איתור סניפים וכפרי בוגרים
יום הזיכרון נקבע ביום שלפני יום העצמאות, והמעבר מיגון לשמחה מצריך התייחסות ובירור: מה הקשר בין האבל לבין הגאולה? כיצד אנו מתייחסים לסמיכות שבין יום הזיכרון ליום העצמאות? בפעולה נעסוק בשאלות אלו, נתכונן לקראת יום הזיכרון, ונבחן את משמעות הזיכרון בחיבור שלו לחגיגות יום העצמאות.
פתיחה:
המעברים והחיבורים בין ימי הזיכרון לימי התקומה בחודש אייר מעלים שאלה לגבי היחס והקשר שבין ימים אלו. התאריך המיוחד של יום הזיכרון, בין יום השואה ליום העצמאות, יוצר מהלך נפשי הנע בין חורבן לחיים וגאולה. בנוסף, המעבר החד של פתיחת חגיגות יום העצמאות מתוך יום הזיכרון, מעורר לעיתים חוויית מעבר חדה ולא פשוטה.
שלב א: חיבור החניכים לשאלת הקשר שבין האבל ויום הזיכרון לתקומה והחיים
בחרו באחת מהאפשרויות הבאות, בהתאם לאופי השבט:
1. אפשרות א’: הצגה
שלב ב: שיתוף בסיפורי נופלים ובחירת נקודות מחיי הנופלים לחיינו (דוגמאות לסיפורים בנספחים)
ניתן להציע לחניכים לספר על נופלים מוכרים להם. לחילופין, אפשר לשתף מסיפורים אישיים שיביאו המדריכים, בעדיפות לנופלים עם קשר לסניף או לקהילה (באתר “נר לנופל” של צה”ל ניתן למצוא מידע על חללים).
(בשבטים בהם ישנם חניכים ממשפחת השכול, והדבר ידוע לכם – רצוי להודיע להם מספר ימים לפני הפעולה ולשאול אותם אם יסכימו לשתף בסיפור. יש להיות רגישים, לא ללחוץ על החניך לספר ולהתייחס לסיפורים בכבוד במהלך הפעולה).
שלב ג: החיבור שבין החורבן לגאולה:
הקדמה למדריכים: החיבור שבין החורבן, העצב והקושי לבין תקומה וגאולה לא פעם בא לידי ביטוי בדמויות גדולות. נחבר את החניכים לסיפור המעבר דרך סיפורה של משפחת שנרב- שאיבדו א בתם רינה בפיגוע טרור וכשנה לאחר מכן נבחרו להדליק משואה, וכן נולדה להם בת נוספת שמסמלת יותר מכל את כוח החיים והתהליך שבתוך החושך בוקע גם אור של גאולה.
נשאל את החניכים- מה הקשר בין שתי התמונות?
נבקש מכל חניך לקחת תכונה אחת שהוא רוצה לחזק בעצמו למען עמ”י ולמען המשך תקומת העם והארץ.
שלב ד: סיכום
הפער בין הזיכרון והאבל לחגיגת העצמאות והגאולה, מדגישים את החיבורים בחיים שלנו. אנו מגיעים לחגיגות העצמאות אחרי שעצרנו להיזכר בנופלים, ולהשתתף בכאב של המשפחות שנושאות אותו כל השנה. הזיכרון הוא גם העצירה והשתתפות בכאב והעצב שבשכול, אך ישנה אפשרות לזכור דרך המשכיות החיים שנגדעו. בהכרת תודה למחיר ששילמו, ובהבנה שהמחיר הזה שולם כדי שאנחנו נוכל לחיות במדינה, אנו רוצים להמשיך את חייהם ולחגוג את העצמאות מתוך זיכרון הנופלים, דרך ערכים ונקודות חיים שנמשיך לחיינו מתוך חייהם.
נספח 1- דוגמאות לסיפורי נופלים:
סמ”ל ראשון דביר עמנואלוף
דביר התייתם מאביו ולא היה חייב לשרת כחייל קרבי, אך התעקש והתגייס לפלוגת ההנדסה של חטיבת גולני.
דביר נהרג בהתקלות עם מחבלים חמושים במחנה הפליטים ג’יבליה. הוא ההרוג הראשון של מבצע עופרת יצוקה.
בן 22 בנופלו.
“ביום ו’ באב, יום ההולדת של דביר, היה לי רע ועצוב אחרי שציינו את יום ההולדת”, מספרת דליה אמא של דביר. “פניתי לקדוש ברוך הוא וביקשתי ממנו ‘תן לי סימן שאכן זו המציאות שבה אני חיה’, ועם הבקשה הזו הלכתי לישון”.
“שבועיים אחר כך יצאתי עם הבת שלי לבקשתה, ליריד חוצות היוצר להופעה של מאיר בנאי, הסתובבנו ביריד. קצת לפני תחילת ההופעה התיישבנו על הטריבונות. חמש דקות לפני ההופעה אני מרגישה שמישהו נוגע בכתפי. הסתובבתי וראיתי ילד זהוב שיער ועיניים תכולות. פניתי אליו שאלתי אותו איך קוראים לו והוא אמר ‘אשל’. שאלתי ‘אתה רוצה להיות חבר שלי אשל?’ הוא ענה ‘כן’, כך שוחחנו עד שפתאום אביו, שצפה בנו מאחור פנה אליו ואמר לו ‘אשל, אולי תרצה לשבת לידי וליד דביר…’.”
כששמעתי את השם הסתובבתי וראיתי את האבא מחזיק תינוק. ניגשתי אליו ושאלתי בן כמה התינוק. הוא אמר לי ‘חצי שנה’. התנצלתי על השאלה אבל המשכתי לשאול ‘הוא נולד לפני עופרת יצוקה או אחרי?’ הוא ענה לי שאחרי. התנצלתי שוב ושאלתי: ‘ולמה קראתם לו דביר?’ האבא ענה לי ‘כי זה השם של החלל הראשון של המבצע…”
כשדליה שומעת את הדברים היא מזדהה בפני ההורים ‘אני אמא של דביר’. שירי, אמם של אשל ודביר התינוק מזדעקת: ‘לא נכון’. “היא שאלה לשמי, אמרתי לה דליה. היא שאלה איפה אנחנו גרים, אמרתי לה בגבעת זאב. היא אימתה את הפרטים…”, מספרת דליה על רגעי ההלם הראשונים.
“ואז היא אומרת לי שהם רצו להזמין אותי לברית אבל לא ידעו אם היא תהיה בזמן כי חששו לבריאותו של התינוק. אמרתי להם שהנה, לא היה צריך להזמין לברית, הגעתי גם כך…”.
“ואז היא אומרת לי משפט שהיה לי סימן חזק. ‘דביר שולח לך חיבוק גדול דרכנו…’.
באותו רגע הרגשתי שדביר איתי והקב”ה איתי.
נשארנו בקשר ובהמשך נודעו לי פרטים נוספים.
התברר שזמן קצר לפני לידתו של דביר הקטן נודע לשירי שהוא עשוי ללקות במום קשה, אך לא נותר לעשות דבר בשלב מאוחר שכזה בלידה. כשהגיעה לביתה שמעה על נפילתו של בני, דביר עמנואלוף, והחליטה שאם התינוק שייוולד לה יהיה בריא וללא המום המדובר תקרא לו דביר על שם החייל שנפל, ואכן כך היה”.
מאז אותה פגישה “אנחנו בקשר משפחתי וחברי. הם מגיעים לאזכרות, להכנסת ספר התורה לזכר דביר, הם עלו למעיין שנקרא על שמו. ביום הזיכרון האחרון סיפרו את סיפורו של דביר שלנו וכהמשך ישיר סיפרו את סיפור המפגש הזה, התחושה שלנו הייתה שיש כאן משהו חדש. יש המשך לדביר.
רב סרן אליאב גלמן
תושב כרמי צור, נשוי ואב לשני בנים.
נרצח בצומת גוש עציון במהלך נטרול מחבל ביום ט”ו באדר א’ תשע”ו, בן 30 בנופלו.
“הכבוד הוא לא כבוד אחרון, הכבוד הוא כבוד האומה הנפלאה, הכבוד של אליאב שהקדיש את עשור שנותיו האחרונות למען עם ישראל דרך שרות משמעותי בצבא.
אליאב היה רוצה לראות את כולנו יחד כאומה עם עוצמות וחוסן”
דברים אלה נאמרו בהלוויתו בהספד שנשא רענן אחיו של אליאב.
כחודש וחצי לאחר נפילתו , בי”ד בניסן, לפני כשלושה שבועות , ילדה אלמנתו בן.
אחיו אייל, קצין הביטחון של קריית ארבע אמר לאחר הלידה: “בעזרת ה’ נמשיך בבניין המשפחה וכלל עם ישראל בארצו מולדתו ולתפארת העבר המפואר של עם ישראל בחירותו הלאומית והרוחנית.
נספח 3- סיפור משפחת שנרב
הרב איתן שנרב שבתו רנה ז”ל נרצחה לפני שנתיים בפיגוע במעיין “עין דני” ליד היישוב דולב ישיא משואה בערב יום העצמאות ה-73 למדינת ישראל. רנה הייתה בת 17 כשנרצחה בטיול. אחיה בן ה-19 נפצע באורח קשה והאב איתן נפצע בינוני והספיק להזעיק את כוחות הביטחון.
שנרב סיפר כי כאשר השר חילי טרופר התקשר לבשר לו הבחירה בו, סירב להתייצב בהר הרצל. “לא אני ראוי לזה, מרגיש פחד לעשות את זה”. לדבריו, “אנחנו מאמינים בגאולה, אנחנו מאמינים בתקומה, אנחנו מאמינים בשמחה, אנחנו מאמינים בלא לעמוד במקום אלא רק להתקדם הלאה מתוך אחדות. זאת נקודה המרכזית. האחדות תביא לנו את הגאולה”. לדבריו, כאשר יעמוד מול המשואה רנה תהיה עימו כפי שהיא עימו בכל רגע ורבע בחייו. “רנה איתנו כל הזמן”, אמר.
שנרב, נמנה עם מייסדיה של עמותת גמילות החסדים “חסד בלוד” שהוקמה על ידי חברי הגרעין התורני בעיר לוד. ב-20 השנים האחרונות פעילה העמותה בסיוע לאנשים במצוקה ובחלוקת מזון לנזקקים. בשנתיים האחרונות הצטרפו לפעילות העמותה מאות מתנדבים חדשים ופעילותה הורחבה והפכה לכלל ארצית. במקביל, שונה שם העמותה ל”קול רנה” לזכר הבת שנרצחה בפיגוע.
עמותת “קול רנה” עוסקת בקידום מפעלי חסד ותורה, ומפעילה את רשת חנויות הביגוד “סיבוב שני” ליד שנייה. העמותה מקיימת סעודות שבת פתוחות לציבור הרחב ולמי שידו אינה משגת. העמותה עוסקת בחיזוק התא המשפחתי ופועלת לקידום זמן איכות משפחתי ובתקשורת מקרבת המושתתת על ניתוק זמני מאמצעים טכנולוגיים כמו טלפונים חכמים ובילוי זמן איכות משפחתי. בנוסף, מקיימת העמותה שיעורים תורניים, ועוסקת בבניית שבילי טיול, מקיימת יום מסע ברחבי הארץ וכן בשיקום מעיינות. שנרב והעמותה פועלים למען כלל גווני החברה הישראלית ומתוך מגמה ליצור שיח חיובי ומקרב ביניהם. כ-9 חודשים לאחר האסון נולדה למשפחת שנרב בת. ההורים החליטו לקרוא לבתם תפארת – בהודעה מרגשת שפורסמה מטעם המשפחה נכתב: “ברנה יתפאר שמך. בחסדי ה’, מאז הרצח אנחנו זוכים לראות איך מתפאר שמו של הקב”ה- מכוח האחדות, החסד, התורה ואהבת הארץ שב”ה גדל והולך מאז. ההורים הסבירו את פשר הבחירה בשם ואמרו: “תפארת הוא כינוי לקב”ה, לעם ישראל ולתורה. והחוט המשולש לא במהרה יינתק. תפארת מידת יעקב אבינו המציין שלמות, שכל ילדיו הלכו בדרך ה’. תפארת השילוב בין החסד וגבורה, תפארת בתנ”ך מופיע בפסוקים רבים כחלק מתיאור של גאולת ישראל. בתפילה לגאולה שלימה בעז”ה.
[gview file=”http://bneiakiva.org.il/wp-content/uploads/2022/04/פעולה-לשבת-יום-הזיכרון.pdf”]