איתור סניפים וכפרי בוגרים
בפעולות האחרונות דיברנו רבות על ארץ ישראל; הכרנו אותה ודיברנו על הקשר איתה ועל החשיבות שבשליטה עליה. בפעולה הרעיונית האחרונה הזאת ננסה לגעת בנקודה הפנימית והקדושה ביותר בארץ ישראל: בית המקדש. נחדד את חשיבותו ואת קדושתו, נפתח את המורכבות הקיימת בו היום ונתפלל לבניית בית המקדש במהרה בימינו.
המאמר האחרון בספר הכוזרי, אתר בית המקדש http://www.beit-hamikdash.co.il
צבעים, דפים, מקרן.
בחלק הזה אנחנו רוצים לדבר על קדושתה של ירושלים. ירושלים היא ליבה של מדינת ישראל ובית המקדש הוא ליבה של ירושלים. יש אין-סוף חומרים, שירים וסיפורים על ירושלים, האחד חזק יותר מחברו. אם אתם לא מוצאים את עצמכם באפשרויות שבחלק הזה, הביאו את השירים, את הסיפורים ואת החוויות שמבחינתכם מדגישים את חשיבותה של ירושלים.
אפשרות א: קטעי קריאה ולימוד
קראו קטעי לימוד על מרכזיות ירושלים ובית המקדש (נספח 1). הקטעים מגוונים למדי ואפשר לבחור אחד מהם או כמה. כדי שהלימוד יהיה בנלי פחות, אפשר לכתוב חלק מהקטעים על הקיר או להקרין אותם. אפשר גם לגלגל אותם ולהטמין בין אבני כותל מצויר, ובכל פעם לשלוף אחד ולהקריא אותו.
אפשרות ב: סרטונים על מרכזיותה של ירושלים
צירפנו פה סרטון שמביא בתמצות את ההיסטוריה של ירושלים וסרטון על הפריצה לכותל במלחמת ששת הימים. אפשר לבחור אחד מהם או להקרין את שניהם. חשוב בעיקר לדבר על איך מובעת בהם מרכזיות ירושלים ועד כמה היא חשובה ומרגשת לאורך הדורות כולם.
בסוף השלב חשוב לאסוף את מה שראינו ולמדנו. אפשר לעשות סבב ולשאול כל אחד למה ירושלים מיוחדת בעיניו, ובעיקר להדגיש שירושלים קדושה לנו בגלל הר הבית שנמצא בה: אבן השתייה, מקום עקדת יצחק ומקום בית המקדש. זהו ליבה של ארץ ישראל, ליבה של עבודת ה’ שלנו.
הר הבית הוא מקור מרכזי בחיכוך שבינינו ובין הערבים. אנחנו לא רוצים להיכנס לדיון פוליטי אלא פשוט להציף את הסוגיה ולהכיר בקיומה.
אפשרות א (לשבטים הצעירים) – שחקו ‘שני כלבים ועצם’. חלקו את השבט לשתי קבוצות; כל קבוצה תעמוד בצד אחר של המגרש. כל שחקן יקבל מספר, והמנחה יחזיק פריט מסוים באמצע המגרש. כאשר המנחה ינקוב במספר (או במספרים מסוימים), מי שיש לו המספר (מכל קבוצה) יצטרך לרוץ לאמצע ולקחת את העצם מידו של המנחה. מי שחוטף את העצם צריך לרוץ בחזרה לקבוצה שלו, ואם הוא נתפס בדרך בידי היריב הוא נעשה שבוי של הקבוצה היריבה, אך אם הוא חזר לקבוצה שלו ולא נתפס, היריב שלו נעשה שבוי שלו. הקבוצה המנצחת היא מי ששבתה את כל השחקנים של הקבוצה היריבה.
המשחק ממחיש שכשיש שתי קבוצות שרוצות את אותו דבר נוצרים חיכוך, תחרות ומתח. זה מה שקורה בין הערבים ליהודים בהר הבית. יש כאן מקום שמקודש לשתי הדתות, והרצון המשותף בו יוצר חיכוך.
אפשרות ב – את הבוגרים אנחנו רוצים לחשוף לחיכוך עצמו, להפגיש אותם עם הטענות של כל צד. חלקו את החניכים לשתי קבוצות, האחת תייצג את המוסלמים והאחרת את היהודים. לכל קבוצה יינתנו עשר דקות לאסוף לפחות ארבע סיבות שבגללן הם רוצים לתבוע בעלות על הר הבית (הסיבות יכולות להיות ממגוון נקודות מבט: מציאותית, היסטורית, דתית וכו’).
הנחו כל קבוצה להציג את עמדותיה או בחרו נציגים שיערכו מעמת (דיבייט) ויתווכחו זה עם זה.
לשבטים שצריכים המחשה ברורה יותר אפשר לתת בריסטולים וטושים ולבקש מהם לכתוב ארבעה שלטים שונים שיכולים לשמש להפגנה בנושא.
בחלק הזה אנחנו רוצים לכתוב תפילה לבניין ירושלים ובית המקדש.
חלקו לחניכים דפים ועטים. מומלץ לכתוב בראש הדף את המשפט שאומר ריה”ל בסוף ספר הכוזרי “רוצה לומר כי ירושלים אמנם תבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה.” כיסופים הם געגועים. ירושלים תיבנה כשניכסף אליה, נרצה אותה ונתגעגע אליה באמת.
בקשו מהחניכים לחשוב על כל מה שדיברנו עליו בפעולה, על חשיבותה של ירושלים ועל המורכבות שהיא נמצאת בה היום, ופשוט לבקש מה’ את מה שהם רוצים שיקרה עם ירושלים.
לחניכים או לשבטים שקשה להם להתבטא בכתב אפשר לתת צבעים וטושים ולבקש מהם לצייר תפילה או תקווה.
להשראה אפשר להשמיע פלייליסט שירי ירושלים או להקריא את ברכת ‘בונה ירושלים’ מהתפילה. אפשר גם להקריא את ‘שירו של אבא’ או ‘בית המקדש’ (נספח 3).
לסיום – אפשר להקריא יחד את התפילות, לעשות סבב שיתוף או לתלות אותן על הקיר.
הצעה לצ’ופר – להכין מגנט או מדבקה עם ציור של בית המקדש וכיתוב “בציפייה לגאולה שלמה במהרה!”
1. “היה עומד בחוץ לארץ – יכוון את לבו כנגד ארץ ישראל, שנאמר: ‘והתפללו אליך דרך ארצם’.
היה עומד בארץ ישראל – יכוון את לבו כנגד ירושלים, שנאמר: ‘והתפללו אל ה’ דרך העיר אשר בחרת’.
היה עומד בירושלים – יכוון את לבו כנגד בית המקדש, שנאמר: ‘והתפללו אל הבית הזה’.
היה עומד בבית המקדש – יכוון את לבו כנגד בית קדשי הקדשים, שנאמר: ‘והתפללו אל המקום הזה’ (ברכות ל א).
2. “הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה, יְשַׁעְיָהוּ בֶּן-אָמוֹץ, עַל-יְהוּדָה, וִירוּשָׁלִָם. וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה’ בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה’ אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה’ מִירוּשָׁלִָם. וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה” (ישעיהו ב, א–ד).
3. “כידוע לכם, דנה עכשיו עצרת האו”ם בבעיית ירושלים ומקומותיה הקדושים […] חברותנו (באו”ם) מחייבת אותנו להגיד מכאן, מעל במת הכנסת הראשונה לישראל, לכל האומות המכונסות בעצרת האו”ם ולכל שוחרי שלום וצדק בעולם, את מה שבלב עם ישראל מאז היותו לאומה מאוחדת תחת שרביטו של דוד המלך לפני שלושת אלפים שנה – בדבר ירושלים עיר קדשו ובדבר יחסו לקדשי כל הדתות.
בהכרזתנו על מדינת ישראל המחודשת, מיום 14 למאי 1948, הצהרנו התחייבנו קבל ההיסטוריה והעולם, ש’מדינת ישראל תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות: תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות, ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות’ […] יחד עם זאת אנו רואים חובה להצהיר, שירושלים היהודית היא חלק אורגאני ובלתי נפרד של מדינת ישראל, אנו גאים על כך, שירושלים נתקדשה גם בעיני בעלי דתות אחרות, וברצון ובנפש חפצה נבטיח כל הסידורים וההקלות הדרושים, שכל בעלי הדתות האחרות יספקו צרכיהם הדתיים בירושלים ותינתן מצדנו כל העזרה לאו”ם להבטיח סידורים אלה. אולם אין אנו מעלים על דעתנו שארגון האו”ם ינסה לעקור את ירושלים ממדינת ישראל או לפגוע בריבונותה של ישראל – כבירת הנצח של ישראל […] אין אנו מניחים אף לרגע, שארגון האו”ם ינסה להוציא בכוח מידי ישראל, ואנו מצהירים, שישראל לא ייוותר (כך במקור!) על ירושלים ברצונו הטוב, כשם שלא ויתר במשך אלפי שנה אל אמונתו, על יחודו הלאומי ועל תקוותו לשוב לירושלים ולציון – למרות רדיפות שאין משלן בהיסטוריה.
אומה אשר קיימה בנאמנות במשך אלפיים וחמש מאות שנה השבועה שנשבעו הגולים הראשונים על נהרות בבל, בל לשכוח את ירושלים, אומה זו לא תשלים לעולם עם הפרדת ירושלים, וירושלים היהודית לא תקבל לעולם על עצמה שום שלטון זר – לאחר שאלפי בניה ובנותיה שחררו בפעם השלישית מולדתם ההיסטורית וגאלו את ירושלים מהשמדה והרס […] לולא הצלחנו לעמוד בכוחנו אנו בפני התוקפנים שמרדו באו”ם – היתה ירושלים היהודית נמחית מעל פני האדמה, הישוב היהודי היה נשמד ומדינת ישראל לא היתה קמה. ואין אנו יכולים לראות עוד כל תוקף מוסרי בהחלטות או”ם מ 29 בנובמבר: לאחר שאו”ם לא הצליח לבצע החלטותיו, לדעתנו החלטה 29 בנובמבר על ירושלים בטלה ומבוטלת.
הנסיון לקרוע את ירושלים היהודית ממדינת ישראל – אינו עשוי לקיים השלום במזרח, ופחות מכל – בירושלים עצמה. ישראלים ימסרו נפשם על ירושלים לא פחות מאנגלים על לונדון, רוסים על מוסקבה ואמריקאים על ואשינגטון. זוהי הפעם הראשונה בתולדות הארץ, שהמדינה השלטת בירושלים מקבלת על עצמה מרצונה החופשי העקרון של פיקוח בינלאומי על מקומות הקודש בעיר זו. אולי אין זה מקרה, שזה נעשה על ידי העם שעשה את ירושלים למרכז קדושה עולמית ובידי הממשלה הראשונה שנבחרה על ידי תושבי ירושלים. ואנו מקווים, שהדתות המכבדות קדושת ירושלים, והאומות הדוגלות כמונו בעקרונות השלום והצדק, יכבדו זכויות ישראל בירושלים, כשם שישראל מכבדת זכויות כל הדתות בבירת קדשה ובמדינתה הריבונית” (בן גוריון בהודעה ‘בדבר ירושלים והמקומות הקדושים’, תש”ט).
סרטון על ההיסטוריה של ירושלים: https://www.youtube.com/watch?v=nJa-l24hKlE
רגע כיבוש הכותל: https://www.youtube.com/watch?v=l17p0fTNvf0
בית המקדש
מילים ולחן: עדי רן
כן ייבנה בית המקדש, שייבנה בית המקדש
כל עמך ישראל ירננו ויגידו בך
שייבנה בית המקדש, שייבנה בית המקדש
כל עמך ישראל ירננו ויגידו בך
ותחזינה עינינו בשובך לציון
זה לא חלום, זו מציאות, לא דמיון,
בשובך לציון זה לא חלום, זו מציאות, לא דמיון
שייבנה בית המקדש, שייבנה בית המקדש
כל עמך ישראל ירננו ויגידו בך
שייבנה בית המקדש, שייבנה בית המקדש
כל עמך ישראל ירננו ויגידו בך
ותחזינה עינינו בשובך לציון…
שירו של אבא
מילים ולחן: נעמי שמר
אם בהר חצבת אבן להקים בניין חדש
(בהר חצבת אבן להקים בניין חדש)
לא לשווא אחי חצבת לבניין חדש
כי מן האבנים האלה ייבנה מקדש
ייבנה, ייבנה, ייבנה המקדש
אם בהר נטעת ארז, ארז במקום דרדר
(בהר נטעת ארז, ארז במקום דרדר)
לא לשווא אחי נטעת במקום דרדר
כי מן הארזים האלה ייבנה ההר
ייבנה, ייבנה, ייבנה ההר
אם לא שרת לי שיר עדיין, שירה לי מזמור חדש
שהוא עתיק מיין ומתוק מדבש
שיר שהוא עתיק מיין ומתוק מדבש
שיר שהוא כבן אלפיים ובכל יום חדש