המאמצים וההשקעות שלנו בחיים הם מיותרים?
מדריך יקר ! – לפני פעולה זו יש לפתח את המערך בפעולה –
לעם היהודי תרבות ענפה והיסטורית עוד מימי בריאת העולם וסיפורי התנ“ך. היא התבטאה לאורך התקופות במגוון צורות בכל מיני מקומות, אך בכולם היא מייצגת את עם ישראל. מהי תרבות? מה חשיבותה לאדם ולאומה? בפעולה זו נכיר את המושג תרבות על הגדרותיו וביטוייו, נבין מה התרבות נתנה ונותנת לאדם הפרטי ולעם ישראל וכיצד הישענות עליה היא לא רק מילוי הנפש בהווי אלא כוח מניע ליצירה ועשייה.
תסתכלו סביבכם. מה אתם רואים? אנשים וילדים הולכים לעבודה ולביה”ס, הם חוזרים לביתם בעיר או ביישוב, מכינים ארוחה ממצרכים ישראליים, קוראים ולומדים ספרים בעברית. אנשים חיים את חייהם במדינת ישראל. תעצמו את העיניים ודמיינו את המקום הזה לפני מאה שנים. מה אתם רואים?
בפעולה נעצור את שגרת החיים ונתבונן בפלא ובנס הגדול שאנו חיים בו. נבין כי אנו חיים בהתממשות חלום הדורות שהמו ולא זכו להגיע לכאן, ונראה כי הדבר התאפשר בזכות ביטחונם בחזון הגאולה ובמדינה היהודית.
במפגש השני נבחן את הזהויות שבחרנו באופן אישי אל מול ‘הסיווג החברתי’ שלהן. נשאל: כיצד הזהות שלנו נתפסת בעיני הסביבה? אילו סטיגמות יש עליה? איפה אנו עומדים מולן, האם אנו מסכימים עימן או לא? האם יש לנו מה לחדש לחברה שלנו בעניינן?
נוסף על כך נדבר על שהשתייכות לקבוצה מסוימת מחילה עלינו את התוויות המיוחסות לה, שהרי בחרנו בהשתייכות הזו, ונבחן את התגובה שלנו לכך: מדוע אנו נרתעים מלהיות מתויגים? האין התיוג מצמצם את האישיות שלנו? הרי כל אחד שייך לכמה קבוצות זהות ובעל אישיות מיוחדת משלו.
לעיתים הבירור עם החברה יהיה ראי לתהליך בוגר שעברנו ויגרום לנו לחוש שלמים ובטוחים בעצמנו, ולעיתים הוא דווקא יציף עניינים לא פתורים וישלח אותנו לבדיקה נוספת של נקודות מסוימות הזקוקות למענה. כך או כך, זה תהליך שמשקף לנו את הבחירות שלנו ואמור להביא אותנו למקום יציב ומגובש יותר.
מה המקום של התורה במדינת ישראל כיום? בפעולה זו נברר זאת ונגלה כי רבים מאוד “נשבים בקסמה לפניה, משתגעים מתלהטים אחריה”. בשנים האחרונות אנו עדים לפריחה מחודשת של עולם התורה וביכולת שלו לצאת מבין כותלי בית המדרש אל הציבוריות הישראלית. נחשוב יחד מה הן השאיפות הבאות בתחום זה: למה אנו הומים כיום?
הקיץ הזה בחרה בני עקיבא להתעסק בנושא ‘תנועה גדולה לעם גדול’ כחלק מהנושא השנתי ‘”ופרצת” – מגדילים את התנועה’. בפעולה הזו ננסה להבין מה זה אומר שאנחנו תנועה גדולה, איך הופכים לתנועה גדולה או לאדם גדול, ומה שפה שכזאת דורשת מאתנו.
שנת השמיטה מתרחשת אחת לשבע שנים. השמיטה מכריחה את בעלי השדה לעצור מהעבודה השוטפת ולפנות זמן לעבודה פנימית ולהתבוננות על חייו. בפעולה נברר מה הם היתרונות של העצירה לצורך התבוננות פנימית בחיים, איך עצירה כזאת דווקא מחזקת את האישיות של האדם ונותנת לו מבט אחר על המציאות.
לכל משפחה יש מסורת של מנהגים, סיפורים, שירים וזיכרונות. למה צריך בכלל מסורת? למה להיתקע בעבר ולא להביט עם הפנים קדימה? החברים יבינו מהי חשיבותה של המסורת וילמדו על כך מכל הדורות – מאברהם אבינו ועד היום.
בפעולה הקודמת ביררנו את משמעות הנתינה, ובפעולה זו נלמד על מושג השליחות מדמויות מופת בעם היהודי ונלהיב את החניכים על רעיון זה.
לאחר בניית זהות אישית ועיצובה, העמקה ובירור של מרכיביה ובחירה להשתייך אליהם, אנו מבקשים להרים מבט ולבחון איך הזהות הזו מתקבלת בעיני החברה – לא מתוך מקום קטן שמחפש אישור אלא מתוך מקום מבורר שרוצה להשמיע בשורה עמוקה לסביבתו.
במפגש הראשון נדבר על תוויות (סטיגמות) בכלל. תווית משייכת תכונות מסוימות לקבוצה שאליה היא מוצמדת. הרבה פעמים התווית הזו אמיתית ומגיעה מתוך בחירת הזהות הקבוצתית ועיצובה, אך לעיתים היא עלולה להיות שטחית וחיצונית, לחטוא לאמת או לגרום להחמצת מהות הקבוצה. לכן יש חשיבות רבה כל כך לבירור הזהות העמוק שעשינו: הוא מסייע לנו לבחור באמת, ומתוך כך גם להשפיע על תפיסת הזהות שבחרנו.
אדם צועד במסע של 30 קילומטר. אם נעקוב אחריו מלמעלה, במסוק, נראה שהוא עושה אותם ממש לאט, אבל אם נשאל את האדם, הוא יגיד שלרגע לא הפסיק ללכת.
הגאולה מגיעה כמו השמש בזריחה: נראה לנו שהיא עולה לאט-לאט, אבל היא לא מפסיקה לעלות לרגע! היא עולה ועוברת יעד ועוד יעד, ואז היא מאירה מהר יותר ויותר.
ומה הסוד שלה? היא לא מפסיקה ללכת! קמעא קמעא.
בפעולה הזאת נצא עם החניכים למסע. המסע נראה איטי מאוד, אבל הוא הכי דינמי ומתקדם שיש. בואו נגלה את הסוד של התהליך שאינו נפסק לרגע.
“אם יש לך חלום, אל תיתן לו ללכת, לך אחריו כל הדרך
אם יש לך חלום, אל תיתן לו ללכת, כל עוד אתה נושם, רוץ אחריו עד שיתגשם” (סמדר שיר).
בפעולות הקודמות נדרשנו לחשיבות הדרך בתהליך עבודת המידות. קרה לכם פעם שדיברתם הרבה על דבר שרציתם שיקרה אך בסופו של דבר הוא נשאר תלוי באוויר, מילים בלי מעשים? אם לא נגדיר איך בדיוק נבצע מעשים לקידום האישיות שלנו, דברים יתקשו לזוז. בואו נוריד דיבורים גבוהים למעשים קטנים!
הנושא שהמחוז עוסק בו במהלך הקיץ הוא ערך השמירה על החיים בכלל ובטיחות בדרכים בפרט. משום חשיבותם הגדולה של נושאים אלו ראוי מדי פעם להיזכר בהם ולרענן את תפיסתנו בנוגע אליהם. מתוך רצון שחניכי יובל יהיו שותפים למהלך המחוזי, ומתוך הבנה שנדרשות התאמות של הפעילויות ונדרש תיווך של הנושא, מוצעת לכם פעולה מותאמת שניגע בה בחשיבות נושאים אלו ובהתמודדות האישית שלנו איתם.
“שמיטה? מה הקשר אלינו?!” כשמדברים על שנת שמיטה הנושא נראה לעיתים רחוק ולא רלוונטי. בפעולות הקרובות ניגש לנושא מכמה זוויות שיבטאו את הרלוונטיות שלו לחיים שלנו ושל החניכים שלנו. בפעולה זו נרצה לתת רקע כללי למערך ובו השמיטה תסמל את העצירה משטף החיים, כמו שבת. הפעולה היא פעולת פתיחה לנושא השמיטה, שבו נעסוק במהלך החורף, ולכן נרצה שהחניכים יצאו ממנה נלהבים, מלאי רצון וסקרנות להמשך המערך.
בדף הלימוד הראשון נעסוק בפיתוח נקודת מבט לאומית ובהגדלת המוכנות הנפשית שלנו להיות שליחים במציאות. דבר זה כרוך ביציאה מעצמנו, בהקשבה לסביבה ובפקיחת העיניים לסובב אותנו.
השבוע (י”א–י”ב במרחשוון) יתקיימו כינוסי ‘האספה הישראלית’ – זוהי קואליציה של תנועות הנוער בישראל, תנועות חברתיות, אישים וארגונים חברתיים. ברית הקואליציה מבוססת על אמנה – מסמך עקרונות משותף, תשתית לחיבור בין הגופים השונים – המניחה את השוויון וההסכמה על פי רוב כבסיס למדינה יהודית-דמוקרטית.
התנועה שותפה לקואליציית ‘האספה הישראלית’ זו השנה החמישית, מתוך נקודת מבט לאומית ומתוך הבנה ששיח מכבד וכן בין הציבורים השונים בעם הוא משימה לאומית מדרגה ראשונה שעומדת בפנינו כאשר אנו רוצים לפעול בתחומים המעסיקים את הציבור הישראלי. היכולת שלנו להיות שותפים עם העם, מחוברים לכלל ולעשייה הציבורית הכללית היא צורך לאומי שניבט אלינו מכל מקום.
לפעמים נדמה שהתורה היא מושג גבוה ומרוחק ששייך לקבוצות ספציפיות בלבד, למי שלומדים אותה או ששומרים מצוות. בפעולה זו נראה שהתורה היא נחלת הכלל ושלכל אחד ממש יש חלק מיוחד בה, חלק שאין לו תחליף. נכיר בבשורה שיש ליהדות להביא לחברה הישראלית: כאשר אחד מאיתנו או קבוצה מסוימת מרגישים שהם לא שייכים לתורה, התורה של כולנו חסרה.
בשלוש הפעולות הבאות נתעסק בזהות העדתית של כל אחד מאיתנו. נתחיל בלימוד על משמעות המסורת ונרצה להבין עם החברים למה המוצא המשפחתי שלנו משפיע על זהותנו ומה החשיבות של הלימוד וההתעסקות בו. בפעולה השנייה נתמקד בזהות האישית שלנו, וכל חבר יתעסק בשורשים האישיים שלו. מתוך זה בפעולה השלישית נכיר את מרחב העדות והגוונים בחברה הישראלית.
כאמור, בפעולה זו נתעסק בבסיס, בהבנה שהשורשים שלנו מבטאים ייחודיות שנמצאת בנו, שלימוד והעמקה במוצא שממנו באנו ובמסורת העדתית שלנו יכול לתת לנו זווית מיוחדת על עצמנו, על היהדות ועל החיים. נבין שהמוצא שלנו הוא חלק בזהותנו שיכול להיות משמעותי בחיינו.
אנו חיים במציאות בה משבר האקלים תופס מקום משמעותי בעולמנו ומשפיע בכל
רגע על חיינו ועתידנו. בפעולה זו נכיר לחניכים את נושא הקיימות ומשבר האקלים.
נלמד על תרבות הצריכה בדורנו ונברר ביחד איך אנו יכולים להשפיע על נושא זה ברמה האישית והכללית.
המעמד של סבא וסבתא בעיני הנכדים המתבגרים מורכב. מצד אחד הם אנשים מבוגרים בעלי ניסיון חיים עשיר ותבונה רבה שאי אפשר ללמוד במקום אחר, ומצד אחר הם נמצאים בעמדה רגישה – הם כנראה מעודכנים פחות במה שקורה עכשיו. הם לא תמיד משמשים דמויות רלוונטיות בחיי החניכים, ולעתים נתפסים כמשהו שעבר זמנו, ולא תמיד יש לנו זמן וכוח להקדיש להם. השבוע זה נועד להסב את תשומת הלב של החניכים אל סבא וסבתא שלהם. נתמודד עם המורכבות של הדמויות המבוגרות בחיים של החניכים המתבגרים ונדבר על חשיבותן בחייו. לא נשכח להזכיר את גישת היהדות לנושא ולהעצים בכך את חשיבותו. שימו לב! הפעולה עשירה בדיונים, אין כל חובה להביא את כולם, רק את מה שמתאים לשבט שלכם ?
בוועידה של מחוז יהודה הוחלט להתמקד בנושא ‘שומרים על החיים’: “מתוך מתן תשומת לב לנתונים המחרידים על מספר ההרוגים והפצועים בתאונות הדרכים אנו דורשים מסניפי התנועה לצאת מן האדישות ולפעול” (מתוך ההחלטה).
בפעולות הקרובות נרצה להידרש לנושא זה ועל ידי כך להגשים את ההחלטה משני כיוונים: האחד הוא קריאת כיוון עקרונית של למידה על ערך החיים וקדושתם; והכיוון האחר יעסוק בזהירות בדרכים בכל מובניה ובקשר שלנו כחניכים לתחום זה.
רציונל:
יש שני סוגי אנשים שחיים במציאות – אחד שהמציאות עוברת על פניו ללא משים וללא הבחנה ודבר לא אכפת לו למעט דל”ת האמות שלו, ואחד שחי במציאות ופועל בה ומתקן את כל מה שיש בידו לתקן.
בפעולה זו נרצה לברר את ערכם של חיינו ושל העשייה שלנו במציאות, ומתוך כך נבין את גודל המשמעות וקדושת החיים של כל אחד ואחד מאיתנו בפרט ושל כולנו כעם בכלל.
על הפרויקט
אירוע שבו מתארח אדם עם מוגבלות או בן משפחה שלו במפגש חברתי (פיזי או וירטואלי) ומספר את סיפור חייו. הרעיון מבוסס על מיזם זיכרון בסלון. הפרויקט נולד מתוך ההבנה שלמפגש אישי, אמיתי ופתוח יש את היכולת ליצור שינוי, לשבור סטיגמות, להשפיע על הדרך שבה אנחנו חושבים, לגרום לכולנו להסתכל על העולם קצת אחרת ולהוביל לחברה סולידרית ומכילה יותר.
כל דובר הוא שונה אבל כולם מוכנים לשתף בסיפור האישי שלהם וכולם רוצים לנהל שיחה פתוחה על שוויון, על זכויות, על השתתפות בחברה ועל ערך החיים של אנשים עם מוגבלות.
האם אנחנו צריכים לעשות ‘חסד’ לבעלי צרכים מיוחדים? מהו שוויון ומהו צדק?
השבת היא מתנה שבועית שמעניקה לנו זמן מיוחד וקצת אחר. בפעולה נערוך היכרות עם החלקים השונים שמרכיבים את היום הזה וננסה להבין איזו אווירה הם נועדו לייצר בעבור האדם הפרטי ובעבור המשפחה.
האם מותר להשתמש במעלית שבת? ומה לגבי אינטרנט כשר? אילו תרופות כשרות לפסח? האם הדלקת שמונה פנסים יכולה להוציא ידי חובה בחנוכה?
בכל דור ודור יש שאלות הלכתיות חדשות. בדור שלנו אחד הנושאים המסעירים ביותר הוא שאלות של טכנולוגיה והלכה. רבנים בני דורנו נקראים לדון בשאלות אלו ולפסוק דינים המשפיעים לעיתים על חיי אדם ממש.
רבי חיים דוד הלוי היה אחד הרבנים שעסקו בסוגיות אלו. באומץ לב ומתוך נאמנות למסורת ישראל הוא בירר סוגיה-סוגיה ונתן פתרון מתאים לכל שאלה.
בפעולה הקרובה ניחשף לסוגיות אשר העסיקו את הרב ושכמותו ונראה איך העיסוק בנושאים אלה מבטא את התפיסה שהכרנו במהלך החודש.
בשנת השמיטה נדרש החקלאי להפקיר את השדה שלו ולסמוך על הקב”ה שידאג לרווחה הכלכלית שלו. שמיטת השדה דורשת לשחרר ולהפנים שיש דברים שאינם בשליטת האדם. בפעולה נתעסק בחשיבות של היכולת לשחרר דברים מהשליטה שלנו ובביטחון הגדול בקב”ה שזה דורש.
כשעם ישראל נמצא בשיאו של ספירת העומר, בדרך לקבלת התורה, הוא נפגש עם יום שמעורר הרבה מחשבות. ל”ג בעומר הוא זמן נהדר שאפשר להתבונן בו בסיפורים מן העבר, דרך מרד בר כוכבא, תלמידי רבי עקיבא ודמותו של רשב”י, ולחשוב כיצד הנושא של ‘ואהבת לרעך כמוך’ נוגע גם בחיים שלנו כיום. בשעות רבות אלו שאנו יושבים סביב המדורה נרצה לחזק בנו את מצוות ‘ואהבת לרעך כמוך’ על ידי הפעילויות שלפניכם.
בקיץ הזה בחרנו להכיר וליצור שותפות וחיבור עם אוכלוסיות שאנו לא מכירים מספיק עד היום. אוכלוסיות אלו (יהודי ברית המועצות, יהדות התפוצות וחרדים) מהוות נתח גדול מאוד מעם ישראל, והגיעה העת להתחיל לפרוץ את המחסומים, סטיגמות ומרחקים שבינינו. אנו נמצאים עתה בתחילת התהליך, ויחד אתכם, נציגנו הפרוסים בכל הארץ, אנו מבקשים להתחיל בצעדים של היכרות וחיבור. מאחר והנושא הוא חדש בתנועה, אנו שולחים אתכם לעבודת שטח, בדרכי נועם ובזהירות, למצוא את האנשים שישמחו לשתף פעולה ולקדם יחד איתנו מפגשים משותפים.
בבואנו למפגש עם אוכלוסיות אלו, חשוב לזכור את הדגשים הבאים:
– היכרות נטו: מטרת המפגש היא היכרות ולא שכנוע. כלומר אנו רוצים לשמוע את הצד השני ולא לנסות לגרום לו להיות כמונו. באותה מידה חשוב לערוך תיאום ציפיות כנה שגם הצד השני לא ינסה ‘לגייר’ אותנו לצד שלו.
– שיח מכבד: בשיח בינינו מטרתנו להעלות על נס את המשותף בינינו שיכול ליצור חיבור ולא להדגיש את המחלוקות. אם כי, מותר לדבר גם על השנוי במחלוקת בדרכי כבוד ובשיח נקי ונעים.
בקיץ הזה בחרנו להכיר וליצור שותפות וחיבור עם אוכלוסיות שאנו לא מכירים מספיק עד היום. אוכלוסיות אלו (עולי ברית המועצות, יהדות התפוצות וחרדים) מהוות נתח גדול מאוד מעם ישראל, והגיע העת להתחיל לפרוץ את המחסומים, סטיגמות ומרחקים שבינינו. אנו נמצאים עתה בתחילת התהליך, ויחד אתכם, נציגנו הפרוסים בכל הארץ, אנו מבקשים להתחיל בצעדים של היכרות וחיבור. מאחר והנושא הוא חדש בתנועה, אנו שולחים אתכם לעבודת שטח, בדרכי נועם ובזהירות, למצוא את האנשים שישמחו לשתף פעולה ולקדם יחד איתנו מפגשים משותפים.
בבואנו למפגש עם אוכלוסיות אלו, חשוב לזכור את הדגשים הבאים:
– היכרות נטו: מטרת המפגש היא היכרות ולא שכנוע. כלומר אנו רוצים לשמוע את הצד השני ולא לנסות לגרום לו להיות כמונו. באותה מידה חשוב לערוך תיאום ציפיות כנה שגם הצד השני לא ינסה ‘לגייר’ אותנו לצד שלו.
– שיח מכבד: בשיח בינינו מטרתנו להעלות על נס את המשותף בינינו שיכול ליצור חיבור ולא להדגיש את המחלוקות. אם כי, מותר לדבר גם על השנוי במחלוקת בדרכי כבוד ובשיח נקי ונעים.
במהלך ההיסטוריה היו אנשים מיוחדים שהרגישו בהם כוח פנימי שדחף אותם קדימה. אותם אנשים, שפעלו מתוך הרוח הפנימית שלהם, עשו דברים גדולים לאומה. הרוח הפנימית שלהם היא שהובילה אותם לפעול ולפרוץ קדימה. בפעולה הקרובה נכיר מקרוב דמויות שהלכו אחרי הרוח הפנימית שלהן והוסיפו טוב לעולם.
עד כה העמקנו במושג הרוח ופגשנו אותו בחיינו שלנו ובחיים של אנשים פרטיים. בפעולה זו ניפגש עם הרוח שמפעמת באומה. זו אותה רוח שהניעה את אברהם אבינו כשיצא מחרן בדרכו לארץ ישראל, ומאז דורות על גבי דורות הרוח מחזיקה אותנו ונותנת לנו כוח: מיציאת מצרים דרך יהושע, “איש אשר רוח בו”, מיחזקאל הנביא ורבי עקיבא ועד מגורשי ספרד, בימיו של הרצל ובימינו, במלחמה שעוברת עלינו.
המושג רוח מלווה אותנו מבריאת העולם, ”ורוח א-לוהים מרחפת על פני המים”, דרך גדולי האומה, שרוח ד’ פיעמה בהם ונסכה בהם גבורה וכוח. מהי אותה רוח? האם מתנת שמיים או תוצאה של עמל וגודל? ואיך היא קשורה לחיים שלנו?
כסיכום לחלק שבו התעסקנו בחלק של הזהות שלנו שנבנה מהמוצא ומהשורשים שלנו, החברים ייחשפו למגוון התרבותי העשיר של כלל העדות המרכיבות את היהדות כיום. לחלק זה שני עניינים: שהחברים יכירו במגוון העדות המקשטות את היהדות ויכבדו אותן, ושכל אחד יציג בגאווה את העדה שלו כסיכום לתהליך הבירור שעבר.
בפעולה זו נלמד על התכונות הנדרשות למנהיג, נפנים תכונות אלו ונראה איך מיישמים אותן בחיי היום-יום שלנו, תחילה בהנהגת כל אחד את עצמו ואחר כך בהובלת הכלל.
בפעולה זו, החותמת את המערך, נרצה להביא לידי מעשה את מה שלמדנו בפעולות הקודמות, שבהן דיברנו על חשיבות האחדות בעם ישראל. ננסה להפוך את ההיכרות עם החברה החרדית ואת הרצון לחיבור עימה למשהו פרקטי שאפשר להתחיל ליישם החל ממחר בשבט, בקבוצה, או כאנשים פרטיים.
בפעולות הקודמות הכרנו את הכוחות שיש בנו. בפעולה הקרובה נרצה להבין איך הכוחות האלו יכולים לבוא לידי ביטוי במשפחה הקרובה שלנו באמצעות עשייה חיובית. נעסוק בחשיבות הקשר עם משפחתנו ובכוחות שאנחנו מקבלים מהם, נבין שגם במקומות הקטנים והפשוטים שהכי קרובים אלינו אפשר לעשות דברים גדולים ונתחבר אל עשייה פשוטה ויום-יומית.
שינוי אישי דורש התקדמות איטית, צעד אחר צעד. לאחר שהכרנו את משמעות “קמעא קמעא” באמצעות שני דפי המקורות הקודמים, עלינו לשאול את עצמנו כיצד אפשר ליישם את התפיסה בחיינו: איך נתקן את עצמנו, ואחר כך איך נסייע בתיקון החברה.
אנו רגילים לחשוב על התנועה הציונית כעל תנועה אחידה בעלת אידאולוגיה ברורה שנחלה הצלחה גדולה, אך לא כך היה. בפעולה הראשונה של חודש ארגון ניחשף לקשיים שהיו לארגונים הציוניים השונים להתאחד ולפעול יחד ונראה כיצד הם התמודדו עם המחלוקות ביניהם. רגע אחר כך נסתכל סביבנו, נחייך, נביט מעלה ונגיד להם: ואללה, הצלחתם 😊
אחרי שערכנו היכרות עם השכונה, זיהינו את הקשיים והכוחות, הרגשנו את השייכות שלנו אליה והבנו את חשיבות העצומה שבפיתוח נקודת מבט של תשומת לב למה שקורה סביבנו, נדבר על אחד הכלים החשובים ביותר שיוכלו לחבר אותנו לשכונה שלנו: נתינה. נתינה היא ערך עצום ורחב שאפשר להרחיב עליו הרבה, ובפעולה הזו נרצה לדבר עם החברים על עניין ה’פראייריות’ שאנו עלולים לחוש בנתינה. לחבר’ה שלנו ברור מאוד שיש מחויבות ואחריות כלפי הקהילה, יש רגש חם מאוד, ומנגד, למה שווה לי להתנדב ולתת ללא תמורה כביכול, אם אני יכול לעשות את אותו דבר ולהרוויח כסף או לעבוד בזמן הזה ולקבל תגמול כספי על העבודה?
הפעולה עוסקת בחיבור של כל אחד מאיתנו לקליטת עליה. היא פותחת בפנינו את הקשיים איתם צריכים עולים חדשים להתמודד ומבקשת מכל אחד מאיתנו לחשוב על התפקיד שלו בתהליך קליטת העליה.
מדריך יקר, לפניכם מגוון מקורות. בנו לעצמכם את הדף לימוד האידיאלי על ידי בחירה של המקורות המתאימים ביותר לכם ולשבטכם, שיעוררו עניין ודיון ויתאימו למטרות שלכם.
אנו חיים במציאות שבה שינויי האקלים תופסים מקום מרכזי בעולמנו ומשפיעים בכל רגע על חיינו ועתידנו. בפעולה זו נפתח ברקע על הנושא ונברר מה הקשר שלנו לנושא. לאחר מכן נלמד את הקשר ההדוק בין מידת הענווה ומידת הצניעות לקיום אורח חיים מקיים.
לאחר פעולה הקודמת חשפנות את החניכים לשינויי האקלים ותרבות הצריכה וחיברנו אותם
למידות הנפש הנצרכות לקיום אורך חיים מקיים, בפעולה זו נרצה שהחניכים יתחברו לנושא
הנתיב דרך התורה והמצוות.
אנחנו רגילים מאוד לחיים שלנו כעם בארץ הזאת, אך אנו שוכחים לעיתים עד כמה מדהים התהליך שהעם שלנו עבר במאה השנים האחרונות. תהליך שלא רואים אצל שום עם אחר בהיסטוריה. ממרחק הזמן אנחנו יכולים להסתכל על תהליך שבזמן אמת התרחש בצורה איטית, “קמעא קמעא”, ולראות את הדרך שהוא סלל לנו ואת ההתקדמות שלנו בתוכה במגמת עלייה.
מה זה אומר עלינו? אלו דברים נראים לנו היום מאתגרים ולא פשוטים ביחס לעם, לארץ ולתורה וכיצד אנחנו לוקחים עליהם אחריות?
לאחר שלמדנו על דמותו של הרב חנן פורת אנו צוללים פנימה אל עשייתו. הרב חנן פורת גדל בקיבוץ כפר עציון, אהב מאוד את המקום ופעל לחידוש ההתיישבות בו אחרי מלחמת ששת הימים. בפעולה הזו נכיר את הקיבוץ כצורת התיישבות ואת קיבוץ כפר עציון בייחוד. נלמד איך החיים בקיבוץ נראים ועל גלגולי כפר עציון.
“את אחיי אנוכי מבקש”. אנחנו, חברי תנועת בני עקיבא, מכירים היטב את האידאל שלנו: אהבה אמיתית ועמוקה לכל ישראל, יהודי באשר הוא, בארץ ובגולה, דתי וחילוני, עולה או ותיק. מנקודת מוצא זו התנועה יוצאת להיכרות קטנה עם שלוש קבוצות בעם ישראל: יהדות התפוצות, החברה החרדית ויהודי ברית המועצות, ומתוך היכרות זו נלמד לאהוב באמת זה את זה ונגדיל את האחדות בעם.
הנושא של הקיץ הוא ‘משפחת עם ישראל’ בדגש על היכרות, חיבור ואחריות משותפת עם האוכלוסיות האלה: חרדים, יהדות התפוצות ויהודי ברית המועצות.
כדי ליצור היכרות מיטבית עם אותן האוכלוסיות עלינו להעמיק בערכים הראשוניים המאחדים את עמנו מראשיתו – אהבת העם וכל איש מישראל.
לפניכם דף לימוד המאגד פסקאות שונות העוסקות בערכים האלה כדי להעמיק ולחזק בנו את הצורך וההכרה בחיבור לאותן אוכלוסיות.
אנו רגילים לומר שאנו עסוקים מאוד בחיים שלנו ואין לנו רגע פנאי, אך אם נתבונן מעט נבחין שתרבות הפנאי תופסת מקום מרכזי ביותר בסדר היום שלנו
בפעולה זו ננסה לבחון גם מבחינה רעיונית ויהודית את משמעות המושג הפנוי / פנאי.
כל הזמן מתרחשים במציאות אירועים. קשים, משמחים, מעניינים. קשורים לעם ישראל, לשכונה ואלינו באופן אישי. איפה אנחנו בתוך כל האירועים האלה? האם אנחנו קשובים, מאפשרים להם להשפיע עלינו, משפיעים בעצמנו עליהם או פשוט נותנים להם לעבור לידינו?
בשנה האחרונה חווינו מציאות הזויה – מגפת הקורונה. המציאות הקיצונית חייבה אותנו לעצור ולהתבונן, לעצור ולחשוב. אבל באמת כל אירוע צריך לגרום לנו להתבונן, לנסות לשמוע את הקב”ה שמדבר איתנו דרך המציאות. האם אנחנו יודעים לעצור ולהקשיב?
בפעולה הפותחת את החודש נכיר לחניכים את התפיסה שתלווה אותנו השנה: תפיסה שקשובה לקולו של הקב”ה שמדבר אלינו דרך המציאות, ובהתאם להתרחשויות ומתוך תפיסת עולם ציונית-דתית משתדלת לפעול ולקדם דברים בעולם.
כל הזמן מתרחשים במציאות אירועים. קשים, משמחים, מעניינים. קשורים לעם ישראל, לשכונה ואלינו באופן אישי. איפה אנחנו בתוך כל האירועים האלה? האם אנחנו קשובים, מאפשרים להם להשפיע עלינו, משפיעים בעצמנו עליהם או פשוט נותנים להם לעבור לידינו?
בשנה האחרונה חווינו מציאות הזויה – מגפת הקורונה. המציאות הקיצונית חייבה אותנו לעצור ולהתבונן, לעצור ולחשוב. אבל באמת כל אירוע צריך לגרום לנו להתבונן, לנסות לשמוע את הקב”ה שמדבר איתנו דרך המציאות. האם אנחנו יודעים לעצור ולהקשיב?
בפעולה הפותחת את החודש נכיר לחניכים את התפיסה שתלווה אותנו השנה: תפיסה שקשובה לקולו של הקב”ה שמדבר אלינו דרך המציאות, ובהתאם להתרחשויות ומתוך תפיסת עולם ציונית-דתית משתדלת לפעול ולקדם דברים בעולם.
לעיתים המציאות שאנו חיים בה מורכבת ומאתגרת. למי מאיתנו לא יצא פעם לעמוד בתפילה או סתם לשוחח שיחה כנה עם הקב”ה ולשאול-לתהות: מה אתה רוצה מאיתנו? למה אנחנו נמצאים במציאות הזו? או אולי אפילו: למה זה מגיע לנו?
חודש הארגון השנה מגיע בתקופה לא פשוטה, אפשר לומר אפילו בקנה מידה עולמי. איננו יודעים מהם הגורמים של הקב”ה ואיננו מתיימרים לעשת חשבונות שמיים, אך דבר אחד ברור: זה לא קורה סתם. המציאות היא חלק ממהלך אלוקי, ועלינו כאנשים מאמינים מוטלת המשימה להיות פתוחים וקשובים למה שקורה, ולפעול עם א-ל למציאות טובה יותר ככל יכולתנו.
“אמרתי לחברים הראשונים שהם חלק מתנועת התורה והעבודה שמתפתחת בכל העולם“, ממשיך אליאש, “רציתי להחדיר בהם את רגש הגאווה ואת התחושה שהם עושים היסטוריה“, כך אמר יחיאל אליאש על ראשיתו של תהליך הקמת התנועה.
כמה אנשים אתכם מכירים שחלמו לעשות משהו, קמו ועשו למרות ההתנגדויות, והדברים היו משמעותיים גם שנים אחר כך? יחיאל אליאש, מייסד תנועת בני עקיבא היה אדם כזה. בפעולה הקרובה נלמד מה עמד מאוחרי הקמת התנועה ואיך בני עקיבא ממשיכה את החזון הגדול.
לעיתים אנו זורקים אחריות על אנשים אחרים ולא מקבלים אותה עלינו. לאחר שהבנו שאנחנו בוגרים, לאחר שגילינו את הכוחות שבנו, הגיע הזמן שנקבל אחריות לחיים שלנו. ביחידה זו נפשט את המשמעות של המושג ‘אחריות’ ונדבר עליו בהקשר המעבר לבגרות.
ברוכים הבאים לארץ הסלפי, ארץ שבה כל אחד מהתושבים גר בבית לבד, עושה מה שהוא רוצה, מרוויח כסף וקונה לעצמו דברים ודואג אך ורק לעצמו. נשמע כיף, לא?
זהו, שלא כל כך. נסו לחשוב למה זה יכול להוביל… אנשים יכולים מאוד להפריע זה לזה, אף אחד לא ינסה לעשות שום דבר בשביל האחר, כל הרחובות יהיו מלאים בלכלוך.
כדי להיות באמת בשמחה ולהצליח בחיים צריך לחיות יחד תמיד. קבוצה של שחקני כדורסל תצליח לקלוע יותר סלים משחקן יחיד.
תסתכלו על חברי השבט שלנו: כל אחד מאיתנו שונה, ודווקא לכן החיבור של כל אחד אל השבט תמיד מאפשר יותר. כל צבע בקשת רק עושה את הקשת יפה יותר.
בתחילת המערך נברר את המונח ‘צרכים מיוחדים’ ונכיר את שבטי יובל הפעילים בתנועת בני עקיבא.
אחד הנושאים שבני עקיבא מתעסקת בהם בעקבות הועידה הוא ‘התרבות’. המחוז החליט שבנושא זה נעסוק במהלך הקיץ. כשאנו ניגשים לנושא זה עולות לנו מספר שאלות כגון: מהי תרבות? כיצד יש לצרוך תרבות? האם לנו יש כח ליצור תרבות? וכדו’.
מתוך רצון שחניכי יובל יהיו חלק מהמהלך המחוזי, ומתוך הבנה שנדרשות התאמות של הפעילויות, ונדרש תיווך של הנושא, מוצעת לכם פעולה מותאמת בה נלמד על התרבות הכללית, על הצריכה שלנו ועל יכולות היצירה שלנו.
עד עכשיו למדנו שחשוב לפקוח את העיניים ואף התנסינו בכך. לאור דמותו של הרב כלפון משה הכהן ראינו כי הציונות גם היא חלק ממהלך אלוקי שבידינו לבחור להשתתף בו. השבת נרצה להעמיק יותר בנושא הציונות אגב מפגש עם מקורות נוספים הקשורים לנושא ולחשוב כיצד נוכל ליישם אותו בסניף או בקהילה. כמעט בלתי אפשרי להתחיל מיזם בלי ללמוד עליו לעומק, להבין אותו לפרטי פרטים. לכן בפעולה נשים דגש על חשיבות הלימוד בכלל, ובחבורה משמעותית, השבט, בפרט.
בפעולה הקודמת דיברנו על הדרך, על החשיבות שלה ועל מה שאנו מרוויחים ממנה. במהלך הדרך אנו נתקלים במצבים רבים שכדי להצליח להתמודד איתם נדרשות מאיתנו תכונות מסוימות. נגלה עם החניכים בצורה מעשית אילו תכונות נדרשות מכל אחד ואחת מאיתנו לדרך ולתהליך, ונבחן אילו תכונות ניקח איתנו כצידה לדרך.
בפעולה הקודמת למדנו מהי תרבות וראינו שהיא סובבת ומקיפה אותנו ואת מי שאנחנו. כעת נרצה להבין כיצד התרבות קשורה גם בעבודת ה’ שלנו, בעולם הרוחני של כל אחד ואחת מאיתנו ושל כולנו כחברה, כיצד התרבות מקרבת אותנו לריבונו של עולם וזה לזה ועושה את החברה שלנו מקום טוב וחיובי יותר.
מהי תרבות? מהו אדם תרבותי? האם יש אדם שאין לו תרבות או שאינו תרבותי? התרבות סובבת את כל חיינו, ואנחנו תורמים לה ונתרמים ממנה כל הזמן. בפעולה זו ילמדו החניכים מהי תרבות וכיצד הם משפיעים עליה.
“היי את/ה! עם ישראל צריך אותך!” “אותי?! איך אוכל לעזור?” “הסתכל/י מסביבך, שים/מי לב כמה דברים יש לעשות פה, תראה/י כמה משימות ביכולתך למלא בצורה הכי טובה שיש! כן, דווקא את/ה!”
בפעולה זו נראה שעם ישראל צריך שכל אחד מאתנו יירתם לעשייה, כל אחד עם הטוב שהוא יכול להוסיף.
בפעולה זו נעמוד על ההבדל שבין צדק חברתי לצדקה בחברה ונבין כי בכל גישה הערך המרכזי אחר: בגישת הצדק החברתי מוצבת השאיפה לייצר חברה שוויונית ומאפשרת מבחינה כלכלית, ואילו בגישת הצדקה מוצבת השאיפה למלא את החוסר ואת הצורך של העניים שבסביבתנו.
הגישה האחת פועלת על ידי מחאות חברתיות הדורשות שוויון ומתן הזדמנויות שוות לכולם בכל התחומים, והאחרת פועלת על ידי הקמת עמותות וארגוני חסד וצדקה, התנדבות מלאה ופתיחת הלב והכיס.
כשותפים בתנועת בני עקיבא יש לנו כוחות כיחידים וכפרטים לחולל שינויים משמעותיים במסגרת התנועה, ולא להתרגל למה שקורה במציאות אלא להיות חלק מההיסטוריה, לעשות שינויים.
אומרת לנו הגמרא “אמר רב אדא ברבי חנינא: אלמלא חטאו ישראל – לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד, שערכה של ארץ ישראל הוא” [תלמוד בבלי מסכת נדרים דף כ”ב עמוד ב’]
מה פירוש ערכה של א”י הוא? א”י עומדת במרכזם של חמישה חומשי תורה. אפילו ספר בראשית, שלכאורה לא עוסק בה – מבאר רש”י הראשון שנכתב לצורך א”י. אברהם אבינו לפני הכול, לפני ברית המילה והולדת יצחק, נדרש קודם כל ללכת לא”י, זוהי המצווה הראשונה שיהודי נצטווה עליה, יוצאים ממצרים כדי להגיע לא”י, מתעכבים במדבר 40 שנה בגלל שמאסו בארץ חמדה. כל ספר דברים הוא ספר ההכנה לא”י. הכל מכוון לקראת המטרה הראשית של הכניסה לא”י! והנה, מסתיימת התורה, והעיקר חסר מהספר- לא נכנסנו לא”י! לכן ספר יהושע משלים לתורה מפני שהוא מספר על השלמת היעוד של התנחלות ישראל בארץ. כך ניתן להבין את דברי הספרי שמצוות ישוב הארץ שקולה כנגד כל המצוות.
פרדה היא נושא כאוב, לכן אנו מעדיפים להתעלם ממנה או לדחות את ההתייחסות אליה עד לרגע האחרון. לעיתים קרובות אנשים אינם מסיימים קשר ביניהם באופן מסודר אלא מנתקים אותו פתאום. לא כל אחד מוכן לוותר על הקשר ולא כל אחד יודע איך מסיימים אותו סיום הולם. הדבר קשה במיוחד מכיוון שבאופן פרדוקסלי כשעומדים בפני סיום הקשר, דווקא אז בוחנים את הקשר ואת טיבו. לכך מצטרפים גם רגשות מגוונים המתלווים למצב של פרדה ועזיבה. נושא זה חשוב לחניכים במיוחד, משום שבסוף שנת הפעילות הם ייפרדו מהמדריכים ומהאנשים שפעלו איתם ועמדו איתם בקשר במשך תקופה. רצוי לערוך פרדה מסודרת והדרגתית שתאפשר מתן ביטוי לרגשות ולמחשבות שונים המתלווים לפרדה.
אם הגעתם לשלב זה בחוברת, אתם כנראה בשלב מתקדם לקראת הפרדה הממשית.
“כל עוד לא הפסקת לחלום אתה מנצח”. יש לנו יכולת לחלום ולא לוותר כדי להגשים את החלום, להמשיך בדרך אל החלום גם אם ניפול, לקום ולנצח.
הערה לשליחים:
יש סניפים בהם החב”ב עבר את כל הפעולות של חודש ארגון, ולכן אמור להכיר את הנושא ואת המשמעויות שלו, אך יש סניפים רבים בהם פעולה זו תהיה הפעולה היחידה שמועברת לחב”ב במסגרת חודש ארגון. לכן מוצעות כאן 2 אפשרויות פעולה שונות.
האפשרות הראשונה היא מיועדת לסניפים בהם חב”ב כמעט ולא עסק בנושא וכעת הם נפגשים איתו לעומק לראשונה.
האפשרות השנייה היא מיועדת לסניפים בהם הועברו פעולות במהלך חודש ארגון.
אתם יכולים לעבור על שתי האפשרויות ולחבר את הפעולה שמתאימה לסניף שאליו אתם הולכים.
אפשרות א’:
ניתן לבחור את אחד הלימודים / הפעולות מתוך מערך הפעולות לחב”ב :
https://bneiakiva.org.il/act/%d7%92%d7%90%d7%95%d7%9c%d7%94-2/
אפשרות ב’:
רציונל:
לאחר חודש שלם בו עסקנו במשמעות הביטוי “קמעא קמעא”, ביתרונות ובחסרונות שלו, בפעולה זו נברר את חלקו השני של נושא החודש – “בענווה דרכנו נפלס”. דווקא בגלל התהליך הארוך שאנו עוברים, יש משמעות גדולה לצורה בה נראית הדרך שלנו. כיצד עלינו לפעול כדי לקדם את הגאולה?
בפעולה של פתיחת שבת ארגון נעסוק בתהליך האישי שכל אחד מאיתנו עובר, נחשוב על המטרות שאנו מציבים לעצמנו ובעיקר על איך אנחנו מגיעים אליהן. ומה קורה כאשר זה לא מצליח לנו? מתי מותר להתייאש? (רמז- אף פעם!!)
במהלך החודש האחרון למדנו לעומק על מהות יום השבת ועל חשיבותו, ועם זאת נחשפנו למורכבות הרבה של היום הזה במדינת ישראל.
מתוך היותנו חלק מתנועה גדולה המובילה תהליכים משמעותיים בחברה הישראלית, גם לנו כשבט יש חלק באחריות הזו.
בפעולה זו נבחן מהי הנקודה שנגעה בנו ביותר ונבחר דרך לבטא אותה יחד כשבט.
“לעולם יהא אדם רך כקנה” (בבלי, תענית כ ע”א). מה יש בו בקנה? במהלך החודש עסקנו ביכולת לשמוע את הקריאה האלוקית בתוך המציאות וביכולת שלנו לנוע בעקבותיה, בגמישות האופיינית לקנה מתוך שורשים עמוקים ויציבים. בפעולה הקרובה ננסה לגעת בשורשי התפיסה ולדון באופן הביטוי שלה בחיים שלנו.
במשך אלפי שנים, מאז ברית בין הבתרים שכרת הקב”ה עם אברהם אבינו והבטיחה את נצחיות ישראל, עבר עמנו תחנות רבות בדרך ארוכה. מסביב עמים גדולים ואימפריות אדירות קמו ונפלו, אך עם ישראל ממשיך להתקיים ולשמש אור לגויים. נצחיות עם ישראל היא מקור לאמונה בתקופה זו, שיש בכוחנו לחזק ולהתחזק בה, ויש ביכולתנו להוסיף ולחזק את הרוח שמובילה את הנצח.
קרה לך פעם שחלמת לעשות משהו אבל משהו חסם אותך? לכולנו יש חלום, השאלה היא מה מניע אותנו להגשים אותו ומה גורם לנו לוותר על החלומות שלנו. בפעולה זו נברר מהם הדברים שמונעים מאיתנו להגשים את החלום שלנו ואילו תנאים צריך כדי שהוא יוכל להתממש.
“אנו ניטע בשביל בנינו, כשם שאבותינו שמרו על המסורת בשבילנו. חיינו הם רגע בנצח של עמנו, רגע זה יש לו התחייבות שלו”, אמר בנימין זאב הרצל חוזה המדינה. נבחרנו להיוולד ולחיות כאן, בני נוער יהודים במדינת ישראל, וכעת נמצאת בידינו הבחירה כיצד לפעול במציאות קשה של מלחמה. מתוך אמונה במשמעות פועלנו ויכולתנו, נתחזק בהבנה שדווקא ברגע הזה יש לנו תפקיד לקיים.
עם ישראל הוא משפחה. בימים כתיקונם זה משפט שיכול להישמע קלישאתי, אך בימי מלחמה הוא ברור מאין כמוהו. אנחנו ערבים זה לזה, מעניקים תמיכה אחד לשני ועוזרים במה שצריך. מתוך שייכות וזהות עמוקה, ומתוך הבנה כי שייכות זו אחריות, נוצרת רשת תמיכה חזקה שמחזיקה אותנו. גם לנו יש אחריות מתוך השייכות לעם הזה, וגם אנחנו נותנים את חלקנו בחיזוק רשת התמיכה החשובה.
זכינו להיות חלק מעם ישראל, עם הנצח. כבר מראשיתו של העם מימי אברהם, יצחק ויעקב אבותינו, הוא בולט בייחודו. לאורך השנים עמים ואימפריות מסביב קמו ונפלו, העולם השתנה, מהפכות קרו, ועם ישראל חי וקיים, ובטוח בצדקת דרכו כעם סגולה. השייכות לעם ישראל היא זכות וברכה, היא נותנת לנו ביטחון ומוסיפה משמעות בחיינו.
וגם אני חולם כמו יוסף? חלום הוא משהו שאנו מכירים כבר מימי אבותינו בתנ”ך. האם הוא רלוונטי גם היום? האם גם אנחנו יכולים לחלום? בפעולה זו ניחשף לאנשים שחלמו והגשימו ונבין מה נצרך כדי שנוכל לחלום ולהגשים בעצמנו.
“לכל אחד יש זכות לחלום”. מתי בפעם האחרונה חשבת מה החלום שלך? בפעולה זו נברר מהם החלומות שלנו, נראה שיש מגוון רחב של חלומות ונבין שהכוח להגשים את החלום נמצא בידיים שלנו.
“אנו ניטע בשביל בנינו, כשם שאבותינו שמרו על המסורת בשבילנו. חיינו הם רגע בנצח של עמנו, רגע זה יש לו התחייבות שלו“, אמר בנימין זאב הרצל חוזה המדינה. נבחרנו להיוולד ולחיות כאן, בני נוער יהודים במדינת ישראל, וכעת נמצאת בידינו הבחירה כיצד לפעול במציאות קשה של מלחמה. מתוך אמונה במשמעות פועלנו ויכולתנו, נתחזק בהבנה שדווקא ברגע הזה יש לנו תפקיד לקיים.
כל אחד מאיתנו אחר מחברו וצובע את העולם שלנו בצבע שלו. השונות הזאת היא שגורמת לעולם להיות צבעוני ומיוחד ודוחפת אותו להתקדם ולהתחדש כל הזמן. אבל זה לא תמיד קל, ובמובן מסוים היה הכי קל אילו היינו כולנו אותו הדבר, כי עם השונות הזאת שבינינו בדעות, במעשים, בערכים, באורח החיים ובמראה יכולים לבוא הרבה התנגשויות וחילוקי דעות. המפגש שלנו עם האחר דורש מאיתנו סבלנות ועבודה גדולה. כדי לאהוב כל אחד, גם את השונה מאיתנו ביותר, צריך לגשת אל החיים שלנו ממקום של הקשבה אמיתית, של אהבה ושל הסתכלות בעין טובה בכל אחד.
אנחנו רגילים להסתכל על אנשים שעשו מהפכות גדולות בהיסטוריה כאנשים מיוחדים, ובעיקר שהם לא אנחנו. אך אנשים שהיו משמעותיים בדרך כלל אלה אנשים רגילים שהתאמצו מאוד כדי לחיות חיים גדולים. איך ההיסטוריה משתנה? בזכות אנשים!! וגם אנחנו יכולים להיות כאלה!
ההחלטה לקיים את חודש הארגון היתה מתוך בחינת המציאות, זיהוי הצורך והקשבה למה שנדרש מאיתנו. בחרנו לפעול ולחנך לקריאת הננו למען עם הנצח. כל אחד ממקומו – הננו לעוטף ישראל ולקהילות המפונים, הננו להרמת הרוח, הננו למשפחות מגוייסים, הנני לרוח העם, הננו לחקלאות, הננו לתורה ותפילה וכן הלאה. קריאה זו דורשת מאיתנו רצינות, תובעת אחריות, והופכת אותנו לחלק מכלל, מתוך רצון להוביל ולפעול עם ובעם ישראל.
הפעולה מועברת בזמן רגיש לשבט; כל אחד קיבל את התפקיד שלו. לא תמיד כל חבר יודע לזהות את הטוב שבתפקיד שלו ואת השערים שהוא פותח בפניו. בפעולה הזו נסו לגרום לחניכים לחוות כיף יחד ולדבר על הרגשות כחבורה, באווירה טובה.
* את הפעולה חשוב לקיים דווקא בסניף, להראות לכל החניכים שלכל אחד יש מקום בסניף והם נשארים קשורים לסניף ללא קשר לתפקיד הספציפי שלהם.
יש הרבה דברים שאפשר לדבר עליהם בפסח, אך בפעולה זו נתמקד בעניין של אכילת פסח בחבורה. לפי הציווי בתורה, קורבן הפסח צריך להיאכל בקבוצה ולא ביחיד. בפעולה זו נרצה לדבר על כוחה של חבורה ועל הגרעין כחבורה. לחבורה יש כוח גדול להניע ולהזיז דברים במציאות יותר מאדם יחיד, וביכולתה ממש להפוך עולמות אם רק תרצה! גם את השינוי שאנו רוצים להוביל בשכונה צריך להוביל בחבורה; לאדם יחיד זה יהיה קשה מאוד ואפילו בלתי אפשרי.
פרעות, משבר כלכלי ומכת ארבה היו רק חלק מהאתגרים והקשיים שעמדו בפני המושבה הצעירה פתח תקווה. אך למרות כל הקשיים המשיכו תושבי המושבה לפתח אותה בתהליכיות. בפעולה ניפגש עם הקשיים ועם הדרך שבה התמודדו איתם אנשי פתח תקווה, עוד שלב בדרך לפיתוח המושבה והפיכתה לעיר.
במהלך החודש האחרון דיברנו עם החניכים על ארץ ישראל, ניסינו לגעת בפנים שונות של הקשר שלנו איתה ושל ההימצאות שלנו בה היום, ועכשיו הגיע הזמן להפוך את הדיבורים למעשים. בפעולה הקרובה נעסוק בחשיבות הצעדים הקטנים לתהליך הגדול, ובעיקר ניתן כלים ליישום הנושא עם החניכים.
“השמים שמיים לה’, והארץ נתן לבני אדם”. אנו חיים בעולמו של הקב”ה, ועם הזכות הזו מגיעה גם חובה לפתח ולשכלל את העולם. העולם אינו מגיע אלינו ‘מוכן לשימוש’ אלא עלינו לעמול כדי שנוכל ליהנות ממנו. שנת השמיטה, שבה שמיטת הקרקע מגבילה את מעורבותנו בעולם, מדגישה דווקא את האחריות שניתנת לנו מראש על מה שקורה בעולם – כל אחד לפי כוחו ויכולתו.
לאחר שבפעולה הקודמת ביררנו את הערכים החשובים לנו מתוך מכלול הערכים ותפיסות העולם הקיימות, בפעולה הזאת נחשוב מה קורה כאשר שני ערכים שאנו מאמינים בהם מתנגשים: מה עושים כשצריכים לבחור דרך אחת?
לכולנו יש רצון אין-סופי להשיג הרבה ככל האפשר ומהר ככל האפשר, אך זוהי תפיסה שגויה שמביאה אותנו בסופו של דבר לתחושת עצבות וריקנות. אנחנו צריכים להיות סבלניים, ללמוד להיות בדרך וללמוד שלא תמיד הכול מיידי, ולא רק לקבל את זה בהבנה אלא לשמוח מזה! להבין שזה עניינו של תהליך וככל שיעמיק כך תהיה התוצאה משמעותית יותר, אישית יותר ואמיתית יותר.
בפעולה זו נרצה לעזור לחברים ולעצמנו לסגל נקודת מבט של אדם שרואה את שקורה סביבו. אנחנו חיים בשכונה, אבל האם אנחנו באמת שמים לב מה קורה בה? האם אנחנו רואים את הקושי של השכן שלנו בדלת ממול? את הכאב של השכנה מלמטה? את התסכול של הנער מהשכבה מתחתינו? האם אנחנו מודעים למצוקות בשכונה, לקשישים עזובים, לברזילים לא צבועים, למחטטים בפחי הזבל, לכלבים משוטטים? נקודת המבט הזו מתחילה בקטן. האם אני שם לב שהחבר שלידי בכיתה צריך עזרה קטנה בשיעורי בית או שאחותי הקטנה מחפשת מישהו שיקשיב לה אחרי שרבה עם החברה שלה?
ברוכים הבאים לבני עקיבא! החניכים ואתם ודאי נרגשים מאוד מההתחלה החדשה! בתחילת דרכם של החניכים בתנועה נרצה להכיר את התנועה המיוחדת שאליה הם מצטרפים היום. בני עקיבא חוגגת השנה 93 שנים להקמתה, אבל האמת היא שהדרך שבה צועדת התנועה נסללה לפני אלפי שנים על ידי רבי עקיבא, התנא הגדול שעל שמו אנחנו נקראים, ובפעולה הזאת נכיר את דמותו של רבי עקיבא ואת הדרך שסלל לנו ולאורה אנחנו הולכים.
בשנת השמיטה אנו נדרשים לעזוב את עבודת האדמה ולהכיר בכך שהארץ והעולם כולו שייכים לקב”ה. השמיטה משקפת לנו מי באמת אחראי כאן, ומתוך כך אנו מתמלאים בענווה וצניעות. בדף נדון על מקומה של הענווה בחיינו ובפרט בתפקידנו בתנועה, כל זאת לאור הנושא השנתי: קמעא-קמעא.
לעם ישראל יש ייחודיות רבה. עמים אחרים נוטים להתכנס ולשמור על משפחתם בזמנים קשים, ואילו אנו עם שמתאזר בגבורה ומפיץ ברחובות רוח טובה, רוח של אור, של תקווה ושל אמונה. בזמן המלחמה נחשפנו לאלפי יוזמות של עשייה ושל הגברת הטוב מכל גוני הקשת של העם שלנו. בפעולה הקרובה נכיר לחניכים את הרוח הזו, הרוח שמאחדת את העם, הרוח שמובילה לעשייה, ונראה כיצד אפשר להיות שותפים בעשייה משמעותית בזמן הזה.
חדשים לבקרים צצות לפתחנו סוגיות לאומיות סבוכות הנוגעות לעם, לתורה ולארץ. מתוך שלל מהפכות מהשנים האחרונות נלמד איך מיישמים את תפיסת קמעא קמעא בקנה המידה של עם ישראל
בפעולה זו נברר כיצד מושג השליחות קשור לקבוצת השייכות שלנו – השבט, הסניף וכו’.
בפעולות הקודמות למדנו על נתינה לעם ישראל והתרשמנו ממושג השליחות. בפעולה זו נברר כיצד מושג זה קשור לחיים הפרטיים שלנו.
עם ישראל מכיל בני אדם רבים, שונים ונפרדים. לכאורה אנחנו כמו כל שאר העמים, כל אחד בפני עצמו דואג למשפחה שלו, לפרנסה שלו ולשגרה הפרטית שלו.
אבל זה רק מה שנראה על פני השטח, כי עמוק בפנים אנחנו ממש כמו עץ. הענפים צומחים לכיוונים שונים, אבל כולם יוצאים מאותו הגזע.
יש בינינו, בין כל היהודים, חיבור שאי אפשר לתאר במילים ולהבין בהיגיון, משהו שמביא אותנו בכל פעם לחזור אל אותו הלב ולהרגיש את זה בצורה חיה ופועמת. ממש לב אחד.
“עמדתי בתוך מעגל גדול של אנשים ששרו בקול רם: “עם ישראל חי, עם ישראל חי” ניסתי להרגיש מה אני חושב על המשפט הזה: מה זה בכלל עם ישראל? והאם הוא באמת חי? כן, אני יודע שמשה ורבקה וזיו ואופיר ורחלי ושי הם יהודים וכולם חיים ונושמים. אבל עם ישראל, הוא עם חי? כשאני פותח את החדשות לפעמים נראה לי שהעם הזה בתהליכי גסיסה מתקדמים..
בתוך המחשבות המייאשות האלה, התנוצץ בי לפתע זיכרון: נזכרתי בימי המלחמה האחרונה בה דגלי ישראל עם הכתובית אנחנו ננצח, מילאו את תחנות האוטובוס, נזכרתי במשלוחי האוכל והממתקים ששלחו נשים מכל הארץ לחיילים וליושבים במקלטים, נזכרתי בכאב שפילח את ליבי בכל פעם ששמעתי על חייל שנפל ואפילו לא הכרתי את שמו וישר ידעתי: עם ישראל חי!!!!”
לאחר שביחידה הקודמת עסקנו בהבנה שהציווי “ואהבת לרעך כמוך” מצווה עלינו לחיות בו יש אכפתיות ואהבה בין אדם לרעהו, ננסה ביחידה זו לרומם את ההבנה הזו אל המושג: עם ישראל. המושג עם הוא מושג מופשט שייתכן ומורכב להבנה לחניכים צעירים בשבט ניצנים, ובכך זאת ננסה.. נזכור ונבין שבשעות משבר מתגלה בתוך העם שלנו האחדות והאכפתיות שביקשנו ביחידה הקודמת, ונבין שמה שמתגלה בשעת קושי קיים שם בעצם תמיד מאחורי כל הקליפות של המריבות והוויכוחים של השגרה.. נחזיר את האמונה שלנו בחיותו של עם ישראל וממילא נגדיל את האהבה שלנו אליו.
בפעולה הקודמת דיברנו על הצרכים הלאומיים של עם ישראל ועל האחריות שיש לנו כיחידים לפעול לתיקונים, ובפעולה הזו אנחנו רוצים להמשיך את המבט הזה ולהרחיב אותי לפן הקבוצתי. כקבוצה יש לנו כוח גדול יותר להשפיע ולשנות, ומתפקידנו לרתום את הכוח הקבוצתי לתיקון חברתי ולקבלת אחריות לאומית.
לעם ישראל יש צרכים רבים ומשימות רבות שעוד עומדות לפתחו. אנחנו רוצים לפתח בחניכים שלנו תודעה לאומית, עיניים שמסתכלות סביב ורואות את האתגרים. אנחנו רוצים שהם יהיו אנשים שמוכנים לקבל אחריות וללכת לפעול למען עם ישראל, שיבינו שהמשימה מונחת על הכתפיים שלהם.
עם ישראל הוא מהעמים העתיקים בעולם מבחינה היסטורית ותרבותית, בן יותר מ-3,000 שנה. מה אפשר לו לשרוד שנים רבות כל כך למרות האתגרים הרבים והשליטים למיניהם? האמונה בה’ והרוח המפעמת בעמו. רוחו של עם ישראל הייתה מאז ומתמיד כוח פנימי חזק שהניע את העם לעמוד בפני אתגרים ולהתעלות מעליהם. מאז ועד היום אנו ממשיכים להשיב את הרוח.
עם תחילת המתקפה בשמחת תורה, וביתר שאת בימים שאחריה, התגלתה לעינינו הרוח הגדולה של עם ישראל. החל באלפי החיילים שהתגייסו, עבור במיליוני התושבים שהצטרפו למערכה בעורף, וכלה במיליארדי מעשים, דיבורים ותפילות של מגוון בנים לעם ישראל בארץ ובעולם.
בפעולה נברר על הרוח הפרטית של כל אדם שנותנת לו כוח ומניעה אותו לפעול. נעמיק במשמעות הרוח הנושאת ומרוממת אותנו בתקופה היסטורית זו, נבין מהיכן היא נובעת ונדון כיצד אפשר לרומם אותה עוד ועוד.
“אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני” כבר אמרו בבבל הגולים בגלות בית ראשון, ומאז חזרנו וגלינו מארצנו. אלפיים שנות הגלות של עם ישראל מארצו טבועות עמוק במטען ההיסטורי שלנו כעם. אך בכל הזמן הזה עם ישראל שמר על עצמו כעם וכסף לגאולה העתידה. בפעולה נשוב לנקודות זמן בגלות ונחשוב על המצב של עם ישראל ועל הדברים שהחזיקו אותו מאמין ואיתן לאורך כל השנים האלו. לאחר מכן נחשוב כיצד המציאות שלנו היום מתחברת לכיסופים ולשמירה על הזהות היהודית לאורך כל השנים.
מה המשמעות של התנועה החלוצית? כיצד הצליח דור המייסדים של התנועה שעוררה את השיבה לארץ ישראל לפעול בכאלו עוצמות? מה הוביל אותם בחזונם, בחלומם? כיצד נראתה תנועת הנפש שלהם, שעוררה גלים-גלים המשפיעים עד היום עלינו, ציבור דתי-לאומי שחי חיים של חיבור לעם ולארץ ישראל?
בפעולה זו נרצה לעשות עצירה מהמסע ולדבר על התכונות הנדרשות למנהיג, המוביל קודם כל את עצמו, מתוך דמותו של דוד המלך שראינו בפעולה הקודמת.
לאחר שהכרנו את קבוצות השייכות בחיינו נתמקד בשייכות שיש לנו ללאום היהודי. מה המשמעות של היותי חלק מעם וממדינה? מה המשמעות של היותי מזוהה עם ערכים יהודיים? איזה מקום תופסת עובדת היותי יהודי בהגדרה העצמית שלי?
הוא עמד בצד, הסתכל איך הזקנה שעל ידו קורסת מעומס השקיות שבידה. “הסתכל” אמרנו? אולי נכון יותר לומר “בהה”. להסתכל הוא יודע רק על עצמו. הזקנה המשיכה ללכת באיטיות ובקושי, והוא נשאר עסוק במחשבות שלו ובעניינים שלו: מתי יביא את הפלאפון החדש לתיקון? מה יאכל לארוחת הערב? כעבור כמה דקות, המשיך כל אחד בדרכו: הזקנה עלתה אל האוטובוס והוא נכנס לביתו.
עוד סיפור, מבין מאות ואלפים שמתרחשים כמעט כל רגע ברחבי כדור הארץ: אנשים חיים זה ליד זה, רואים את האחר, אבל לא באמת רואים אותו..
ביחידה זו שפותחת את מערך הפעילות של שבט ניצנים, אנחנו מבקשים להציף את שני ציורי העולם האפשריים: זה שמכיל אנשים אדישים שחיים את עצמם ולא מתבוננים באמת מה קורה לאנשים שסביבם וזה שמכיל אנשים אוהבים עם אכפתיות וקשר למתרחש לזולת שמקיף אותם.
על אף המציאות הגאולית שאנו זוכים לה, המשימה עוד לא תמה, ועלינו לפעול מתוך כוח ההמיה המניע אותנו ולתרום את חלקנו בשרשרת הנצחית של עם ישראל. בפעולה זו נבחן כיצד תחום ההתיישבות, שאיתו נפגשנו בשבוע שעבר, בא לידי ביטוי כיום וכיצד המשימות הרלוונטיות לימינו בונות קומה נוספת ומחזקות את הזהות של מדינת ישראל כמדינה יהודית.
שנת תש”ף הייתה לא פשוטה: עברנו בה בחירות, בחירות, בחירות וקורונה. חיינו במציאות לא ברורה. עכשיו
אנחנו חייבים לעצור ולהתבונן במה שמתרחש. אנחנו מאמינים שלכל דבר שקורה יש סיבה. אבל מה אנחנו יכולים לעשות עם הדברים שקורים במציאות? בשבוע הקרוב נכיר את התפיסה שתלווה אותנו במהלך החודש הקרוב והשנה כולה: “קול קרא והלכתי”. נְפתֵח מבט שמתבונן במציאות, קשוב למסרים שהקב”ה מעביר אלינו דרכה ופועל מכוחם במציאות שבה אנחנו חיים.
“כל עבודת ה’ תלויה בתיקון המידות” (הגאון מווילנה, אבן שלמה א, א). לדברי הגאון מווילנה, עבודת ה’ מבוססת על תיקון המידות. נשמע דבר גדול מאוד, נכון? בפעולות הקרובות נעבור עם חניכינו דרך, נעסוק בעבודת המידות ובחשיבותה. תחילה נתמקד בשאלה מהי בכלל עבודת תיקון המידות
שאליה עבודת ה’ נקשרת? האם זאת עבודה פשוטה של רגע או אתגר שאורך זמן? איך נוכל לגשת אליה בצורה הטובה ביותר?
“ראשית כניסת האדם לעבודת ה’ צריך להיות בחפזון, כמו שמצינו בפסח מצרים שהיה נאכל בחפזון ולא פסח דורות. מפני שההתחלה לנתק עצמו מכל תאות עולם הזה שהוא מקושר בהם, צריך לשמור הרגע שמתעורר בו רצון ה’ ולחפוז על אותו רגע למהר לצאת מהם, אולי יוכל. ואחר כך שוב ילך במתינות ולאט, כדין פסח דורות” (רבי צדוק הכהן מלובלין, צדקת הצדיק א).
תיקון מידות, קמעא קמעא. איפה מתחילים? מתחילים בלעורר מוטיבציה! בפעולה הקרובה נלמד עם החניכים על החשיבות של תיקון המידות. חשוב שנדע כמדריכים שהפעולה הזו חיונית להמשך התהליך, כמו שכתב ר’ צדוק: בשביל שיהיה פסח דורות חייבים פעם אחת פסח מצרים; בשביל שיהיה תהליך ארוך, עמוק וטוב חייבים להתחיל בכל הכוח! בשביל להתחיל בתיקון המידות קמעא קמעא חייבים לפתוח בגדול!
“אמר ר’ פנחס בן יאיר: תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים” (בבלי, עבודה זרה כ ע”ב).
הברייתא בגמרא מלמדת שכל מידה מביאה לידי המידה הבאה. מה אנחנו יכולים ללמוד מזה? מה זה אומר על עבודת הנפש שלנו? בפעולה הקרובה נדבר מעט על המשמעות של תהליך לא רק במובן הלאומי אלא גם במובן האישי
אנחנו מבקשים סליחה בכל מיני מצבים בחיים, כשאנחנו מתנגשים במישהו ברחוב או מפילים למישהו משהו מהידיים ולפעמים גם במריבה עם חבר. אבל כמה פעמים בחיים אנחנו מצליחים לסלוח באמת? להניח בצד את מה שקרה ולהגיד בלב שלם: סלחתי לך? מה זה אומר להצליח לסלוח? ולמה כדאי לנו להצליח לעשות זאת? פעולה זו היא הראשונה בחלק השני של החודש, שבו נעסוק ביכולת לסלוח כדוגמה לכך שגם תהליכים אישיים מתרחשים בדרך של קמעא קמעא.
סיפור חידושו של גוש עציון הוא סמל, מופת ודוגמה לאורך רוח וסבלנות במשימת יישוב הארץ. בפעולה זו נלך לאורם של מקימי גוש עציון ונספוג אלינו את יכולת ההמתנה והסבלנות במשימות החשובות לנו בכלל ובמשימת יישוב הארץ בפרט.
כמו שכולנו יודעים דוגמא אישית היא אחד האלמנטים המשמעותיים ביותר בתהליכים חינוכיים. אחרי כל המילים, כל הפעולות וכל המשחקים נעשה לחניכים שלנו: מה שבאמת עובר ומשפיע זה האישיות שלנו בעצמה.
מה שנעשה ומה שנאמר כשזה לא מתבטא בהתנהגות שלנו בחיי היום יום – לא יוכל לעולם לעבור אל החניכים… מתסכל? אולי, אבל אמיתי וגם מכריח אותנו המדריכים להיות תמיד בתהליך של התקדמות והתפתחות אישית שהיא מפתח להדרכה ולהשפעה על החניכים שלנו.
ההבנה הזו מלווה אותנו גם במערך זה ועל כן כסיכום לעיסוק באהבת עם ישראל, אנחנו מבקשים ביחידה זו להפגיש את החניכים עם מספר מודלים ודמויות בהיסטוריה היהודית שיכולות להיות עבור כולנו דוגמא אישית לאהבת ישראל.
עברנו השבוע מסע של לילה שלם בעקבות ל”ה גיבורים. 35 גיבורים שיצאו לעזרת אחיהם הנצורים בגוש עציון. ויתרו על חייהם הפרטיים, על חלומותיהם וצרכיהם ומסרו נפשם על ארץ ישראל ותקומתה. אלו דמויות מלאות עצמה ואהבה. נפגשנו עם דמויות שסללו לנו את הדרך לחיות כאן בארצנו. מסע זה משמעותי לכל אחד מאיתנו הן כזכירה והכרת הטוב והן כלימוד לעתיד.
הפעולה בעמודים 36-41 בחוברת למדריך. לצפייה ולהורדה של הלימוד בקובץ PDF לחצו כאן
התורה. ואוו, מילה רחבה כל כך… האם היא רק עוד שיעור במערכת או שהיא מקור החיים שלנו כיהודים? בפעולה זו נעסוק במקום המרכזי שהתורה אמורה לתפוס בחיינו ובמקום שהיא תופסת בפועל וננסה לחזק את תחושת החיבור של החניכים אליה.
“אבל הדרך התמידי הוא לתקן בסבלנות באורך הזמן וברחמים רבים את המגרעות” (עין אי”ה שבת א, עה, הרב קוק).
בפעולה הקודמת למדנו שבשביל לבנות אישיות אנחנו צריכים תהליך. איך זה בא לידי ביטוי בחיים של החניכים שלנו? איפה הם מרגישים את זה בחיי היום-יום שלהם?
בשבועיים הקרובים נעסוק במהות המושג ‘מובילים בדרך תורה ועבודה’. נדבר על כוחה של הנתינה, על תודעת השליחות ואיפה היא פוגשת אותנו בחיים שלנו. בפעולה הזו נברר את משמעות הנתינה דווקא לעם ישראל.
“מה אני אגיד לך? אני לא סובל אותו. זה נתון. קבל את זה ועבור הלאה” כך אמר לי בשבוע שעבר חבר כשניסיתי להבין, איך הוא מרגיש ביחס לשותף שלו לחדר בעבודה.
המשפט שלו גרם לי להרבה מחשבות: האם זו באמת עובדה? או שאני אוהב ומרגיש מחובר למישהו או שלא?”
לאחר שביחידה הקודמת נגענו במושג הגדול “אהבת עם ישראל” וגילינו שבשעות של קושי מתגלה האהבה הזו שטמונה ומחכה שם תמיד.. ננסה ביחידה זו להעמיק עוד קצת בשאלה: מה זו בכלל אהבה? ננסה להבין שאהבה היא לא נתון שאי אפשר לשעות איתו עבודה: עד כמה שזה נשמע אולי מצחיק יש שיעורי בית באהבה. כשאדם מכיר יותר את הזולת, כשאדם מתאמץ יותר להכיר את הזולת, כשאדם חי עם יותר עין טובה על העולם, כשאדם מתאמץ לפגוש את העולם על צדדיו היפים והטובים – הוא לומד לאהוב.
עוד מימי אברהם אבינו מתקיימת הברית שהבטיח הקב”ה לאברהם ולאבותינו וייעודו של עם ישראל בעולם הלך ונבנה. ממלכות דוד ושלמה ועד לימינו אנו עדים לאימפריות אדירות ועמים רבים שהיו ואינם עוד ואילו עם ישראל חי וקיים. “בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו וה’ מצילנו מידם”. במסענו ידענו תקופות קשות ומורכבות שהתקיימו למשך פרקי זמן שונים. ההבנה שנצח ישראל מעניקה לנו אמונה וביטחון שלא יטוש ה’ עמו ונחלתו לא יעזוב. גם בשעה זו שאויבנו נלחמים בנו, מנסים להחליש אותנו, לשבור את רוחנו נבקש לשוב אל התמונה הרחבה ולשאוב ממנה אמונה בצדקת דרכנו ולהיות אומה זקופת קומה.
ראינו את הקשיים ואת הכוח שיש לאדם הומה שמובילה אותו מטרה גדולה המחוברת למהות ולקודש. הנפש ההומייה רוצה להתקדם תמיד לקדושה, כי לשם היא מחוברת. האם אנחנו מחוברים למקום כזה היום? הנפש ההומייה דורשת מאיתנו לגדול, לא להיות בינוניים. ובכן, מה מהותי היום? מה ההמיה בימינו?
הנושא השנתי הוא נפש יהודי הומייה, אבל מה זה אומר הומייה? בפעולה זו ננסה להבין כיצד המושג המיה מבטא בעצם כוח פנימי שמניע את האדם לפעול בעולם. המיה היא הקול המעורר אותנו לחיות חיים של חיבור, של השייכות שלנו כפרטים אל העם, תהליך שפועם ומדרבן אותנו לחיות חיי משמעות וחיי מעשה.
“ראינו את המצב של הידרדרות הילדים… ושאלנו את עצמנו – מה נעשה עם הנוער?” (שרה שטרן-קטן). שרה שטרן-קטן הייתה פעילת בני עקיבא בפולין עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. היא הייתה ציונית, עודדה עלייה לארץ ודאגה לחינוך בני הנוער סביבה. במהלך המלחמה היא ארגנה בגטו לודז’ קבוצת בני עקיבא והכשירה אותה מבחינה חינוכית, חקלאית וציונית. את מעשיה עשתה מתוך מתן תשומת לב למתרחש במציאות וזיהוי הצרכים העולים ממנה, על פי תפיסת עולמה הציונית-דתית.
בשבוע הזה נרצה להכיר מעט את דמותה ופועלה.
בשבוע שעבר דיברנו על הקשבה לקול ה’ במציאות, על הכרה בכך שכל מה שמתרחש במציאות הוא מהלך אלוקי. בפעולה זו נרצה להכיר דמות מיוחדת במינה, רבי כלפון משה הכהן, ונראה כיצד תפיסה זו שדיברנו עליה בפעולות הקודמות מופיעה בדברים שכתב ובמהלך חייו.
דמיינו אדם, אדם עולה חדש, לוחם לשעבר בצבא הרוסי, תלמיד בישיבת מרכז הרב, פועל בניין ועובד אדמה.
מה גורם לאותו אדם אחרי יום עבודה בשמש הלוהטת לשבת עם חבורה קטנה של בני נוער ולחלום איתם על חזון קבוצת התיישבות של נוער דתי? מיהו אותו אדם ואיך הוא קשור לתנועת בני עקיבא? בפעולה הקרובה נכיר את יחיאל אליאש, האיש שבזכותו התחיל הכול!
“אנשים אומרים שסיפורי מעשיות מסוגלים לשינה, אבל אני אומר שעל ידי סיפורי מעשיות מעוררים בני אדם משנתם!”
הרבה פעמים הדבר שהכי מחבר אותנו הוא סיפור אישי, מישהו שחי את כל האידיאלים האלה באמת. מפגש עם דמות יכול להאיר חיים שלמים ולחבר אותנו במעשה ממש לאידיאלים, לערכים שאנחנו מאמינים בהם. מעין “שימוש תלמידי חכמים”, מפגש עם תורה חיה, התורה שמתממשת בחייו של אדם. בפעולה הזו ניפגש עם אדם שמעיד בעצם חייו על ההקשבה למציאות. שכל כולו היה קשוב והקדיש כל רגע מזמנו לשאלה “מה הקב”ה רוצה ממני ברגע הזה”, אדם שהחליט “לפעול עם א-ל” ולהקדיש את חייו למען עם ישראל.
נתחיל מההתחלה, מהי קיימות?
המהפכה התעשייתית שהתחוללה לפני כ-200 שנה לימדה את כולנו להשתמש בחומרי גלם כמו פחם, נפט וגז טבעי. היא הפכה את חיינו לקלים יותר: מכונות ומפעלי ענק עובדים בשבילנו. ככל שעבר הזמן למדנו להשתמש במשאבי הטבע שימוש טוב ויעיל יותר ולצרוך מהם עוד ועוד. ואולם משאבי הטבע הולכים ומתכלים בקצב מהיר יותר מהקצב שנדרש להתחדשותם. המהפכה התעשייתית ושימוש היתר במשאבים גרמו לזיהום סביבתי (אפקט החממה) ולחוסר במשאבי טבע. בעקבות השינויים הסביבתיים התחדש בעולם בשנים האחרונות שיח על ערך הקיימות. הקיימות שמה לה למטרה להאריך את קיומם של מגוון מוצרים בחיינו כדי למנוע ניצול יתר ובזבוז של משאבי הטבע.
ערך הקיימות אינו זר לנו, אנחנו נפגשים בו בתורה פעמים רבות, כגון באיסור ‘בל תשחית’ ובמדרש “תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם תקלקל אין מי שיתקן אחריך”. בפעולה זו נראה איך אנחנו מחדדים בחיינו את ערך הקיימות ומשתייכים אליו מתוך התורה ומתוך הבנה שאלו חיים ערכיים ומתוקנים יותר.
שבט יובל שהחניכים שלנו פעילים בו הוא אחד האתגרים המשמעותיים ביותר שהקימה תנועת בני עקיבא בשנים האחרונות. היכולת לתת מענה חברתי ותוכני לילדים ונערים עם מוגבלות היא מתנה גדולה ששבט יובל נותן לחניכים שלנו וגם לתנועה כולה.
בפעולה זו אנחנו מבקשים להעמיק דרך משמעות השם “יובל” במהות של השבט שלנו ולהעניק לחניכים שלנו גאוות יחידה על כך שהם בשבט יובל!
בפעולות הקודמות עסקנו בקשר שבין האדם לאדמה ובקשר שבין עם ישראל לארץ ישראל. בפעולה הקרובה נבקש לעסוק בשנת השמיטה, ללמוד עליה מעט ולראות בה זמן המזמן חיבור מחדש אל האדמה ואל ארץ ישראל.
אחד הדברים העיקריים שבולטים במיוחד במלחמה הנוכחית היא ההבנה שזו מלחמת האור מול החושך. הרוע, האכזריות והחושך שמכוחם בא האויב היו במטרה לפגוע באור, בטוב וברוח הנצח של עם ישראל. לאחר שדיברנו בפעולות הקודמות להעמיק בתודעת נצחיותו של עם ישראל ולהשיב את הרוח, בפעולה זו אנו מבקשים להעצים את הניצחון לא רק על ידי ניצחון האויב הפיזי, אלא בהוספת אור בדרכים השונות בעם ישראל אשר יגבר על החושך. באמונה ובצדקת דרכנו היהודית נכפיל את הניצחון.
“הייתה אישה בארץ ישראל, בעיר הקודש ירושלים, ונחמה שמה, אישה תמה וישרה. והייתה נחמה כל חייה הופכת ומהפכת בכתבי הקודש […] והיא חדרה לראשיהם של אנשים ונשים בכל מקום” (פרופ’ שאול ליברמן). לאחר שלמדנו על הצורך לשמוע את הקול שעולה מן המציאות ולצאת לפעולה בעקבותיו ניפגש עם דמותה של אחת הנשים שבחרו לשמוע את הקול וחידשה חידוש גדול בעולם לימוד התורה: נחמה ליבוביץ. נברר עם החניכים מה הייתה המציאות שהניעה את נחמה לפועלה ונראה מה נחמה בחרה לעשות בעקבות הקול מעיון בקטע פרשת השבוע של השבת ובגיליונות שהוציאה.
רוח השבט היא כוח מניע חזק המוביל את הקבוצה לעשייה ולהצלחה. כאשר חברי השבט פועלים מתוך התרוממות רוח ותחושת שותפות, הם מצליחים להניע את עצמם ואת הקבוצה למקומות גבוהים ולהשפיע לחיוב על סביבתם. בפעולה היום נעסוק בעוצמה של רוח השבט ונעודד את החניכים להרגיש חלק מקבוצה שמשפיעה לטובה על סביבתה.
“אני ישבתי פה קודם” !
“זה הוא התחיל”!
“הפעם אני לא אוותר לך “!
הוויכוחים בכל בית, בין אחים ובין אנשי המשפחה מוכרים לכולנו. המריבות והוויכוחים הם חלק בלתי נפרד, לצערנו, מהווי החיים בבית. האם אפשר לתקן זאת? במה? מדוע בכלל אנו זקוקים לבית ולמוסד המשפחה? מהן התכונות הנצרכות להקים “בית של שלום”?
נלמד בפעולה זו בעז”ה על כוחו של בית ועל יחסי השלום שבתוכו
בפעולות האחרונות דיברנו על תהליך, על דרך, על סבלנות – כל הדברים האלו נכונים מאוד בתנאי שהם מתלווים לאש של עשייה. רק אדם שעמל ועובד קשה יכול לקחת שאיפה עמוקה ולדעת שיש דברים שיקרו קמעא-קמעא. בפעולה הקרובה נשוב להדליק את אש העשייה ונחזק בתוכנו את ההתלהבות להיות נכונים למילוי משימות לאומיות וליצירת שינוי אמיתי בציבוריות הישראלית, כי יש בנו כוח לשנות!
בפעולה זו נעסוק בחיבור עמוק יותר לאוכלוסיית העולים מברית המועצות. בפעולה הקודמת הכרנו חברה זו ‘מבחוץ’ ולמדנו על אודותיה, ובפעולה זו נלמד על החיבור שלנו אליה דרך ערכים משותפים לנו ולהם שמגשרים על השוני.
בפעולות הקודמות עסקנו בחיבור לחברה החרדית כדי לחזק את האחדות בעם ישראל. בפעולה זו נכיר לעומק את הערכים המרכזיים בציבור החרדי כדי להגביר אצל החניכים את ראיית הטוב ולבסס את המכנה המשותף בינינו לבינם.
מראשית האנושות המשפחה היא מקור השייכות המרכזי של האדם. היא המסגרת שמתוכה הוא בא והיא המשפיעה על נקודת המבט שלו ועל נקודת המוצא שלו לחיים. החיבור למשפחה הוא הרבה מעבר למעגל אקראי שנקלענו אליו מעצם הולדתנו; החיבור למשפחה מעניק לנו עומק ושייכות, יש משהו גדול מאיתנו, ואנו חלק ממנו.
השייכות שלנו למשפחה משפיעה על מי שאנחנו ומשייכת אותנו לגוף גדול ורחב מאיתנו. היא הרבה יותר ממה שאנו בוחרים, מכירים ויודעים על עצמנו.
בדף זה נלמד מה מקום המשפחה בעיצוב זהותנו, נשאל אם היא הגוף המעצב הבלעדי שמגדיר אותנו ונראה מה קורה כאשר איננו מסכימים עם מרכיבי הזהות שהמשפחה נותנת לנו.
“את אחיי אנוכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים” (בראשית לז, טז). כולנו מכירים את סיפור יוסף ואחיו. כולנו יודעים לתמוה על השבטים שהתנכרו לאחיהם. אך האם יכול להיות שגם אנחנו מתנהגים כך לפעמים? מתנכרים לחלקים מסוימים בעם? לא מבינים את החשיבות שבאחדותנו? האם אנו מבינים שכל חלקי העם הם אחינו ובשרנו, ועלינו לבקש את החיבור איתם? בפעולה זו נעסוק בקשר החזק והעוצמתי של עם ישראל ונבקש ליצור חיבור בין חניכינו לבין אוכלוסיות שונות בעם.
“את אחיי אנוכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים” (בראשית לז, טז). כולנו מכירים את סיפור יוסף ואחיו. כולנו יודעים לתמוה על השבטים שהתנכרו לאחיהם. אך האם יכול להיות שגם אנחנו מתנהגים כך לפעמים? מתנכרים לחלקים מסוימים בעם? לא מבינים את החשיבות שבאחדותנו? האם אנו מבינים שכל חלקי העם הם אחינו ובשרנו, ועלינו לבקש את החיבור איתם? בפעולה זו נעסוק בקשר החזק והעוצמתי של עם ישראל ונבקש ליצור חיבור בין חניכינו לבין אוכלוסיות שונות בעם.
בפעולות האחרונות התחברנו למשפחה שלנו והבנו עד כמה היא חשובה ומשמעותית לנו. הקשר והקרבה למשפחה, כיבוד ההורים והאהבה מחזקים את המשפחה ונתונים גם לאחריותנו. נתקלנו גם בקשיים ובשאלות שעולות בתוך המשפחה, ועתה נרצה להעביר לחניכים את המסר שמשפחה חזקה שווה עם חזק. העבודה שלנו לחיזוק הקשר והברית במשפחה שלנו, בניין המשפחה שלנו, מחזקים את בניין עם ישראל כולו.
כולנו נולדנו למשפחה מסוימת בלי לבחור בה או לרצות בה מראש. היום שאנחנו אנשים גדולים ועצמאיים הגיע הזמן שנבחר במשפחה שלנו! משפחה היא מרכיב בסיסי בזהות שלנו; היא חלק מאיתנו מאז הולדתנו. היא יכולה להיות מקור לביטחון, חיבור ושייכות, אבל יכולה גם להערים קשיים. כשנבין מהם הכוחות הגדולים שיש למשפחה להעניק לנו, נרצה לעבוד על הקשר עם המשפחה וללמוד איך לקבל את מה שאפשר ולהתמודד עם מה שקשה. הדרך לעשות את החיבור המשפחתי הזה היא דרך אהבה למשפחה, חיזוק הקשר עם ההורים והאחים והבנה איך ולמה הקשר הזה משמעותי לנו.
במדינת ישראל בימינו, לאור המציאות הטכנולוגית התפתחת, השיח הדיגיטלי והגירויים הרבים המסיטים את תשומת הלב שלנו מהסובב אותנו ב’כאן ועכשיו’, אתגרים רבים ניצבים מול ערכי המשפחה. נוכחנו לראות בפעולה הקודמת שהמשפחה היא מקור כוח ובסיס מרכזי להגדרת הזהות שלנו, ועלינו להכיר את המצב ולהיות מודעים למורכבויות הקשורות במבנה המשפחה, ביחסים הפנים-משפחתיים (שיח, הקשבה, נוכחות משותפת), בקושי ליצור זוגיות יציבה, במתח שבין הקריירה לחיי משפחה ועוד, ומתוך כך נוכל גם לחשוב מה אנו בתור תנועת נוער יכולים לעשות ולשנות.
התרבות המודרנית מטפחת מאוד את הצדדים החיצוניים של האדם ומעמיקה פחות בפנימיות. משום כך אנו מרגישים שהערך העצמי שלנו נמדד יותר במדדי החיצוניות (ביגוד, כסף, תעודות, מראה) משהוא נמדד במדדי הפנימיות (מידות טובות, ערכים, מטרות).
מצב זה ניכר במיוחד עם התפתחות המדיה והיכולת לתעד ולשתף: נוצר מצב של שיתופיות יתר אצל רבים. כל רגע מתועד ומשותף, ופעמים רבות השיתוף נובע מתוך צורך לקבל אישור מהחברה.
בפעולה זו נעסוק בהבדל שבין תחושת הערכה שנובעת ממדדים חיצוניים לבין היכולת והשאיפה לדעת שהערך שלנו הוא דבר פנימי ועמוק.
מי אני (פעולה 1)
תקופת הנעורים היא הזמן שבו כל נער ונערה מתחילים לברר לעומק את זהותם העצמית, לבחון איך הם רואים את עצמם ומה הם רוצים להיות. אבל היכולת להסתכל על עצמי אינה פשוטה, ונוח יותר לברוח והסחי את הדעת בעיסוק אינטנסיבי ברשתות החברתיות, שהופך את נקודת המבט על עצמי ועל הסביבה לשטחית ורדודה. בפעילות הזאת ניתן את הזמן ואת הכלים לשאילת השאלות ולתחילת הבירור. מומלץ מאוד לבקש מכולם להניח את הטלפונים בצד בזמן הפעילות כדי להתנתק מהמדיה ומהסחות דעת האחרות.
בפעולה זו נבקש לדבר על היכולת של מקום לאפשר יצירת ביטחון, נטיעת שורשים ומרחב גדילה. מתוך כך נבקש לבחון אילו מקומות בחיים שלנו יוצרים לנו ביטחון ומאפשרים לנו מרחב התפתחות. נמשיך ונדבר על ארץ ישראל המספקת מקום לעם ישראל.
לי יש אבא ואימא. גם לכל אחד מהם יש אבא ואימא, או שהיו ונפטרו. איזה מקום ההורים תופסים בחיי בראייה המשפחתית שלי? האם אני בקשר איתם? מה אני יודע/ת עליהם? ובכלל, מה צריך להיות היחס שלי כלפי אנשים שמבוגרים ממני? למה?
אחרי שהכרנו את המשפחה על צדדיה השונים ונפגשנו עם הדמויות ועם התחושות השמחות והמאתגרות המלוות אותנו במסגרת זו, בסיכום לנושא נקיים מפגש פעילות משפחתי בסניף.
בפעולה זו, השלישית במספר, נעסוק בנושא קבלת עול מצוות בהיבט מעשי ורעיוני. נבחן את רעיון המחויבות מכמה כיוונים ונעסוק במשמעות הקבלה לעומת החובה.
אביזרים: חבילת כוסות, תנ”ך
“מתחילים הכי חזק, ולאט ולאט מגבירים”. זה הזמן לפעול למען החיבור בין חלקי העם, לקבל אחריות וליזום מעשים המקרבים ומדגישים את היותנו משפחה אחת גדולה, אוהבת ומלוכדת.
בפעולות הקודמות במערך הכרנו את יהדות ברית התפוצות ואת המשותף בין החברות השונות. בפעולה זו נלמד על הערבות ההדדית בין חלקי עם ישראל ונכיר אוכלוסייה זו יותר מקרוב.
לאחר שהכרנו את הנושא נרצה להעמיק ולהבין שיהודי התפוצות בעצם אינם שונים כל כך מאיתנו. כמו שאני לא דומה לאחי, והוא אינו דומה לאחותי, כך גם כאן. אומנם יש שוני בינינו לבינם, אבל למעשה יש בינינו קשרים גדולים וחזקים ממה שחשבנו, ערכים משותפים כמו במשפחה גדולה. מתוך ההבנה הזו נרצה לעורר את האחווה ואת העין הטובה על יהדות התפוצות.
לאחר שהבנו שמשפחת עם ישראל מורכבת מגוונים שונים ומקהילות שונות, כעת נרצה לגעת בקהילה מסוימת: ביהדות התפוצות. נרצה ללמוד עליהם ולהכירם – את המנהגים והמאפיינים שלהם, איך אנו מתייחסים אליהם ומי הם באמת. נרצה לגעת בהם באמת, בלי סטיגמות ובלי הכללות.
“את אחיי אנוכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים” (בראשית לז, טז). כולנו מכירים את סיפור יוסף ואחיו. כולנו יודעים לתמוה על השבטים שהתנכרו לאחיהם. אך האם גם אנחנו מתנהגים כך לפעמים? מתנכרים לחלקים מסוימים בעם? לא מבינים את החשיבות שבאחדותנו? האם אנו מבינים שכל חלקי העם הם אחינו ובשרנו, ועלינו לבקש את החיבור איתם?
בפעולה זו נעסוק בקשר החזק והעוצמתי של עם ישראל ונבקש ליצור חיבור בין חניכינו לבין אוכלוסיות שונות בעם.
אחרי שדיברנו על שהמקום שבו אנחנו גדלים הוא הבית שלנו ואנחנו שמחים בו, נרצה לפגוש אותו מזוויות נוספות: נצא לפגוש אנשים ורחובות ונחשוב יחד מה צריך לשפר פה ומה אנחנו יכולים לעשות.
לאורך הדורות הייתה השיבה לארץ ישראל משאת נפשם של היהודים בגלות. מאז חורבן בית המקדש והיציאה לגלות חלמו היהודים דור אחרי דור בכל רחבי העולם על התגשמות חזון הנביאים וייחלו לגאולה שלמה שתחילתה בחזרה לארץ ישראל ובחיים בה. ההמיה לארץ ישראל הייתה לב פועם לעם ישראל בגלות, והיא חוליה המקשרת את עם ישראל מאז חורבן בית המקדש ועד ימינו. בפעולה נתחבר להמיית הדורות ולשורשיה, נבין את העוצמה של הלב היהודי ההומה אלפי שנים בגולה ונכיר כי המציאות שאנו חיים בה כיום היא תוצר של דורות שחלמו עליה ופעלו למימושה.
אנחנו רואים לאורך הדורות דמויות רבות ושונות שהקריבו את חייהם למען אידיאל מסוים למען ארץ ישראל, למען עם ישראל ולמען תורת ישראל. האם הקרבה זו של כל מה שיש לך נכונה? האם אנו צריכים להקריב הכל למען אידיאל שאנו מאמינם בו בכל ליבנו?
הפעולה בעמודים 29-35 בחוברת למדריך. לצפייה ולהורדה של הלימוד בקובץ PDF לחצו כאן
דווקא במלחמה של האור מול החושך, של הטוב, המוסר והצדק אל מול רוע גמור, קריאת ההננו שלנו בקרב חברי בני עקיבא היא ביחד! אנו מבקשים לפעול מתוך אחדות בתוכנו ובתוך עמנו לאור ההבנה שהיא זו שמחזקת אותנו ובעז”ה רק ביחד ננצח. עם ישראל מתגלה באחדותו בימים אלה ואנחנו נוסיף לעלות עוד קומה באחדותנו, להתחזק ולחזק בה.
כוחו של גפרור – מכירים את הביטוי “גפרור אחד יכול לשרוף יער שלם?” חשבתם פעם מדוע? כי שאר העצים שסביבו עשויים מאותו חומר שלו בדיוק. כל אחד מאיתנו הוא כמו גפרור שיכול להדליק את הסביבה או להאירה, כי אנחנו דומים ועשויים מאותה רוח. בפעולה זו נברר איך אנחנו מתקדמים יחד ומבטאים את ההנהגה של כל אחד מאיתנו גם כשנראה שכולנו דומים. נגלה שכמו הגפרור במשל, שיכול להדליק יער שלם, בנמשל כל אחד מאיתנו בכוחו המיוחד יכול להוביל אותנו ליעדים רחוקים. כל אחד יוביל לתחום ההתמחות שלו, ויחד נכבוש פסגות רבות!
הרב כלפון משה הכהן, שנחשפנו לדמותו בשבת, היה מעריץ נלהב של הרצל ושל התנועה הציונית כולה. תמיכה זו לא פגעה במאומה בתפיסתו הדתית-הלכתית. בפעולה זו נלמד על הציונות מנקודת מבטו של הרב הכהן, נברר היכן היא נוגעת בנו ונקבל השראה מדמותו.
“וכאשר תקום מן הספר, תחפש באשר למדת אם יש בו דבר אשר תוכל לקיימו” (איגרת הרמב”ן). בפעולה הקודמת למדנו כיצד היה הרב חיים דוד הלוי קשוב לחידושים בעולם הטכנולוגיה והקפיד לחבר אותם אל עולם התורה וההלכה בנאמנות למסורת מחד גיסא ובתעוזה גדולה מאידך גיסא.
אחרי שנחשפנו לנושא עלינו לברר כעת מה עלינו לעשות כדי להמשיך את דרכו של הרב. איך זה קשור אלינו? מה אנחנו יכולים לעשות?
רובנו עסוקים רוב הזמן בעצמנו, וכך גם החניכים שלנו עסוקים ביכולות שלהם, בדרך שבה הם נתפסים בעיני החברה, במה שהם רוצים ובמה שהם צריכים. בפעולה הזאת אנחנו רוצים לשנות את המיקוד; לשים בצד את הדברים שאנו רוצים ברגע זה לטובת דברים גדולים וכלליים יותר מאיתנו.
“זה התחיל בשני הורים עליזים וצעירים שהולידו בשבילי את המשפחה שלי” (יורם טהרלב). ההורים שלנו הם היוצרים של המשפחה שלנו, הם היוצרים שלנו עצמנו! לא בחרנו בזה, אבל בכל זאת הם חלק בלתי נפרד מאיתנו!
לאחר שלמדנו את נושא יהדות התפוצות נרצה להבין מה קורה בארץ וללמוד על נתוני העלייה בשנים האחרונות. כמו כן נרצה לבחון אם אנו שואפים לכך שכל עם ישראל ישוב לארצו או שאולי מוטב דווקא לחזק את הקהילות בעולם.
הקב”ה מנהל את עולמנו ופועל בו בתהליכים המתרחשים במציאות. לפעמים אנחנו מבינים את התהליכים, ולפעמים עומדים מולם משתאים ותוהים. היכולת לזהות את קולו של הקב”ה שנשמע במציאות, להיות קשובים לקול הזה וללכת עימו היא לב תפיסתנו הציונית-דתית ומרכז כוחה של תנועת נוער. בפעולה זו נלמד על התפיסה לימוד חווייתי באמצעות התנסות בתהליך. נבין את תהליך הזיהוי ונדון באופן היציאה לפעולה בעקבותיו.
חשבתם שמנהיגות היא תכונה מולדת? חשבתם שאם אין לכם את זה אז אין לכם את זה? הפעולה הזאת נועדה לשבור את המיתוס הזה! מנהיגות איננה תכונה שמקבלים משמיים ואם לא קיבלתם כנראה דילגו עליכם בסבב; מנהיגות היא תכונה נרכשת. בכל אחד יש פוטנציאל למנהיגות, ובכוחנו לפתח אותה בכוחות עצמנו. עלינו רק ‘לתפוס’ את העניין שבוער בנו, להשיב את הרוח לשאר החברים, ובאמצעות הבערה שיש לנו בלב להצליח להבעיר את השותפים למשימה באותה התלהבות כדי להסתער על המטרה שאנו רוצים להשיג. המנהיג אינו חייב להיות דובר דגול או בעל כריזמה מעוררת השתאות; המנהיגות אינה מתחילה משם, היא מתחילה מלרצות לקדם את העולם, ומשם כבר מגיעה מאליה.
פעמים רבות בחיים אנחנו נוכחים להבין את משמעותם הגדולה של האמון והאמונה. בלי שנאמין בעצמנו באמת ובלי שנרגיש שאחרים נותנים בנו אמון יהיה לנו קשה להגשים את החלומות שלנו ולממש את הפוטנציאל שבנו מימוש מיטבי.
בפעולה זו נבין שכדי להביא את העולם ואת עצמנו למקום טוב יותר עלינו להאמין בעצמנו: בכוחות שה’ נטע בנו ובמסוגלות שלנו לעשות שינוי. מתוך כך נוכל להציב לעצמנו מטרות וחלומות ולחתור להגשמתם.
במפגש הקודם ביררנו מי אנחנו וכל אחד הכין את תעודת הזהות שלו וציין בה את מה שמאפיין ומייחד אותו משאר האנשים. במפגש זה נצא החוצה, מעבר לסניף, וניחשף יחד לעולם הבוגרים שאנו מיועדים לצאת אליו. איפה אני בעולם הבוגרים? במה שונה המקום שבו אני היום מהמקום שבו המבוגרים נמצאים?
מהי זהות
רציונל: זהות היא התמונה שהאדם בונה לגבי עצמו והיא שמעניקה לו את עולם העקרונות שלפיהם הוא יוצא לעשייה. הזהות מורכבת ממכלול עקרונות, ערכים, אהבות, כוחות, חולשות ועוד, והיא שהופכת כל אדם לייחודי. הפעולה הזו תדייק בע”ה את הדרך להגדיר זהות ולפרט מעט מהמכלול המרכיב את הזהות האישית של כל אחד ואחת.
בחודש יובל נברר יחד את המקום של ‘השונה’ בחברה ואת המקום שלנו ביצירת חברה מקבלת.
“חסר גלגל, אני גלגל!” (יוסף טרומפלדור). עם ישראל מלא באנשים שמוכנים לכל משימה: זה מתחיל באברהם אבינו, עובר דרך דבורה הנביאה, עזרא ונחמיה, מתתיהו, דונה גרציה, משה מונטיפיורי, יוסף טרומפלדור, הרב נריה, הרב דרוקמן ועוד ועוד.
לאחר שלמדנו על הצורך להתבונן במציאות ולפעול לפיה ניפגש עם אחד האנשים שהיו אות ומופת לצורת החיים הזו – הרב חיים דוד הלוי. נלמד על חייו, על פועלו, ונראה איך כל זה קשור אלינו.
אחרי שהבנו מה החשיבות של המסורת ומה ההשפעה של המוצא המשפחתי שלנו על הזהות שלנו, נרצה להתעסק בזהות המשפחתית שלנו. בפעולה הקרובה נרד אל הזהות העדתית של כל אחד מאיתנו. נרצה לברר את המוצא המשפחתי שלנו ואת הייחודיות של הקהילה שבה שמרו הדורות שלפנינו על יהדותם, ונרצה לבחון את עצמנו למראה המסורת הזאת: מה אנו אוהבים, למה אנו מתחברים, את מה אנו לא מספיק מכירים, מה איננו מבינים, מה היינו מורידים וכו’. נחדד את הקשר האישי שלנו עם השורשים שלנו בדורות שלפנינו.
בשנת השמיטה החקלאי מתפנה מהעיסוק העיקרי שלו כעובד אדמה. כתוצאה מכך, יש לו זמן פנוי להתעסק בבניין המידות והאישיות שלו. בפעולה נברר את החשיבות של ההיכרות עם הכוחות שלי, עם האני העצמי שלי. מתוך ההיכרות עם הכוחות של כל אחד מהחניכים ניזום פרויקט משותף שיביא אותם לידי ביטוי.
זהות יהודית יוצאת מתוך תחושת שייכות עמוקה לקבוצה – עם ישראל, לדרך חיים – התורה ולמקום – ארץ ישראל. בטרם נעסוק בשייכות זו ננסה להבין את מושג השייכות באופן כללי. לאילו חברות אנו משתייכים? איזה מקום תופסת תחושת השייכות בחיינו ולמה היא חשובה לנו?
חשוב לדבר בתחילת התהליך על נושא הכרת ה’אני’ שלי ולוודא שכל חניך וחניכה אכן מכירים את זהותם ברמה בסיסית המאפשרת להם להציג את זהותם לחבריהם, ובהמשך, בחיים העצמאיים בקהילה, לסובבים אותם. בירור הזהות האישית הוא תהליך ראשוני שכל אדם חייב לעבור.
בפעולה הראשונה במערך למדנו על משפחת עם ישראל ועל הקשר שלנו לכל יהודי. בפעולה זו נלמד להכיר מקרוב יותר את העולים מברית המועצות. מי הם באמת? נסיר את הקטלוגים ואת התיוגים שהיו לנו ונתחבר אליהם ממקום נקי ואוהב.
פעם אחת בכל שבוע אנחנו עוצרים את מרוץ החיים ושובתים. מה יש ביום השבת שהופך אותו לעניין מרכזי כל כך ביהדות? מה מיוחד בזמן הזה?
בפעולה זו החניכים ילמדו מה מסמלת השבת ומה עומד מאחוריה.
בעקבות הנושא השנתי של התנועה, תשעים שנה של משפחה, נרצה לחזק במסע הנוכחי את תחושת המשפחתיות בסניף ובשבט. באמצעות היציאה מהשגרה שיש ביציאה למסע ננסה להעמיק את השיח בין החניכים ונפתח קשר טוב ועמוק יותר בשבט ובסניף כדי שכל אחת ואחד יוכלו להרגיש כמו בבית גם בסניף.
בעקבות הנושא השנתי של התנועה, תשעים שנה של משפחה, נרצה לחזק במסע הנוכחי את תחושת המשפחתיות בסניף ובשבט. באמצעות היציאה מהשגרה שיש ביציאה למסע ננסה להעמיק את השיח בין החניכים ונפתח קשר טוב ועמוק יותר בשבט ובסניף כדי שכל אחת ואחד יוכלו להרגיש כמו בבית גם בסניף.
לאחר שראינו בפעולות הקודמות את הצלחת תהליך הגאולה על אף המחלוקות שקדמו לו, ואולי בזכותן, ואת חשיבותן של מחלוקות אלו לעם ישראל, בפעולה הזאת ננסה להתמודד עם המציאות המפולגת שאנו חיים בה כיום. מאחורי הדעות והקבוצות השונות עומדים אנשים שיש לנו ברית משותפת איתם מעצם היותם יהודים, וכולנו יחד אחראים לפעול להמשך תהליך הגאולה. המחלוקות כנראה יימשכו תמיד, אך עלינו לשאול את עצמנו: כיצד נוכל לחיות יחד על אף קיומן?
“זהו סופה של המדינה”, “הדמוקרטיה מתה!” מדי כמה שנים מזדעקים אנשים לנוכח עומק השסעים בחברה הישראלית, ונדמה כי התהליך הגאולי שאנו בעיצומו חוזר כמה צעדים אחורה. אך ההפך הוא הנכון: המחלוקת היא חלק בלתי נפרד מתהליך הגאולה, שכן היא מביאה לידי בירור מעמיק יותר של הדרך. בפעולה נתבונן בכמה מהאירועים שהציפו מחלוקות קשות בעם, נחשוב על דרכי ההתמודדות האידאליות איתן ונתנסה בראיית הטוב בדעות השונות.
מוסד המשפחה המסורתי שהיה נהוג בעולם זה שנים עובר שינויים משמעותיים בשנים האחרונות. עם עלייתם של ערכי הסובלנות לדעות שונות וחופש הפרט נכנסה לשיח הציבורי העולמי-מערבי מגמה חדשה הקוראת לרופף את המחויבות למוסד המשפחה בטענה שהמשפחה לעיתים מקשה על הפרט להגשים את עצמו.
בדף זה נלמד לעומק על הגישה המערבית המתפתחת סביבנו ומחלחלת אט-אט לתודעה הציבורית, נבחן את המגמה הזאת ונלמד מה דעתה של היהדות עליה.
לאחר שבפעולה הקודמת למדנו איך הכיסופים וההמיה של עם ישראל לאורך הדורות ובסייעתא דשמיא הובילו למציאות שאנו חיים בה היום, בפעולה זו נבקש לעסוק בחשיבות תודעת ההודיה ולהבין כי הדבר אינו מובן מאליו. ניפגש עם מציאות שיש בה הרבה שפע וברכה ונודה על כל הטוב שזכינו לו.
מקורות להרחבה: ש“י עגנון והרב יהושע וייצמן (ראו נספח 5)
לעיתים בשגרה העמוסה קשה לנו לזהות ולראות עד כמה הקשר המשפחתי חשוב ומשמעותי לנו. בפעולה זו נמצא את נקודות הטוב במשפחתנו, נלמד כי חשיבות חיזוק המשפחה וטיב הקשרים בה אינם קשורים רק לרובד הפרטי שלנו אלא משפיעים לא פחות על הרובד הלאומי ועל עם ישראל כולו, ונחשוב כיצד אנו יכולים להשפיע בסביבתנו על חיזוק המשפחה.
מהו חלום?
בדף מקורות זה נדון בשאלה מהו חלום בכלל: האם חלום קשור רק ללילה או שאפשר לחלום גם ביום? האם חלום נמצא בשליטתנו? ומה ההבדל בין חלום משמעותי לפנטזיה?
אחי, מה קורה?!
סתם שאלה או שאלה שמשנה חיים? האם אנחנו באמת שמים לב למה שקורה סביבנו? דברים קורים כל הזמן בעולם הגדול ובסביבה הקרובה. אנחנו מאמינים שהם לא קורים סתם, שיש להם מסר שמכוון אלינו ושעלינו להיות קשובים אליו ולפעול בעקבותיו. אולי השאלה החשובה יותר היא “מה נשמע?” מה אנחנו מצליחים לשמוע?
בחודש הקרוב ובשנה כולה נעסוק בתפיסת “קול קרא והלכתי”, תפיסת עולם שמלמדת אותנו להיות קשובים למה שמתרחש במציאות, לזהות את הקריאה שלה אלינו ולפעול בעקבותיה. בפעולה זו ניחשף לתפיסה ונלמד עליה.
שבת ארגון כבר ממש כאן. בתוך כל הצביעה, החזרות והבלגנים בואו נקדיש זמן ליישם את מה שלמדנו בחודש הזה. בפעולה היום נרצה לתרגל את התפיסה שהנחתה אותנו במהלך החודש: ננסה להקשיב למציאות ולחשוב איזה קול קורא לנו מתוכה היום בקשר לציונות, מה נדרש מאיתנו לעשות בנושא הזה. נארגן עם החניכים מיזם קטן בנושא ציונות עם אפשרות להרחבה בע”ה לאחר חודש ארגון. נתחיל בהעלאת רעיונות משותפת, נחליט על רעיון שמקובל על כלל השבט ונצא לפעול. קול קרא – והלכתי! עכשיו תורנו לעשות במציאות, לפעול עם א-ל.
‘רק דג מת שוחה עם הזרם’ – זה דג שלא שולט בעצמו. אולם מי ששולט בחיים שלו יכול לשחות גם נגד הזרם או אפילו עם הזרם, אם בחר לעשות זאת בכוחות עצמו. אם אנו רוצים להיות מנהיגים אנחנו צריכים לפתח מודעות לפנימיות שלנו, ללחץ שהחברה מפעילה עלינו ולמה שנכון בעינינו לעשות, ולפתח מסוגלות לבחור נכון, על פי המצפן הפנימי שלנו, ולא להיסחף בזרם שמנוגד לרצונות ולערכים שלנו.
“תגיד, אתה יודע לנגן בפסנתר?” שאל המורה את התלמיד, ענה התלמיד: “אולי, אף פעם לא ניסיתי”.
בדיחה עתיקת יומין זו מכילה בתוכה רעיון עמוק: בכולנו יש כישרונות לעניינים שונים ומשונים בעולם שלא תמיד אנחנו נותנים להם ביטוי במציאות. כישרון גם כאשר הוא נשאר ברמת הפוטנציאל ולא ממומש, יש לו משמעות בהגדרת האישיות שלנו. התלמיד מהבדיחה, אמנם לא יודע לנגן על פסנתר, אבל במידה והפוטנציאל לכך מצוי בו הוא לא יצטרך הרבה כדי להצליח ללמוד..
לאחר שביחידה הקודמת, הבנו שהקב”ה תובע ממנו אהבה, תובע ממנו להרגיש משהו ביחס לכל המעשים והמפגשים הרבים שיש לנו בעולם, ננסה להבין מה זאת אהבה.
אהבה היא חיבור, היא שייכות בינינו לבין האחר. אם הקב”ה מצווה עלינו לאהוב, הרי שהוא מלמד אותנו שקיים בנו הפוטנציאל, הכישרון להיות אנשים אוהבים. קיים בנו החיבור הפנימי לזולת, לתורה ולמצוות, לארץ ישראל, לעם ישראל, למשפחה ולקב”ה ואזי המצווה לאהוב היא בסך הכל מצווה לעבוד ולעמול להוציא את הכישרון הקיים החוצה.
סך הכל לעבוד? נכון, שבעולם שלנו לעבוד ובטח לעבוד בשביל להרגיש ולאהוב, זה לא כל כך מקובל, אבל בדיוק בזה ננסה לגעת ולנסות להזיז משהו בראש ובלב..
יצא לכם לשמוע על דברים שנעשו בשנים האחרונות ולחשוב לעצמכם “איך לא חשבו על זה קודם?” ולמה באמת לא חשבו על זה קודם? בדרך כלל התשובה פשוטה. כי לא היה צריך את זה! בפעולה הקרובה נלמד איך להעמיק את המבט שמתבונן במציאות, מזהה צרכים ופועל למענם בתוכה.
מדינת ישראל מיוחדת בזהותה היהודית ומשקפת בפעולותיה ובמוסדותיה ערכים יהודיים רבים. בפעולה זו ניפגש עם המושג זהות יהודית, נבין כיצד הוא בא לידי ביטוי במדינה ונבחן מה מייחד את מדינת ישראל משאר המדינות.
בשבועיים האחרונים עסקנו במהות הנושא ‘מובילים בדרך תורה ועבודה’. בשבועיים הקרובים נעסוק בשאלה איך עושים זאת, ובפעולה זו נברר את משמעות הדרך.
זכינו בדורנו למדינה חזקה ומשגשגת, אך התקווה והחלום עוד ממשיכים לפעם בלבבות. יש לנו אחריות וצורך לעלות קומה, לחשוב יחד לאן אנחנו רוצים לקדם את המדינה, מה חשוב לנו, ולחלום את העתיד הטוב יותר.
“אבינו שבשמיים, צור ישראל וגואלו, ברך את מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו”.
בפעולות הקודמות דיברנו על מקרים שהייתה בהם התנגדות לאמירה כי מדינת ישראל היא ראשית צמיחת גאולתנו, משהו שצריך לעשות מבחינה אמונית והלכתית, וראינו את הסתירות שחווה עם ישראל בין הקמת המדינה לשמירת התורה והחיים התורניים.
בפעולה הנוכחית ייחשפו החניכים למציאות שבה הקמת המדינה, חוקיה ויסודותיה הולכים יד ביד עם האמונה בתורת ישראל.
בשבוע שעבר עסקנו בהודיה על המציאות שאנו חיים בה והבנו שהגענו לכך בזכות ההמיה והכיסופים של דורות עברו אל מדינה יהודית, וכעת נרצה להעמיק במשמעותו של מושג זה. מהו ייחודה של המדינה היהודית? מהם מאפייניה? כיצד והיכן נוכחת היהדות במדינה ובמרחב הציבורי? ומדוע חשוב שהמדינה תהיה יהודית?
מדינת ישראל היא המדינה היהודית והציונית היחידה בעולם. מה זה אומר? איך מתבטאות בה היהדות והציונות? ומדוע הגדרה זו חשובה כל כך? בפעולה זו ננסה לרדת לעומקה של הגדרת מדינת ישראל מדינה יהודית וציונית ולהבין את משמעותה של הגדרה זו.
מדינת ישראל הוקמה כמדינה יהודית המגשימה חלום לאומי בן אלפיים שנה. בפעולה נשאל: מהי מדינה יהודית? איך מתבטאת הזהות היהודית שלנו בתוכה? נבין כי הזהות היהודית היא המנוע לכיסופים ואחר כך לעשייה באלפיים שנות הגלות ועד היום. לאחר מכן נדבר על הזהות היהודית שלנו בדור הגאולה ובחיים במדינת ישראל, מדינה יהודית וציונית. מה עוד צריך לחזק בנושא? מה מוביל אותנו?
רציונל:
מהי יהדות התפוצות? מה הקשר שלנו אליה כתנועה, כנוער, כיהודים? הייתכן שאין קשר בכלל בינינו ובין יהודי העולם והעלייה לארץ?
בפעולה ננסה להבין מהי יהדות התפוצות, נדון בסוגיות הקשורות בה ונפנים את גודל המחויבות שלנו כלפיה ואת עומק הקשר שלנו אליה.
“נשאלה שאלה זו לפניהם: מי גדול, תלמוד או מעשה?” השבוע נעמיק בחשיבות שבלימוד ובבירור שלנו בנוגע לקול שעולה מהמציאות: היכן הוא משתלב בתפיסת העולם הציונית-דתית שלנו? מה היחס של הדרך שלנו אליו? מתוך בירור הנושא עצמו לעומק נוכל לצאת למעשה. נלמד על חשיבות לימוד התורה מתוך אהבה, עיון בכל מילה ומילה בעמל עצמי להבנת המפרשים. נברר איפה זה פוגש אותנו היום ומה הקול שעולה מהמציאות היום בעולם התורה.
שנת השמיטה מתרחשת אחת לשבע שנים. השמיטה מכריחה את בעלי השדה לעצור מהעבודה השוטפת ולפנות זמן לעבודה פנימית ולהתבוננות על חייו. בפעולה נברר מה הם היתרונות של העצירה לצורך התבוננות פנימית בחיים, איך עצירה כזאת דווקא מחזקת את האישיות של האדם ונותנת לו מבט אחר על המציאות.
“תוך כדי הארוחה הוא היה מקשיב לרדיו, לשיעורי התנ”ך של נחמה ליבוביץ, ואומר לי שאלמד כמוה” (עדינה בר-שלום על אביה, הרב עובדיה יוסף). מעבר לשיטת הלימוד הייחודית של נחמה, בעצם לימוד התורה שלה פתחה נחמה פתח לנשים רבות אחריה ללמוד ולעסוק בתורה. בפעולה הזו נרצה לברר מה הניע את נחמה ומה היה מצב לימוד התורה הנשי בתקופתה. נוסיף ללמוד עליה ועל דרך פעולתה ונתחבר גם אנחנו למטרה הגדולה שלה: חיבוב התורה על לומדיה.
בפעולה הזו נראה שהגדלות של התנועה מחייבת אותנו לעסוק בדברים גדולים, לפעול בצורה משמעותית, עמוקה, אקטיבית, פורצת במציאות. היכולת שלנו לראות את המציאות מתוך גודל, רוחב וכלליות מחייבת אותנו לפרוץ את הגבול הפנימי של התנועה ולפעול כלפי העם כולו, להתגייס למשימות הגדולות של העם, להיות קשובים לצרכים שסביבנו, לדרוש מעצמנו להיות מצוינים, לדרוש מעצמנו להוביל. לפרוץ.
כשהתפללתי אתמול תפילת שחרית ואמרתי את המילים: “למען שמו באהבה” נפל לי לפתע אסימון.. אהה, אז זה הקטע של האידיאליזם שעליו דיברה המדריכה היום בפעולה: יש אנשים שפועלים למען כל מיני מטרות חשובות ונעלות, אבל אנחנו כעובדי ה’ מחכים ומחפשים לפעול למען שמו של הקב”ה.
ביחידה זו ננסה להפיל את האסימון הזה לחניכים.. נבין שהחיים שלנו כאנשים אידיאליסטיים צריכים לנבוע כל הזמן מההכרה שאנחנו עובדי ה’, שאנחנו רוצים לגדל את שמו של הקב”ה בעולם. ההכרה שאנחנו לא פועלים בעולם רק “למען” כל מיני דברים שנראים לנו חשובים, אלא אנחנו בעיקר פועלים “למען שמו” ושמשם יונקים כל המטרות האחרות שלנו
“מי שיש לו למה שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל איך”. בפעולה נדון בשאלה מה מניע אדם לעשות את מה שהוא עושה. מהי אותה רוח שפועמת בליבנו, ומה המקור שלה? איך אפשר להשפיע עליה? לחזק אותה? נבין למה שאלת הלמה חשובה ודומיננטית כל כך בחיים. נעמיק במושג רוח, נבין שרוח היא מהות, וזה מה שנותן לנו כוח לפעול. ממפגש עם דמויות משמעותיות יבינו החניכים שהם רוצים לחיות חיים מלאים ומשמעותיים.
“אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל” – לאחר דורות של המיה וכיסופים לציון הוקמה מדינה יהודית בארץ ישראל. מדוע היה חשוב למקימי המדינה להגדיר אותה יהודית? מה המשמעות של הגדרה זו, וכיצד היא מתממשת בפועל? בפעולה נברר את התשובות על השאלות האלו ונראה כי כבר בתורה מוזכרת המדינה היהודית, עדות לחשיבות שיש למדינה בעיני התורה.
רבות דובר על ארץ ישראל, אבל מי אמר שאנחנו קשורים אליה בכלל? למה להילחם ולהיאבק על אדמה? רגע לפני שאנחנו מתחילים לדבר על ארץ ישראל וללמוד עליה לעומק נעצור לברר מהיכן נובע הקשר שלנו איתה. נדבר על הקשר שהתחיל להירקם כבר בימי האבות, נמשך לאורך אלפי שנות היסטוריה ועדיין חי ופועם במסירות הנפש שלנו עליה עד היום. ננסה לגעת יחד בעומק החיבור שיש לנו לארץ כעם וכפרטים.
כאשר כל האנשים לבושים אותו הדבר, מתנהגים אותו דבר, מציינים אירועים באותה צורה וכדו’ אף אחד לא בולט ואף אחד לא מקבל תשומת לב מיוחדת מהסביבה שלו, אז מה אנחנו עושים? צורחים!!! כדי שיראו אותנו ויתנו לנו תשומת לב יותר מלכל אדם אחר. איך אנחנו “צורחים”? אנחנו קונים רק בגדים עם תוויות מסוימות ועושים בר מצוות בראוותנות. צריך לשנות את התרבות הזו! צריך להתחיל לחשוב על דברים משמעותיים הרבה יותר.
ברמה ראשונית – צריך לחשוב על איכות הבגד, על ההתאמה שלו, אולי, אבל ברמה אחת מעל. בכל צעד צריך לחשוב על הסביבה שלנו ובתוך איזו חברה אנחנו רוצים לחיות?
בפעולות הקודמות עסקנו במהותה של האדמה ובמקום, המאפשר ביטחון וגדילה. אמרנו שארץ ישראל היא המקום שמאפשר לעם ישראל להצמיח את כוחותיו, להופיע את סגולת נשמתו. בפעולה הקרובה נבקש להמשיך ולהתעמק בסוד החיבור של עם ישראל לארצו הן מצד החיבור הרוחני והן מצד ציפיית הדורות כולם לחזור לציון.
התקופה האחרונה הייתה שונה ומיוחדת ודרשה מאיתנו להתכנס פנימה, אל תוך ביתנו ואל תוך עצמנו, ועם זאת אפשרה לנו להתבונן החוצה אל המציאות ולהיות קשובים למתרחש. זוהי הפעולה הראשונה, הפתיח למערך שבו נדבר עם החניכים על היכולת להיות קשובים למציאות, לזהות את המתרחש ולפעול.
הפעולה הקודמת עסקה בבני עקיבא בכלל, בבירור דרכה וחידושה במציאות, ובפעולה הזאת נעסוק בשאלה מה בני עקיבא חידשה בי בפרט, בקשר המיוחד שלי עם התנועה. נברר אילו מעגלי שייכות, קשר ומשמעות היא מעצבת בחיי ולמה אני בוחר/ת להיות שייך/ת אליה ולצמוח בה. בפעולה נחזק את הקשר בין החברים ובין התנועה, נניח להבנה שאנחנו בוחרים בתנועה לחלחל ונדע שבזכות היותנו שותפים בה יש לנו כוח ויכולת להשפיע על הכיוון שאליו תלך ודרכו תשפיע במציאות.
יהדותה של מדינת ישראל מתבטאת בתחומים רבים ובמשימות המוגדרות כיעדי המדינה כבר במגילת העצמאות. בפעולה זו נכיר את משימת ההתיישבות ונלמד מדוע הוגדרה למטרת יסוד של המדינה וכיצד היא באה לידי ביטוי לאורך שנות התפתחות המדינה.
סרטים, הצגות, המלצות למפגשים ומקומות בהם ניתן לחוש את הנלמד, שמות ופרטי קשר של אנשים שכדאי לשמוע…
כי אחרי שלמדנו ודירנו על קבלת השונה הגיע הזמן גם לחוות קצת את מה שקורה בשטח.
“תלמוד גדול או מעשה גדול? […] תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה” (בבלי, קידושין מ ע”ה). מה חשוב יותר, הבירור והלימוד או העשייה עצמה? השאלה מהגמרא ממשיכה להדהד לאורך הדורות. אנו מעוניינים להמשיך עם מסקנת הגמרא ולחזק את הלימוד המקדים שממנו יוצאים לעשייה. בלימוד זה נעמיק את הצורך בביסוס תפיסת עולם שתהיה הבסיס שלנו לפעילות ולשינוי בהתאם לצורכי המציאות.
בפעולה זו ניגע בנושא חשוב ביותר: כיצד אנו רואים את המשפחה שלנו בעתיד. הכוונה אינה למשפחה שהחניכים יקימו אלא כיצד אנחנו יכולים להשפיע ולשנות את האווירה המשפחתית כעת, וכיצד אנו רוצים שאווירה זו תיראה.
בפעולה זו החניכים יבינו שיש להם כוח גם במרחב המשפחתי ובכלל במרחב הקרוב אליהם להשפיע ולחלום יחד. נלמד על הגודל ועל המשמעות שיש לחלום עם המעגל החברתי הקרוב, נעמיק בעניין הכוח שיש לחלום בקבוצה ונעזור זה לזה לברר איך בוחרים חלום כזה.
קל להגיד סיסמאות גדולות ואמירות מפוצצות, אבל איפה החזון הגדול נכנס בפרטים הקטנים? מהי המשמעות היום-יומית למשימה “לתקן עולם במלכות ש-די”? אם היינו כיום בעמדת מפתח, מה הצעד הראשון שלנו בדרך לקדם את הערכי התנועה? איזה ערך או אידיאל הייתם בוחרים כעת למשימה לאומית?
מה מקומו של הרכוש בחיים שלנו? בפעולה זו נחשוב על מקומו של הרכוש בהגדרה העצמית שלנו, אישית וחברתית, ועל המרדף בתרבות של ימינו אחר הרכוש. נחשוב יחד אם מתוך החובה לשמוט את רכושנו בשנת השמיטה יחסנו לרכוש אכן חיובי ונכון.
הקורונה שיבשה את חיינו. היא גרמה לנו להסתגר בבתים, להימנע ממגע, ממפגש עם האנשים הקרובים לנו ביותר. מצב הזוי כזה מכריח אותנו לעצור רגע, להתבונן במציאות ולפעול בהתאם. לכל תקופה יש קריאה משלה. אותנו זה פגש עכשיו.
בחודש הקרוב ננסה לסגל לעצמנו מיומנות של הקשבה לקול הקב”ה דרך המציאות שאיתה הוא מפגיש אותנו וננסה ללמוד איך אנחנו יכולים לגדול ולפעול מתוך זה.
חקלאי עלול לראות במצוות השמיטה מצווה מגבילה ומאתגרת. הוא אינו יכול לעבוד ולעבד את אדמתו, ולעיתים אף ייאלץ למצוא מקור פרנסה אחר לשנה זאת. פעמים רבות בחיים האדם רואה את החיים מהזווית המצומצמת שלו ואינו מבין את המשמעות הגדולה של מעשיו. בפעולה זו ננסה להרים מבט ולנסות להבין שיש תמונה גדולה יותר, וה’ הוא שמוביל אותה.
הגענו אל הפעולה האחרונה החודש. דיברנו על היכולת לסלוח, אמרנו שאנחנו רוצים להצליח לסלוח וזאת עבודה, אנחנו צריכים לבחור בכך ולהשקיע, והדרך להצליח לסלוח היא בתהליך של קמעא קמעא, בכל פעם קצת, ובהשקעה והתמדה נצליח בע”ה. היום, בפעולה האחרונה, נדבר על כלים פרקטיים שנוכל ליישם כדי להיות מסוגלים לסלוח בלב שלם.
אנחנו מתחילים מהלך בנגיעה בסיסית בערך המשפחה. המשפחה היא רובד בסיסי מאוד בזהות של כל יהודי; נכתבו עליה מסכתות שלמות והיא נמצאת בראש סדר העדיפויות של היהדות. למה? מה המשמעות שלה עבורנו? למה היא חשובה בכלל?
נדבר על המשפחה כמסגרת מכוננת זהות שמעצבת אותנו ומעצימה אותנו, ונדבר על השייכות של החברים למשפחתם ועל המשפחה כערך גדול ועוצמתי.
תרבות, תרבות, תרבות – מה זה ?
המילה תרבות מתקשרת אצלנו בד”כ למשהו שנלווה לחיים, למשהו נוסף. “ללכת לקונצרט, זה תרבותי” לדוג’. אך כדאי לנו שנתקן את משמעות המושגים.
בפעולה זו נחדש בעז”ה כי תרבות – היא אורח חיים שלם, המתבטא אצלנו בעמ”י בתורה.
תורתנו – תרבותנו.
מדריך יקר שים לב!
הגיוני מאוד שגם לך אלו מושגים חדשים, אנא שב עם יודעי דבר, ולבן איתם את הנושא לפני בואך לפעולה.
לאחר שהחניכים הבינו כי עברם משפיע עליהם, כל חניך וחניכה יבינו שהם שייכים למשהו גדול מהם: הם חלק מפאזל, ובלעדיהם התמונה אינה שלמה. החניכים יוכלו להרחיב את המבט ולראות עד כמה הקשר שלהם למשפחתם מעצים ומחזק.
ב”ה במאה השנים האחרונות חזרנו לארץ ישראל ואנחנו זוכים לראות בעינינו איך היא גדלה ופורחת. בפעולה זו ננסה להבין למה חשוב שעם ישראל ישלוט בארצו בביטחון ובחירות ואיך זה קשור לסוגיות אקטואליות לחיינו.
שימו לב שבשבטים הצעירים המורכבויות יכולות להיות לא בהירות או ליצור בלבול; בחרו את המתודות בהתאם לחניכיכם וזכרו שעיקר המטרה הוא להדגיש את החשיבות שבשלטון עם ישראל בארצו.
דמיינו את הבית שלכם, את הפנים ואת החוץ, את המשפחה שלכם שגרה בו. דמיינו את שגרת היום-יום שלכם, את האנשים שממלאים אותה, החברים, המורים, המגרש אחר הצהריים, החוג של יום רביעי. יש לכם תמונה בראש? עכשיו דמיינו שאתם עוזבים את כל זה ויוצאים למסע לארץ חדשה.
בפעולה הקודמת דיברנו על מרכזיות של רעיון השיבה לציון בתודעה היהודית בגלות, ובפעולה זו נתמקד במישור המעשי: העלייה לארץ. איך אדם או משפחה מחליטים שהם עולים לארץ? באילו קשיים הם נתקלים בדרך עצמה? ומה מחכה להם כאן בארץ?
האדם הוא יצור חברתי ושואף תמיד להיות שותף למתרחש. במציאות כיום מרכז ההתעסקות הוא באדם כפרט ולא כחברה. מה היחס ביני לבין החברה? למה או למי אני מרגיש שייך? כיצד אפשר לשלב נכון את שני החלקים הללו יחד ואף להרחיב בתוכם? כיצד השמיטה באה לעורר את המקום הזה בחיים שלנו?
בשני המפגשים הקרובים נעסוק בזהות שבחרנו ואימצנו לעצמנו בהשוואה לזהויות שמגדירות אותנו, כלומר שאנו שייכים אליהן מלידה או מסיבות אחרות שאינן בהכרח נתונות לבחירתנו. סביר להניח שהנושא הזה עלה לאורך התהליך בכמה וכמה הזדמנויות, אך מפאת חשיבותו אנו רואים צורך לתת לו משבצת זמן משלו ולברר אותו היטב.
במפגש הראשון נפתח את הנושא וננסה למיין בין מעגלי הזהות שאנו יכולים לבחור לאלו המוכתבים לנו (משפחה, מוצא, לאום וכו’), ונראה שיהיו מעגלי זהות שלא יהיו שייכים בצורה חד-משמעית לאחד מן הצדדים, ועליהם נדבר במפגש השני.
מתוך מעגלי הזהות המוכתבים לנו, נבחן לאילו אנו שמחים להשתייך והאם יש כאלה שאיננו רוצים להיות חלק מהם. אם יש כאלה, נבדוק מה היחס שלנו אליהם ונשאל האם הזהות שלנו חייבת להיות מורכבת מכל מעגל המרכיב את חיינו (משפחה, חברי ילדות, מקום לימודים או עבודה). האם הפתרון הוא להתנכר למקום שממנו באנו? למרוד?
נדבר גם על הפחד לבחור אחרת מהמשפחה או מהחברה הסובבת אותנו, ועל הדרך לעשות זאת בצורה בריאה ובונה.
המסגרת החשובה בפעילות הסניף היא השבט. השבט הוא קבוצה חברתית מרכזית בחיי החניכים גם מחוץ לסניף, והוא יכול ללוות אותם גם שנים רבות לאחר מכן. אחד מתפקידיהם של המדריכים הוא להוביל את השבט: לחזק את היסודות המרכיבים אותו ולבנות עמודי תמך נוספים, לחבר את מגוון החניכים לקבוצה חזקה אחת ולהשקיע בתחזוקת המארג החברתי, כדי שהשבט יהיה קבוצה חברתית המשפיעה על החניכים.
פתיחת הנושא של חודש הארגון דורשת מאיתנו לצאת מהבועה העצמית אל הראייה הלאומית – הבנת החשיבות של נקודת המבט והיכולת של החברים לראות במציאות קריאה לשליחות כללית.
בשנת השמיטה אנו נדרשים להרפות מהארץ ולסמוך על הקב”ה שייתן לנו את השפע גם כשאנחנו לא עובדים בקרקע. בדור שלנו אנחנו רגילים להיות בשליטה מלאה כל הזמן, במודעות לכל מה שקורה סביבנו, ובשנייה אחת לדעת את כל מה שאנחנו רוצים. שנת השמיטה באה ללמד אותנו איך לשחרר ולסמוך על הקב”ה.
החניכים נכנסים לסניף כשהם ילדים, גדלים ומתעצבים בו ומסיימים בו את תפקידם כשהם נערים בוגרים בדרכם לשלב הבא בחיים. התוכן, החוויות והאנשים שהחניכים פוגשים משפיעים עליהם השפעה עמוקה משבט נבטים ועד סיום התפקיד בסניף. בפעולה זו נעסוק בהשפעות על החניכים בסניף במהלך השנים, נעמיק בדמויות המדריכים כמשפיעים על החניכים ונבין את האפשרות לגעת בלב של החניכים בסניף בכל תפקיד שאליו נשתבץ.
כולנו מכירים את הרוח, נכון? זה האוויר שנע סביבנו. אבל מה עם הרוח שבתוכנו? בכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח פנימי שמניע אותנו לעשות דברים ולפעול, כמו רוח שדוחפת סירה. בפעולה זו ננסה לגלות יחד מהי הרוח הפנימית של כל אחד מאיתנו, מה הכוח הפנימי שמניע אותנו קדימה.
אנחנו חלק משרשרת גדולה וארוכת שנים, משפחתית, תרבותית ולאומית. חלק משרשרת של עם ישראל.
כל דור הוא חוליה בשרשרת ותפקידו להיות מחובר בקשר הדוק לעבר ולהוות את הקשר ואת ההתקדמות אל עבר העתיד.
בפעולה זו נעסוק במסורת, כיצד היא נוכחת בחיי היום-יום שלנו, עם אילו ערכים במסורת שלנו אנו מזדהים ואיך בתוך הגל הזה אנו מצליחים להביא את עצמנו לידי ביטוי.
בפעולה הקודמת גילינו את הרוח הפנימית וראינו כי היא מנשבת בכל אחד מאיתנו. הראי”ה קוק זצ”ל קבע בספרו ‘אורות הקודש’ כי לכל אדם יש כנפי רוח, כנפיים בלתי נראות המניעות אותו קדימה. הרוח הזו יכולה להיות חיובית, כזו שתרומם ותקדם אותנו, או חלילה שלילית, שתמשוך אותנו מטה. בפעולה זו נגלה את כנפי הרוח שלנו, נלמד להבחין בין הרוחות ונחקור כיצד הרוח הטובה יכולה להרים אותנו לגבהים חדשים.
האדם הפשוט הוא אדם שמסוגל להיות מחובר לכולם, הוא לא חושש להיות חבר של כולם כי הוא מרגיש את עצמו כאחד מהם. הוא מלא ענווה ומבין שכולנו בני אדם שווים. הוא גם מוכן לעשות כל מה שמבקשים ממנו, אין עבודה שהיא לא ל”רמה” שלו.
הוא האדם הפשוט שכולם אוהבים!
במשך אלפיים שנות גלות נתקל העם היהודי בקשיים ובאתגרים רבים, ולמרות הכול המשיך להיאחז בתקווה לשוב ולבנות את ארצו. בפעולה זו נעסוק באתגרים שיש לנו בדרך להגשמת החלום ונכיר בכוחנו להמשיך ולקוות שיהיה טוב גם כשחשוך מסביב.
לאחר שהכרנו קצת את ההתיישבות בגוש קטיף ואת החיים בו, נבין למה אנו מתעסקים בעבודת האדמה של אנשי הגוש, מה מיוחד בעבודת אדמה בכלל ומה הערך הייחודי שלה כאן, בארץ ישראל. נכיר קצת את הקשיים שעומדים בפני החקלאים ואת התכונות הנדרשות כדי להיות חקלאים, ולבסוף נהיה קצת חקלאים בעצמנו!
“גם כשתהיה זקן בעוד 80 שנה, גם כשתהיה כפוף בעזרת הנכדה הקטנה, גם כשכבר לא תוכל לראות בלי משקפיים, גם כשתתחיל לשכוח איפה הנחת את השיניים, גם כשלגמרי תשכח מקומות אירועים ואנשים שלמדו אתך בכיתה, תמיד תזכור מיד באיזה שבט אתה!” (אורי אורבך)
השבט ילווה את החניכים עוד שנים ארוכות, וזה הזמן שלנו להסביר לחניכים את חשיבות ומשמעות הקבוצה השבטית שמתגבשת בימים אלה, את כוחו של שיתוף פעולה ומושג ‘השבט’ בתנועה.
“ואי, אין לי מושג לאן ללכת. איבדתי את זה לגמרי…” קרה לכם שהמוביט הפסיק לעבוד ומצאתם את עצמכם אבודים בלי מושג לאן ללכת? ככה גם בדרך שלנו לבניין המידות אנחנו חייבים מוביט, חייבים מפה, משהו שיגיד לנו לאן ללכת, איך לתקן. בפעולה הקרובה תקבלו מפה ותלמדו איך מתקנים את המידות בפועל ממש! לאן לכוון, מה לבדוק, איך לתקן, מה יעזור לי בדרך ואיך לעשות את זה הכי טוב!
כחלק מהנושא השנתי, 90 שנה של משפחה, נרצה לחזק את תחושת המשפחתיות של החניכים בסניף ובשבט. חלק מרכזי בתחושה הזאת הוא לשמש כתובת ולהטות אוזן קשבת במסגרת הסניף. החניך מרגיש שהוא חשוב, שלמישהו אכפת ממנו, הוא מרגיש שותף – מרגיש שבני עקיבא היא משפחה.
בעצם היציאה מהמסגרת שיש במסע פסח החניכים נפתחים אליכם יותר וגם זקוקים לכם יותר. כמו כן נוצרות הזדמנויות רבות לחזק את הקשר האישי איתם במסלול, בנסיעה ובלילה.
מצורף כאן כלי שיעזור לכם לתכנן היטב את הזמן במסע כדי שכל חניך יזכה לזמן איכות עם המדריכים. כך תגדילו את תחושת השייכות של החניכים, והם ירגישו שאתם מטים להם אוזן קשבת.
מומלץ מאוד להתכונן למסע מבחינה זו כדי לנצל ממנו את המיטב.
ההמיה לשוב לציון ולחיות בה חיים יהודיים מלאים משותפת לעם היהודי כולו. בפעולה זו נברר את מהות ההמיה ואת כוחה כחלום המניע לפעולה ומחובר לשורשים עמוקים. נכיר סיפורים על הציפייה ועל המעשים שנעשו כדי לקדם את החלום במגוון תפוצות בעם ישראל בכל מיני תקופות בהיסטוריה. נבין שהנפש היהודית ההומייה היא החוט השוזר את היהודים לאורך ההיסטוריה כולה עד ימינו.
בפעולה זו נעסוק בכוחם של החלומות, נכיר אנשים שחלמו ושינו את המציאות ונלמד את הערך והמשמעות של החלום והגשמתו גם אם החברה סבורה שהוא לא מציאותי.
כמו שראינו בשבועות האחרונים, כבר יש לנו מדינה יהודית, והיא משגשגת בזכות דורות שכספו אליה ופעלו למימושה ובעזרת ה’ כמובן. עם כל הטוב שפגשנו יש עוד למה להמות ויש משימות שצריך לעשות כדי לפרוח ולהתקדם. המציאות עדיין לא שלמה. בפעולה זו ניפגש עם יעדים ומשימות העומדים בפנינו ועם ההמיה הדרושה לפעילותנו היום.
“כל מקום שאני הולך, אני הולך לארץ ישראל” (רבי נחמן מברסלב).
בפעולות הקודמות עסקנו בתהליך ‘קמעא קמעא’ ביישובי ארץ ישראל ובתקופת קום המדינה. נפגשנו עם מקימי גוש עציון והבנו את מידת הסבלנות שנדרשה מהם. בפעולה הקרובה נרצה להתבונן על ההתיישבות בארץ ישראל כיום על סוגיה השונים ולהבין כי כל צורת התיישבות חשובה ומשמעותית למצוות יישוב הארץ.
מה יגרום לנו להעריך את המקום שאנו גרים בו ולראות בו חלק ממצוות יישוב ארץ ישראל, וכיצד מצוות יישוב ארץ ישראל קשורה לכל אחד ואחת מאיתנו בשנת תשפ”ב?
התורה היא המרכיב המעצב המרכזי בחיינו היהודיים-דתיים. היא מכילה את הסיפור היהודי שלנו, המתפרט למורשת אבותינו, לחוקים ולמצוות שדרכם אנו מגלים את הקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא. במסכת ברכות קבעו חז”ל “ואין טוב אלא תורה”, ועל אמרה זו אמר אור החיים: “כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם”. מהן אותן טובות שהתורה כוללת ומה משמעותן ביחס אלינו?
בפתיחה לחודש ארגון ולנושא השנתי נתחבר אל חלום הדורות לשוב לארץ ולהקים בה חברה יהודית. בפעולה נלמד על כיסופי עם ישראל לציון ולגאולה ונבקש להתבונן במציאות ימינו בעיני החלום היהודי ולשאול אם אנו ההתגשמות הסופית שלו או אולי רק שלב בדרך.
פעולה זו פותחת את מערך בר המצווה ובת המצווה לשבט מעלות. עם כניסת החניכים לגיל מצוות הם פותחים בבירור ובגיבוש של זהותם מתוך שאיפה למצוא שייכות ומקום בחייהם האישיים. בפעולה זו ניגע במעגלים המרכיבים את זהותם של החניכים: החניך והחניכה, משפחתם, סביבתם ועמם, הקשורים כולם לשייכות לשרשרת הדורות של העם היהודי ושל החניך והחניכה, שממשיכים אותה בחייהם.
לאחר שהעמקנו בנושא החברה ועשיית הטוב, נתמקד בשנת השמיטה המשפיעה באופן ישיר על אופן החברה הישראלית. כיצד השמיטה משפיעה על החברה? כיצד אנו יכולים לפעול בחברה מאוחדת, אכפתית וטובה יותר בעזרת מהות מצוות השמיטה? נתמקד במקום האישי של כל אחד בחיבור שלו לשנת השמיטה ובעשיה הפרטית שיכול האדם לעשות.
אחוזי העולים לארץ הולכים ויורדים. למה? כנראה משהו קשה להם! איך אנחנו יכולים להבין את העולים ולהצליח לעזור להם אם אף פעם לא התמודדנו עם קשיים כמו שלהם? בפעולה נבין לעומק את הגורם המונע מיהודי התפוצות לעלות ונגלה במפתיע שכולנו מתמודדים עם אותו הקושי בחיינו האישיים.
סביבנו יש מגוון אנשים המוגדרים ‘בעלי צרכים מיוחדים’; אך האם הם באמת חלק מהחברה? האם אנחנו מאפשרים להם לחיות יחד אתנו?
“אתם הורים מפלים! למה לו מותר ולי אסור?” למי מאיתנו יצא להתעצבן על ההורים שלנו על שנתנו יחס רך יותר לאח שלנו, על שהרשו לו משהו שעלינו אסרו? ממה נובע השוני הזה? מדוע איננו שווים? ומה אנחנו מרוויחים מחוסר השוויון?
אלפיים שנות גלות עברו על עם ישראל, והינה זכינו להקים מדינה ולהתיישב בארץ! אבל… האם באמת כל היהודים חיים בארץ כיום? ומה עם היהודים בתפוצות? מה מונע מהם לבוא לארץ? איך מתנהלים החיים שלהם כיהודים בחו”ל? בפעולה זו נלמד על הקשר של עם ישראל עם ארץ ישראל לאורך הדורות ונבין מה מצב אחינו היהודים בעולם.
– כן כן גם לך!
– לי ??????
-כן, כן גם לך יש השפעה
– אבל אני לא סופר, לא במאי ואפילו לא רב
– התרבות היהודית מתעצבת על ידי רבנים, סופרים ואנשי רוח.
ולכן יש לכל אחד מאתנו תפקיד משמעותי בעיצוב התרבות, ובייחוד תרבות הפנאי שלנו.
(במהלך יחידה זו נתייחס בעיקר לתחומי תרבות הפנאי בהם עסקנו בתחנות (מוזיקה , טלוויזיה, עיתונות וגיבורי תרבות).
חברי השבט יפגשו בצורה וירטואלית למרות המרחק הפיזי ויעברו פעולה בהובלת המדריך. במהלך הפעולה יבחנו החניכים את הכוח של החבורה שלהם בכלל ובפרט ברגעי משבר. בנוסף, החברים יבררו מה הקבוצה נותנת לכל אחד מהם. הפעולה תעבור בצורה מעניינת ואטרקטיבית והחניכים ייקחו בה חלק פעיל.
בשביל מה אני פה בעולם? מה הכוח שיש לי בזכות זה שאני חלק משבט, מסניף, מתנועת נוער? אחרי שבפעולה בשבת הכירו החניכים את הרעיון המרכזי של חודש הארגון והתנסו בפקיחת העיניים ובהקשבה למציאות בפעולה זו נרצה שירגישו שיש להם יכולת להשפיע, כוח לשנות. נרצה שיזהו בתוכם את הכוחות כפרטים וכחבורה ויסגלו לעצמם יכולת אקטיבית לקום ולפעול.
למדנו בפעולה הקודמת על רוח העשייה והאחדות של עם ישראל לאורך כל הדורות, אבל איך גם אנחנו, בדור שלנו, נצליח לפעול לפי הרוח הזו? בפעולה הקרובה נחבר את החניכים לנושא “עם אשר רוח בו”.
בפעולה זה נעסוק בשייכות שלנו לעם ישראל, נדבר על המושג יהדות ונבין שאנחנו חלק משרשרת דורות ארוכה. נלמד על כוח האחדות של עם ישראל, שמתגלה בעוצמות בתקופה האחרונה, וננסה לתרום את החלק שלנו לחיזוק האחדות בעם.
לאחר שהבנו מהו חלום והתחברנו למהותו ולכוחו של החלום ברוח ובמעשה, בפעולה זו נחשוב על חלומות שהתגשמו בחיים הפרטיים שלנו ובחיים הלאומיים ונבין מהם המאפיינים של חלומות שהצליחו להתגשם ומה נדרש מהאדם החולם כדי שיצליח להגשים את חלומותיו.
להגיד שהמשפחה הפרטית שלי היא חלק ממשהו גדול זה יפה. אבל כשמבקשים ממני לעזוב משחק מחשב כדי לקום להגיד שלום לאבא/אמא שחזרו הביתה או להיות בשקט כשחברים שלי בבית כי ההורים ישנים, ממש לא פשוט לי להרגיש שזה כזה חשוב..
בפעולה זו נרצה ללמוד לשמוח במצוות כיבוד הורים, להרגיש כמה שיותר טבעיות ורצון בקיום שלה כדי לחזק את הקשרים הטובים במשפחה.
המעגל השני שאיתו חניכנו נפגשים הוא הבית. במסגרת זו הם חווים חיזוקים והצלחות לצד כישלונות ותסכולים, הם נדרשים להתמודד עם הוריהם ועם כל המערכת המשפחתית המצריכה מהם התנהגות הולמת. ביחידה זו נעסוק בנקודות אלו ודרכים להתמודדות עם סיטואציות שונות.
פעולה זו היא פעולת הסיכום של התהליך, ובה נעסוק במסקנות ובראייה כוללת של התגשמות החלום והשפעתו על חיינו כיום. בפעולה ניחשף לעובדה שהתהליך עוד לא הסתיים. בפעולה זו נחשוב כיצד אנו יכולים למלא תפקיד פעיל בהתגשמות החלום של שיבת ציון במציאות שלנו כיום.
אילו היינו מספרים לסבא של סבא שלנו שאנו בתנועת נוער דתית בארץ ישראל, חיים בביטחון ומדברים עברית, הוא לא היה מאמין לנו. דורות רבים חלמו על מציאות שאנו סבורים שהיא מובנת מאליה. בפעולה זו נפנה את המבט להתגשמות חלום התורה פה בארץ, נתבונן במה היא באה לידי ביטוי ונלמד כיצד קידם אותה הרב חיים דרוקמן זצ”ל.
בפעולה הקודמת ראינו שכל אחד ואחד מאיתנו יכול להיות מנהיג של ממש, וראינו שיהיה לנו כוח רב אם כל אחד ואחד מאיתנו יהיה מנהיג בתחום שהוא אוהב וטוב בו. בפעולה זו נבחן את כישורינו בתחום השפעה גדול בהרבה: תחום השפעה שלנו בתנועה עם ערכים משלנו. נראה איך אנחנו יכולים להשפיע על התנועה, על העם ואף על מעגלים רחבים בהרבה!
“יש לך מושג על מה את/ה מדבר/ת?!”
יצא לכם לשמוע את המשפט הזה או להגיד אותו למישהו? לפעמים באמת אין לנו מושג בנושא שעליו אנחנו נואמים בהתלהבות, וזה בעייתי. כשנושא חשוב לנו עלינו לברר אותו ולהעמיק בו. לגבש תפיסה מבוססת שתנחה את ההתנהלות שלנו בו.
כשאנחנו קשובים למציאות ופועלים מתוכה חשוב שהפעולה תהיה מחוברת ונאמנה לתפיסה המבוררת שלנו, ולא תוצאה של אופנה חולפת וטררם רגעי. כשאנו חיים על פי תפיסת ‘קול קרא והלכתי’ אנו קשובים לקול וצועדים בעקבותיו מתוך חיבור לתפיסת העולם הציונית-דתית שמנחה אותנו. בפעולה זו נלמד על החשיבות של לימוד ובירור העמדה שלנו בכלל, ובפרט כאשר פועלים מכוח המציאות המשתנה.
למי להצביע בבחירות? לצאת להפגנה? ללכת להתנדב בעמותה הזו? איך מחליטים? מבררים. כדי להיות קשובים למציאות ולפעול בה אנחנו צריכים להיות בעלי תפיסת עולם מבוררת ולגבש עמדה בנוגע לנושאים שחשובים לנו. להבין מול מה אנחנו עומדים כדי שנדע כיצד לפעול.
אבל איך בכלל עושים את הבירור הזה? בפעולה הזו נלמד קצת איך מבררים ולמה זה חשוב. נתנסה בבירור חשיבותה של תנועת נוער שגרמה ליחיאל אליאש להתאמץ כל כך להקים את בני עקיבא.
לאחר שלמדנו על החיוב שלנו לשמור על מצוות ולהקפיד על פרטיהן, ולאחר שלמדנו על פרטי ההלכות של מצוות צדקה, אנחנו רוצים לבנות את הקומה של החיבור אל מצווה זו. אנחנו רוצים לקיים את מצוות צדקה בהתרגשות ושמחה, מכל הלב.
כמה גמ”חים יש בארץ? כאשר יש שמחה לשכנים או מוות לא עלינו איך זה שכולם שוכחים מהכל ובאים לעזור בשמחה? כמה אנשים מבקרים בבתי חולים ומחלקים סוכריות, בלונים לחולים לנו תפקיד חשוב!!!
כן זה טבעי אצלנו ולא סתם יש אז קדימה לפעולה…
בשנת השמיטה החקלאי נדרש לשמוט את השדה שלו ולטפל בו בפעולות בסיסיות שהן המינימום ההכרחי לקיומו. החקלאי מתפנה מהעיסוק העיקרי שלו ונדרש למלא את זמנו בעיסוקים אחרים, בבניין המידות ובלימוד תורה. בפעולה נבחן איך אנחנו בוחרים למלא את הזמן הפנוי שלנו ונקבל כלים לניצול זמן לדברים חשובים.
בפעולות הקודמות העמקנו במהות ובכוחו של החלום, הבנו מהם המאפיינים של חלומות שהתגשמו וביררנו מה נדרש מאיתנו כדי להיות אנשים חולמים. בפעולה זו ננסה להבין אילו חלומות יש לנו כיחידים, כנוער וכעם וכיצד אנחנו יכולים להגשים אותם.
הרוח הפנימית שמניעה אותנו מורכבת מהכוחות שיש בנו. בפעולה זו נכיר מגוון כוחות, נבין מהו כוח פיזי ומהו כוח פנימי ונזהה את הכוחות המיוחדים שקיימים בנו ומאפשרים לנו להתפתח ולהתקדם.
בפעולות האחרונות דיברנו רבות על ארץ ישראל; הכרנו אותה ודיברנו על הקשר איתה ועל החשיבות שבשליטה עליה. בפעולה הרעיונית האחרונה הזאת ננסה לגעת בנקודה הפנימית והקדושה ביותר בארץ ישראל: בית המקדש. נחדד את חשיבותו ואת קדושתו, נפתח את המורכבות הקיימת בו היום ונתפלל לבניית בית המקדש במהרה בימינו.
מתוך רצון שחניכי יובל יהיו שותפים למהלך המחוזי, ומתוך הבנה שנדרשות התאמות של הפעילויות ונדרש תיווך של הנושא, מוצעת לכם פעולה מותאמת שבה נלמד את הנושא שמחוז שרון–שומרון החליט להתמקד בו במהלך הקיץ, והוא ‘תרבות’. במסגרת הנושא נלמד מהי תרבות, כיצד היא נוצרת וכיצד היא משפיעה עלינו. כל אחד ינסה למצוא בעצמו את הכישרון המיוחד שלו, וניצור יחד תרבות יהודית סניפית.
בשבוע האחרון נעביר את כל מה שלמדנו למימוש אקטיבי – נכניס התלהבות ונקשר את הדרך והשליחות לחיי החברים בכל רובדיהם.
מתוך רצון שחניכי יובל יהיו שותפים למהלך המחוזי, ומתוך הבנה שנדרשות התאמות של הפעילויות ונדרש תיווך של הנושא, מוצעת לכם פעולה מותאמת שבה נלמד על ‘ואהבת לרעך כמוך’ עם הפנים לקהילה. החניכים יבינו את הכוח שיש לקהילה(קבוצה), וכן ילמדו שלכל אחד תפקיד חשוב בתרומה לקבוצה זו.
אלפיים שנים היה עם ישראל מפוזר בכל קצוות העולם, כל קהילה במדינה אחרת, תחת שלטון אחר. כל קהילה פיתחה לעצמה מנהגים משלה, אך תמיד היה משהו שאיחד בין כולם: “על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזוכרנו את ציון”. הזיכרון של ירושלים לא הרפה, הגעגוע, ההמיה לשוב לציון, היו משותפים לכל התפוצות וגרמו בבוא העת לעלייה המונית שמסמלת את תחילת הגאולה. מה סוד הזיכרון והגעגוע? כיצד הם שמרו על עם ישראל בתפוצות?
לאחר שבפעולה הקודמת עסקנו בשאלת הכלל והפרט, נרצה להעמיק בדאגה לקיום החברתי לאור מידת החסד שהיא אחת מתכונות היסוד של עם ישראל. דווקא בארץ ישראל לאף אדם אין בעלות מוחלטת על הקרקע. האדמה שייכת למי שברא את העולם, המאמין ביכולתם של בני האדם לחיות חיים של חסד. מצוות השמיטה מלמדת אותנו כי לצד הקיום הכלכלי יש צורך לדאוג לקיום החברתי, לדאוג לשכנים, לעניים, לגלות אחריות ומחויבות לפעול ולהוסיף טוב בעולם
איך מורידים את האידיאלים מהגובה והופכים אותם לדרך חיים? ראינו שהתרבות שלנו עוטפת את חיינו. עכשיו נעצור ונשאל: האם התרבות הזאת באמת מניעה אותנו לחיות טוב יותר, או שהיא סתם דיבורים באוויר? האם היא משפיעה לטובה על הבחירות שלנו? האם אנחנו סתם ‘מדברים אידיאלים’ בסניף כמו רובוטים או שאנחנו באמת חיים את הערכים שלנו?
מהי חברה צודקת? מהו צדק חברתי? אלו מושגים ששייכים רק לאנשי מהפכות, לא? אז זהו, שלא… גם ליהדות יש מה לומר על צדק חברתי ועל חברה צודקת! הפעולה הראשונה תעסוק בבירור המושגים האלה ובהרחבתם וכן בבירור נושאי ליבה נוספים הקשורים לחברה צודקת. נכיר מושגי יסוד, כגון סוציאליזם וקפיטליזם, ונלמד על מקום המדינה בכל אחד מהם. לאחר מכן נבחן עם החניכים את תפיסת היהדות בנוגע להתנהלות הכלכלית הנכונה על פי התורה: יובל, שמיטה, עבד עברי וכו’.
בחודש האחרון העמקנו את ההיכרות שלנו עם הזהות היהודית שלנו ושל הסובבים אותנו. עסקנו במקום של התורה בזהות הזאת ובחשיבות של לימוד תורה על ידי כל אחד ואחד מעם ישראל. ליישום המערך יצא השבט לפעילות משותפת עם קבוצה נוספת סביב עם ישראל, ארץ ישראל, לימוד תורה או ערך יהודי מסוים. בפעולה זו החניכים יבחרו את אופי הפעילות ויתכננו אותה.
זוהי הפעולה האחרונה בחודש הארגון. אחרי שעסקנו במהות של הובלה בדרך תורה ועבודה ולמדנו איך עושים זאת בפועל, נעשה מעין סגירה שהיא יציאה לדרך. ניצור הזדהות עם תפיסת הדרך בחיים האישיים, בחיים התנועתיים ובחיים הלאומיים.
בפעולה זו נרצה לסכם את המסע שעברנו ואת תכונות המנהיגות והערכים שלמדנו מדוד המלך, תוך נתינת מבט קדימה לקראת חוד”א ולקראת שיח על הובלה בדרך תו”ע כשבט וכסניף.
“כל הדרכים מובילות לירושלים” (אברהם פריד). ירושלים היא מרכז העולם. היא מחברת את עם ישראל, היא מקום המקדש, ולעברה אנחנו מתפללים בכל יום. בפעולה זו נבין את מרכזיותה וחשיבותה של ירושלים בצד המהותי ונראה כיצד הן באות לידי ביטוי בצד ההלכתי.
“[…]היה גם חצי זוג תפילין של יד שהיה כל היום בתנועה. הילדים היו מניחים אותו ומתפללים. פעם החליפו בעד כיכר לחם ספר משניות והיו לומדים משניות. קבוצת ילדי בעלז למדו שיעורים כסדרם כמעט בכל יום” (מ’ אליאב, אני מאמין).
בתוך כל התופת הנוראית התעקשו יהודים בימי השואה להקפיד על שמירת מצוות. למה? מה יש בתורה ובמצוות שגורם ליהודים רבים כל כך לאחוז בהן אפילו תמורת חייהם? בפעולה נעסוק בשאלות אלו ונראה כיצד כל זה יכול להשפיע על חיינו כיום.
“ברך את מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו”. כולנו יודעים לדקלם את זה, אבל מה זה בדיוק אומר? מה המקור ההלכתי להקמת מדינה יהודית? למה זה חשוב כל כך? ומה זה אומר לגבינו?
השנה שבט יובל חוגג 25 שנה להיווסדו בתנועת בני עקיבא.
אנו מזמינים גם אתכם להיצטרף לחגיגות ולחגוג גם בסניף שלכם.
מהי גבורה, ומיהו גיבור? אלפי פצועים נוספו בשמחת תורה ובלחימה מאז. חיילים, שוטרים ואזרחים נפגעו בגופם ובנפשם תוך כדי הגנה על ביתם ועל מדינת ישראל. זהו זמן מיוחד לציין בו את יום ההוקרה לפצועי צה”ל ופעולות האיבה, כי ברקע סיפורי גבורה חדשים רבים. השנה ניפגש עם סיפורם של פצועי המלחמה, גיבורים במעשים גדולים של אומץ, הסתערות והגנה וגיבורים במעשים קטנים של גבורה יום-יומית המתבטאת בהתמדה וביכולת להמשיך לחיות בצל הפציעה.
בעיצומה של המלחמה אנו זוכים לציין את יום ההוקרה לפצועי צה”ל ופעולות האיבה, והשנה הסיפורים וחוויות הפצועים קרובים מתמיד. בפעולה זו ניפגש עם סיפורי פצועים מהמלחמה, נשמע את סיפורי הגבורה שנפצעו בהם ונתבונן ברגע שבו הם מבינים כי החיים לא ישובו עוד למסלולם, ולמרות הקושי בוחרים לשמור על אופטימיות ועל רצון לחיות חיים טובים. ברקע נראה כיצד שגרת משפחות הפצועים משתנה לאחר הפציעה ומקבלת צורה אחרת, שדורשת כוחות נפש שעלינו להוקיר.
ביום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה אנו מקדישים מחשבה לאנשים שהמלחמה או הפיגוע השאירו בהם חותם פיזי או נפשי שהם מתמודדים איתו יום-יום. השנה, בעודנו בעיצומה של מלחמה, אנו שומעים כל הזמן סיפורים הרואיים על אנשים שהתמודדו בגבורה בשדה הקרב או בזמן ההתקפות הנוראיות בשמחת תורה. מי שנפצעו צפויים להתחיל מסע ארוך של שיקום פיזי ונפשי, אך למרבה הפלא הם מצליחים לשמור על תקווה ואופטימיות. בפעולה זו נכיר כמה מהסיפורים שלהם ואת דרכי ההתמודדות האמיצות שלהם ונכיר להם טובה על מסירות הנפש שביטאו בקרב ובפיגוע אך בעיקר בחיים שעוד צפויים להם מעתה והלאה.
מתוך רצון שחניכי יובל יהיו שותפים למהלך המחוזי, ומתוך הבנה שנדרשות התאמות של הפעילויות ונדרש תיווך של הנושא, מוצעת לכם פעולה מותאמת שבה נלמד על קליטת עלייה, על קיבוץ גלויות ועל יהדות התפוצות. בפעולה זו נלמד על היהודים שחיים ברחבי העולם וננסה להבין את המצב של העולים החדשים בארץ, נכיר את הקשיים שלהם בארץ וננסה לחשוב איך אנחנו יכולים לעזור להם ולשמח אותם.
בפתחו של נושא השבוע, “יחס האדם לרכושו”, נתחיל ללמוד ולבחון מהי משמעותה של שמיטת רכושו של האדם ולהבין היכן זה פוגש אותנו בחיי היום-יום.
כולנו מחפשים את האושר . רוצים לקום בבוקר עם חיוך על הפנים. השאלה מה יגרום לנו לכך ?
לפעמים יש לנו הרגשה שככל שנספק את תאוותינו החומרית נהיה מאושרים, זה מה שמשדר לנו העולם שמסביבנו בעיקר דרך הפרסומות בטלוויזיה ובשלטי החוצות.
אכן יש בעולם החומרי כדי לשמח אותנו, אך זהו אושר זמני וחסר.
כדי שנהיה מאושרים באמת אנו צריכים משמעות אמיתית ועמוקה יותר לחיינו
לאחר שהבנו שהתכונות של אברהם אבינו עוברות אלינו מדור לדור, נעסוק בפעולות הבאות בתכונות הבולטות של אברהם. נתחיל במידת החסד.
“כי אמרתי עולם חסד יבנה: הכסא אינו עומד רק (אלא) על החסד. למה הדבר דומה? לכסא שהיו לו ארבע רגלים, והיה האחד מתמוטט… נטל צרור וסמכו, כך היה כסא של מעלה כביכול שמתמוטט, עד שסמכו הקב”ה. ובמה סמכו? בחסד, כמו שכתוב: ‘עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה'” (מדרש תהילים, מזמור פ”ט).
חסד
עצום עיניים. תאר לעצמך שממש לפני כניסת שבת פתאום אתה מקבל טלפון מחבר שמספר לך שהוא תיכנן להגיע לשבת לעירו אבל היה פקק מטורף בדרך והוא נמצא ממש ליד אזור מגוריך. מה תעשה?
אנו יודעים כי אברהם היה מכניס אורחים עצום. אוהלו היה פתוח ב4 כיוונים כדי שכל מי שמגיע מכל כיוון יוכל להיכנס. וכל אדם שנכנס זכה לארוחה חמה, מקלחת טובה ומיטה מוצעת.
כמו שדיברנו בפעולות הקודמות, המידה הזאת מושרשת בנו. בפעולות אלו נעסוק בהוצאה של מידה זו אל הפועל.
בוועידה של מחוז יהודה הוחלט להעמיק בנושא ‘שומרים על החיים’: “מתוך מתן תשומת לב לנתונים המחרידים על מספר ההרוגים והפצועים בתאונות הדרכים אנו דורשים מסניפי התנועה לצאת מן האדישות ולפעול” (מתוך ההחלטה).
נרצה להידרש לנושא זה וכך להגשים את ההחלטה משני כיוונים: האחד הוא קריאת כיוון עקרונית על ערך החיים וקדושתם, שעליו דיברנו בפעולה הקודמת; והאחר הוא כיוון שניגע בו בקשר שלנו כחניכים לזהירות בדרכים בכל מובניה.
רציונל:
החלטת הוועידה המחוזית התמקדה בהעלאת המודעות והעשייה סביב נושא הזהירות בדרכים, אולם הוא נוגע בעיקר למבוגרים ולנהגים, ומה יעשה עם זה חניך שאינו עומד להתיישב מאחורי ההגה בזמן הקרוב?
נרצה לברר את המשמעות של הזהירות בדרכים לא רק מבחינת הנהיגה בכביש אלא מבחינת שינוי התרבות של ההתנהגות בדרך, לא חשוב אם אתם נהגים או הולכי רגל, מתוך הישענות על המסקנות שהסקנו בפעולה הקודמת.
מדריכים יקרים, כדי לעורר את השבט לנושא זה, שאינו מדובר כל כך, עליכם להגיע משוכנעים ומתלהבים מנחיצות העיסוק בערך זה!
בפעולה זו תבררו את החיבור לתנועת בני עקיבא ואת החיבור לשבט, ותבררו יחד איך להמשיך להישאר שבט משמעותי.
בפעולה זו נעסוק ברעיון של חלום באופן הבסיסי שלו. נסביר מהו חלום, נבדיל בין סוגי חלומות שיש לאדם ונלמד על החלומות שחלמו אברהם אבינו ויעקב אבינו, אבות האומה שלנו, שמהם התחיל עם ישראל וחלומותיו והוא ממשיך עד היום.
בדף זה נלמד מה המקום של החלום במציאות שלנו: האם חלומות גדולים עדיין רלוונטיים או שנגמרו הימים שיש בהם על מה לחלום? נחשוב על כוחם של החלומות וכיצד ביכולתם להשפיע על המציאות השפעה חיובית
הרבה פעמים בחיים שלנו אנו שוכחים לשאול את עצמנו: מה החלום שלי? מתי עצרנו רגע לפני מרוץ החיים או במהלכו ושאלנו: רגע, לאן בעצם אני רצה? לאן אני שואפת? איפה אני רואה את עצמי בעוד כמה שנים, ואפילו כבר מחר?
במפגש הזה נעסוק בזהויות שאליהן אנו בוחרים ורוצים להשתייך. כדי להיות שייכים למשהו באמת הבחירה בו צריכה להיות אקטיבית ופנימית ולא די להיוולד לתוכו. אדם שנולד למשפחה הדוגלת באידאולוגיה מסוימת לא יהיה שייך לאידאולוגיה הזו עד שלא יבחר בה בחירה מודעת ופעילה, עד שלא יברר אותה היטב וישייך את עצמו אליה. בין הזהויות החדשות שאנו מאמצים לבין אלו המוכתבות לנו נמצאות הזהויות שהן גם וגם, אך ללא בירור ובחירה הן עלולות להישאר ברמה שטחית ורדודה ולא להיות באמת חלק מן האישיות שלנו.
כשהספינה מתחילה את מסעה בים היא זקוקה לרוח מתאימה אשר תוביל אותה בבטחה ליעדה.
אילו רוח וערכים יובילו אותנו בדרכנו בתנועה? בפעולה זו נברר את האחריות האישית והכללית שלנו כשבט ואת הערכים שלאורם אנו בוחרים ללכת.
אבא ואימא שלנו הם האנשים שהביאו אותנו לעולם. הכוח שבזכותו אנחנו חיים. לאורך השנים הם מרעיפים עלינו המון טוב רגשי ומעשי ומאפשרים לנו לגדול ולהתפתח, מחנכים אותנו לדרך, מחבקים ואוהבים.
“אמר רבי יוחנן: אשרי מי שלא ראה את הוריו” (על פי קידושין לא ע”ב). כיצד ייתכן שרבי יוחנן יגיד דבר כזה? הוא אומר זאת מכיוון שבלתי אפשרי לקיים את מצוות כיבוד הורים בשלמות.
בפעולה זו נעסוק במצוות כיבוד הורים ובעיקרון המוסרי שעומד בבסיסה, הזכות הגדולה לכבד את ההורים שלנו. מתוך כך נרצה לברר את היחס שלנו לכיבוד הורים ולראות איפה הוא בא לידי ביטוי בחיי היום-יום.
ארץ ישראל שלי יפה וגם פורחת. האם אנו מעריכים ומבינים את גודלה של המציאות שזכינו להיוולד אליה? בפעולה זו נבקש לחזק את תודעת ההודיה על הזכות לחיות בדורות של נבואות הגאולה.
לכל אזרח במדינת ישראל יש זכויות ויש חובות. ככה גם בבית שלנו. אנחנו שמחים ומודים על הזכות להיות חלק ממנו, אנחנו מבינים שאת המשפחה אליה נולדנו לא בחרנו ועם זאת אנו סומכים על הקב”ה שזה הבחירה הכי טובה ומדויקת שיכלה להיות עבורנו. המשפחה שלי כמו שהיא – היא מתנה גדולה. אבל משפחה זו מסגרת שגם מחייבת אותנו (כמו לנקות את הבית, לעזור לאחים וכו’) וזה לא תמיד נעים אבל זה חלק מהעסקה. וזה מה שעוזר לבית להיות טוב יותר לכולם. בפעולה זו נלמד להבין את החשיבות ולשמוח במחויבות זו.
“עם החברים שלך אתה גם מתנהג ככה?” שאלה שאימא שואלת אותנו כשאנחנו רבים עם האחים או איתם (ההורים)… למה? למה מחוץ למשפחה הרבה יותר פשוט לנו להיות נחמדים, למה דברים שפשוטים לנו בחברה כ”כ מסובכים לנו עם האנשים שהכי קרובים אלינו? אולי בגלל שהמשפחה זה המקום הכי טבעי לנו, הכי אהוב, הכי קרוב? אולי זה בגלל שזה מובן מאליו?
“אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי”. מכירים את השיר? האם זה באמת ככה, ולא נשארו לנו חלומות להגשים? בכל תחום בחיים אפשר תמיד להתקדם עוד הלאה. בפעולות הקודמות נחשפנו לפריחת עולם התורה בימינו ולמהות תורת ארץ ישראל. אבל האם המצב מושלם? בפעולה זו ננסה לגעת בחלומות הרוחניים שעוד לא הוגשמו והתפקיד שלנו הוא לחלום אותם.
אחרי שהתעסקנו בשבוע שעבר בשייכות למשפחה, בדברים שאנו מקבלים משייכות זו ובהיכרותנו עם המשפחה הכללית שלנו, ננסה עתה להכיר את המשפחה הגרעינית (כלומר את ההורים, את האחים וגם את סבא וסבתא), ולהבין את הקשר שלנו אליהם. בפעולה הראשונה נעסוק בהורים שלנו.
מתי בפעם האחרונה נסעת באוטובוס וראית ספסל חלק ללא קשקושים?
מתי בפעם האחרונה ראית זכוכית בתחנת האוטובוס שהיא ללא פגע ?
מתי בפעם האחרונה ראית חפץ כלשהו ללא פגע.
זה דווקא קורה אבל לא לעיתים קרובות…
למה זה קורה ? מה אנחנו יכולים לעשות כדי לשפר את המצב?
על כל זאת ועוד בפעולה שלפניכם.
“לקחו אותי באונייה, לקחו אותי, לקחו אותי לכאן.
נתנו מיטה ופתילייה, שמיכה קרועה וגם שולחן.
לקחו אותי, חבובתי נתנו לי בית שכולו מפח.
לקחו אותי לקחו אותי מתי כבר גם אני אקח”
(אח יא רב, חיים חפר)
מאז התחילו לעלות ארצה יהודים, לא פסקה העלייה לרגע. גלי העלייה זרמו לאורך כל שנות המדינה מהקמתה ועד ימינו אנו. במגילת העצמאות קליטת העלייה מוזכרת כערך מרכזי ביסודות מדינת ישראל. בפעולה נבין כי מאחורי החשיבות של קליטת עלייה עומדת ההבנה שהמקום הטבעי ליהודים הוא ארץ ישראל במסגרת של מדינה ריבונית, מדינת ישראל.
“אין בעולם אדם חזק ועשיר, שיוכל להסיע עם מארץ לארץ” (הרצל).
בעולם כולו לאורך כל ההיסטוריה לא הייתה תופעה הדומה לשיבתו של עם ישראל לארצו. לאט-לאט, בהדרגה, החלו יהודים לעקור ממולדתם ולנוע לעבר ארץ ישראל. יחידים ומשפחות יצאו למסע בלי לדעת מה יהיה בסופו. את הסוף אנו מכירים: מרכז העם היהודי חי היום בארץ משלו, במדינה פורחת ומשגשגת. איך קרה הנס הזה?
בפעולות הקודמות דיברנו על עלייה לארץ ועל המרכזיות של ההמיה לציון בתודעה היהודית, ובפעולה הזו נתבונן בפלא הגדול של שיבת העם לארצו. כיצד קרה שעם שלם התקבץ מתפוצות רבות בכל רחבי העולם? עם זאת נחשוב כיצד גם היום אנו יכולים ליצור תנועות שיסחפו אחריהן אנשים רבים.
בני עקיבא היא תנועת נוער. מה פירוש המילה “תנועה”? למה בחרו להשתמש בשם הזה?
תנועה מבטאת את היכולת שלנו כקבוצה להשתנות, לפעול, להתקדם ולקדם בהתאם למציאות. אבל איך נדע מה עלינו לעשות? כיצד עלינו לפעול?
בפעולה הקרובה נחווה כיצד הקב”ה שולח לנו רמזים דרך המציאות כדי שנבין מה עלינו לעשות, איך עלינו לפעול. אנחנו פשוט צריכים לשים לב.
בני עקיבא היא תנועת נוער. מה פירוש המילה “תנועה”? למה בחרו להשתמש בשם הזה?
תנועה מבטאת את היכולת שלנו כקבוצה להשתנות, לפעול, להתקדם ולקדם בהתאם למציאות. אבל איך נדע מה עלינו לעשות? כיצד עלינו לפעול?
בפעולה הקרובה נחווה כיצד הקב”ה שולח לנו רמזים דרך המציאות כדי שנבין מה עלינו לעשות, איך עלינו לפעול. אנחנו פשוט צריכים לשים לב.
: הלאום היהודי הוא ייחודי בכך שהוא כולל גם את היהדות וגם את השיוך למדינת ישראל. ביחידה הזאת החברים יכירו את ערכה של מדינת ישראל כבית העם היהודי, ונרומם את תחושת הגאווה על היותנו תושבי מדינת ישראל ובמיוחד על שאנחנו תושבי מדינת ישראל כיום, בדור הגאולה. מתוך כך נבין לעומק את החיבור שלנו למדינה כיוצרת הזהות הלאומית שלנו ונציף את הרצון להחזיר למדינה שלנו ולהכיר לה טובה. ההבדל בין להיות יהודי לבין להיות ישראלי הוא בעיקר ביישום של הדברים, לכן ננסה ליצור את החיבור הברור שאנו בתנועת בני עקיבא מאמינים בו: הזהות הלאומית שלנו היא גם יהודית וגם ישראלית.
: לאחר שהבנו מהי נקודת המבט שעלינו לאמץ, ננסה יחד להבין איפה אנחנו נחוצים במציאות הדופקת על דלתנו בכל רגע ורגע.
תפילה היא מצווה שעניינה הוא בפשטות שבח והודיה לה’ ובקשה ממנו, הרגעים הקבועים ביום שבהם אנו עוצרים ומתפנים לנהל שיח עם הקדוש ברוך הוא. “הנשמה היא תמיד מתפללת” , קבע הרב קוק בכתביו, ולמעשה העמיד את התפילה כעניין פנימי טבעי עמוק שטבוע בכל אחד ואחת מאיתנו, בשונה מאיך שאנו מכירים את המושג בחיינו. מה היא תפילה באמת וכיצד אפשר לתת לה מקום בחיינו?
תפילה היא מצווה שעניינה הוא בפשטות שבח והודיה לה’ ובקשה ממנו, הרגעים הקבועים ביום שבהם אנו עוצרים ומתפנים לנהל שיח עם הקדוש ברוך הוא. “הנשמה היא תמיד מתפללת”[1], קבע הרב קוק בכתביו, ולמעשה העמיד את התפילה כעניין פנימי טבעי עמוק שטבוע בכל אחד ואחת מאיתנו, בשונה מאיך שאנו מכירים את המושג בחיינו. מה היא תפילה באמת וכיצד אפשר לתת לה מקום בחיינו?
[1] עולת ראיה, ענייני תפילה, התפילה המתמדת של הנשמה ב.
“נפש יהודי הומייה” – מהי אותה המיה? מה מייחד את פעולת ההמיה, בשונה מחלימת חלום? בפעולה זו נלמד עם החניכים שמלבד הכיסופים והחזון ייחודה של ההמיה הוא היותה כוח מניע לעשייה וחיבורה לשורש עמוק יותר, לכלל ישראל ותורת ישראל. נפש הומה יש בה תזוזה פנימית שדוחפת לפעולה והגשמה, אך היא גם מחוברת עמוק למקור שלה.
בפעולה זו נלמד מתוך מצוות השמיטה את החשיבות של שוויון הזדמנויות בחברה. נלמד מה שוויון הזדמנויות מאפשר ולמה הוא חשוב.
מי אני (פעולה 2)
רציונל: חשיפת הזהות שלנו בפני עצמנו מציבה בפנינו אתגר לא פשוט – קבלת עצמנו כפי שאנחנו, עם העוצמות וגם עם החולשות. אחרי שלב המודעות לכוחות שבי (בפעולה הקודמת) צריך להכיל את הזהות העצמית שלי ולאהוב אותה.
בפעולה הקרובה נמקד את הזרקור על אהבת הזהות העצמית שנחשפתי אליה ועל ההבנה שכל אחד מאיתנו הוא אוצר אין-סופי של טוב, וכן נגלה איך על ידי התמקדות בעוצמות שבי התכונות שזיהיתי כחולשות הופכות גם הן לחלק מהעוצמה.
הלאום הוא כמעט המרכיב הגדול ביותר בזהות האישית. מה זה אומר בעצם להיות שייך לעם ישראל? האם זה שאני יהודי/יה מחייב אותי? מעניק לי אחריות כלשהי?
ביחידה הזאת נעביר את המסר שהיותנו יהודים היא ההגדרה הראשונית שלנו, ועוד לפני שפיתחנו את הזהות העצמית, הדתית או האידאולוגית – העובדה שנולדנו יהודים היא העובדה הבסיסית ביותר בזהות שלנו והיא גם מחברת אותנו הלאה, לכלל רחב יותר, לכל עם ישראל.
כמו כן נעסוק בזהות היהודית, בחיבור למורשת היהודית ולהיסטוריה של עם ישראל, היוצרת חיבור בין כל חלקי העם, כי כולנו חלק מאותו הסיפור.
אנו מוקפים בתרבות מכל הכיוונים, החל באורח החיים שבחרנו, עבור בתופעות שאנו נתקלים בהן סביבנו וכלה בפרסומות שעל צג המכשיר הסלולרי שלנו. תרבות הפנאי שלנו היא מרכיב שאינו מנותק משגרת היום-יום, ובדומה לאוויר – אנחנו נושמים תרבות. אם כך, חשוב לבחון: ממה מורכבת התרבות שלי?
“אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני” נאמר כבר בבבל על ידי הגולים בגלות בית ראשון ומאז חזרנו וגלינו שוב מארצנו. אלפיים שנות הגלות שעם ישראל היה בה טבועה עמוק במטען ההיסטורי שלנו כעם. אך בכל הזמן הזה עמ”י שמר על עצמו כעם וכסף לגאולה העתידה. בפעולה נשוב לנקודות זמן בגלות וניפגש עם דמויות ומנהגים הקשורים בכיסופים לציון.
אי-שם בגלות הרחוקה לפני הרבה שנים חלמו אנשים רבים על גאולה, על שיבה לארץ ועל הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. אך התנועה הציונית המעשית הייתה בראשיתה תנועה חילונית כמעט לגמרי, וציבור שומרי התורה והמצוות בעם ישראל חוו קושי גדול מולה. חלום השיבה לארץ התממש אחרת מכפי שחלמו אלפיים שנות גלות. בפעולה הראשונה בחודש ארגון נתבונן במתח שבין התקווה והאידיאל השלם לבין התממשותו במציאות.
בשתי הפעולות הראשונות דיברנו על הקמת פתח תקווה, הכרנו את הדמויות המובילות בהקמה ונחשפנו לקשיים ולדרכי ההתמודדות של מקימי המושבה הוותיקה. בפעולה זו, שמסכמת את החלק הראשון של חודש הארגון, נסתכל על ההתיישבות בפתח תקווה היום ועל ההתיישבות בארץ ישראל בכלל ונכיר טובה על הדרך שעברנו כדי להגיע למצב הזה.
ההתיישבות בארץ ישראל נעשית בתהליכיות, שלב שלב, היא לא מתרחשת בן רגע. בכך מגשימה ההתיישבות בארץ ישראל את עקרון קמעא קמעא. בפעולה זו ובשתי הפעולות הבאות נראה איך עקרון התהליכיות בא לידי ביטוי בסיפור .הקמת אם המושבות פתח תקווה
לאחר שנגענו בעניין של החינוך המיוחד, נמריא גבוה אל עבר השמים.
פעולה זו מסכמת את המערך ומסמלת את סיומו של המסע במסגרת הפעולות שעברנו. עברנו כשבט תחנות שנוגעות בביטויים שונים של הכניסה לגיל מצוות. מחיבור לשרשרת הדורות ולזהות היהודית, דרך בירור הנאמנות לדרך התורה והמצוות והמשמעויות שנגזרות מכך ועד לימוד והעמקה בתורה ובטוב שבה ובמצוות תפילה והקול האישי שלנו בתוכה. כעת הגיע הזמן לסכם, לאסוף את הנקודות שלקחנו איתנו מהדרך ויחד לעלות קומה ולהתקדם במסע הכניסה לגיל מצוות.
לפניכם שלושה רעיונות לסיכומי מסע: פעילות תחנות, סיור וערב עם ההורים. עברו על הרעיונות, בדקו מה מתאים לכם ולחניכים שלכם והתאימו את הרעיון לחניכים שלכם. בהצלחה!
פעולה זו מסכמת את המערך ומסמלת את סיומו של המסע במסגרת הפעולות שעברנו. עברנו כשבט תחנות שנוגעות בביטויים שונים של הכניסה לגיל מצוות. מחיבור לשרשרת הדורות ולזהות היהודית, דרך בירור הנאמנות לדרך התורה והמצוות והמשמעויות שנגזרות מכך ועד לימוד והעמקה בתורה ובטוב שבה ובמצוות תפילה והקול האישי שלנו בתוכה. כעת הגיע הזמן לסכם, לאסוף את הנקודות שלקחנו איתנו מהדרך ויחד לעלות קומה ולהתקדם במסע הכניסה לגיל מצוות.
לפניכם שלושה רעיונות לסיכומי מסע: פעילות תחנות, סיור וערב עם ההורים (פעולות המצורפות במערך). עברו על הרעיונות, בדקו מה מתאים לכם ולחניכים שלכם והתאימו את הרעיון לחניכים שלכם. בהצלחה!
פעולה זו מסכמת את המערך ומסמלת את סיומו של המסע במסגרת הפעולות שעברנו. עברנו כשבט תחנות שנוגעות בביטויים שונים של הכניסה לגיל מצוות. מחיבור לשרשרת הדורות ולזהות היהודית, דרך בירור הנאמנות לדרך התורה והמצוות והמשמעויות שנגזרות מכך ועד לימוד והעמקה בתורה ובטוב שבה ובמצוות תפילה והקול האישי שלנו בתוכה. כעת הגיע הזמן לסכם, לאסוף את הנקודות שלקחנו איתנו מהדרך ויחד לעלות קומה ולהתקדם במסע הכניסה לגיל מצוות.
לפניכם שלושה רעיונות לסיכומי מסע: פעילות תחנות, סיור וערב עם ההורים (פעולות המצורפות במערך). עברו על הרעיונות, בדקו מה מתאים לכם ולחניכים שלכם והתאימו את הרעיון לחניכים שלכם. בהצלחה!
אחרי שבפעולות הקודמות עסקנו בנושא החסד, ובפעולה האחרונה הבנו שיש מעלה גדולה בלהיות אדם שרוצה להיטיב, שמחפש איפה הוא יכול לעזור ומה הוא יכול לעשות. נעלה בפעולה זו עוד שלב ונעסוק בכך שיש לנו אחריות כללית כלפי עמ”י וכלפי העולם כולו.
“כל ישראל עֲרֵבִים זה לזה”- מטבע לשון זו היצוקה לנו מימי קדם – אין זו רק מימרה נאה בעלמא, רעיון של אגדה שיש עמו זירוז של מוסר. צא ובדוק במקורות ותמצא שזהו יסוד איתן ומוצק, בנין אב בהלכה, וממנו פינה לכמה גופי תורה. ולכשתדייק תשכח (=תמצא) שנעוץ כאן כל המערך הפנימי של משמרת התורה והמצווה ביחיד ובציבור.” הרב נריה, צניף מלוכה, עמ’ 56
בשלב הראשון של הפעולה אנו רוצים כי כל חניך יבצע איזשהו דבר טוב לחניך אחר ולכן אתה צריך להתכונן לפעולה זאת לפני כן, ובסוף הפעולה הקודמת שלך (או במוצ”ש או באמצע שבוע) לחלק לכל החניכים פתק ושכל חניך יכתוב דבר קטן וריאלי שאם היו עושים לו או מביאים לו זה היה ממש משמח אותו. אסוף אליך את כל הפתקים וחלק לכל חניך פתק של חניך אחר. חשוב לשים לב כי לכל חניך יהיה מישהו שעושה לו (זכור להתקשר לחניך שלא היה בפעולה הקודמת ולהעביר את הבקשה שלו לחניך אחר..)
את הפעולה הקודמת סיימנו בשאלות, וכעת נרצה להמשיך להעמיק ולבנות את כושר ההתבוננות של החניכים, ובכלל את היכולת לשאול את עצמם שאלות על החיים שלהם, על עצמם, על הבחירות שלהם מתוך הבנה שאיש בעל רוח הוא איש שעסוק בהתבוננות והתפתחות, בבניית האישיות שלו. בגיל מעצב זה נרצה לעודד את החניכים להסתכל על החיים שלהם ולבחור את הדרך שלהם, לחשוב מה חשוב להם, מה מניע אותם לפעולה.
במאתיים השנים האחרונות אנו זוכים לחזות בפלא עצום: עם שהיה בגלות אלפיים שנה, הרחק מארצו ומצביונו, מתעורר לפתע ופועל למען גאולתו. מה מניע עם לחזור לארצו? איזה כוח יכול לעורר לתחייה עם שלם? ואיך הרוח הלאומית הזו מקדמת את תהליך הגאולה?
השנה האחרונה, שבה מלחמה ניטשת בארצנו וחיילינו מוסרים את נפשם בקרבות, הייתה לנו שנה מלאת כאב, טלטלות וקשיים, אך גם שנה שהתגלו בה העוצמות האדירות של עם ישראל. אבל איך פתאום מופיע טוב גדול כזה בתוך החושך והשכול? מהי אותה רוח לאומית עזה שנמצאת בקרבנו, ומאין היא שואבת את כוחה?
“מתחילים הכי חזק, ולאט ולאט מגבירים”.
זה הזמן לפעול למען החיבור בין חלקי העם, לקבל אחריות וליזום מעשים המקרבים ומדגישים את היותנו משפחה אחת גדולה, אוהבת ומלוכדת.
בפעולה זו, החותמת את המערך, נרצה להביא לידי מעשה את מה שלמדנו בפעולות הקודמות, שבהן דיברנו על חשיבות האחדות בעם ישראל. ננסה להפוך את ההיכרות עם החברה החרדית ואת הרצון לחיבור עימה למשהו פרקטי שאפשר להתחיל ליישם החל ממחר בשבט, בקבוצה, או כאנשים פרטיים.
לאחר שהכרנו נרצה להעמיק ולהבין שיהודי התפוצות בעצם אינם שונים כל כך מאיתנו. כמו שאני לא דומה לאחי, והוא לא דומה לאחותי, כך גם כאן. אומנם יש שוני בינינו לבינם, אבל למעשה יש בינינו קשרים גדולים וחזקים ממה שחשבנו, והם מתבטאים דרך ערכים משותפים. מתוך ההבנה הזו נרצה לעורר את האחווה ואת העין הטובה על יהדות התפוצות.
בפעולות הקודמות עסקנו בחיבור לחברה החרדית כדי לחזק את האחדות בעם ישראל. בפעולה זו נכיר לעומק את הערכים המרכזיים בציבור החרדי כדי להגביר אצל החניכים את ראיית הטוב ולבסס את המכנה המשותף בינינו לבינם.
ציוד נדרש: נספחים מודפסים
לאחר שהבנו שמשפחת עם ישראל מורכבת מגוונים שונים ומקהילות שונות נרצה לגעת בקהילה מסוימת – יהדות התפוצות. נרצה ללמוד עליה ולהכיר את המאפיינים שלה, איך אנו מתייחסים אליה ומי היא באמת. נרצה לגעת בה באמת, בלי סטיגמות ובלי הכללות.
“את אחיי אנוכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים” (בראשית לז, טז). כולנו מכירים את סיפור יוסף ואחיו. כולנו יודעים לתמוה על השבטים שהתנכרו לאחיהם. אך האם יכול להיות שגם אנחנו מתנהגים כך לפעמים? מתנכרים לחלקים מסוימים בעם? לא מבינים את החשיבות שבאחדותנו? האם אנו מבינים שכל חלקי העם הם אחינו ובשרנו, ועלינו לבקש את החיבור איתם? בפעולה זו נעסוק בקשר החזק והעוצמתי של עם ישראל ונבקש ליצור חיבור בין חניכינו לבין אוכלוסיות שונות בעם.
בפעולות הקודמות במערך עסקנו בהיכרות עם עולי ברית המועצות ובזיהוי המשותף לנו, המחבר בינינו. בפעולה זו נבין את חשיבות קבלת האחריות לחיבור בעם ונשוחח עם עולה מברית המועצות.
מדריכים יקרים, מובאת לפניכם סקירה של הפעולות בחוברת זו כדי לאפשר לכם הבנה של התהליך החודשי. אנחנו ממליצים בחום לעבור עליה לפני שאתם מכינים את הפעולה הראשונה, כך תבינו טוב יותר את הנושא ואת החלוקה שלו לפעולות השונות, ותדעו לתווך אותו לחניכים בצורה מיטבית.
בהצלחה!
מחג הפסח ועד שבועות אנחנו סופרים לקראת מתן תורה. אחרי שנים רבות של גלות אנו חוזרים הביתה למרות האתגרים ומחדשים את הברית עם הקב”ה. יום הזיכרון עומד בתווך בין השואה הנוראה לתקומה האדירה, ובמרכזו עומדים אנשים שחירפו נפשם למען העם והארץ. בטקס זה נעמוד על המצווה ועל הזכות של להיות חיילים בצבא ההגנה לישראל דרך דמויות מפתח שפעלו כאן במהלך השנים.
החניכים יעמיקו את תחושת ההזדהות עם תפיסת הדרך בחייהם האישיים, התנועתיים והלאומיים. אחרי חודש שלם שדיברנו על יעדים ועל דרך, על הערכים המנחים אותנו ועוד, הגיע הזמן לתרגם את הלמידה למעשים. המטרה שלנו היא לקיים ערב שבו החניכים יוזמים עשייה לאור הנלמד. כדי לתכנן ערב כזה יש לבנות תוכנית עבודה כמו למבצע צבאי: לחשוב אילו קשיים צפויים בדרך ואילו תכונות מעשיות נדרשות כדי לצאת לעשייה מסוימת ברמה הלאומית.
למדריכים: חשוב לנו שסיום של מיזם גדול כל כך כמו חודש ארגון יוביל היישר למיזם הבא. צמיחה של השבט כקבוצה וכיחידים חייבת להימשך כדי שלא לנבול ולהיתקע במקום או חס וחלילה לסגת אחורה.
בפעולה הזו נתמודד עם השאלה מי אמור לדאוג לעוני בעולם בשני רבדים, בשמיים ובארץ: בשמיים – אם הקב”ה ברא מציאות קשה כל כך של עוני, למה הוא לא דואג לעניים? ומצוות הצדקה, שאנחנו מצווים עליה פעמים רבות כל כך, היא בשבילנו או למען העניים? בארץ – האם למדינה יש אחריות לאזרחיה העניים? האם העני הוא עול על החברה או שהוא הדרך של החברה להגיע למציאות של חברה מתוקנת, שלמה וטובה יותר?
בשבת פתיחת חודש ארגון נציין בתנועה את ‘שבת הנני’. בפרשת השבוע, פרשת וירא, נשמעה לראשונה קריאת ‘הנני’ מאברהם אבינו, והיא מהדהדת בהיסטוריית העם היהודי עד ימינו, מגלמת התייצבות למשימה, מסירות אליה ונכונות לקבל אחריות לביצועה.
כמו כן שבת זו היא אחד ממפעלי ההנצחה של מו”ר הרב חיים דרוקמן זצ”ל, שבעוד כמה שבועות יחול יום השנה לפטירתו.
בפעולה זו ניגע במושג ‘הנני’ בצורה רחבה מתוך בחינתו הן ברמה האישית והן ברמה הלאומית. נתחבר לדמותו של הרב דרוקמן, אשר משמשת דגם מובהק לאדם שכל חייו היו מענה מתמיד לקריאה זו, וניפגש עם דמויות נוספות שפעלו מתוך קריאת ‘הנני’ בחודשי המלחמה שעוברת עלינו.
בשבת פתיחת חודש ארגון נציין בתנועה את ‘שבת הנני’. בפרשת השבוע, פרשת וירא, נשמעה לראשונה קריאת ‘הנני’ מאברהם אבינו, והיא מהדהדת בהיסטוריית העם היהודי עד ימינו, מגלמת התייצבות למשימה, מסירות אליה ונכונות לקבל אחריות לביצועה.
כמו כן שבת זו היא אחד ממפעלי ההנצחה של מו”ר הרב חיים דרוקמן זצ”ל, שבעוד כמה שבועות יחול יום השנה לפטירתו.
בפעולה זו נתמקד בהיבט הגבורה וההנהגה של קריאת ‘הנני’. נעמיק במושג ‘הנני’ במגוון הקשרים – אישי, חברתי ולאומי – נכיר את דרך הנהגתו של הרב דרוקמן, שחי בתודעת ‘הנני’ פרטית ולאומית, ונשמע סיפורי גבורה שמבטאים את המסירות בתודעת חיים זו.
בשבת פתיחת חודש ארגון נציין בתנועה את ‘שבת הנני’. בפרשת השבוע, פרשת וירא, נשמעה לראשונה קריאת ‘הנני’ מאברהם אבינו, והיא מהדהדת בהיסטוריית העם היהודי עד ימינו. בפעולה זו נבין את משמעותה של קריאת ‘הנני’, המגלמת מוכנות לכל משימה. נראה כיצד התבטאה קריאה זו בחייו של הרב דרוקמן זצ”ל ונראה את הדרך המסורה לביצוע המשימות שאליהן אנחנו נקראים.
בשבת פתיחת חודש ארגון נציין בתנועה את ‘שבת הנני’. בפרשת השבוע, פרשת וירא, נשמעה לראשונה קריאת ‘הנני’ מאברהם אבינו, והיא מהדהדת בהיסטוריית העם היהודי עד ימינו, מגלמת התייצבות למשימה, מסירות אליה ונכונות לקבל אחריות לביצועה.
כמו כן שבת זו היא אחד ממפעלי ההנצחה של מו”ר הרב חיים דרוקמן זצ”ל, שבעוד כמה שבועות יחול יום השנה לפטירתו.
בפעולה זו נתמקד בחיבור האישי של החברים למושג ‘הנני’ ולביטוייו בחייהם. מתוך התבוננות בדמותו של הרב דרוקמן ובסיפורים מתקופת המלחמה יחשבו החברים איך הם יכולים ליישם את קריאת ‘הנני’ בחייהם האישיים מתוך חיבור למורשת גבורה והתנדבות וחיזוק תחושת האחריות האישית והלאומית.
הבנו שאנחנו צריכים להיות שליחים, אבל לא באמת הבנו זאת עד שלא נלמד מאברהם אבינו מהי שליחות ! אחרי שנראה את ביטוייה של תכונה זו בעוצמה חזקה נצליח להבין מיהו שליח אמיתי, מה נדרש משליח אמיתי ואיך הופכים להיות אחד כזה.
עם ישראל נמצא במציאות מורכבת וקשה, אך דווקא ברגעים אלו מתבהר הקשר הנצחי לאבותינו ולחיים שחיו. אברהם אבינו עונה בפרשת השבוע “הנני” ומזקק את תודעת ההימצאות היכן שצריך אותנו ועמדת נפשנו לכך. את הקריאה הזאת אנחנו לומדים גם ממו”ר הרב חיים דרוקמן זצ”ל שבקרוב תמלא שנה ללכתו. בפעולה זו נעמיק במושג והשפעתו על חיי החניכים ועל חיי גיבורים במלחמה, נבין את הצורך שקיים סביבינו ונבחר את קריאת ההנני השבטית שלנו.
במהלך חיינו אנו עלולים לחשוב שמקור הכוח למעשים שאנו עושים הוא אנחנו ולשכוח שכל מה שאנו עושים נובע מהכוחות שקיבלנו כדי לפעול בעולם. אחת המטרות של שנת השמיטה היא להזכיר לנו מי האדון על הארץ ולמי הכול שייך.
מאז שמחת תורה עם ישראל ניצב מול אתגר לאומי ביטחוני במלחמה מול אויבינו. מלבד ההתמודדות הביטחונית בחזית, יש לנו תפקיד בעורף לאתגרים השונים שעולים בתוך העם, במענה לרוח של עם ישראל, להבנה שאנו שותפים כרגע במציאות שתעלה אותנו אל הקומה הבאה בגאולת עמנו. אל מול כל אלה אנחנו עומדים ואומרים הננו! אנחנו כאן לכל מה שיידרש מאתנו. ננסה לברר מה משמעות האמירה ‘הננו!’ ומתוכה ובעזרת ה’ לצאת ולפעול.
מה הקשר בין הרמב”ם להרצל, לאהרן הכוהן, לרש”י, לנפתלי בנט, לחנה סנש, לעומר אדם, לדבורה הנביאה ולחניכים שלנו?!
בפעולה זו נרצה לברר את השייכות של כל אחד מאיתנו לעם ישראל לדורותיו ונברר את החלק של המשפחה של כל אחד ואחת מאיתנו בתוך עם ישראל.
מה השייכות שלי לסיפור הגדול הזה?
דניאל הוא בן למשפחת אברהמי מחברון, הם גרים שם כבר 4 דורות. מסופר שאבות אבותיו הגיעו מפרס שם גרו במשך 1500 שנה. שם המשפחה אברהמי הוא שהביא אותם לחזור ולשבת בחברון מתוך רצון להיות קרובים לקברו של אברהם אבינו. מאז רוב הצאצאים ממשיכים לגור בעיר הקודש- חברון. ומה אתכם? מאיפה המשפחה שלכם? איך הגעתם לכאן? מה זה שינה במשפחה שלכם?
השייכות למשפחה, כפי שראינו בלימוד הקודם, היא מעצבת משמעותית של זהותנו, נותנת לנו מקום להיות מי שאנחנו ומפגישה אותנו בנקודות הכי אותנטיות ופנימיות שלנו, במודע ושלא במודע. משפחה היא מקום מלא אהבה וחיבור ללא תנאי, בפשטות, מהמקום הפנימי ביותר, אך לעתים הקרבה הגדולה יוצרת מורכבות. לפעמים לא פשוט להיות חלק ממשפחה.
בלימוד זה נעסוק במורכבויות העולות מתוך שייכות זו, נתמקד באחת המצוות המיוחדות והחשובות ועם זאת לעתים מאתגרות, מצווה הפוגשת אותנו בכל יום: כיבוד הורים. נבחן כיצד נרצה לנהוג באשר למורכבויות שעולות מהמצווה ונראה מה אחריותנו בחיזוק הקשרים והחיבורים במשפחה שלנו, מתוך אהבה גדולה ורצון להתחבר להורים שלנו ולמשפחה בכלל.
המשפחה שלנו היא עבור רבים מאיתנו המקום הבטוח ביותר שלנו. המקום בו אנחנו מרשים לעצמנו להתנהג בחופשיות, המקום בו אנחנו מרגישים שמכירים אותנו באמת, המקום בו אנחנו נמצאים הכי הרבה שעות ביום.
בפעולה זו אנחנו מבקשים להעמיק את המפגש של החניכים עם המשפחה שלהם: להבין את עץ השורשים שמרכיבות הדמויות השונות במשפחה וליצור רגש ותודעה של הקשר והתלות הקיימת בכל הרמות בינינו לבין המשפחה שלנו
פעולה זו היא פעולה ראשונה בנושא 90 שנה של משפחה. בפעולה זו ניכנס יחד לתוך עולם המשפחה של כל אחד מהחניכים כדי להבין מהי משפחה, מי נכנס להגדרה זו וכיצד היא שייכת לכל אחד מאיתנו.
על פי הנתונים, שהתקבלו מד”ר ורד יהלום, סגנית מנהל שירותי הדם של מד”א, עולה כי נתרמו בישראל בשנה האחרונה סה”כ 303,630 מנות דם, שנתרמו בידי 243 אלף איש מרחבי הארץ.
מה גורם ל 243,000 אנשים להסכים שידקרו אותם ויוציאו מהגוף שלהם דם למען מישהו אחר שהם בכלל אפילו לא מכירים?
בפעולה זאת ננסה לפתח אצל החניכים את התחושה כי אני עושה חסד לא למען גמול מסוים אלא כי אני רוצה לעשות טוב.
אחרי אלפיים שנות גלות עם ישראל זוכה לשבת לבטח במדינה יהודית. דווקא במצב הזה אנו עשויים לעצור ולהסתפק במה שהשגנו; הקרבה אל היעד מטשטשת את הדרך, והנוחות, חוסר הבהירות וחוסר הידיעה מה המטרה הבאה עלולות להחליש את הכוח להתקדם. בפעולה נבקש לשאול אם החלום וההמיה היהודית עדיין מפעמים בנו או דעכו לאש קטנה.
כשאנו אוהבים מישהו ורוצים להיות קרובים אליו, אנחנו עושים את מה שהוא רוצה שנעשה בשבילו. לכן ככל שנעשה יותר מצוות, כך נתקרב עוד ועוד לקב”ה! בפעולה זו אנחנו רוצים לחבר את החניכים שלנו להבנה כי קיום מצוות הוא זכות עצומה שיש לעם ישראל, ובזכותה אנחנו מתקרבים לקב”ה.
ציוד נדרש: חמישה שלטים, קטעי הקריאה מהנספחים, רשימת משימות מודפסת מהנספחים, צ’ופר מודפס לחלוקה לשאר חניכי הסניף.
בפעולה הראשונה בנושא נפתח בהיכרות עם המציאות החברתית שסביבנו, נראה מה השפעת החברה על הפרט ונשאל אם אנו מושפעים מהחברה שסביבנו. באופן ממוקד יותר ניגע בשאלות האלה: אילו חברות יש סביבנו (כיתה, בית ספר, שכונה, נוער, שבט, חב”ב)? האם אנו שייכים לכל המעגלים שסביבנו? האם אנו מושפעים מכל המעגלים שסביבנו או שיש מעגלים שאנו בוחרים שישפיעו עלינו יותר, ושמא בכלל אין נקודת בחירה בסיפור של השפעת החברה?
הפעולה הזאת פותחת את הנושא ואין חובה לענות על כל השאלות שבה; הנקודה היא להציף אותן לחברים ולהביא בפעולות הבאות להמשך הבירור.
“מי עשה את החור הזה באבן?” הוא שאל את עצמו, אך לא ידע את התשובה. המשיך ר’ עקיבא להסתכל בטבע ואז ראה שעל האבן נופלת טיפה מהמעיין ואחריה עוד טיפה ועוד טיפה (סיפור רבי עקיבא והאבן).
בפעולה הקודמת למדנו מהי עבודת המידות והסברנו שמידה היא מלשון מדידה. ניסינו להתמקד בלימוד מידת הזריזות כדוגמה ישירה למידות חשובות נוספות שעלינו לבנות בעצמנו. ר’ עקיבא מלמד אותנו עוד כלל חשוב לבניין השלם בעבודת המידות: עבודת המידות תדרוש מאיתנו השקעה וסבלנות, וכל אחד ואחת מאיתנו נדרשים לברר עם עצמנו מהן נקודות החוזק ונקודות החולשה שלנו, ודרכן לעבור תהליך, מסע שלם של שנים רבות. את המסע נתחיל עכשיו!
מטרתה של פעולה זו היא לעורר מחשבות אצל החניכים בהקשר של עליה. בעקבות פעולה זו החניכים יבינו קצת יותר בצורך שנשקיע בעליה בדור שלנו ועל התפקיד שלנו כנוער ישראלי בנושא. בנוסף, בעקבות הפעולה החניך יעריך יותר את העולים החדשים ואת מה שהם הקריבו כדי להיות פה.
“ברך את מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו”. המדינה בה אנחנו חיים הופכת לחלק ממעגל הזהות של כל אחד מאיתנו באופן עמוק עד כדי כך שלא תמיד אנחנו מודעים למעגל זה ולהשפעות שלו על החיים שלנו. החניכים שלנו לא תמיד יכולים להבין את המשמעות של השייכות שלהם למעגל רחב ומופשט כ”כ ובכ”ז עצם העיסוק במושג הכללי: מדינה ובגופים שהוא מכיל, משמעותית גם לחניכים שלנו.
בפעולה זו נבקש לערוך לחניכים היכרות בסיסית עם הגוף הכללי מדינה: מה המוסדות והגופים הפועלים בו ומה הוא תורם ומעניק לכל אחד מאיתנו.
שמעתם על מכון התורה והארץ? על מכון צומת? על המכון המדעי-טכנולוגי להלכה?
בפעולה הקודמת הכרנו את דמותו של הרב דוד חיים הלוי וראינו כיצד פעל ופסק במגוון עניינים שעלו בימיו. בפעולה הקרובה נעמיק בהכרת דמותו ונראה כיצד השפיע פועלו והקרין על מפעלים רבים בעולם היהודי.
מדוע רק על מקרים גדולים ויוצאי דופן אנחנו יודעים להודות, אך את הדברים הקטנים אנחנו לא רואים כניסים ופחות מודים עליהם לקב”ה? אנחנו צריכים לשים לב שגם הדברים הקטנים, הפעולות שאנחנו מבצעים יום-יום וקורים לנו שעה-שעה, גם הם ניסים, וגם עליהם צריך לומר תודה לריבונו של עולם.
בפעולה הקודמת הכרנו את הכוחות שיש בנו. בפעולה הזו נרחיב עוד על כוח השמחה. אחת הדרכים לפתח את כוח השמחה היא ללמוד להכיר טובה על הדברים הטובים בחיים. בכל יום אפשר למצוא משהו לשמוח בו ולהודות למי שאחראי לדבר המשמח הזה.
בהמשך להתעסקות שלנו בנושא המשפחה הגרעינית שלנו נתמקד כעת בעוד דמויות משמעותיות המלוות אותנו לאורך חיינו – האחים והאחיות.
לאחר שביררנו מהו החלום הגדול שלנו, הגיע הזמן לפעול כדי להגשים אותו. כדי שנוכל להגשים את החלום עלינו לברר קודם לכן מהם הכוחות הטמונים בנו, בכל אחד, מהם הכישורים המיוחדים שלנו, ולבסוף נצא לממש אותם על ידי הגשמת החלום הגדול.
המיית הנפש שהביאה יהודים לאורך כל הדורות לארץ ישראל מתבטאת בין השאר בכוח של כל אדם ואדם לחלום, לקוות ולרצות להתקדם עוד ועוד. בפעולה זו נתחבר לחלומות ולשאיפות שלנו ונמחיש את משמעותו של המושג המיה.
עם ישראל הוא עם אחד, ואנחנו בתנועה רוצים לחזק את האחדות בתוכו. בהמשך לפעולה הקודמת, שדיברה על הקשר בתוך העם, נרצה בפעולה הזו לקחת את הקשר צעד קדימה. להכיר קבוצה נוספת בעם שלנו בלי לשפוט אותה שיפוט חיצוני ושטחי. בפעולה זו נכיר לעומק את האוכלוסייה החרדית.
עם ישראל הוא עם אחד, ואנחנו בתנועה רוצים לחזק את אחדותו. בהמשך לפעולה הקודמת, שעסקה בקשר בתוך העם, נרצה בפעולה הזו לקחת את הקשר צעד קדימה ולהכיר קבוצה נוספת בעם שלנו בלי לשפוט אותה שיפוט חיצוני ושטחי. בפעולה זו נכיר לעומק את האוכלוסייה החרדית
בפעולה הראשונה במערך למדנו על משפחת עם ישראל ועל הקשר שלנו לכל יהודי. בפעולה זו נלמד להכיר את אוכלוסיית ברית המועצות מקרוב יותר. מי היא באמת? נסיר את הקטלוגים ואת התיוגים שהיו לנו ונתחבר אליה ממקום נקי ואוהב.
בפעולה נכיר את הרעיון הכללי של חודש ארגון, הרעיון של חיבור ומחויבות לקב”ה. נדבר על המצוות השונות, על סוגי מצוות ועל מצוות שהחניכים מכירים מהחיים שלהם. הפעולה משמשת פתיח למערך הכולל שבו נחשוף את החניכים לדיבור על מצוות ועל מה שאנחנו מרגישים כלפיהן.
בפעולה זו נרצה להכין את החניכים לקראת המסע מבחינת התכנים אותם הם יפגשו ולתת פתיח אודות השיח שיהיה במסע על נושא המנהיגות העצמית לאורו של דוד המלך.
בפעולה זו נלמד מתוך מצוות השמיטה את החובה לשמוט את הרכוש ונבין מה זה אומר במציאות שלנו היום. ננסה להבין מה משמעות האדם כאשר הוא ללא רכושו וכיצד זה יכול להשליך על החיים שלנו ולהתוות דרך לתפיסת עולם בריאה ומשמעותית יותר.
כולנו אנשים חולמים. יש מי שחולמים בלילה, יש מי שחולמים בהקיץ, ויש מי שחולמים ומצפים לטוב. לאורך כל הדורות החלום עורר את כולנו, ועם שלם חלם יחד על חזרה לארץ ישראל, על גאולה. האם החלום הוא מה שאנו שואפים אליו או הנקודה שממנה אנו יוצאים לדרך? איך החלום מצליח לסחוף אחריו אנשים ולהניע אותנו כעם במשך כל כך הרבה שנים?
שיבת ציון החלה כתקווה וחלום של רבים בגלויות למיניהן, ביהודים שהתפללו, חלמו ונשמו את החלום לשוב אל ציון. בפעולה זו נתמקד בכוחו של אותו חלום שפעם בלבבותיהם של הגולים ובמה שלבסוף שזר חוט שהוביל גם לגלי עליות ויצר את החברה הישראלית כפי שאנו מכירים כיום.
בשלב זה נאגד יחד את כל הערכים שפגשנו בנושא המשפחה ונחשוב באילו כלים להעצים אותם. נגדיר בפשטות את האתגרים העומדים בפנינו ונתאים לאתגרים שלנו פתרונות מעשיים שנוכל לעמוד בהם מתוך הבנה שהם אינם פתרונות קסם אלא נדרש פה תהליך. תהליך זה עשוי להיות ארוך, אך רב משמעות.
זו הפעולה השנייה בחודש הארגון. החניכים ייפגשו עם התפיסה שהנחיל אברהם אבינו בהיסטוריה היהודית לכל הדורות – שהאדם בעולמו של הקב”ה צריך להיות נכון לכל שליחות, תמיד לומר ‘הנני’. ניגע במהלך ההיסטוריה היהודית ונגיע בסופו של דבר לחלק של הדור שלנו, של החניכים; נבדוק היכן כל אחד מאיתנו נכנס כחוליה בשרשרת הדורות ונשאל את עצמנו: “איך אתן מעצמי, אקריב מעצמי? אומר ‘הנני’ לכל שליחות?”
החניכים יתלהבו ויקבלו השראה משלל הסיפורים שיפגשו, והרצון להיות חלק בפאזל יחדיר בהם התלהבות מתוך יוזמה שלהם, ולא כי אומרים להם לעשות כך וכך. החניכים ישאלו את עצמם: “איפה אני כעת מבחינת שליחות – ואיפה אני רוצה להיות?”
דיבורים לחוד ומעשים לחוד. במציאות כיום אנו נתקלים באתגרים רבים המקשים עלינו להיות בתנועה של אדם הומה. מספיק להסתכל למציאות בעיניים בשביל להבין שאומנם עשינו צעד קדימה, אבל דרך ארוכה עוד לפנינו. כיצד נצליח לשמור על החזון, על הרוח הגדולה? מהיכן נשאב את הכוחות להמשיך ולפעול למען העם ולפיתוח המציאות שסביבנו?
“האדם הוא יצור חברתי”, כך קבע כבר הפילוסוף אריסטו. קביעה זו נכונה גם ביחס לחניכים שלנו שמחפשים פעמים רבות קשרים ויחסים חברתיים. החברה שמקיפה את האדם מעניקה לו הרבה בטחון, שמחה ועיסוק אבל לפעמים גם דורשת ממנו לצאת מתוך עצמו: לראות צרכים של הזולת ולהיענות להם, לריב וללמוד איך לסלוח וכו’..
בפעולה זו נבקש לגעת קצת במערך החברתי שמקיף את החניכים שלנו, נעזור להם להבחין מי הם החברים שלהם ומה הסיטואציות שהם נתקלים בהם בחיים וכיצד הדרך הנכונה ביותר להתמודד איתן.
בפעולה השנייה בנושא יעמיקו החברים את ההסתכלות שלהם בחברה ויבחנו איפה היא פוגשת אותם; במה החברה משפיעה עליהם ובונה את זהותם. בשלב השני יתבוננו החברים ביחס שלהם אל ההשפעות האלה ויבדקו האם הם רואים בהן השפעות חיוביות או שליליות. נרצה שמתוך הבירור הפנימי יוכלו החברים להביע בצורה מוחשית את העולם החברתי שבו הם חיים כיום ואת העולם החברתי שהיו רוצים שירכיב את זהותם בעתיד.
בשבועות האחרונים עסקנו בדמותו של אברהם אבינו ובתכונות שעברו אלינו דרכו.
בפעולה הזאת נרצה לקחת את כל ה”דיבורים” ולהוריד אותם למעשים ממש.
דרך “וועידה שבטית” ננסה לגבש החלטות מעשיות שהשבט בוחר להתקדם דרכן.
אפשר לעשות את זה בצורה של וועדות או בצורה של “קפה דילמה” (וכמובן רעיונות דומים נוספים) כאשר המטרה היא שהחניכים ידונו ויחליטו ביחד אילו דברים הם מקבלים על עצמם כשבט בתחומי החסד ועשיית הטוב שביררנו לעומק במהלך המערך.
נושאי הוועדות/ קבוצות החשיבה: (וכמובן שאפשר להוסיף עוד)
איך זה עובד?
בשלב הראשון כל קבוצה/ וועדה דנה בנושא שלה ומציעה כל מיני החלטות בנושא. מתוך מה שהוחלט נערכת הצבעה בתוך הוועדה ומתקבלת החלטה אחת שאותה החניכים מנסחים בצורה ברורה וכותבים אותה בגדול כדי להציג לשבט כולו.
בשלב השני מתכנסים כולם וכל וועדה מציגה את ההחלטה שלה. על כל החלטה נערכת הצבעה של השבט כולו- ואם היא מתקבלת- היא מחייבת את כולם! אם לא אז חושבים ביחד מחדש על קבלה אחרת וכו’.
בסופו של דבר מתקבלות שלושה החלטות (אפשר גם פחות)- וחשוב לוודא שלא מתקבלות יותר מזה ושהן מעשיות והשבט יכול לעמוד בזה. אחרת זה לא יצא לפועל…
הצעות מעשיות לייעול:
וכן על זה הדרך- כל מה שיכול לעשות את הסיפור רציני ומשמעותי יותר- מבורך!
החניכים שלנו וגם אנחנו שקועים במרדף להשגת הסיפוקים שלנו. בואו נעזור לעצמנו להרים מבט, להסתכל אל מעבר ליום- יום הפרטי שלנו ולהיות שליחים של ערכים שגדולים מאיתנו!
נכון שהפרסומות מושכות אותנו לדאוג רק לעצמנו, אך יש לנו תפקיד בעולם והוא נמצא מחוץ לחשיבה הפרטית.
ואם אנחנו שכחנו להיות שליחים… אז מה מצב החניכים שלנו? כבר נגלה:)
מספרים שבשנותיה הראשונות של המדינה לימד באוניברסיטה העברית פרופסור לפילוסופיה, שהיה ידוע ומוערך בתחום תורת המוסר. עם זאת, התנהגותו האישית דווקא לא הייתה מופת מוסרי. מספרים שיום אחד ניגש אליו סטודנט עז מצח, ושאל אותו: פרופסור, איך ייתכן שאתה מלמד על תורת המוסר, ואתה בעצמך אדם כל כך לא מוסרי? אותו מלומד השיב לו מיד: מה הקשר בין מה שאני מלמד לאישיות שלי? האם פרופסור פרנקל, שמלמד מתמטיקה, צריך להיות משולש?!
דו שיח זה מעלה בנו גיחוך קל… אמנם התשובה החכמה של הפרופסור מחייבת אותנו לחשיבה ולפתרון. האם אנחנו חיים כמו אותו פרופסור או שאנו מזדהים יותר עם זעקת הסטודנט? האם אנחנו יכולים להגיד על עצמנו באופן אמיתי שהחיים שלנו בפועל תואמים את הערכים שעליהם אנחנו מדברים?
ביחידה זו ננסה להבין שלמעשה החזון, האידיאל, הרעיון שלנו הוא דבר שצריך להביא אותנו ליצור עשיה ופעולה בעולם. אדם שיש לו חזון וחלום, כפי שראינו ביחידה הראשונה וגם יש לו אמונה בעצמו ביכולת שלו לחולל שינוי, כפי שראינו ביחידה השנייה – אך נשאר לשבת על הכורסא בבית ולא יוצא לפעול ולתקן עולם במלכות שדי, איננו עונה להגדרה אידיאליסט.
אחרי שהבנו בפעולה הקודמת את חשיבות הדרך, את משמעותה ומה היא נותנת לנו, עלינו להבין מה זה דורש מאיתנו למעשה. אנו רוצים שהחניכים יבינו מהן התכונות שנדרשות מהם כאנשים שיובילו בהמשך בעם ישראל ובציבור בדרך תורה ועבודה – והן מבט לאומי הכולל ודאות, סבלנות, שותפות ואמונה בדרך, כפי שנפרט בפעולה.
לסיום נלמד על המשברים והקשיים שיש בדרך, ואף על ההרגשה שהולכים אחורה ולא קדימה. הכלים להתמודד הם הבנה שצריך ליישם את התכונות שדיברנו עליהן במהלך הפעולה, וכך נבין שלא באמת הולכים אחורה אלא יש עיכובים ונצרכת סבלנות.
מה בעצם הוא עשה?
דיברנו על דמותו של הרב אלישע, על המידות שלו, על ההקשבה שלו לקול ה’ במציאות ועל הנכונות שלו לפעול בעקבותיה. בפעולה זו נרצה להרחיב את ההיכרות עם העשייה שלו: נכיר את אחד המפעלים המרכזיים שהקים, נלמד מעט על התפיסה שעמדה מאחורי מפעל זה ונבחן את השייכות שלה אלינו כאנשים פרטיים.
מצוות כיבוד הורים היא מצווה היכולה להיות משמעותית מאוד בחייו של ילד, מצווה של חיבור, כבוד והכרת הטוב. בגיל ההתבגרות לעיתים נחוש שיש אתגרים ואנו נקרעים בין רצוננו להתמסר למשפחה ולהורים ובין הרצון לממש מימוש עצמי או להגשים ערכים ורצונות אחרים. בפעולה זו נעמיק במצוות כיבוד הורים, בעוצמה, בחשיבות ובהוד שבה, עם האתגרים הכרוכים בה באופן טבעי.
הדשא של השכן תיד ירוק יותר???
יתכן שכן.
אז מה ? מה אכפת לי מהדשא של השכן ?
אדרבה אני שמח בשבילו.
אבל אותי מטריד מה עם הדשא שלי.
האם אני שמח בו ?
האם אני מבין שהוא הכי טוב בשבילי ?
המשחק הוא משחק מסלול נחש (מסמל את הדרך של בני עקיבא לאורך השנים). במהלך הדרך יש שאלות, משימות ומשחקים על בני עקיבא שמקיפים את התנועה מכיוונים שונים ועוסקים בערכי התנועה ובהיסטוריה שלה, מספקים מידע על התנועה ותורמים להרגשת השייכות של כל חניך וחניכה לתנועה.
מצורפת דוגמה למסלול (נספח 1).
בפעולות הקודמות דיברנו על החשיבות של בניית תהליך אישי ולאומי, אבל תהליך עלול להיות דבר מתסכל ומתיש. מה שנראה יפה בהתחלה נעשה לאט-לאט קשה וממושך. איך לא מאבדים את הדרך? איך לא מתייאשים? איך שומרים על הלהט גם תוך כדי העבודה הקשה?
הבנו שהיכולת לסלוח תגרום לעולם להיות נעים וטוב יותר. אם ככה, איך עושים את זה? איך נצליח לסלוח? כדי להצליח לאמץ לעצמנו מידה אנחנו צריכים לבחור להשקיע ולהיכנס לתהליך. התהליך אורך זמן, הוא נעשה צעד אחר צעד, בכל פעם קצת. בפעולה נברר מה יכול לעזור לנו בתהליך של להצליח לסלוח באמת.
בפעולה זו נברר כיצד מגשימים חלומות ונלמד כלים טכניים ושיטות כדי להגשים את החלומות שלנו. נעזור זה לזה ונשתף מחלומות שכבר הגשמנו מה עזר לנו להגשימם ואיך נהיינו טובים יותר בזה. יצא לכם פעם להגשים חלום? על ידי תחנות שוות ומגניבות נוכל לחוות זאת יחד בשבט!
אחרי המטרה הגדולה והלאומיות שעליה דיברנו בפעולות הקודמות, הגיע הזמן לדבר על הדרך בתפיסת התנועה. מתוך אמירה שחייבת להיות דרך, כמו שפרי אינו יכול לגדול בלי העץ שממנו הוא צומח, כך אנשים אינם יכולים להגיע ליעד, לתוצאה, בלי שיעברו דרך לפניה. הדרך היא תהליך ליצירת דבר משמעותי ומשמעותית בפני עצמה, וצריך לראות מה מחזק אותנו בדרך ומהי הדרך הנכונה לנו.
בפעולה זו ניגע בהבנה של משמעות הדרך, נפנים שהליכה בדרך לוקחת זמן ומצריכה סבלנות ונבין שהדרך היא שתוביל לתוצאה משמעותית.
פעולה זו פותחת את הנושא השני שבו נעסוק בחודש הארגון. בשבועיים אלו נבין מהי הליכה בדרך, מה היא נותנת לנו ומה היא דורשת מאיתנו. לבסוף נקבל כלים להליכה בדרך ונצא להשפיע בציבור הישראלי.
בפעולה זו נבין שלדרך יש משמעות ואנחנו לומדים מהדרך, אנחנו לא רוצים רק להגיע למטרה. לדרך לגאולה יש חשיבות עצמית גם אם עוד לא הגענו ליעד. גם בהתקדמות במצוות חשובה העבודה ולא רק התוצאה, וכך בכל דבר בחיים.
הדרך מוסיפה קומה לתוצאה, כי הדרך עושה משהו. אדם שהתאמץ להשיג משהו ירגיש הרבה יותר במשמעות התוצאה, וזה בדיוק ההבדל בין הכסף של אדם שזכה בלוטו בהשוואה לאדם שעבד כדי להרוויח את כספו. ומאחר שיש ערך לדרך, אנחנו שמחים בה.
על פי המדרש, גאולתן של ישראל באה קמעא קמעא. לפתיחת הנושא השנתי נלמד מהי אותה דרך של קמעא קמעא ואיך היא מתבטאת במישור הלאומי.
הנושא שהמחוז עוסק בו במהלך הקיץ הוא המשפחה. בזמן האחרון ערך זה שוב ושוב עולה לכותרות בהקשרים שונים. מתוך רצון שחניכי יובל יהיו שותפים במהלך המחוזי, ומתוך הבנה שנדרשות התאמות של הפעילויות ונדרש תיווך של הנושא, מוצעת לכם פעולה מותאמת שנלמד בה על ערך המשפחה כגרעין חזק החשוב לאדם, לקהילה ולעם.
לאחר שהחניכים הבינו כי הם שייכים לשרשרת ארוכה של דורות, למשפחה גדולה ורחבה, נתעמק במקומם במשפחה. בפעולה זו יינתן דגש על האחריות שיש לכל אחד ואחת על טיב הקשרים בתוך המשפחה, מתוך הבנת החשיבות של ראיית הטוב והכרת הטוב במסגרת המשפחתית: כיבוד הורים, יחס מכבד לאחים, השתתפות במטלות הבית, סבלנות והקשבה.
כמה אנשים יש בעולם? מיליארדים! כמה מתוכם חוללו שינוי משמעותי בעולם? מעטים מאוד. כמה מהם הצליחו להשפיע על עם שלם? יחידים.
היום נפגוש שלושה אנשים שהשפיעו מאוד על תנועת בני עקיבא, ולמעשה בזכותם ובתמיכתם התנועה קמה, ועל ידי כך הם השפיעו על עם ישראל כולו.
הפעולה הזאת תעסוק בחיבור של הרב משה צבי נריה ושל יחיאל אליאש לתנועת בני עקיבא.
ציוד: תמונות של הדמויות ומעטפות למשחק.
דיברנו על המיה, תנועת נפש המלווה את האדם בתהליכי פעולותיו מרגע החלום ועד לפעולה עצמה. בפעולה זו ננסה לבחון יחד חבורה חלוצית שהייתה מונעת המיה ולהבין אילו אתגרים עמדה לפניה וכיצד השאיפה למציאות הגדולה והחזון והייעוד שאליהם היא מחוברת מסייעים בהתגברות על הקשיים שבדרך.
לשמיטה יש משמעות חברתית, ומלשון התורה ברור שכוונתה לתמוך בעניים. בדף נבקש להעמיק באופן שהתמיכה מתבטאת בו בפועל ואינה רק אידיאל שאינו קשור למציאות. בסוף הדף נדון במגוון דרכים לתת צדקה וביתרונות של כל אחת מהן.
בשבוע זה אנו מתמקדים במשפחה הגרעינית שלנו ובמקומה בחיינו. בפעולה הקודמת עסקנו בקשר שלנו עם הורינו, האחראים לעצם קיומנו. בכל הנוגע לקשר בין ילד להוריו השיח ברור: כבד את אביך ואת אימך, זהו אחד מעשרת הדיברות. והינה מתבקש מאוד לשאול: מה בנוגע לאחים? בפעולה זו נעסוק בנושא האחים במשפחה ונתמודד עם השאלות: מה היחס שלנו אליהם? למה הם חשובים לנו? במה הקשר שלנו איתם שונה מקשרים אחרים?
חקלאי עלול לראות במצוות השמיטה מצווה מגבילה ומאתגרת, שנה שבה הוא אינו יכול לעבוד את אדמתו, ולעיתים אף ייאלץ למצוא בה מקור פרנסה אחר. פעמים רבות בחיים האדם רואה את החיים מהזווית המצומצמת שלנו ואינו מבין את המשמעות הגדולה של מעשיו. בפעולה זו ננסה להרים מבט ולהבין שיש תמונה גדולה יותר, וה’ הוא שמוביל אותה.
השורשים שלי הם אחד הדברים המשמעותיים שיש לי כאדם, כי הם המחברים אותי למשפחה שלי והם מרכיבים את מי שאני. בדף הלימוד ננסה להבין יחד עד כמה החיבור לשורשים משפיע על האישיות שלי ולזהות אילו מרכיבים בזהותי נובעים משייכותי למשפחה שלי. כמו כן נראה איך מרכיבים אלו מעצימים אותי ומהווים לי מוקד כוח.
בשבוע הזה נחזור לשורש המוביל ומניע אותנו בחיינו במדינת ישראל, למהות שהיא הכול: הזהות היהודית-ציונית שלנו. נלמד איך היא מתבטאת הן בחיינו האישיים והן בחיינו כאזרחי מדינת ישראל ונבין שהיא המנוע שמביא אותנו לפעול בכלל התחומים. נדון בנחיצות פעילות האומה בתוך המדינה ונכיר את השלכותיה וביטוייה.
בשבוע הזה נביט סביבנו ונודה על המדינה המדהימה שאנחנו חיים בה,
שנבנתה על כיסופים עמוקים של אלפי יהודים שחלמו לחיות בה. נכיר בהתגשמות חזון הנביאים שאנחנו זוכים לחיות בו ונדגיש את הכרת הטוב על הזכות הזאת ועל פועלי הדורות שהיו חלק מקיומו.
בשבוע הזה נכניס לתוך תרמיל שכעת משימתנו היא להחזיק בו את הכיסופים והחלומות של הדורות שבתפילותיהם ובהמייתם נבנתה מדינה, את זהותנו היהודית-ציונית, שממנה אנחנו מוּנעים בחיינו, ואת ההודיה על המציאות המדהימה שאנחנו זוכים לחיות בה. בשבוע הזה ניקח את המשא על גבינו ונשאל: עכשיו, בדור של גאולה, מה עלינו לעשות? מה תפקידנו? היכן מתבטאת האחריות שלנו לגורל המדינה, ומה חלקנו בהבטחת המשכה?
אחד מיסודותיה של תנועת נוער הוא התנועה, היכולת לנוע בגמישות, בהתאם למציאות. כדי שלא נעוף ברוח המניעה אותנו עלינו להיות מחוברים לשורשים יציבים. בדף הלימוד הזה נתמקד בנושא שבו נעסוק בחודש ארגון ובשנה כולה: בתנועה שנובעת מהבנת האתגרים שהקב”ה מציב לנו במציאות. נלמד להקשיב לקול ה’ הנשמע במציאות ולפעול מתוכו, וכל זאת מתוך חיבור לשורשים שלנו כעם.
בלימוד זה נבין מהו יחסה של התורה לרכושו של האדם ונחשוב אם אנו מסכימים עם דרך זו ומה עמדתנו כלפיה מבחינה אישית וחברתית.
מצוות השמיטה נוהגת רק בארץ ישראל כשרוב יושביה עליה. כחלק מהלימוד שלנו בשנת השמיטה נבקש להעמיק את החיבור שלנו לארץ ישראל ולהבין את סוד הקשר שבינה ובין עם ישראל.
“ומה אתה רוצה שנבין מזה?” (ישי ריבו, כתר מלוכה) השנה, ובמיוחד בחודש ארגון, נפתח את שריר ההקשבה לקול ה’ שנשמע אלינו דרך המציאות ונעסוק ביישומו של הקול: ביכולת שלנו לגדול ולפעול עימו ומתוכו. דרך כתבי הרב קוק נעמיק בעצם קיומו של הצד הפנימי של המציאות ונתבונן בו. ננסה להבין מה הפן הזה דורש מאיתנו ואיך הרעיונות הגדולים יכולים להתבטא בחיינו הפרטיים
בלימוד זה נדון במתח שבין החומר והרוח בחיינו. ננסה להבין מן המקורות מה צריך לגבור על מה ועל מה ראוי שניתן דגש, ואם בכלל יכול להיות איזון בין השניים.
“קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי” (שיר השירים ה, ב). מהו אותו קול שדופק? השנה, ובמיוחד בחודש ארגון, נפתח את שריר ההקשבה לקול ה’ שנשמע אלינו דרך המציאות ונעסוק במשמעויות של הקול האלוקי: בדרישה מאיתנו לגדול ולפעול עימו ומתוכו. במאמרו של הרב סולובייצ’יק נתמקד ביכולת ההקשבה ובניתוח מציאות שמשקף לנו את המהלך האלוקי שבה.
לאדמה תכונות וכוחות רבים: היא מאפשרת מרחב של צמיחה וגידול, היא נותנת ביטחון ויציבות, היא מבטאת צימאון למים ועוד. בלימוד זה נבקש לעמוד על תפקיד אחד של האדמה: על היכולת שלה להצמיח ולייצר מתוך תהליך, השקעה ועמל. מתוך כך נבקש ללמוד על הקשר שבין האדם לאדמה ועל הכוחות הטמונים בנו ומבקשים לצאת מן ההעלם מתוך עבודה ועמל, ממש כמו פעולת האדמה. לבסוף נלמד שעם העבודה המוטלת עלינו, הרי שהקב”ה ברחמיו נותן לנו כל העת כוחות וחיים.
כל אחד מאיתנו מגיע ממשפחה מסוימת שהיא הרקע של חייו ומעצבת אותו. במערך זה נעסוק באפיונים השונים של המשפחות שלנו, נדבר על החלק המשמעותי שהמשפחה שלנו תופסת בחיינו ונתבונן בה משורשיה העתיקים ועד היחסים עם המשפחה שלנו היום. בפעולה זו החניכים יעסקו בעבר שממנו כל אחד מהם מגיע ובהשפעה הייחודית שעברם משפיע עליהם היום.
בפעולה הזאת ניצור היכרות עומק מחודשת עם בני עקיבא. נתחיל מהמקום הרגשי שלנו כלפי התנועה, נברר מה אנחנו מרגישים כלפיה, מה היא מעוררת בנו, ומשם נמשיך להפגשת הרגשות האלה עם המציאות. נכיר את תפיסת העולם של בני עקיבא כפי שהיא במקור, עם הדמויות המובילות את התנועה בכלל ובמחוז שלנו בפרט, ומתוך ההיכרות המחודשת נבין מה החידוש של בני עקיבא במציאות.
כולנו אוהבים את המשפחה, היא מיטיבה איתנו, היא הקרקע היציבה מתחת לרגלינו. בפעולה זו נזהה את השורשים של המשפחה ושל המסורת ואת המעורבות שלהם בחיינו, נבין כי את הביטחון שלנו ואת הבית החם והטוב אנחנו מקבלים מההורים ומשאר בני המשפחה, ונכיר להם טובה על כך.
חשבו על חוויה שהרגשתם בה חדשים בסביבה, אולי במעבר לבית ספר חדש או מעבר דירה. נסו להיזכר: מה הרגשתם? האם החוויה הייתה מרגשת ומעניינת? מפחידה? האם חיפשתם את הדומה והמוכר או דווקא את השונה והחדש?
ברוך ה’ בכל שנה עולים לארץ יהודים ממדינות שונות. עם השמחה שבדבר חשוב לזכור שלעליות מלווים גם קשיים, ותהליך ההתאקלמות והקליטה לרוב ארוך וממושך.
בפעולה זו נעלה למודעות את הקושי שחווים העולים החדשים וננסה להציע פתרונות שיוכלו להקל על העולים.
בלימוד הזה נעלה את ערך המשפחה למבט-על. בתרבות המערבית יש תנועה של ‘שחרור’ ממוסד המשפחה המסורתי, גם מההגדרה עצמה וגם מהמחויבות שהיא מסמלת. חשוב להבין לעומק את משמעות התפיסה המערבית ולדיון שיש לה עם התפיסה היהודית, הרואה במסגרת המשפחתית המסורתית מוסד מחייב וטוען אחריות. השיח הזה מתחבר למישור האישי: החתירה לעצמאות ולפרטיות נוטה להתנגש עם המשיכה של המערכת המשפחתית כמוסד קבוצתי מחייב. איך נאזן בין הרצון שלנו להגשמה עצמית כפרטים ובין הברית שלנו למשפחה שלנו? איפה עובר הגבול? ביחידה הקרובה נעמת בין שתי הגישות ונברר מה אנחנו חושבים על מוסד המשפחה היום.
ההיסטוריה שלנו מלאה בדמויות גדולות וחשובות שפעלו מתוך החלום הגדול של עם ישראל והיו מלאות אמונה בדרך. גדולתן הייתה ביכולת שלהן לחלום בגדול, להתמסר לחלום, ועם זאת לפעול במציאות ולהגשים. אם נביט בדרך שבה פעלו, באישיותם ובמעשיהם, נוכל לגלות מהו הסוד: מה הפך אותם לחולמים שהם ואיך כל אדם יכול להיות חולם בעצמו.
בפעולה הקודמת הבנו מדוע חשוב לחלום, ובפעולה זו ננסה לברר אילו כלים נדרשים מאיתנו כדי לחלום חלומות גדולים. דרך דמויות וחלומות לאורך ההיסטוריה נבין אילו תכונות אנו צריכים כדי לחלום גם כיום, בסיטואציות היום-יומיות שאנו חווים.
“גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה” נכתב בתלמוד, ונלמד מכאן כלל הלכתי: המקיים מצווה שמחויב בה גדול ממי שמקיים מצווה ואינו מחויב בה. כניסה לגיל מצוות משמעותה בחירה בדרך התורה והמצוות וקיומן מתוך אמונה ולימוד. אורח החיים של החניכים שמגיעים לגיל מצוות יתחדש בקיום המצוות מתוך מחויבות לתורת ה’.
הכרות ראשונית עם סיפור שיירת הל”ה וניסיון להתחבר למסירות הנפש שהייתה להם.
הפעולה בעמודים 20-28 בחוברת למדריך. לצפייה ולהורדה של הלימוד בקובץ PDF לחצו כאן
זו הפעולה הראשונה בחודש ארגון המתעסקת בנושא הראשון של החודש – פיתוח מבט לאומי. בפעולה נציף לחניכים את השאלה הבסיסית: האם יש בעולם דבר גדול יותר מהאדם? אפשר לגעת בתרבות העכשווית המציבה את האדם במרכז ולפיה המימוש העצמי הוא העיקר. בהמשך הפעולה יבינו החניכים שיש ערכים חשובים יותר מהאדם, שכל אחד מהם הוא חלק מכלל, חלק מעם ישראל, והם ישאלו את עצמם: “האם אני מוכן/נה לתת את עצמי למשימה גדולה ממני? על מה אני מוכן/נה לוותר בשביל זה?” מתוך המקום של “בשבילי נברא העולם” נובל למסקנה שמכיוון שבשבילנו נברא העולם אנו ניצבים במרכזו, וזה מה שגורם לנו להיות אחראים לכול; לא כי הכול צריכים לשרתנו אלא מהמקום המקבל את האחריות, הלוקח על הכתפיים שלנו את המשמעות הזאת.
אחרי שדיברנו על הקשר המיוחד שלנו עם הארץ כדאי שנכיר אותה לעומק. ההיכרות עם ארץ ישראל מבטאת חיבור ואהבה, כי כשאנו מכירים משהו באמת אנו יכולים לאהוב אותו ולהיות קשורים אליו. בפעולה זו נפגיש את החניכים עם מושגים הקשורים לארץ ישראל, נכיר מקומות בארץ וסוגי התיישבות ונבטא את החיבור העמוק שלנו לארץ על ידי הכרתה וידיעתה.
בפעולה זו, שהיא בדרך לסיכום השנה, נתבונן בעבר של החברים, בהווה שלהם ובעתידם. במובן של העבר נשחזר איך היו החברים ומה היו בהשוואה לכל הזהויות שפגשנו השנה (אני, אידאולוגיה, משפחה, עדה, חברה, דת, תנועה, לאום). החברים ישאלו את עצמם: האם השתנינו והתקדמנו עד עכשיו? מה נשאר אותו הדבר ומהם הדברים הנוספים שאנו מכירים בעצמנו?
החברים יבררו את זהותם בהווה וישאלו את עצמם: האם הזהות שלנו עכשיו מתכתבת עם מה שאנו רוצם להיות? האם יש דברים המונעים מאיתנו להיות כמו שאנו רוצים?
ומההווה נצמח לעתיד – החברים יבררו מהם החלומות שלהם, השאיפות שלהם, איך הם רוצים לראות את עצמם בעוד כך וכך שנים. נבין שבירור הזהות אינו מסתיים לעולם, ובכל שלב בחיים אנו נדרשים להמשיך לברר מי אנו, מהם הרצונות והשאיפות שלנו, לאן אנו רוצים לצמוח ולהתקדם.
איך עושים את זה? נרד לפרקטיקה, נחליט מה אנחנו עושים מחר בבוקר ומה בעוד שנה. נכין רשימת משימות שתעזור לנו להמשיך לברר את עצמנו ואת זהותנו עד לנקודה מסוימת, וכאשר נגיע לנקודה נכין רשימת משימות חדשה.
ברית היא מושג המלווה רבות את מסורת ישראל בכל מיני הקשרים (לוחות הברית, ברית בין הבתרים ועוד), ובפרט בחיי המשפחה (ברית מילה, ברית נישואין ועוד), והיא מושג חשוב ומשמעותי לבירור.
בפעולה זו נפתח את העיסוק במשפחה כעתיד שלנו ושל עם ישראל, תפקיד המחייב אותנו לפעול למענו. נתחבר אל הברית הקיימת בינינו לבין משפחתנו ונרצה לברר את המחויבות שלנו כפרטים למשפחתנו שלנו.
ארץ ישראל נמצאת במרכז העולם, ונופים רבים לה, ים ומדבר, הר ועמק, רמה וים המלח. בנבואות הנחמה של יחזקאל מתואר כיצד החזרה מן הגלות לארץ ישראל תשפיע ממש גם על האדמה: “אַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא” (יחזקאל לו, ח). היישוב היהודי בארץ ישראל עסק רבות בחקלאות, והיא הלכה והתפתחה עם השנים וחיזקה את אחיזתנו באדמה שבה טמון הסיפור של עם ישראל.
פעולה זו היא הפעולה השנייה של המערך, וגם בה נרצה להלהיב את החניכים על הנושא ולחבר אותו אליהם. אחרי שראינו שהשמיטה היא הזדמנות להתבוננות, נתמקד הפעם בכמה תחומים בחיינו שבהם השמיטה יכולה להתבטא. בפעולה זו נרצה גם לקשר בין הנושא השנתי ‘קמעא-קמעא’ לנושא השמיטה.
בפעולות הקודמות העמיקו החניכים בשייכותם למשפחתם וביכולת ובמחויבות שלהם למלא בה תפקיד פעיל. עתה, בסוף התהליך, נרצה להרים מבט אל עבר מקום התא המשפחתי כחלק מציבור, מעם ישראל. להבין שכמו שהמשפחה היא תא שמחזק אותנו כפרטים, כל משפחה היא גם תא שמחזק את כלל עם ישראל. בעקבות זאת נדון בערך בסיסי חברתי ומשפחתי שיכול לחזק את משפחותינו ומתוך כך את כלל הציבור והעם.
חוגגים 90 שנה לבני עקיבא, וכל אחד יכול להזדהות עם התנועה ולהרגיש חלק ממנה. חשוב לנו שכל חניך וחניכה ירגישו שהם חלק בלתי נפרד מהתנועה ושהתנועה היא חלק בלתי נפרד מהם. לכן בפעולה זו נרצה לגרום לחניכים הרגשת שייכות אישית לתנועה אגב היכרות עם התנועה ועם ערכיה.
: פעולה זאת היא הראשונה במערך הקצר של זהות אידאולוגית, ובה נעסוק בבירור סולם הערכים המרכיב את אישיותנו כנוער וכפרטים, את סדר העדיפויות הערכי, וכן נברר מהי האידאולוגיה והדרך של התנועה ואיך היא נראית מנקודת מבטם של החברים.
סולם הערכים שלנו מורכב מערכים רבים ונדמה כי הוא מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. האם הסולם שלנו ושל הסביבה שלנו זהה?
היחידה אמורה להתבצע בשבוע שאחרי י’ בטבת, היום שבו החל המצור על ירושלים.
תהליך זה הסתיים בחורבן בית המקדש ויציאת עם ישראל לגלות.
כל אחד הוא אור קטן, וכולנו אור איתן. כשאנחנו פועלים יחד אנחנו מתחזקים, בונים חוסן, נהיים לאגרוף אחד חזק בלתי מנוצח. אנחנו מגלים בימים אלו שאנחנו אחים אמיתיים, שברגע האמת כולם כולם נמצאים, עוטפים ומחבקים. כמו רקפות בין הסלעים הפנים היפים של הארץ מתחבאים… אבל ביחד.
בבת המצווה ובבר המצווה מציינים בני המצווה את יום הולדתם במגוון אירועים ומסיבות. אך המובן הבסיסי, העמוק והמשמעותי בציון אירוע זה הוא הכניסה לגיל שבו מחויבים במצוות. בפעולה זו נבין את משמעות המושג בת מצווה ובר מצווה ומתוך כך את המחויבות והאחריות שבקבלת עול המצוות, ונברר ונלמד את המקום שממנו אפשר לבחור בדרך התורה והמצוות.
“אח שלי, אני אוהבת אותך”, “אין כמוך ילד, ידעתי שאפשר לסמוך עליך!” “תעזוב כבר את המחשב, בוא לארוחת ערב”.
פעולה זו תעסוק ביחס שלנו למשפחתנו ולהורינו ובקשר היום-יומי שלנו עימם. ניפגש עם הצורך בקשר ובחיבור חיובי עם המשפחה ונבין שזה מה שמחבר אותנו להמשכיות המשפחה שלנו כחלק מעם ישראל. מתוך כך נברר את האחריות שלנו ליצירת קשר עם המשפחה ולהקדשת זמן איכות למשפחה.
הרוח היא כוח בלתי נראה אך רב עוצמה, מניעה עלים ומפרשים, מלטפת ומסעירה. כמותה גם הרוח הפנימית שלנו היא כוח חיים נסתר המניע אותנו קדימה, מעצב את זהותנו ומכוון את דרכנו. מהי הרוח? הלהט בעינינו, הדחף בליבנו והקול השקט המהדהד בנשמתנו. בפעולה זו נצא למסע לגילוי הרוח הפנימית ונלמד להקשיב לה ולהבין כיצד היא מעצבת את חיינו ואת העולם סביבנו.
בואו נחזור כמה שנים אחורה: בחול המועד פסח תשע”ח נערכה באלון שבות שבגוש עציון הוועידה הכ”ד של התנועה והתקבלו בה החלטות בקשר לפעילות התנועה לשנים שיבואו. היום אפשר ממש לראות יישומים שלהן בשטח. לדוגמה, מיזם הדף השבועי, נטיעות בלי טלפונים, תעודת נאמני השבת ועוד.
השנה תנועת בני עקיבא נמצאת בשנת מועצה, הדומה ממש לוועידה, ולנו יש אפשרות להשפיע על המציאות בעתיד הקרוב.
בפעולה הקרובה נבין את הכוח שלנו לפעול ונספר לכולם על הנושא שבחרנו להתעסק בו.
קמעא קמעא אין פירושה אמונה עיוורת שיהיה בסדר, וודאי לא קריאה לאדישות ולעצלנות. בדף מקורות זה נמשיך לעסוק בנושא השנתי לאחר שהכרנו אותו בדף הקודם: נדון במשמעותה של התפיסה, מה היא תובעת מאיתנו ואיך שומרים על להט ועוצמה כאשר הולכים בה. כל זאת לאור סיפור אלקנה, שבנחישות ובהתמדה השיב את ישראל לאביהם שבשמיים.
קיבוץ הגלויות והשיבה לארץ מכל קצוות תבל הם תופעה ייחודית לעם היהודי בהיסטוריה הכלל-עולמית. מעבר לחזרת עם ישראל לארצו, אנו חיים במדינה ריבונית, פורחת ומשגשגת, וחיים בה חיים טובים יותר משידע עם ישראל אי-פעם. דורנו הוא כבר הדור השלישי, הרביעי ואפילו החמישי לעולים לארץ ולבוניה, והמציאות הטובה שאנו חיים בה היום עלולה להיראות לנו מובנת מאליה. בפעולה נרצה להתבונן בבנייה ובהתקדמות שקרו בארץ וגרמו לה לשגשג, נבין כי המציאות שלנו מלאה טוב שאינו מובן מאליו ונודה עליו.
נסו לדמיין חיים שבהם אתם קמים בכל בוקר, הולכים לבית הספר וחוזרים הביתה יום אחרי יום, בלי שום יום חופש! אפשרי? לא בטוח. במדינת ישראל יש יום מנוחה מוגדר: השבת. למה חשוב שיהיה לנו חופש? ולמה חשוב שמדינה יהודית תקבע יום חופש רשמי?
בפעולה זו נעסוק בתרבות היהודית וביחסה לתרבויות אחרות. מה מקומה של התרבות היהודית בחיינו היום? האם יש לה מקום בכלל? איך התרבות היהודית יכולה להצליח להיות רלוונטית לצד תרבות המערב, שנראה ש’לוקחת אותה בסיבוב’?
הפעולה תתחלק לשני חלקים מהותיים: האחד הוא הרלוונטיות של התרבות היהודית בחיינו, והאחר הוא התרבות היהודית לעומת תרבויות אחרות (תרבות המערב).
אנו חיים במדינת ישראל, לכאורה מציאות טבעית לנו. אנו עדים להתפתחותה ולתנופת צמיחה בתחומים רבים שנבנו על גבי הקומה של ההמיה והכיסופים של יהודים לאורך הדורות. בפעולה זו נתחבר אל ההמיה והכיסופים ואל מימושם לאורך הדורות.
החלוצים, ובהם צברים ועולים חדשים, שבו להעיר ולעורר את ארץ ישראל והחלו במעשיהם ממש בהגשמת חלום הדורות. הם הקימו יישובים, מושבות וערים, נלחמו וחירפו נפשם עד קום המדינה וגם אחר כך. לאורך השנים המשיכו צעירים רבים בפעילות החשובה ליישוב אדמת הקודש, וגרעיני תנועות הנוער מכל המגזרים פעלו להקים עוד יישובים וקיבוצים יהודיים ולהיאחז בשטח, מתוך ההבנה שהגשמת החלום לשוב לארץ עומדת על קשר חזק שמבוסס על ההבטחה שהבטיח ה’ לתת לנו את הארץ. פעולת ההתיישבות היא הבסיס לאחיזה שלנו בארץ ישראל, שהגיבה לשיבתנו אליה ושבה לתחייה.
בפעולה זו נעסוק בהרחבת המבט לעם ישראל כולו, לחלום בגדול, בקבוצה גדולה. נעמיק בחלומות שמעסיקים את העם שלנו כרגע ונברר מה המקום של כל אחד מאיתנו בתוך הסיפור הזה ואיך כל אחד יכול לעזור ולתת מעצמו כדי שהחלום של עם ישראל יתגשם בעזרת ה’.
פגשנו בשבוע הראשון את המיית הנפש של הדורות הקודמים דרך כיסופים, געגוע וחלום. בשבוע הזה נרצה לפגוש את מושג ההמיה גם ככוח פועל. נראה שהמיה היא חזון וקריאת כיוון רעיונית, וכיצד המיה היא גם קריאה למימוש החזון. מה היחס בין החלום למימושו? מהיכן מגיע הדחף לפעול ולעשות? וכיצד הוא מתבטא?
לכל אחד ואחת אישיות מיוחדת ושונה, ויש לנו גם הרגלים שונים: איך אנחנו מתנהלים כשאנחנו קמים בבוקר? איך אנחנו מדברים למוכרים בחנות? מה ראשון ומה אחרון בסדר העדיפויות שלנו ביום-יום? יש אומרים שכל אלו מושפעים מאוד מהמשפחה שאנו חיים בה.
בפעולה זו נרצה לברר מה השייכות שלנו למשפחתנו נותנת לנו ולמה היא חשובה לנו, את המשמעות העצומה של הקשר שלנו למשפחה שלנו ואת ההשלכות שלו עלינו. משפחה לא בוחרים, אבל החיבור שאנחנו מחוברים למשפחה שלנו והיחס שלנו אליה בהחלט תלויים בבחירה שלנו!
מדריך יקר!
בפעולה זו אנו רוצים לגעת עם החניכים בנקודת החשיבה העצמית והבירור העצמי. אך חשוב לשים לב ולא להעביר מסר לפיו מה שאני לא מבין או מסכים אני לא צריך לעשות! לפעמים ההורים/ מורים וכד’ מבקשים ממנו דברים שאנחנו לא מבינים או מסכימים איתם ובכל זאת צריך לעשות. וכך גם לגבי המצוות וההלכות- לא הכל אנחנו מבינים או מסכימים בהכרח (אפילו הרוב לא מבינים) ואנחנו עדיין מחויבים לקיים אותם!
כלומר, המסר הוא לשאול ולברר כדי לגדול אבל לזכור שמה שאני מחויב לו אני צריך לעשות גם אם לא הבנתי בדיוק… וזה לא סותר את זה שצריך להמשיך ולשאול…
אתה בחור חכם! מן הסתם עלו לך בחיים הרבה פעמים שאלות, היו דברים לא ברורים. האם העזת לשאול את השאלות, לקבל תשובות או שהדברים נשכחו ועברו מעצמם?
הסניף הוא בד”כ הפעם הראשונה שבה אתה נפגשת (והחניכים שלך נפגשים) עם האפשרות לבחור. הרי ההורים שלך לא ידעו אם נכנסת לפעילות הסניף או שיחקת כדורגל בגינה ליד..
אברהם אבינו מעצב לעצמו את הזהות שלו וגם בסניף החניכים מעצבים לעצמם את הזהות שלהם.. דוגמא? כל החברים עושים רעש. האם אני/ החניך עומד ומתפלל, או לא..
בתור מדריך יש לך אפשרות לשקף לחניכך שבסניף יש להם אפשרות להכריע את ההכרעות שלהם, להחליט את ההחלטות שלהם. אנו בעולם הזה בחיפוש מתמיד. לא עוצרים.. כמו אברהם..
בפעולה האחרונה בנושא נלמד איך לבחור בזהות החברתית שלנו ולא להיסחף עם הזרם, לבחור מה אנו לוקחים מהחברה ומה לא. נבין שהמעגלים החברתיים שלנו אינם חייבים להיות זהים לנו ויכולים להיות שונים ומגוונים. נלמד איך להתנהל בצורה שתאפשר לנו לגדול מהמעגלים שסביבנו, להיות מושפעים מהטוב שבכל מעגל וללמוד ממנו ולהימנע מהשפעות שאיננו רוצים בהם. בסיכום הפעולה נסכם את המהלך כולו וכל חבר וחברה ייתנו ביטוי אישי לתהליך שעברו במהלך המערך.
לאחר שפגשנו בדמותו המאירה של הרב אלישע ובדברים שבהם פעל במציאות ננסה להבין שמאחורי הכול עומדת תפיסת עולם שלמה ואורגנית. כאנשים שרוצים להקשיב לקול ה’ ולפעול במציאות אנחנו לא רוצים “לירות מהבטן”, להיות הפכפכים. אנחנו רוצים להוביל את המציאות על פי הבנתנו ותפיסת עולמנו. על כן חשוב להבין שהבסיס והשלב הראשון לכל הפעילות והעשייה במציאות צריך להיות בירור, לימוד מעמיק וגיבוש תפיסת עולם.
ביחידה הזאת הזרקור עובר לחוויה האישית של החברים כמתבגרים על סף יציאה מהבית. איך נתמודד עם פער הדורות? האם למשפחה יש מה להציע לנו? נתייחס לרגישות ולמורכבות ביחסים שבין החברים למשפחתם ולהוריהם בפרט. ניגע בנקודות מסוימות במשפחה שיכולות להיות מאתגרות ובנקודות אחרות שיכולות להיות עוצמתיות.
אבא, אמא, אחים, דודים.. למה צריך את כל זה? מה זה נותן לי? איך זה משפיע עליי?
מחקרים מראים שהחינוך שקיבלנו בבית זה אחד הדברים שהכי משפיעים עלינו.. קשה להאמין?! בפעולה נבין איך ומה גורם לזה לקרות.
פעולה זו מסכמת את השבועיים הראשונים של חודש הארגון והיא הפעולה האחרונה בנושא המבט הלאומי שעלינו לפתח. בפעולה זו נמשיך לגעת בצורכי עם ישראל, אך הפעם כחבורה: נבחן במה כוח החבורה חזק יותר בעשייה בהשוואה לכוחו של אדם אחד. נשאל מה צריך לעשות ונתייצב למשימה גם אם המשימה קשה או נראית לא כיפית. יש צורך – ולכן עושים – ומתחזקים יחד מכל חברי הקבוצה.
הערות למדריכים במהלך הפעולה: במהלך תכנון יישום הנושא עודדו והמריצו חניכים שהמשימה נראית להם גדולה מדי.
בפעולה הקודמת הרחבנו על נושא הקיימות ואיכות הסביבה, למדנו מה יחסנו לנושא, מה מקומה של הקיימות בחיינו וסיימנו בכמה רעיונות טובים ליישום.
בתורה ובחז”ל אנו מוצאים הדרכות רבות שנועדו לשמור על העולם ועלינו מצריכה מוגזמת ולא בריאה. בפעולה הזו נבנה בחניכים יחס נכון ובריא לאיכות הסביבה, ניזהר מהפחדות ונתעסק בעיקר ב’עשה טוב’, נברר איך הנושא נכנס לחיינו עד הפרט הקטן ביותר. נבדוק עם החניכים אילו נקודות אצלנו צריכות חיזוק בנושא הקיימות וכיצד אנחנו מתקנים את עצמנו בנושא מבחינה אישיותית. מהפעולה יפיקו כל חניך וחניכה כלל שינחו אותם לצריכה נבונה של משאבי הטבע.
פעולה זו היא פעולת פתיחה לנושא השנתי ‘שבים לחלום’. רגע לפני שנצלול לעומק הנושא נחשוב: מהו חלום, ומה ההבדל בינו ובין דמיון או פנטזיה? למה חשוב לחלום, ומה קורה לנו כשאנו מציבים לעצמנו מטרה גדולה לנגד העיניים?
פעולה שלישית בחלק הראשון של חודש ארגון שנושאו הוא לפתח נקודת מבט לאומית מבחינה מהותית.
: בפעולה זו ניגע בצרכים של עם ישראל, נבחן אותם ונשאל את עצמנו איך אפשר לפעול בהם. ניתן לחניכים להתמודד עם השאלה: מה אנחנו מסוגלים לעשות כדי להוביל להתקדמות ושינוי בסוגיות אלו? מה אני אעשה הכי טוב בעם ישראל?
נרצה להוסיף מוטיבציה כהמשך להתלהבות מהפעולה הקודמת ונקרא לעשייה בכל מאת האחוזים שכל אחד יכול לעשות בהמשך השנים הבאות.
הערות למדריכים במהלך הפעולה: במטרה הראשונה תינתן לכם בחירה בין נושאים וצרכים בעם ישראל, ועליכם לבחור מהם ארבעה נושאים שרלוונטיים יותר לחניכיכם.
לאחר שהכרנו את יהודי ברית המועצות נעמיק את ההיכרות עם הערכים המרכזיים של החברה הזו, נגלה את הצדדים המשותפים שיש לנו ונלמד כיצד השונות בין האוכלוסיות גורמת לגיוון ולעניין ואף מוסיפה לחברה הישראלית.
“גם כי אלך בגיא צלמוות, לבדי
לא אירא רע לא אפחד כי אתה עימדי”
בעולם ללא נבואה אנחנו מאמינים כי הקב”ה מדבר אלינו דרך המציאות והאירועים שקורים בעולם. לאורך שנותיה של המדינה קרו כמה אירועים שהעמידו למבחן את האמונה שלנו כציבור וכעם. בפעולה נברר עם החניכים איך נוכל להתמודד עם משברי אמונה ועם פער שלעיתים קשה לנו לקבל בין הדרך שאנו מאמינים בה ואיך שחשבנו שדברים צריכים לקרות על פי אמונתנו לבין מה שקורה בפועל במציאות.
הידעת? מאז פרוץ משבר הקורונה הגישו עשרת אלפים יהודים בקשה לעלות לארץ, והיד עוד נטויה.
עלייה. מה המושג הזה אומר לכם? מה אתם רואים או חווים סביבכם בנושא הזה? אולי אתם בעצמכם עליתם לארץ? ובעיקר: מה אנחנו יכולים לעשות בנושא?
בשבת למדנו על שרה שטרן-קטן. אחד הדברים החשובים שעשתה האישה המדהימה הזו היה עידוד העולים לאחר השואה ודאגה לעולמם הערכי. למה? כי היא זיהתה את הצורך הזה סביבה. את הצעירים שזקוקים לעידוד ולחיזוק, לערכים ציוניים ולבית לאומי איתן. האם אנחנו יודעים להביט סביבנו ולזהות את הקריאה של המציאות כיום?
“…אבל יש לו פוטנציאל…” אמרה המורה לאמא שיצאה עם פרצוף לא מרוצה מאסיפת ההורים… מה גורם למשפט מפורסם זה לעשות לנו תחושת אי נוחות ולפעמים אפילו להעלות בנו גיחוך? ייתכן שזה בגלל שאנחנו פשוט לא קונים אותו… “היא לא באמת מתכוונת למה שהיא אומרת, היא סתם מנחמת את האמא” אנחנו אומרים לעצמנו בשקט..
פעמים רבות בחיים אנחנו נוכחים להבין את משמעותם הגדולה של האמון והאמונה. בלי שנאמין בעצמנו באמת ובלי שנרגיש שאחרים נותנים בנו אמון יהיה קשה לנו להגשים את החלומות שלנו ולממש את הפוטנציאל שבנו בצורה מיטבית.
ביחידה זו נעמוד על הצורך שלנו באמונה בעולם ובאמונה בעצמנו. כדי להביא את העולם למקום טוב יותר, עלינו להאמין בעצמנו: בכוחות שנטע בנו הקב”ה ובמסוגלות שלנו לעשות שינוי.
“אם אין אני לי מי לי” אומרת המשנה באבות ובכך קובעת שהזהות של כל אחד מאיתנו מתחילה מהאני האישי שלנו. ההבנה שיש “אני” וההכרה שהוא מורכב מפרטים ומאפיינים פיזיולוגיים ונפשיים הינה משמעותית במפגש של האדם עם עצמו.
בפעולה זו אנחנו מבקשים להפגיש את החניכים שלנו עם עצמם ולפתח את ההבנה שה”אני” שלהם מורכב ממאפיינים של גיל , מראה ומקום מגורים אבל גם מתכונות , רגשות וכישורים.
מערך פעולות לשבטי יובל לקראת חג הפורים…
נברר יחד את ההבדל שבין הקליפה החיצונית ובין הפנימיות, ננתח את הסטיגמות שיש לנו ונמצא שיטות להשתחרר מהן.
ברית מילה, ברית בין הבתרים, לוחות הברית. ‘ברית’ זו מילה שאנחנו משתמשים בה כל לך הרבה בהמון הקשרים. ברית זה קשר חזק של מחויבות ואחריות. כיצד היא קשורה למשפחה שלי? כיצד היא הופכת את עמ”י למשפחה?
פעולה זו היא סיכום החודש ובעיקר השבועיים האחרונים. אנו רוצים שהחניכים ייקחו את הנושא אליהם: אליהם הביתה, אליהם לחיים, אליהם לסניף; שיזדהו עימו עד שהוא יגרום להם ללכת בדרך הזו וליישם אותה בחייהם.
במסגרת הנושא המחוזי של הקיץ נרצה להעמיק עם החניכים בנקודה שהמקום שבו הם מתגוררים וגדלים הוא הבית, ואנחנו שמחים בביתנו וגאים בו
בסיום המערך יבינו החניכים שהאפשרות לחיות חיים מלאי משמעות ורוח גדולה נתונה בידיים שלהם. לא משנה לאיזו משפחה נולדו, באיזו סביבה הם חיים ומה סגנון החברים שלהם, לכל אדם יש אפשרות לבחור בכך, והבחירה מתחילה מעכשיו. זה הזמן שלנו ללמוד, לחקור, לפעול ולעבוד עבודה פנימית על מנת להוביל את החיים שלנו לגודל ולהוסיף להם קומה של רוח.
בדף זה נלמד מהי הדרך הנכונה לחלום ולהגשים חלומות, מהם השלבים להגשמת החלום ומהם כוחות הנפש והכלים שהאדם זקוק להם כדי להגשים חלומות במציאות
הרבה פעמים אפשר לשמוע רעיונות יפים ולהרגיש שהם מעניינים מאוד אבל לא ממש קשורים אלינו. אנחנו קטנים מדי, פשוטים מדי, עייפים מדי ועוד כל מיני סיבות.
בפעולה הזו ננסה לחבר את ההקשבה למציאות שעסקנו בה בשבת הקודמת לחייהם של החניכים ממש. ננסה להעלות רעיונות כיצד זה קשור אלינו, איפה זה יכול לפגוש אותנו ממש בכל מקום וזמן. להבין שזה יכול ללוות אותנו בהמון מקומות וזמנים במהלך חיינו. גם כעת, כשאנחנו בסניף, יש לנו יכולת השפעה, וכן להבהיר לנו שאת היכולת להיות אדם קשוב למציאות צריך לסגל מגיל צעיר.
הרבה פעמים אפשר לשמוע רעיונות יפים ולהרגיש שהם מעניינים מאוד אבל לא ממש קשורים אלינו. אנחנו קטנים מדי, פשוטים מדי, עייפים מדי ועוד כל מיני סיבות.
בפעולה הזו ננסה לחבר את ההקשבה למציאות שעסקנו בה בשבת הקודמת לחייהם של החניכים ממש. ננסה להעלות רעיונות כיצד זה קשור אלינו, איפה זה יכול לפגוש אותנו ממש בכל מקום וזמן. להבין שזה יכול ללוות אותנו בהמון מקומות וזמנים במהלך חיינו. גם כעת, כשאנחנו בסניף, יש לנו יכולת השפעה, וכן להבהיר לנו שאת היכולת להיות אדם קשוב למציאות צריך לסגל מגיל צעיר.
ארוכה ורבה היא הדרך, וחשובה מאוד! אבל איזו צידה לדרך צריך כדי ללכת בה? בפעולה הקרובה נקבל כלים שיבנו בנו עמדת נפש נכונה להליכה בדרך התורה והעבודה ולהובלה בה.
המפעל הציוני וההתיישבות בארץ ישראל לא קרו ביום אחד לאחר אלפיים שנות גלות. בתהליך של שנים חזר עם ישראל לארצו. בפעולה זו נפתח את הנושא, ובאמצעות סיפור הקמתו של גוש עציון נלמד כי הגאולה, כמו איילת השחר, בוקעת קמעא קמעא.
האוצר: יותר מ 300 אלף מובטלים ב- 2004
יום רביעי, 27 באוגוסט 2003
איך זה קרה לנו ? האם זאת אשמת הממשלה?
אולי אנחנו המפונקים שלא מוכנים לעבוד בעבודות “שחורות”?
אולי אנחנו צריכים ללמוד מהו ערך העבודה וכמה שזה שלילי לקבל נדבות!!!
הפעולה מועברת בזמן רגיש לשבט; כל אחד קיבל את התפקיד שלו. לא תמיד כל חבר יודע לזהות את הטוב שבתפקיד שלו ואת השערים שהוא פותח בפניו. בפעולה הזו נסו לגרום לחניכים לחוות כיף יחד ולדבר על הרגשות כחבורה, באווירה טובה.
* את הפעולה חשוב לקיים דווקא בסניף, להראות לכל החניכים שלכל אחד יש מקום בסניף והם נשארים קשורים לסניף ללא קשר לתפקיד הספציפי שלהם.
האחים תופסים מקום מיוחד בחיים שלנו. הם קרובים אלינו מאוד, לפעמים בגיל של החברים שלנו, אבל אנחנו לא בוחרים באחים שלנו. בפעולה הזאת נעסוק במעמד המיוחד של האחים ובמתח שהוא מעורר. נדבר על הכוח של השונות ושל הדמיון, על האחריות שלנו לשמור על אחדות וקבוצתיות כדי להרוויח משפחה חזקה ושמחה גם אם היא דורשת מאיתנו להיות קשובים יותר, להתאמץ ולהתגמש. מכיוון שפעולה זו היא האחרונה במערך, היא תיתן קריאת כיוון ומעין סיכום לנושא.
הבנו את החשיבות של החיים ביחד, של היכולת לתת מקום לשונה ממני ולהבין שכל אחד בעם הוא חלק ממני.
עכשיו אנחנו צריכים להבין שהאחריות לחיבור ולאהבה ההדדית מונח על כתפי כל אחד ואחת מאיתנו ומתחיל בדברים הפשוטים והקטנים, ביחס שלנו למי שסביבנו וכמובן בעבודה העצמית שלנו. ברגע שנבין באמת עד כמה חשוב להיות ביחד, נעשה כל מה שאפשר ברמתנו כדי להביא לידי כך.
עם גדול ומאוחד הוא שאיפה גדולה וחשובה, אבל מה קורה כאשר היא באה על חשבון הייחודיות של כל אחד?
בפעולה זו ננסה למצוא את האיזון בין האחדות לאחידות מתוך דיון בשאלות על השפה, התרבות והמנהגים שהעולים מביאים איתם: האם הם רצויים, או שמא אנחנו מעדיפים ליצור דמיון מוחלט בעניינים אלו בין כל היהודים בארץ?
נושא הקיץ של מחוז המרכז הוא ‘ואהבת לרעך כמוך’. בקיץ הקרוב תעברו תהליך עם החניכים ובו תכירו יותר את הקהילה שאתם חיים בה, ובסוף התהליך יוביל הסניף מיזם למען הקהילה, והחניכים יהיו שותפים בו. פעולה זו היא פתיחה לתהליך.
רציונל:
לכל אחד מאיתנו יש משפחה וחברים, מדריכים בסניף, מדריכי חוגים, מורים ומנהלים בבית הספר, רב וגבאים בבית הכנסת, רופאים, מוכרים במכולת, חברים של ההורים, הורים של חברים ועוד אנשים שסובבים אותנו כל ימינו. האם החניכים שלנו קשורים לכלל האנשים האלה בחייהם? האם יש קשר ביניהם? ולמה קשר כזה חשוב בכלל? האם החניכים שלנו רק מקבלים מהקהילה או שהם עצמם יכולים גם להעניק לה?
בפעולה הקרובה נלמד עם חניכינו כיצד הקהילה משפיעה על חבריה ומושפעת מהם.
בפעולה זו אנחנו רוצים להעביר לחניכים חוויה של אקטיביות, של עשייה לאומית. בפעולה זו ניגע ממש ב’איך’. זו ההזדמנות לתת לחניכים לחוות את העשייה ואת גודלה.
לאחר שלמדנו איך מושגי הכלכלה קשורים אלינו קשר ישיר והבנו כי יש לנו יכולת השפעה עליהם, בפעולה זו נברר היכן אנחנו יכולים להשפיע בסביבה הקרוב לנו ונצא לעשייה. חשוב להדגיש: העשייה יכולה להיות בהיבט ה’צדקה’ (פעילות שנועדה לפתח הזדהות עם אנשים ממעגל סוציו-אקונומי שונה משלנו: קייטנה למעוטי יכולת, התנדבות, ערב התרמה), ויכולה להיות גם בהיבט ה’צדק’ (ארגון סדנה על ניהול כלכלי נכון, ערב הסברה, הצטרפות למחאה חברתית הנוגעת אלינו או ארגון מחאה כזו).
קדימה לעבודה!
“ענו כולם ואמרו: גדול תלמוד, שהתלמוד מביא לידי מעשה”. בפעולה ניזום עם החניכים פעולה ממשית בנושא לימוד התורה בסניף ובקהילה מתוך הלימוד והבירור בנושא השבוע.
קל לדבר, קשה לעשות.
בפעולה זו אנו נראה איך אפשר לפעול למען הגדלת העיסוק בנושא העלייה. הפעולה מותאמת לשבוע האחרון של חודש ארגון מבחינת משך הזמן וסוג הפעילות. תיהנו😊
תרבות יכולה להיות כל דבר: דת, משחק כדורגל בסופשבוע, סרט עם המשפחה, ספרים ואפילו טיולים. בפעולה זו נסקור את המושג ‘תרבות’ לאורך כמה תקופות בהיסטוריה. איך המושג תרבות נכנס לעולם? האם תרבות היא זמן פנוי שנכנס לנו לחיים ו’נתקענו’ איתו ולכן צריך לעשות איתו משהו? האדם המודרני כבר אינו מסתפק רק בללכת לעבודה ולחזור הביתה לישון, הוא צריך תוספת לחיים: משחק של ‘מכבי’ בסוף שבוע, פק”ל עם חברים או טיול כדי לנקות את הראש. בפעולה זו נברר את מטרתה של התרבות ונראה שהיא משתנה מעם לעם, מקהילה לקהילה, ממשפחה למשפחה ואפילו מעצמי לחברי.
בפעולה זו נעסוק בשתי תנועות נפש היכולות להיות לנו עם תרבות: צריכה או יצרנות. במילים אחרות: פסיביות או אקטיביות. איך אנו עומדים מול התרבות? האם אנו מקבלים את כל מה שהיא מציעה לנו ונותנים לכל מה שיש בה להיות חלק מאיתנו, או שאנו מתאמצים ליצור תרבות שהיא נכונה בעינינו, מגדלת ומרוממת, ולא נותנים למה שיותר ‘זמין’ ונוח להיות חלק מהתרבות שלנו?
תארו לעצמכם שאתם נמצאים עכשיו בארץ אחרת בעולם. מגיע יום שישי בערב, השמש שוקעת ואתם יוצאים לרחוב. איך הוא נראה? כמו בכל יום אחר… מדינת ישראל היא היחידה בעולם שבה יום המנוחה הוא שבת! החנויות סגורות, האוטובוסים שובתים, התלמידים לא לומדים. זו המציאות שאנחנו מכירים, אך האם זה טוב בכלל? האם כתנועה דתית-לאומית יש לנו אמירה בעניין? האם יש לנו אחריות למה שקורה במרחב הציבורי?
כללים וחוקים נשמעים לנו כמו דברים ששייכים לבית הספר, אבל האמת היא שבכל מקום יש חוקים, ואפילו במקומות שאין חוקים יש חוק – שבמקום הזה לא מתנהלים לפי חוקים…
גם בתנועה יש חוקים נעימים וטובים שעוזרים לתנועה להיות שמחה ופעילה! מטרת הפעולה היא להסביר לחניכים על התנהלות התנועה כדי שידעו מה מצופה מהם כחברים בתנועה וכן שידעו איך מתנהלים הדברים בכלל.
לכל ארגון, צבא ומוסד יש סמל שמאפיין אותו, המסביר ללא מילים או במילים מספר מה מהות הארגון. גם לנו בתנועה יש סמלים ייחודים לנו – סמל התנועה, המנון התנועה, סיסמאת התנועה. בפעולה הזאת נבין מה החשיבות של הסמלים האלו ומה הם מייצגים.
מברית בין הבתרים, דרך מתן תורה וההתיישבות בארץ ישראל – לאורך שנות קיום עם ישראל זכינו בייחודיות מכל העמים: אנחנו עם סגולה. חיים של משמעות, דאגה לגר ליתום ולאלמנה, מוסריות וחברה בריאה הם אור לגויים. ובמלחמה עכשיו, העשייה, היחד, היוזמה והלכידות, מייצגים את הצד של האור אל מול הצד של החושך. עלינו לחזק את המשמעות של עם סגולה בחיינו כדי לחזק את הרוח היהודית שמובילה בעז”ה לניצחון.
אז מה זה בעצם שבוע תודה?
שבוע תודה זה שבוע שעוסק בהכרת הטוב ואמירת תודה לסובבים אותנו. לחברים, להורים ולסתם אנשים שעזרים לנו.
החוברת מכילה מספר פעולות על חשיבות הכרת תודה. כמו כן רעיונות ליום שיא, שבו יוצאים כול הסניף להגיד תודה לחיילים ,עובדי ניקיון, נהגי אוטובוסים וכו’ …
שבוע תודה יתקיים משבת כי תשא עד חמישי כג’ אדר א.
מה מקום הכסף בחיים שלי? ומיהו עשיר באמת? בפעולה זו נעסוק במושגים שאנחנו נמנעים לפעמים מלגעת בהם: הכסף והצורך שלנו בו. ננסה להבין אם יש פעמים שהכסף הוא שמניע אותנו בקבלת החלטות כאלה ואחרות, ונשאל אם יש בזה בעיה. על פי מה נבחר באיזה מקצוע לעבוד, האם בזה שמכניס יותר או דווקא בזה שממלא ומספק אותנו מבחינה רוחנית וערכית?
“את אחיי אנוכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים” (בראשית לז, טז). כולנו מכירים את סיפור יוסף ואחיו. כולנו יודעים לתמוה על השבטים שהתנכרו לאחיהם. אך האם גם אנחנו מתנהגים כך לפעמים? מתנכרים לחלקים מסוימים בעם? לא מבינים את החשיבות שבאחדותנו? האם אנו מבינים שכל חלקי העם הם אחינו ובשרנו, ועלינו לבקש את החיבור איתם?
בפעולה זו נעסוק בקשר החזק והעוצמתי של עם ישראל ונבקש ליצור חיבור בין חניכינו לבין אוכלוסיות שונות בעם.
פעולה זו היא הראשונה במהלך “שבים אל החלום”, ובה נתמקד בשאלה מהו חלום. נכיר כמה סוגים של חלומות, נבין מהי ההגדרה של חלום, נלמד על חלום שחולמים בלילה, על שאיפות שיש לנו שאנו רוצים להגשים ועל פנטזיה, ונבין מה ההבדל בין חלום של פנטזיה לחלום במציאות. לסיום נדון בשאלה כיצד החלום יכול לקדם אותנו במציאות.
בשנת השמיטה האדם מצווה לשמוט את שדהו, וכך כל אדם יכול לבוא וליהנות מהתבואה. שנת השמיטה מצווה אותנו גם לשמוט חובות, ובכך תורמת לצמצום הפערים החברתיים שנוצרו במהלך שש שנות העבודה והמסחר. בלימוד שלנו נבקש ללמוד ולברר איפה אנחנו עומדים ביחס שלנו לחברה, לחלשים מאיתנו. כמה אנחנו יודעים לפעול ברגישות ובאכפתיות לסביבה.
“וַיִּיצֶר ה’ אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה”. בפעולה זו נבקש לעמוד על סודה ומהותה של האדמה: ביכולת שלה להצמיח וליצור מתוך תהליך, השקעה ועמל. נעסוק בקשר שבין האדם לאדמה ונבקש לגלות את הכוחות הטמונים בנו ודורשים לצאת החוצה מתוך עבודה ועמל, ממש כמו פעולת האדמה.
“השמיים שמיים לה’, והארץ נתן לבני אדם”. אנו חיים בעולמו של הקב”ה, ועם הזכות הזו מגיעה גם חובה לפתח את העולם ולשכללו. העולם אינו מגיע אלינו ‘מוכן לשימוש’, אלא עלינו לעמול כדי שנוכל ליהנות ממנו. שנת השמיטה, שבה שמיטת הקרקע מגבילה את מעורבותנו בעולם, מדגישה דווקא את האחריות שניתנת לנו מראש על מה שקורה בעולם – כל אחד לפי כוחו ויכולתו.
כששומעים את השם אברהם אבינו עולה בנו מיד בראש תמונה של דמות מרכזית וחשובה בעם שלנו. אך מצד שני מתעוררות בנו המון שאלות כגון מה זה באמת אומר שהוא “אבינו” הרי יש לכל מאיתנו אבא, למה דווקא הוא נבחר להיות אחד מאבותינו, למה הוא הראשון, וכו’..
במערך הזה אנחנו רוצים לברר יותר לעומק את הקשר שלנו לאברהם ולהעמיק בהבנת המידות והתכונות המיוחסות לו. נעסוק בדמותו ונשרטט כיווני מחשבה כיצד ללמוד ולחבר את מידותיו אל עולם המעשה שלנו, אל חיי היום יום.
הראשון שהיה מוכן לשים בצד את כל חייו, משפחתו ומהותו וללכת אחרי ה’ במסירות היה אברהם אבינו. בפעולה הזאת אנחנו רוצים ליצור מפגש עם דמותו של אברהם אבינו ולהתלהב מהתפיסה שהוא מציג; תפיסה שמוכנה לומר: “הנני. אני פה לכל משימה שתקראו לי אליה”.
כששומעים את השם אברהם אבינו עולה בנו מיד בראש תמונה של דמות מרכזית וחשובה בעם שלנו. אך מצד שני מתעוררות בנו המון שאלות כגון מה זה באמת אומר שהוא “אבינו” הרי יש לכל מאיתנו אבא, למה דווקא הוא נבחר להיות אחד מאבותינו, למה הוא הראשון, וכו’..
במערך הזה אנחנו רוצים לברר יותר לעומק את הקשר שלנו לאברהם ולהעמיק בהבנת המידות והתכונות המיוחסות לו. נעסוק בדמותו ונשרטט כיווני מחשבה כיצד ללמוד ולחבר את מידותיו אל עולם המעשה שלנו, אל חיי היום יום.
אירועים חשובים ומהותיים מתרחשים במציאות בכל רגע נתון. אם נסגל לעצמנו עמדה של התבוננות ונהיה קשובים, נוכל לשים לב אליהם ולפעול. איך פועלים בצורה הטובה ביותר? עלינו להתאמן, להסתכל ברמזים שהקב”ה שולח לנו לשים לב למתרחש ומתוך כך לפעול.
כיבוד הורים היא מצווה קשה ומורכבת בכל גיל
התייחסותנו הברורה והטבעית כל כך לכל מה שנותנים לנו הורינו היא בעייתית לאין שיעור.
התחושה כי הם חייבים לנו מערערת את כל היחס הנכון אל ההורים, האנשים אשר בזכותם אנו פה. אנשים שהם שותפים מלאים בבריאתנו יחד עם רבש”ע. נתהה על קנקנם של יחסים אלו ונצביע על היחס הנכון.
ההורים הם דמויות מרכזיות בחיי החניכים. הם ליוו אותם מינקות ומחנכים אותם עד ליציאה לחיים עצמאיים לגמרי. הקשר בין ההורים לילדיהם מגוון ורחב: לעיתים הקשר פשוט ונעים, לעיתים מורכב ואף מעורר שאלות, לעיתים צמוד ולעיתים מרוחק, לעיתים חונק ולעיתים עוטף. בפעולה זו נשאל את עצמנו: האם ההורים רלוונטיים לנו? האם הם עוזרים לנו או מפריעים לנו? האם אנחנו מתאמצים מספיק למענם? נרד לעומק הקשר בינינו לבין ההורים, להבנה העמוקה שהקשר טמון בזהות שלנו והוא חלק בלתי נפרד ממי שאנחנו. לא רק המראה שלנו אלא גם תכונות האופי שלנו מושפעות מההורים שלנו השפעה ישירה ועמוקה. אומנם אי אפשר לבחור בהורים – אבל אפשר לבחור איזה קשר נרקום איתם.
גוש קטיף היה מקום שהקרין רוח גדולה של חיבור לאדמת הארץ, וחיו בו אנשים חדורי חלוציות שהאמינו באמונה גדולה שהם יצליחו להפריח את החולות. הם עמלו, עבדו קשה והפריחו את השממה. בפעולה נכיר את סיפור ההתיישבות ואת האווירה ששרתה בגוש ונלמד לקחת מהרוח הגדולה שהנחילו לנו אנשיו ולהתמלא באהבה לאדמה וברצון לעמול ולעבוד עבודת כפיים. נתחבר למשפט מהמנון התנועה “ראשינו בעמקי תורתה וכפינו ברגבי אדמתה”.
אנו מוקפים בידיעות, פרסומים וחוויות מההתקפה שהיתה ביישובי הדרום ביום שמחת תורה ומהמלחמה שהחלה כתוצאה מכך. בדור שלנו אנו שומעים סיפורים מהסבים והסבתות מהשואה, מהקמת המדינה, ממלחמות ואירועים שהיו לאורך שנותיה של מדינת ישראל. אך לא חווינו דבר דומה או קרוב לזה בעוצמות ובמימדים של האסון הזה. באופן טבעי כולנו חווים בהלה, פחד, עצבות וכאב בשבועות הללו. אך כאשר אנחנו שבים אל נקודת הבסיס של עם ישראל ואל הדרך שעשה במשך אלפי שנים, מתחזקת האמונה ומתמלאים בביטחון בה’ ובצדקת דרכנו. לאורך ההיסטוריה עם ישראל עבר דברים רבים, אך רוחו לא נשברה. ההפך, “כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ” . הרוח הזו, חפצת החיים והטוב, יש לה כוח והשפעה עצומה על נצחיותנו כעם בעז”ה.
הגענו לפעולה האחרונה אחרי חודש מלא וגדוש. אנו יכולים להסתכל אחורה על התהליך שעברנו, על כל מה שלמדנו, ולהחזיר את המבט קדימה, לחשוב איך הדברים ממשיכים איתנו הלאה. בפעולה זו נסכם עם החניכים את מה שחווינו ונפיץ את הדברים החשובים שלמדנו.
דיברנו על הצורך בהתבוננות במציאות, הבנו שארץ ישראל היא אחת המשימות החשובות לנו היום, למדנו על אחת הדמויות המזוהות עם ההתיישבות בארץ, הרב חנן פורת, ועל קיבוץ כפר עציון. עכשיו אנו רוצים לעלות קומה ולקחת צעד קדימה. לפני שיוצאים לעשייה חשוב להכין את הקרקע, לדעת לקראת מה אנחנו הולכים ולהגיע מוכנים. ללמוד ולהתכונן.
הרב חנן פורת היה אדם שחלם – ועשה. הוא היה מרצה, רב, חבר כנסת וסופר, וכל דבר עשה בגדלות. אך יותר מכול הרב חנן מסמל את מפעל ההתיישבות, ובעצם את מפעל החזרה של עם ישראל לנחלתו אחרי מלחמת ששת הימים. הרב חנן שמע קול ופעל בעקבותיו. מתוך סיפורו ופעולותיו נלמד ונמחיש את הצורך להתבונן במציאות ולפעול מתוכה.
כמו לכל קבוצה, גם לשבט שלנו צריך להיות חזון. השאיפה והרצון הם שנגיע למצב שכל אחד מאיתנו מרגיש שותף שווה וחשוב בשבט, ובקבוצה יחד אנחנו מצליחים להשפיע טוב סביבנו. בפעולה זו נתבונן רגע פנימה. מה נקודת המוצא של השבט שלנו? האם השבט שלנו הומה, שואף לנקודה מסוימת, פועל, רועש ולא נח?
מדינת ישראל הוגדרה מדינה יהודית במגילת העצמאות באמצעות פירוט של ערכים ומטרות המשמשים יסודות למדינה שקמה זה עתה. בפעולה זו נדון במקום של התורה בחיים שלנו הן ברמה הפרטית והן ברמה הציבורית והלאומית. נבין כי התורה רלוונטית לכל תחומי החיים, ולאחר מכן נראה כי שורשי מגילת העצמאות נעוצים עמוק בתורה ובערכיה.
המיה היא מילה ייחודית המבטאת געגוע פנימי, בקשה עמוקה, ציפייה. המושג ‘נפש יהודי הומייה’ שאנחנו שרים בהמנון המדינה ‘התקווה’ מבטא את שאיפת כל הדורות לגאולה. בדף לימוד זה ננסה להבין מה היא בכלל תנועת הנפש של אדם הומה, מה משמעותה במובן הרוחני אמוני שלנו וכיצד המושג ‘המיה’ נבנה בנו ומשפיע עלינו בחיי היום-יום.
: אחרי שהבנו מהו עניין ההובלה בעזרת נקודת המבט המהותית-לאומית –השליחות – ניגע בהבנת הדרך שבה אנו כתנועה עושים זאת.
פשוט לקום וללכת, לעשות ולפעול! ברגע שנתחיל כבר נראה איך הכול זורם, אבל העיקר להיות בתנועה מתמדת, לא לשקוט, לא להיות אדישים, לקחת תרמיל ומקל, קצת כלי עבודה ולהתחיל לכבוש את ההר!
אחד הפסוקים היפים ביותר בסיפור הבריאה הוא הפסוק המקדים את בריאת האשה, בו אומר הקב”ה: “לא טוב היות האדם לבדו”. בפסוק זה מוחבאת אמת גדולה המגלה שהאדם זקוק לחברה, זקוק לסביבה, זקוק לחיבור לעולם שבו הוא חי.
בעולם המודרני בו אנו חיים, כתב המשורר נתן זך המשך מיואש לפסוק וכך הוא שר: “לא טוב היות האדם לבדו, אבל הוא לבדו בין כה וכה” האמירה המיואשת הזו שלא מאמינה ביכולת של בני אדם להתחבר אחד לשני, משקפת באופן טוב ועצוב את העולם המודרני שהפך את האדם להיות בודד כל כך, לא קשור ולא מחובר לכלום ולא מוכן לעבוד ולעמול בשביל למצוא את השייכות שכמו שראינו ביחידה הקודמת קיימת בפוטנציאל בכולנו..
ביחידה זו ניגע במחלתו של האדם המודרני, ננסה להבין איפה גם אנחנו חולים בה ואיך מתרפאים ומרפאים וזוכים לעולם עם יותר שייכות, יותר מגע, יותר חיבור וממילא יותר אהבה.
פתיח:
בעקבות החלטת הוועידה המחוזית, שלפיה בשבוע אחד במהלך השנה יקיים כל סניף פעילות או התנדבות בקהילה הסובבת אותו בהובלת צוות נחשון, הקובץ שבידיכם מזמין אתכם לממש זאת עם החניכים שלכם יחד. בשונה מן הפעילות השוטפת הרגילה של צוות נחשון, שמטרתה ליצור שינוי מתמשך, הדרגתי ומעמיק בסביבה ובמדינה שלנו, שבוע ‘ואהבת’ הוא הזדמנות לצוותי ההדרכה להדגים לחניכים שלהם כיצד עושים שינוי קטן בעולם וכיצד מזהים את הצורך של האחר וממלאים אותו, ולו פעם אחת.
אם יש בסניף שלכם צוות נחשון, הרי שהוועידה המחוזית קראה לו להוביל תהליך זה, ובכל מקרה לכם המדריכים יש אחריות והזדמנות לחזק את ‘שריר האכפתיות’ של החניכים שלכם.
רכז ההדרכה, קובי אשבל
בפתיחה לחודש ארגון ולנושא השנתי נתחבר לחלומות הלאומיים והפרטיים שלנו. בפעולה נלמד מהו החלום ומה כוחו, נתבונן בחלומות הלאומיים הגדולים שנחלמו והוגשמו ונברר כיצד הם הוגשמו במציאות.
שמעת על רועי קליין? היית פעם בגבעת התחמושת? יצא לך לשמוע על מרד גטו ורשה? מי מאיתנו לא מתמלא הערצה כשהוא חושב על הדמויות הללו, האירועים הללו. מה משותף לכל גיבורי ההיסטוריה שלנו? במילה אחת- כולם היו אידיאליסטים.
ביחידה זו נברר את המושג “אידיאליסט”. נבין מה הופך אדם לכזה ובעצם מה המילה הזו תובעת ממנו כשהיא הופכת ממילה למציאות.. נפתח בהבנה שהתכונה הבסיסית ביותר של האידיאליסט היא חוסר נחת בקיים. חוסר נחת זו איננה מרירות וקוטריות, אלא היא תביעת עין שמוכנה לחלום ולרצות יותר מהקיים. העולם שלנו שמורכב מחומר ומשרטט לנו קווי מתאר ברורים של מה יש ומה אין, עלול לחנוק את הדמיון, את החזון ואת היכולת לחלום על עולם אחר: טוב יותר. האידיאליסט הוא אדם שאינו מסתפק בקיים, אלא רוצה עוד..
הרב צבי יהודה הכהן קוק היה נוהג לומר שהעולם כולו עומד על “שני אל”פים”: אהבה ואמונה.
כשאדם מגלה בתוכו את האהבה לעולם, נוצרת בו גם אמונה בעולם. כשאדם מגלה בתוכו אהבה כלפי עצמו, נוצרת בו גם אמונה בכוחות ובטוב שבו. כשאדם מגלה בתוכו אץ האהבה לעם ישראל, נוצר בו גם אמון שכל יהודי הוא טוב ומסוגל לטוב. כשאדם מגלה בתוכו את האהבה לקיום מצוות, נוצרת בו גם האמונה שהמצוות משפיעות עליו לטוב.
כסיום למערך זה אנחנו מבקשים להבין שאהבה איננה רק רגש שאדם מרגיש בתוכו או תודעה שאדם מבין בשכלו. אהבה קובעת את דפוס הפעולה בה אדם מתנהל בעולם. אדם אוהב מרגיש שייכות לעולם שסביבו ועל כן מבקש להשפיע עליהם, אדם אוהב מרגיש שייכות לערכים ועל כן מבקש לאחוז בהם – אבל אדם אוהב לעולם ינהג בדרך של אהבה, בדרך שמאהיבה את עצמו ואת עולם הערכים שלו על הסובבים אותו.
כשאנחנו ביחד יש לנו כוח גדול לפעול, אנחנו חזקים, מלאי מרץ ומוטיבציה! אבל רגע אחד… לאן לפנות? לאיזה כיוון ללכת? איפה צריך את הקבוצה שלנו?
בפעולה זו החניכים ילמדו שגם כקבוצה יש משימות שמחכות לנו, בין שבשבט, בין שבסניף, בין שבתנועה כולה.
בתחילה נעסוק במעגל הראשון. אנו פועלים במסגרת שבטית בתוך הסניף, אולם לא תמיד חניכנו אכן מכירים אחד את השני, או שאינם מבינים מה זה אומר להיות חבר בשבט או מה זה דורש מהם. ולכן אנו נתקלים, לפעמים, בגילויים של חוסר אחווה ועזרה, או של דיבור לא יאה כלפי חבר בשבט וכו’.
ביחידה זו ננסה להכיר אחד את השני קצת יותר טוב, נבין את מסגרת השבט ואת סגולותיה, ונברר כיצד צריך להתנהג לחברים בתוך השבט.
האם אנו מאמינים באמת בערכי הדרך? בחזון, בשותפות, באמון, בוודאות, בסבלנות? ההבנה שערכים אלו מרכיבים את הדרך היא הנכונה ביותר למי שדורש מעצמו להוביל, ואנחנו הולכים להיות מובילים! כל אחד מחניכינו הולך לפעול ולעשות. עד כמה הוא רוצה בזה? עד כמה הוא מאמין בערכי הדרך? עד כמה הוא מאמין בעצמו שהוא יכול?
מחוז חיפה בחר השנה לעסוק בקיץ בערך המשפחה. המשפחה היא ערך חשוב ומרכזי בחייו של כל אדם, וכל משפחה שונה ומיוחדת בדרכה. מחוז חיפה רואה בערך המשפחה את מעגל השייכות הראשוני של האדם, המשפיע על אישיותו לאורך שנים. כמו כן זהו ערך שמשפיע על נושאים רבים נוסף על התא המשפחתי: משפחות חזקות בונות עם חזק. לכן קיבלנו עלינו משימה לחזק ערך זה בסניפים ובמחוז, ומתוך כך גם עם ישראל יתחזק ויתעצם.
מדריכים יקרים,
משפחה היא נושא שעשוי להיות רגיש ומורכב לכל אחד מחברי השבט, לכן חשוב לעשות הכנה לפני כן, לחשוב כיצד לומר את הדברים, אילו דברים כדאי לומר ואילו פחות. למשל: חשוב לשים לב אם יש בחבורה מישהו שאיבד את אחד מהוריו, חלילה, שהוריו גרושים, שהוא עצמו מאומץ וכדומה, להתאים את השפה למצב ולציין שהמציאות מורכבת ומגוונת…
אם ידוע לכם על חניך עם רגישות משפחתית, דברו איתו בפרטיות לפני הפעולה ואמרו לו שהפעולה עוסקת בנושא המשפחה, וחשבתם שזה עשוי להיות לו מורכב, לכן חשוב לכם לשתף אותו בכך לפני הפעולה, לערוך איתו תיאום ציפיות ולחשוב איתו כיצד ירגיש בנוח בסיטואציה (האם הוא רוצה לשתף את החברים בעצמו? האם הוא רוצה שתאמרו או שלא תאמרו משהו בהקשר זה? האם יש לו מסר שחשוב לו שתעבירו?). נוסף על כך חשוב לציין שפעולות אלו מטרתן להעלות על נס את חשיבות המשפחה בחייו של אדם ובחייה של אומה, ואין מטרתנו לנקוט עמדה חד-משמעית בדיון על אילו ערכים עדיפים פחות או יותר מערך המשפחה.
רציונל:
משפחה היא חלק מרכזי ובסיסי בחייו של האדם והיא משפיעה עליו במגוון תחומים, כמו ערכים, שאיפות, פחדים, אהבות, תחושת יציבות ועוד.
חשבתם פעם עד כמה המשפחה שלכם מרכזית בחייכם? על כמה דברים בחייכם היא משפיעה?
ניסיתם פעם לחשוב למה צריך משפחה בכלל? אם היא עוזרת לכם בחיים? מה המשפחה הספציפית שלכם נתנה לכם ובמה היא מלווה אתכם?
הפעולה הזו היא הפעולה האחרונה בחודש, פעולה שמסכמת את הכול. חשוב לעבור עם החניכים על כל מה שלמדו ולסגור להם את כל הקצוות, ליצור להם מהלך שלם ואחיד. נוסף על כך בפעולה האחרונה נרצה להוביל את החניכים מתוך כל החודש לעשייה, לטעימה מהיכולת “לפעול עם א-ל” ולנסות לעשות משהו במציאות. גם אם הזמן דוחק, אל תוותרו על זה! הפעולה קצרה ומותאמת לשבוע האחרון של חודש ארגון.
אוקיי, אני מאמין/ה באלוקים, יש לי קשר איתו, אבל איך זה מתבטא למעשה בחיים שלי?
הרעיון של הפעולה הוא לבחון את ההשפעה של האמונה הדתית שלנו על ההתנהלות המעשית שלנו בעולם, לברר האם העובדה שאנו דתיים משפיעה על חיינו כל השפעה שהיא. אופנים מעשיים שננסה לבחון הם התנהגות, לבוש, דיבור, לימוד תורה, קיום מצוות. נשאל האם אנו נמצאים במקומות האלה בכלל או באופן חלקי, והאם אנו מתקדמים בהם.
שתי נקודות שעולות מתוך הדיון ובהקשרו הן נקודת הנראות שלנו כדתיים – מה מצפים מאיתנו, מה אנו מצפים מעצמנו – ונקודת המחויבות להלכה: הקושי שיש לנו עם הלכה שמחייבת אותנו עד הפרטים הקטנים. אלו נקודות חשובות בבירור הזהות הדתית שלנו, וכדאי להתייחס אליהן בהתאם לצורך של השבט ולדרישתו.
בשלוש הפעולות האחרונות דיברנו על פנים מגוונות של ההמיה לארץ ישראל ושל שיבת ציון: על מרכזיותה של ההמיה לציון בתודעה היהודית בגלות, על העלייה לארץ והאתגרים שהיא מזמנת לעולים ועל הכוח של היחיד בתנועה הגדולה של העם כולו. בפעולה הזו נחלום! מתוך התגשמות ההמיה לציון נלמד על הכוח והעוצמה של חלום.
נפש יהודי הומייה! ראינו מהי תנועת האדם ההומה וכיצד היא משפיעה על פעולותיו ועל ביטוי כוחו בעולם. כעת ננסה לראות כיצד תנועת ההמיה פועלת במישור הכללי: להיכן עם ישראל מוביל את חייו ומהיכן הוא שואב את כוחו? מהי ערכה של ההמיה היהודית ומה הבשורה שלה בדורות שלנו? כיצד אנחנו יכולים להיות שותפים במהלך הכללי של חזרת עם ישראל לארצו ולחייו על פי התורה בדורות של גאולה?
לכל אדם יש המיה פנימית, מקור שממנו הוא שואב את כוחו, הדבר העליון שמכוחו הוא פועל ולמענו הוא קם בבוקר. בדף זה נברר כיצד מבררים את המקור הזה, אם הוא משתנה ומתעלה, ומה הערך בלהיות מחוברים למקור ההמיה שלנו. נתבונן במושג המיה התבוננות אישית ונברר מה היא ההמיה שלי, מהו הכוח הפנימי שממנו אנו פועלים בעולם.
לאחר שדיברנו על ההמיה ועל הכוח שלה מצד אחד ועל קליטת עלייה כערך יהודי מרכזי מצד שני, בפעולה הזו נחבר את הכול יחד. נכיר את מצב קליטת העלייה כפי שהוא היום ונבין כי זה נושא חשוב מאוד ועדיין לא נגמרה בו העשייה. הקשיים של העולים לארץ והמצב של היהודים בתפוצות גורמים לנושא הזה להיות בוער בימינו. לכן נחשוב: למה אנו הומים? איך אנחנו יכולים להשתלב בעשייה למען העלייה לארץ היום?
בפעולה הזאת אנחנו רוצים לגעת בעולם הדתי בנקודה הכי בסיסית שלו, באמונה בקב”ה ובקשר איתו. נקודת ההנחה היא שהחבר’ה נמצאים תוך כדי או קצת לפני הרבה שאלות באמונה, התנגשויות בין שכל לאמונה, בין תורה למציאות, כפירה בהנחות יסוד. השאלות האלה יכולות להסעיר ולטלטל מאוד מצד אחד, ולהיות פתח לבירור ולהצמחת קומה חדשה של אמונה מצד אחר. אנחנו רוצים לתת מקום לשאלות האלה, להציף אותן ולאפשר להן לנכוח, להראות ולהסביר שהן נורמליות ואפילו טובות, להוריד את רמת הפחד. כמו כן ניתן לחבר’ה אפשרויות וכלים להתחיל לברר ולענות לעצמם על השאלות, ואחת הדרכים הבסיסיות שנציג היא יצירת קשר טבעי ופשוט עם הקב”ה, קשר המאפשר בירור נוקב מתוך חיבור.
מתי בפעם האחרונה שמעתם מהקומונרית משפטים כמו:
“באתי, חיכיתי ואף אחד לא בא. ואח”כ הייתי צריכה להתנצל לרב שמעביר את השיעור שבטח הייתם עסוקים…”
“אני לא מבינה את זה – הרי אתם רציתם שנקבע שיעור סניפי…”
“כמה פעולות ישבנו ודיברנו על האידאלים שלנו בבנ”ע (תורה ועבודה, נתינה, חסד…) אבל כשהגענו לתכל’ס… כולם נשארו בבית… למה?!”
דמיין לעצמך עולם של רובוטים שמקיימים מצוות. נשמע טוב? אין חטאים, אין פספוסים, הכל עובד בזמן ובדיוק כמו שצריך: הרובוט קם בבוקר מתוכנת לומר “מודה אני”, ליטול ידיים וכמובן לא לפספס את זמן קריאת שמע. הרובוט פוגש את אבא ואמא שלו והוא כמובן מכבד אותם בלי בעיה ועושה כל דבר שהם מבקשים. הרובוט רעב ורוצה לאכול הוא מתוכנת לאכול רק מה שכשר ומותר. מגיעה השבת, הרובוט מתכונן לנוח ואפילו המחשבות של הרובוט מתוכנתות היטב והכל בתוכו נקי וטהור. מה דעתך? רוצה להיות רובוט כזה?
ביחידה זו שפותחת את המערך שיבקש להעמיק במושג אהבה, ננסה להבין שהקב”ה לא ברא רובוטים. המצוות שלנו דורשות גם את הלב שלנו, את החיבור שלנו למה שאנחנו עושים, את ההבנה שלנו שהכל נובע מאהבה וחיבור לקב”ה…
היא פוקדת אותנו פעם בשבוע, במלוא הדרה ואורה. מביאה איתה את הנשמה היתרה. כן זוהי שבת.
לשבת הרבה מטרות וכוונות, אך נודה על האמת, שלעיתים היא עוברת אצלנו ככה.
בפעולה הזו נשים את הזגש על התרבות המשפחתית בשבת. כיצד זו באה לידי ביטוי דווקא בשבת, והאם אנו נותנים דעתנו על כך.
“את אחיי אנוכי מבקש, הגידה נא לי איפה הם רועים” (בראשית לז, טז). כולנו מכירים את סיפור יוסף ואחיו. כולנו יודעים לתמוה על השבטים שהתנכרו לאחיהם. אך האם גם אנחנו מתנהגים כך לפעמים? מתנכרים לחלקים מסוימים בעם? לא מבינים את החשיבות שבאחדותנו? האם אנו מבינים שכל חלקי העם הם אחינו ובשרנו, ועלינו לבקש את החיבור איתם?
בפעולה זו נעסוק בקשר החזק והעוצמתי של עם ישראל ונבקש ליצור חיבור בין חניכינו לבין אוכלוסיות שונות בעם
בררו עם החניכים מהם הכוחות המיוחדים לכל אחד מהם, וכל אחד מהם ימצא את המקום המתאים לו ביותר. חשוב שלא לוותר על הצד הטכני של הפעולה (מוזיקה מתאימה, כלי כתיבה, מיקום נוח ומסודר) כדי שהפעולה תהיה מוצלחת.
עם ישראל הצטיין בכל הדורות בהכנסת אורחים. בפתיחת דלת ובית בפני כל הנקרא בדרך.
סיפורים רבים אנו מכירים על אנשים גדולים ופשוטים, עשירים ועניים כאחד, אשר התעקשו גם בזמנים קשים להכניס אורחים.
נשאל בפעולה זו איפה אנחנו בכל הסיפור הזה. האם גם אנחנו עושים כל מאמץ? האם גם אנחנו אכפתיים ורגישים להכנסת האורחים ולצורכי האנשים והחברים סביבנו?
בפעולה הזו ייפגשו החברים עם הנחות היסוד שלהם כדתיים-לאומיים ויבררו מאיזה עולם רוחני הן שואבות. הם יבדקו האם הם מכירים את הדמויות העומדות בבסיס התורה ואת כתביהן, ישאלו האם הם מסכימים עם הדרך שהם צועדים בה, מה לדעתם צריך לחדד בה ומה מושלם בעיניהם כמו שהוא, וידברו על האיזון בין אמונה בצדקת הדרך לבין ענווה ללמוד מדרכים אחרות.
בפעולה הקודמת ביררנו את משמעות הנתינה והתמקדנו במשמעותה המיוחדת כאשר מדובר בעם ישראל. בפעולה זו נלמד על מושג השליחות מדמויות מופת בעם היהודי ונלהיב את החניכים על רעיון זה.
אחרי שהכרנו את המשפחה שלנו והבנו את המושג משפחה ומה הוא כולל, נפגוש את החשיבות הגדולה של להיות שייכים למשפחה וננסה להבין מה כוחה של קבוצה לעומת היחיד ומה המשפחה מחזקת בי וביכולות שלי.
חשבת שמנהיגות היא תכונה מולדת? חשבת שאם אין לך את זה אז אין לך את זה? הפעולה הזאת נועדה לשבור לך את המיתוס הזה! מנהיגות איננה תכונה שמקבלים משמיים ואם לא קיבלת כנראה דילגו עליך בסבב, מנהיגות היא תכונה שיש בכל אחד ואחת ובכוחנו לפתח אותה בכוחות עצמנו!
