מעבר לתפריט (מקש קיצור 1) מעבר לתפריט תחתון (מקש קיצור 2) מעבר לאזור חיפוש (מקש קיצור 0) מעבר לתוכן העמוד (מקש קיצור 3)

"עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה"

"עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה"

סוג הפעולה
פעולה
מתאים לגיל
מעלות | מעפילים | הרא"ה
משך הפעולה
עד שעה
נושא
נושא שנתי | חודש ארגון
  • מתאים ליום חול
  • מתאים לשבת
5 מדריכים אהבו את הפעולה

תקציר הפעולה

אנו מוקפים בידיעות, פרסומים וחוויות מההתקפה שהיתה ביישובי הדרום ביום שמחת תורה ומהמלחמה שהחלה כתוצאה מכך. בדור שלנו אנו שומעים סיפורים מהסבים והסבתות מהשואה, מהקמת המדינה, ממלחמות ואירועים שהיו לאורך שנותיה של מדינת ישראל. אך לא חווינו דבר דומה או קרוב לזה בעוצמות ובמימדים של האסון הזה. באופן טבעי כולנו חווים בהלה, פחד, עצבות וכאב בשבועות הללו. אך כאשר אנחנו שבים אל נקודת הבסיס של עם ישראל ואל הדרך שעשה במשך אלפי שנים, מתחזקת האמונה ומתמלאים בביטחון בה’ ובצדקת דרכנו. לאורך ההיסטוריה עם ישראל עבר דברים רבים, אך רוחו לא נשברה. ההפך, “כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ” . הרוח הזו, חפצת החיים והטוב, יש לה כוח והשפעה עצומה על נצחיותנו כעם בעז”ה.

מטרות הפעולה

  1. החניכים יבינו את משמעות השייכות לשרשרת הדורות של עם ישראל.
  2. החניכים יפגשו עם עוצמת הרוח היהודית לאורך ההיסטוריה.
  3. החניכים ידונו בביטויי הרוח הנושבת היום ומהו מקורה.

מהלך הפעולה:

 

  • שלב א’: דרך ארוכה: עם ישראל לאורך השנים.

חלקו את השבט לכמה קבוצות, לפי מספר החניכים.

חלקו סיפורים וקטעים  בין הקבוצות (נספח 1), ובקשו מהחניכים לקרוא ואחר כך לענות על שלוש שאלות:

  1. מה הייתה האמונה שפיעמה בדמות?
  2. מהי הרוח האנושית שאתם לומדים מהסיפור?
  3. מה אנו למדים מהסיפור על המציאות הנוכחית שלנו?

 

  • שלב ב’: דיון

כנסו את החניכים למעגל ובקשו מנציג של כל קבוצה לסכם את מה שהיה בקבוצה: על מי למדו, ומה ענו על השאלות.

אמרו לחניכים שראינו את הרוח שתרמה להמשכיות בסיפורי עבר וקיבלנו מהם השראה. אבל היום כבני נוער בשגרת מלחמה, איך אנחנו יכולים לרומם את הרוח בתקופה הקרובה?

לכל אחד מאיתנו יש תפקיד בכך. ללוחמים ולתומכי הלחימה, למנהיגים, לעם ישראל ובהקשר הרלוונטי אלינו – החניכים בתנועה.

עצם קיום חודש הארגון השנה במועדו הוא ביטוי של נצחיות עם ישראל. מאברהם אבינו דרך משה ויהושע ודוד המלך, דרך התנאים והאמוראים, היהודים שחיו בתפוצות במשך 2,000 שנות גלות, מבשרי הציונות. ממייסדי המדינה ועד לימינו. מצבי משבר עלולים לגרום לייאוש ולאבדן התקווה ודווקא שם אנו מבקשים להוסיף חיים, להתחזק, להתמלא בעוז- זה כוחו של העם היהודי במהותו!

 

  • שלב ג’:

קראו או בקשו מאחד החניכים לקרוא את הקטע של הרב קוק (נספח 2).

הסבירו את הקטע:
באופן מפתיע, דווקא בזמן מלחמה בעולם, כוח של גאולה מתעורר, אנשים מתחילים לחשוב מחשבות טובות, יש אווירה של עשייה של גבורה, אנשים מחדדים את דרכם ואת חזון חייהם וזה מרומם את כולם למבט גבוה יותר על החיים. אותו כוח שאנחנו עדים לו בימים אלו – הוא התעוררות כוחה של הגאולה המופיעה בעולם בדרכו ובהשגחתו המופלאה והייחודית של ריבנו של עולם. הברית של נצח ישראל מתקיימת ומעצימה את כוחה של האומה.

לסיכום, קראו או בקשו מאחד החניכים לקרוא את הירושלמי במסכת ברכות (נספח 3).

 

  • סיכום:

בעוד 50 שנה, כשהנכדים שלכם ישאלו אתכם על המלחמה שפרצה בשמחת תורה, תוכלו לחבר אותה למהלך ההיסטורי שעובר עם ישראל מאברהם אבינו עד היום. נקודת המבט הזאת חשובה בעיקר כדי להבין את הנצחיות של עם ישראל, שצעד צעד מתקרב לגאולה. בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב”ה מצילנו מידם. בעוז הרח, אנחנו ננצח!

 

נספחים:

 

נספח 1:

דוד וגולית

“וְה֣וּא ׀ מְדַבֵּ֣ר עִמָּ֗ם וְהִנֵּ֣ה אִ֣ישׁ הַבֵּנַ֡יִם עוֹלֶ֞ה גׇּלְיָת֩ הַפְּלִשְׁתִּ֨י שְׁמ֤וֹ מִגַּת֙ ממערכות פְּלִשְׁתִּ֔ים וַיְדַבֵּ֖ר כַּדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וַיִּשְׁמַ֖ע דָּוִֽד׃  וְכֹל֙ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל בִּרְאוֹתָ֖ם אֶת־הָאִ֑ישׁ וַיָּנֻ֙סוּ֙ מִפָּנָ֔יו וַיִּֽירְא֖וּ מְאֹֽד׃  וַיֹּ֣אמֶר ׀ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֗ל הַרְּאִיתֶם֙ הָאִ֤ישׁ הָֽעֹלֶה֙ הַזֶּ֔ה כִּ֛י לְחָרֵ֥ף אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל עֹלֶ֑ה וְֽ֠הָיָ֠ה הָאִ֨ישׁ אֲשֶׁר־יַכֶּ֜נּוּ יַעְשְׁרֶ֥נּוּ הַמֶּ֣לֶךְ ׀ עֹ֣שֶׁר גָּד֗וֹל וְאֶת־בִּתּוֹ֙ יִתֶּן־ל֔וֹ וְאֵת֙ בֵּ֣ית אָבִ֔יו יַעֲשֶׂ֥ה חׇפְשִׁ֖י בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד אֶֽל־הָאֲנָשִׁ֞ים הָעֹמְדִ֣ים עִמּוֹ֮ לֵאמֹר֒ מַה־יֵּעָשֶׂ֗ה לָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֤ר יַכֶּה֙ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֣י הַלָּ֔ז וְהֵסִ֥יר חֶרְפָּ֖ה מֵעַ֣ל יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֣י מִ֗י הַפְּלִשְׁתִּ֤י הֶעָרֵל֙ הַזֶּ֔ה כִּ֣י חֵרֵ֔ף מַעַרְכ֖וֹת אֱלֹהִ֥ים חַיִּֽים׃” (שמואל א’ י”ז, כ”ג-כ”ו)

 

פירוש המלב”ים על הפסוקים:

כי דוד אמר זאת כמתמיה על האיש ישראל ההמוני, שחשב שעל ידי העושר ובת המלך שיעד להמנצח ימצא איש יתעורר להילחם עם הפלשתי, ודוד השיב כי הפעולה הגדולה הזאת בעצמה להנקם ממחרף אלקים חיים ועם ה’ צבאות, הוא יותר יקר מכל רכוש ומכל מתן, וזה עצמו השכר היותר גדול מי שיצליח לעשות פעולה מאושרה כזו, ואי אפשר להעלות על הדעת שיקבל שכר בעד דבר טוב ומאושר אשר יעשה שהדבר בעצמו הוא השכר היותר גדול, וזה שכתוב כמתפלא מה יעשה לאיש אשר יכה את הפלשתי הלז, היתכן יקבל עליו שכר אחר שבמעשה הזה יסיר חרפה מעל ישראל, וכבר די לו שכר והותר אם יזכה לעשות כזאת, כי מי הפלשתי וכו’ והלא לב כל מקנא לה’ ולעמו יתאזר לנקום נקם מצד תבערת הקנאה והנקמה לעמו ולאלהיו, לא מצד השכר:

הסבר: המלבים שואל בתחילת פירושו, מדוע בפסוקים דוד שואל את העם מה יעשה לאיש אשר יכה את הפלשתי? הרי דוד שמע את הכרזת העם! ותשובתו של המלבי”ם היא בזה שדוד תמה למה חושבים שכסף ורכוש הם מה שיגרמו לנצח למלחמה, כי הוא ידע שמה שיתן עוז להילחם מול גולית הוא ההליכה בשם ה’- להחזיר את כבוד ה’- כי גולית “חירף מערכות אלוקים חיים”…

לדוד ברור שהמלחמה היא לא חיצונית אלא על מלכות ה’ בעולם. הוא מבין שדבר ה’ ורצונו בעולם הוא מה שמניע אותו להילחם, ולכן הוא גם לא מחפש להיות מרשים או מפחיד כמו גוליית – אלא עם עוצמה פנימית ואמונה בצדקת הדרך.

(לדוד המלך ניתן גם הכינוי “עדינו העצני”- חז”ל מסבירים את פירוש שמו של המושג, שדוד היה יוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ ושהיה לומד תורה היה כתולעת – כלומר בענווה ובעדינות. דוד היה דמות של עוז וגבורה עם עוצמת חיים רוחנית ורגישה עצומה ומכוח זה יצא לקרב).

 

חתונה בשטח כינוס, בצל המלחמה

עומר פדן ואיתי שוורצשטיין אמורים היו להינשא אתמול (שישי) בחתונת שטח שתכננו. אבל צו 8 שאיתי קיבל שינה להם את התוכניות – ובמקום להתחתן בעמק חפר כפי שתכננו – העבירו את החתונה שלהם לשטח הכינוס של היחידה בה משרת איתי.

“היינו אמורים להתחתן היום, בשטח של חברים בעמק חפר, הזמנו בערך 300 אורחים. כבר בערב של שבת הבנתי שניאלץ לדחות את החתונה, ובראשון על הבוקר התקשרתי לספקים לדחות ושלחנו הודעה לכל האורחים. איתי, בעלי הטרי, גויס למילואים בשבת, משרת כלוחם בנח”ל. עד לא מזמן גם אני הייתי משרתת מילואים פעילה, כקצינת ת”ש ביחידה שלו”.

מי שהעלה את הרעיון, שבהתחלה היה נראה לגמרי דמיוני, הוא מפקד המחלקה המקבילה של איתי במילואים, אריאל מן. “בהתחלה חשבו לעשות חגיגה לאיתי בלעדיי, אבל מהר מאוד הם הבינו שאי אפשר לחגוג בלי הכלה. ואז איתי התקשר אליי, כשהייתי בדרך ללוויה של זוג אחים שנפלו במלחמה, ושאל אותי אם אני רוצה להינשא לו היום, עם כמה שינויים”, סיפרה אתמול עומר.

היא סיפרה שמיד השיבה לו בחיוב. “צעקתי לו כן! היה לי ברור שזה מה שצריך לעשות ברגעים קשים כאלו. הגעתי לשטח הכינוס איפה שאיתי משרת, עם שמלת הכלה שאמא שלי לבשה ביום חתונת ההורים שלי. המחתן שלנו היה המ”מ שהעלה את הרעיון מלכתחילה”.

“דיברתי בחתונה עם חברים קרובים ששכלו יקירים במלחמה, והם אמרו לי שהחתונה שאלתרנו היום בשטח כינוס הייתה נקודת האור שלהם. אחי הקטן לוחם באגוז, משרת כלוחם בעזה, אבא שלי טייס בטיסות של “אל על”, מביא ארצה מילואימניקים שיילחמו. המסר שלי הוא שהחיים פשוט מנצחים – גם ברגעים כאלו“.

מתוך Ynet, גל גנות, 14.10.23

 

אברהם שטרן (יאיר) ומחתרת הלח”י

הלח”י- “לוחמי חירות ישראל”, הייתה מחתרת שפעלה בשנים לפני קום המדינה, בזמן המנדט הבריטי. מקימי הארגון היו פעילים שפרשו ממחתרת האצ”ל והקימו את הלח”י, מכיוון שהתנגדו להפסקת המאבק במנדט הבריטי בתקופת מלחמת העולם השניה (המחתרות האחרות פעלו רק נגד ערבים בתקופה זו). 

אברהם שטרן היה המפקד הראשון של הלח”י שכונה ‘יאיר’. שטרן עלה לארץ מפולין בשנות התיכון. הוא הצטיין בתחומי האומנות ומונצח גם בשל השירים שכתב. שטרן הצטרך לאצ”ל ולאחר תקופה של פעילות, כשהתגלו חילוקי דעות בינו לבין אחרים במחתרת, הוא פרש והקים את הלח”י, מחתרת שפעלה רבות להקמת המדינה.

הבריטים ניסו לתפוס את פעילי הלח”י והחלו לרדוף אותם. יאיר שטרן עזב את אשתו רוני והחל לנדוד ולהסתתר במקומות שונים בארץ. באחד ממכתביו כתב לאשתו: “לא יכולתי ולא רציתי ללכת בדרך אחרת מזו שהלכתי בה. אינני מתחרט אף לרגע קט, ולעולם לא אצטער על כך”.

מעט אחר כך יאיר שטרן נתפס בידי הבריטים ונהרג. חודשים אחר כך ילדה אשתו את בנם, שנקרא על שמו. שש שנים לאחר מותו הוקמה מדינת ישראל.  

בתמונה זו ניתן לראות את חזון המחתרת.

נוסיף לחניכים דף חזון של מחתרת הלח”י שהיווה את מטרות המחתרת, החזון והרוח שמכוחה פעלו.

**תמונה

 

קומי צאי מתוך ההפיכה

את הרב ישראל מאיר לאו כולנו מכירים, לשעבר הרב הראשי לישראל. והוא ילד קטן, נלקח מעיירת ילדותו פיוטרקוב מהוריו, יחד עם אחיו נפתלי לביא שמלווה אותו. והם נעים בערבות פולין ממחנה למחנה. ובליל שבת אחד, במחנה עבודה ששמו צ’נסטוחובה, הם יושבים בצריף כשפתאום הילד הקטן ישראל מאיר שמוכנה ‘לולק’, שומע שירה. קול שירה מרחוק עולה מאחד הצריפים ונפתלי אומר לאחיו הקטן “אני הולך לשמוע מי שר ומה שרים”. נפתלי יוצא לעבר הקול ושומע צלילים מוכרים, וכשהמתקרב עוד יותר שומע גם מילים מוכרות: “מקדש מלך עיר מלוכה, קומי צאי מתוך ההפיכה. רב לך שבת בעמק הבכא והוא יחמול עלייך חמלה”. לכה דודי בליל שבת. נפתלי נכנס לצריף ורואה יהודי מוכר: יוסל מנדלבוים, חזן מפורסם בקראקוב, חסיד בובוב שהלחין את הניגון שנשמע ברחבי המחנה. השניים מתחבקים, מתעדכנים זה במצבו של זה ובחודשיים הבאים יוסל עוטף את צמד האחים. הם שרים יחד ומתנחמים, עד שדרכיהם נפרדות. לאחר תלאות מגיעים נפתלי וישראל מאיר למחנה המוות בוכנוולד ומחפשים שם את יוסל מנדלבוים, החזן ששר את הניגון במחנה, ולא מוצאים אותו, ומניחים שנרצח בידי הנאצים.

40 שנה לאחר מכן נפתלי הוא קונסול ישראל בניו יורק. לאחד מנכדיו נערכת ברית מילה אצל האדמו”ר מבובוב. נפתלי נפגש עם האדמו”ר, מספר את קורותיו בשואה ומצטער על יוסל מנדלבוים. האדמו”ר לוחש משהו למשמש שלו ואחרי דקות נכנס לאולם יהודי זקן. “אתה מזהה אותו?”, שואל האדמו”ר את נפתלי, “לא”, הוא עונה. תתחיל לשיר אומר האדמו”ר ליהודי הזקן ויוסל מנדלבוים שר, אי אפשר לשכוח את הקול ואי אפשר לשכוח את השיר.

מתוך יוטיוב, “‘אחכה לו’ – ניגונים שעלו מאפר השואה – הרב תמיר גרנות & הלב והמעיין”, מדקה 9:48 כולל הביצוע של השיר

 

 

נספח 2:

“כשיש מלחמה גדולה בעולם מתעורר כוח משיח. עת הזמיר הגיע, זמיר העריצים, הרשעים נכחדים מן העולם והעולם מתבסם, וקול התור נשמע בארצינו”…

(אורות המלחמה א’, הרב קוק)

 

נספח 3:

“ר’ חייא בר אבא ורבי שמעון בן חלפתא היו מהלכין בבקעת ארבל וראו אילת השחר. אמר לו ר’ חייא: כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קמעא קמעא, כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת. כמו שכתוב: ‘כי אשב בחֹשך ד’ אור לי’. כך בתחילה – ‘ומרדכי יושב בשער המלך’, ואחר-כך ‘ויקח המן את הלבוש ואת הסוס’, ואחר-כך ‘וישב מרדכי אל שער המלך’ ואחר-כך ‘ומרדכי יצא מלפני המלך במלבוש מלכות’, ואחר-כך ‘וליהודים הייתה אורה ושמחה”…

(ירושלמי, מסכת ברכות)

דעתך חשובה לנו