איתור סניפים וכפרי בוגרים
הורדה וצפייה בלימוד בקובץ WORD
הורדה וצפייה בלימוד מורחב בקובץ PDF
המון פעמים במהלך מפגש עם התורה אנחנו פוגשים דעות שונות, אמירות סותרות ואפילו פסיקות הלכה מנוגדות, ובלימוד הזה ננסה לברר את יחסינו אל סוגיית המחלוקות דרך בירור אחדותה של התורה.
במסכת כתובות מובאת מחלוקת בין בית הלל ובין בית שמאי:
“תנו רבנן: כיצד מרקדין לפני הכלה?
בית שמאי אומרים: כלה כמות שהיא.
ובית הלל אומרים: כלה נאה וחסודה.
אמרו להן בית שמאי לבית הלל: הרי שהיתה חיגרת (נכה) או סומא (עיוורת), אומרי’ לה כלה נאה וחסודה? והתורה אמרה ‘מדבר שקר תרחק’!
אמרו להם בית הלל לבית שמאי: לדבריכם, מי שלקח מקח רע מן השוק, ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו? הוי אומר ישבחנו בעיניו”.
כשאתם דנים בשאלה נסו לתת מקום לשני הצדדים ולשמוע את הדעות של כולם.
אחרי שתסיימו לדון חשבו רגע על המצב שנוצר: למדתם תורה, וכל אחד מכם תמך בדעה אחרת שהיא מבטאת.
במשנה במסכת אבות כתוב:
“כל מחלוקת שהיא לשם שמים – סופה להתקיים.
ושאינה לשם שמים – אין סופה להתקיים.
איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי.
ושאינה לשם שמים – זו מחלוקת קרח וכל עדתו”.
בירמיהו כג, כט כתוב: “הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה’ וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע”.
במדרש ילקוט שמעוני על הפסוק נאמר:
“מבית מדרשו של רבי ישמעאל למדו: ‘וכפטיש יפוצץ סלע’ – מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות, אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים. דבר אחר: מה פטיש מתחלק לכמה ניצוצות, אף כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב”ה נהפך לשבעים לשון”.
המדרש הזה מחזיר אותנו אחורה, אל נקודת קבלת התורה, ומסביר לנו שכל הניצוצות – חלקי התורה שאנחנו פוגשים – כולם ממקור אחד.
את האמירה הזו אנו פוגשים בפסקה של הרב קוק שאנו עוסקים בה השבוע:
“וְהַתּוֹרָה עוֹמֶדֶת כְּלוּלָה וּמְאֻחֶדֶת בִּקְדֻשָּׁתָהּ הָעֶלְיוֹנָה בְּקוֹל אֱלֹהִים חַיִּים, שֶׁכָּל אֲשֶׁר נִשְׁמָתוֹ חַיָּה מַקְשִׁיב הוּא וְשׁוֹמֵעַ אֶת הַקּוֹל הַגָּדוֹל הַזֶּה, הַהוֹלֵךְ וּבוֹקֵעַ בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ” (אחדות התורה, עמ’ 47).
חשבו, איך לדעתכם מגיעים להקשבה הזו? מהי נקודת המוצא? מהי נקודת הסיום – והאם יש נקודה כזו?
הראי”ה קוק, עין איה ברכות ב, עמ’ 397:
יש טועים שחושבים שהשלום העולמי לא יבנה כ”א ע”י צביון אחד בדיעות ותכונות. א”כ כשרואים ת”ח חוקרים בחכמה, וע”י המחקר מתרבים הצדדים והשיטות, חושבים שבזה הם גורמים למחלוקת והפך השלום. ובאמת אינו כן, כי השלום האמיתי א”א שיבוא לעולם כ”א דוקא ע”י תואר של ריבוי השלום. הריבוי של השלום הוא שיתראו כל הצדדים וכל השיטות שיש בחכמה, ויתבררו איך כולם יש להם מקום כל דבר לפי ערכו מקומו וענינו. ואדרבא, הענינים הנראים כמיותרים או כסותרים, כשמתגלה החכמה האמיתית לכל צדדיה יראו שרק ע”י קיבוץ כל החלקים וכל הפרטים, וכל הדיעות הנראות שונות וכל המקצועות החלוקות, דווקא על ידם יראה אור האמת והצדק, ודעת ד’ יראתו ואהבתו, ואור תורת אמת. ע”כ ת”ח מרבים שלום בעולם, מה שהם מרחיבים, מבארים ומילדים דברי חכמה חדשים בפנים מפנים שונים, שיש בהם ריבוי וחילוק עניינים, בזה הם מרבים שלום, שנאמר “וכל בניך למודי ה'” כולם יכירו שכולם, גם ההפכים בדרכיהם ושיטותיהם כפי הנראה, המה כולם למודי ד’, בכ”א מהנה יש צד שיתגלה ע”י ידיעת ד’ ואור האמת. “ורב שלום בניך”, לא אמר גדול שלום בניך, שמורה על ציור גוף אחד גדול, שאז היו הדברים מתאימים לאותו הרעיון המדומה, שהשלום צריך הוא דווקא לדברים אחדים ושיווי רעיונות, שזה באמת מגרע כח החכמה והרחבת הדעת. כי אור הדעת צריך לצאת לכל צדדיו, לכל הפנים של אורה שיש בו, והריבוי הוא רב שלום בניך. אל תקרי בניך אלא בוניך, הבנין יבנה מחלקים שונים, והאמת של אור העולם יבנה מצדדים שונים, משיטות שונות, שאלו ואלו דברי אלהים חיים. מדרכי עבודה והדרכה וחינוך שונים, שכ”א תופסת את מקומה וערכה. והכלל כי אין ראוי לאבד כל כשרון וכל שלימות, כ”א להרחיבו ולמצוא לו מקום, ואם תראה סתירה ממושג למושג, בזה תבנה החכמה ביתה. וצריך לעיין בדברים איך למצוא את התוך הפנימי שבמושגים, שבזה יתיישרו הדברים ולא יהיו סותרים זא”ז, וריבוי הדיעות שבא ע”י השתנות הנפשות והחינוכים, דווקא הוא הוא המעשיר את החכמה והגורם הרחבתה. שלסוף יובנו כל הדברים כראוי, ויוכר שאי אפשר היה לבנין השלום שיבנה כ”א ע”י כל אותם ההשפעות שהיו נראות כמנצחות זא”ז… “ד’ עז לעמו יתן”, יתן להם חיים מלאים ענין, שהם עז, וכשהחיים מלאים ענין, מלאים הם צדדים רבים ונבנים מהרכבות של כחות רבים. ע”כ זאת היא ברכת השלום האמתית הבאה מהעז. “ד’ יברך את עמו בשלום”, וברכת השלום הבאה מהעז היא השלום של התאחדות כל ההפכים. אבל צריך שימצאו הפכים כדי שיהיה מי שיעבוד ומה שיתאחדו, ואז הברכה ניכרת ע”י כח אלו ואלו דברי אלהים חיים. ע”כ שלום הוא שמו של הקב”ה שהוא בעל הכחות כולם, הכל יכול וכוללם יחד, יהי שמו הגדול מבורך מן העולם ועד העולם.
הרב קוק מסתכל על העולם כולו מנקודת מבט אלוקית, ומראה שכל הצדדים השונים במציאות הם בעצם פנים שונים של אמת אחת – וכולם דברי אלוקים חיים.
לכן הקב”ה יתגלה בעולם דווקא על ידי ריבוי דעות, והשלום האמתי ישרור כששאר כל הכוחות יתבטאו במלואם, לפי מקומם וכישרונם, ואז יובן שהכול אחד ובאמת אין סתירות כלל.
ריטב”א, חידושין למסכת עירובין:
“שאלו רבני צרפת ז”ל היאך אפשר שיהוו אלו ואלו דברי אלוקים חיים, זה אוסר וזה מתיר… ותרצו כי כשעלה משה למרום לקבל את התורה, הראו לו על כל דבר ודבר מ”ט פנים לאיסור ומ”ט פנים להיתר. ושאל (את) הקב”ה על זה ואמר שיהא זה מסור לחכמי ישראל שבכל דור ודור, ויהיה ההכרעה כמותם ונכון הוא לפי הדרש, ובדרך האמת יש טעם סוד בדבר , אין לנו חלק בנסתרות”.
המהר”ל:
“כי כל דבר ודבר אי אפשר שלא יהא בחינה יותר מאחת לדבר אחד. שאף אם הדבר טמא, אי אפשר שלא יהיה לו צד בחינה אל טהרה של מה, וכן אם הדבר טהור, אי אפשר שלא יהיה לו בחינה מה של טומאה”.
חגיגה ג ע”ב:
“בעלי אסופות – אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה; הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין. שמא יאמר אדם היאך אני למד תורה מעתה? תלמוד לומר כולם נתנו מרועה אחד, אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא, דכתיב וידבר אלקים את כל הדברים האלה, אף אתה עשה אזניך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין, את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין”.
המהרש”ל, ים של שלמה:
“כלל הדבר, אמר החכם והודיע שאינו בנמצא מן האפשרות להודיע ולבאר כל ספיקות התורה מבלי חלוקת… על כן מסר התורה לחכמים השתולים בכל דור, כל אחד ואחד לפי חוצב מקור שכלו, לחלק לעילוי ולהוסיף כפי מה שיראו לו מן השמים, ואם בא לטהר יסייעו לו”.
המחלוקות נובעות מגודלה של התורה, מאחדותה ומנצחיותה, ומאפשרות לנו לברר את כל האמת שבה. כדי שבאמת נברר אמת ונלך בכיוונים נכונים עלינו לרצות ללמוד לשם שמים, בשביל להיטהר, להתקדש ולהתקרב אל ה’ יתברך.