איתור סניפים וכפרי בוגרים
הארץ שאנחנו גרים בה עכשיו נבנתה בהמון עמל וזיעה בידי דור המייסדים. ננסה לספר ולו מעט מהסיפור המרתק של תחילת ההתיישבות כדי להכיר, להעריך ולהתחבר.
הרחבה למדריכים:
.
http://www.galim.org.il/times/history/new.php?event=1&id=16
.
.
.
הכנות וציוד נדרש:
.
.
.
.
.
.
ספרו לחניכים על ההעפלה: פעם, לפני שהייתה לנו מדינה משלנו, קצת אחרי שהתחילו לבנות יישובים חדשים, רצו עוד יהודים להגיע לארץ. אבל הייתה להם בעיה (מישהו יודע מה הייתה הבעיה?). הבריטים, ששלטו בארץ, לא הרשו לעלות לארץ. לכן העולים היו צריכים להתחבא ולרדת בספינות בחושך כדי שלא יתפסו אותם. לאנשים אלו קראו מעפילים (נגיד כולם ביחד – מעפילים, זה מזכיר לנו גם שם של שבט שיש בסניף).
.
הסבירו בחדר את חוקי המשחק ‘המעפילים באים’ ואחר כך צאו לשחק בחוץ: חצי מחניכי השבט יהיו בריטים וחציים יהיו מעפילים. אפשר לקשור סרט על הראש – ‘מעפיל’ ו’בריטי’ (נספח 2). המעפילים יעמדו בצד אחד והבריטים יעמדו בצד האחר. המעפילים יצטרכו לרוץ מצד אחד לאחר, והבריטים ירוצו בכיוון ההפוך וינסו לתפוס אותם. מטרת המעפילים היא להגיע לצד האחר בלי להיתפס. מי שנתפס נעשה בריטי. שימו לב שלא לרוץ מהר מדי כדי ששום חניך לא ייפול חלילה.
.
חזרו לחדר אחרי המשחק ושאלו את החניכים:
.
למעפילים היה קשה להגיע לארץ, והם גם פחדו מהבריטים וחששו שייתפסו אותם. ובכל זאת הם הגיעו לארץ כדי להיות שותפים ולעזור ליישב את הארץ ולבנותה.
.
.
למדנו על תחילת התיישבות, על שקשה לבנות ועל שהמעפילים התקשו להגיע לארץ. ובכל זאת הוקמה בני עקיבא והוקם מקום היישוב שאנחנו גרים בו. ובזכות האומץ, הנחישות והמסירות שלהם אנחנו יכולים לשבת פה בחדר.
.
הצעה לצ’ופר:
הבלדה על יואל משה סלומון (מילים: יורם טהרלב)
.
בבוקר לח בשנת תרל”ח
עת בציר הענבים
יצאו מיפו על סוסים
חמשת הרוכבים.
.
שטמפפר בא וגוטמן בא,
וזרח ברנט
ויואל משה סלומון,
עם חרב באבנט.
.
אתם רכב מזרקי
הדוקטור הכסוף,
לאורך הירקון הרוח
שר בקני הסוף.
.
ליד אומלבס הם חנו
בלב ביצות וסבך
ועל גבעה קטנה טיפסו
לראות את הסביבה
.
אמר להם מזרקי
אחרי שעה קצרה:
איני שומע ציפורים
וזה סימן נורא.
.
אם ציפורים אינן נראות
המוות פה מולך,
כדאי לצאת מפה מהר,
הנה אני הולך.
.
קפץ הדוקטור על סוסו
כי חס על בריאותו,
והרעים שלושתם יצאו
לשוב לעיר אתו.
.
אמר אז יואל סלומון
ושתי עיניו הוזות:
“אני נשאר הלילה פה
על הגבעה הזאת”
.
והוא נשאר על הגבעה,
ובין חצות לאור
פתאום צמחו לסלומון
כנפיים של ציפור.
.
לאן הוא עף, לאן פרח
אין איש אשר ידע,
אולי היה זה רק חלום
אולי רק אגדה.
.
אך כשהבוקר שוב עלה
מעבר להרים,
העמק הארור נמלא
ציוץ של ציפורים.
.
ויש אומרים כי עד היום
לאורך הירקון
הציפורים שרות על יואל
משה סלומון.
.
.
[gview file=”http://bneiakiva.org.il/wp-content/uploads/2016/11/רצועות-כתרים-יובל.docx”]
.
.