Page 2 - זרעים - אייר תשע"ה
P. 2
דבר תמונת מצב
המזכ"ל יוני ורנר
אנו ניצבים על בפתחם של ימים מלאי משמעות ,הימים ,ימי הזיכרון יומהאכסליאחחנוםרוגאאשהבפההחמלועיזיהמגצבההעישםדנעורושאויאוהוולהווהתקתיגבלאםמדהזוםלחהושלסהזאתיחלשרעתכ.ילהויגדרכשיכלמכהאבצהשהייישקבם,ריאינוואכרלמ,זרפעהוהלויוםלכםציעוזיי"בן,ראתבהון,מאחבםזקדח.מככזהיתוזירלי.יווהח,בשי.רהברציהומלללועבמוווכרידדרוזילזהלדנןםגםלב'ויצרנושזזעת,דימוישהמיוכויאוימותםוכפפככאוגהרבהכדןאוכהיםםבעכתאלירכשלאטםנתרארומייתז,ימורצהוויאנלש.תזםיוא,לןןיהותהלרהשרר.וםמעזו,לייאהןניר,מהי,לת.דבחכוהלגצךוארתשוהות,נשמדמראגמתאמיוםגראלוריאהריששהידושארהב",נ,תניפנםצידצתתויאאיחאיאהץלאתהל.דפזפלירונאכל.לדליבםחיתאנ.ז.כמלונבשנהישדשוולישהו,תהארהישכברנייילהצאפייבללבבסהלעאיההאפזגלוומןחולובההתלהבאפתרכמאינ,וקגםלוייוידויגוהייתלועשטובניזהותרפ;ארמ,םףי.וכל,הייהלצששהךלר!המגללעדגסדאתכאמוחכא,המתאאינהצבבאווישםעביוםיהעלשעילמנאררםאל.מחלישאויביישותיוצשמאיאצהתםויייםרנםדתוםמםי,ןןת
וימי התשועה של עם ישראל.
מהו אותו זיכרון שאנו מבקשים לזכור? מה הזיכרון דורש
מאתנו? לעתים נוטים להתבלבל ולחשוב שימי הזיכרון הם ימי
אבל .אבל זו טעות ,זיכרון אינו אבל! זיכרון הוא חיבור וקשר ,הוא
ההכרה במשמעות שאנו מייחסים לאירועים מן העבר.
לכאורה ,לכל אחד מהימים המיוחדים יש מקום משלו .ניתן
להתייחס לכל אחד מהם כמנותק מן האחרים .כך ,יש צורך להבין
לעומק את משמעות השואה הנוראה שעברנו ,את ה"פלנטה
האחרת" ,כפי שהגדיר אותה ק .צטניק במשפט אייכמן .כך יום
הזיכרון לחללי צה"ל ,שנקבע בד' באייר ,יום נפילת גוש עציון בשנת
תש"ח ,מחייב למידה והפנמה של המחויבות של כולנו לנופלים על
הגנת מדינת ישראל .לימוד דמותם ועוז רוחם של הלוחמים שחירפו
נפשם על מזבח המולדת .וכך יום העצמאות -יום שכולו שירה
והודאה לה'" .זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" ,על הניסים ועל
הנפלאות שזכינו להקמת מדינת ישראל אחרי כאלפיים (!) שנות
גלות .ייתכן שאם לוח השנה היה נקבע אחרת ,כל אחד מן הימים
האלה היה זוכה ליותר יחס.
אך בצד הייחודיות של כל אחד מן הימים ,יש מקום לראות
בעשרה ימים שבין כ"ז בניסן ליום העצמאות ,רצף אחד ,מהלך
שלם ,מורכב ,קשה ומרומם ,הנוגע בנימי הנשמה של העם היהודי.
פעמים שראיית הרצף ,התהליך ,המבט הקווי ולא רק הנקודתי,
נותנת משמעות עמוקה לתקופה כולה ,ולכל אחד מהימים עטופי
ההוד.
לעתים ,המילים מצמצמות את החוויה .ההגדרות וה"דיבור על"
מקטינים את הרגע הגדול .ופעמים שהתחושה היא הפוכה -דווקא
ההמשגה ,היכולת לבטא את רוממות הזמן ,ההבנה של משמעות
המועד ,נותנות עומק ליום המיוחד שאליו מתכוונים להגיע.
זכינו .זכינו לחיות בדור שבו חיים בינינו הניצולים והשורדים,
ולצדם מייסדי דור התקומה .בימים הללו ,המכונים "עשרת ימי
התשועה" ,אנחנו יוצאים לגמרי מהמעגל האישי .הימים הם של
האומה כולה .אנחנו הופכים בימים אלה להיות גדולים יותר מעצמנו,
וחווים משמעות של נצח .ה"אני" הופך להיות חלק מההיסטוריה
הקרובה של עמנו .העולם הפנימי שלי מתלכד עם העם היהודי כולו.
בדור של שואה ותקומה חייב כל אחד מאתנו לצרף את ה"אני" שלו
אל הכלל.
נצא כולנו מהמרחב האישי ,הפרטי ,ונצטרף אל חוויית "פתאום
קם אדם" ונרגיש "כי הוא עם".
בברכת חברים לתורה ועבודה ובברכה לגאולה שלמה
דני הירשברג
2
