מעבר לתפריט (מקש קיצור 1) מעבר לתפריט תחתון (מקש קיצור 2) מעבר לאזור חיפוש (מקש קיצור 0) מעבר לתוכן העמוד (מקש קיצור 3)

יום הזיכרון בראי "קמעא קמעא"

סוג הפעולה
פעולה
מתאים לגיל
נבטים | ניצנים | מעלות
משך הפעולה
עד שעה
מערך
3 מדריכים אהבו את הפעולה
עמוד הפייסבוק של המרכז

תקציר הפעולה

יום הזיכרון נקבע ביום שלפני יום העצמאות, והמעבר מיגון לשמחה מצריך התייחסות ובירור: מה הקשר בין האבל לבין הגאולה? כיצד אנו מתייחסים לסמיכות שבין יום הזיכרון ליום העצמאות? בפעולה נעסוק בשאלות אלו, נתכונן לקראת יום הזיכרון, ונבחן את משמעות הזיכרון בחיבור שלו לחגיגות יום העצמאות.

מטרות הפעולה

  1. החניכים ילמדו על משמעות היחס בין יום הזיכרון ליום העצמאות מתוך התפיסה של “קמעא קמעא”.
  2. החניכים והמדריכים יתייחדו עם זכר הנופלים דרך סיפוריהם.
  3. החניכים יבחרו תכונות וערכים שעלו בסיפורים ויחברו אותם לחיים שלהם מתוך תפיסת תקומה וגאולה.

פעולה

פתיחה:

המעברים והחיבורים בין ימי הזיכרון לימי התקומה בחודש אייר מעלים שאלה לגבי היחס והקשר שבין ימים אלו. התאריך המיוחד של יום הזיכרון, בין יום השואה ליום העצמאות, יוצר מהלך נפשי הנע בין חורבן לחיים וגאולה. בנוסף, המעבר החד של פתיחת חגיגות יום העצמאות מתוך יום הזיכרון, מעורר לעיתים חוויית מעבר חדה ולא פשוטה. 

 

שלב א: חיבור החניכים לשאלת הקשר שבין האבל ויום הזיכרון לתקומה והחיים
בחרו באחת מהאפשרויות הבאות, בהתאם לאופי השבט:

1. אפשרות א’: הצגה

  • בקשו נציגים מהשבט, והנחו אותם בהצגת הסיפור הבא:
    אב ובנו הולכים בדרך ארוכה. הבן כבר עייף מהליכה, הוא רעב וצמא ורוצה להגיע כבר ליעד. שוב ושוב הוא שואל את אבא שלו: מתי מגיעים? כמה עוד נשאר? איפה העיר שאליה אנחנו אמורים להגיע?
    ואביו עונה לו: אני לא יודע כמה זמן עוד נלך, אבל אגלה לך סימן. אתה יודע איך נדע שאנחנו קרובים לעיר? כשנראה את בית הקברות שלה.
    (הצעה: כדי לשתף יותר חניכים, אפשר להוסיף עוד ילדים שואלים, להרחיב את הסיפור וכן הלאה).
  • הסבירו לחניכים את משמעות ההצגה: דווקא כשהגאולה תהיה קרובה, והסוף ממש מעבר לפינה, יחד איתה יבוא גם “בית הקברות שלה.” שאלו את החניכים – מה לדעתם משמעות בית הקברות?
    סכמו: הדרך לגאולה קשה, אך החלק הקשה ביותר מגיע דווקא בסוף. ברגעים אלו צריך לזכור שהצרות לפני הגאולה מעידות על בואה והן חלק מהתהליך לקראתה. בניגוד לצרות בדרך, כאן הכאב קשור לגאולה ומגיע מתוכה (כשם שבית הקברות של העיר מכיל את המתים שלה).
  • המשיכו לשלב ב’.
  1. אפשרות ב’: סימולציה בקבוצות (מתאים בעיקר לשבטים קטנים בכמות)
  • חלקו את החניכים לשתי קבוצות. אמרו להם שהם חברי הכנסת הראשונה, מיד אחרי קום המדינה, ועליהם להחליט על תאריך ליום הזיכרון. הוועדה החליטה שיום הזיכרון צריך להתרחש בין יום השואה ליום העצמאות, אך יש ויכוח בין החברים: האם יום הזיכרון יהיה יום לאחר יום השואה, או יום לפני יום העצמאות?
    כל קבוצה תקבל את אחד מהימים, ותחשוב ביחד על סיבות לקבוע את יום הזיכרון בתאריך שקיבלה. לאחר הדיונים הקבוצתיים, כנסו את הקבוצות ביחד, ובקשו מנציג מכל אחת מהקבוצות להסביר למה התאריך שלה עדיף.
  • לאחר מכן שאלו ודונו עם השבט:
  • עם איזו אפשרות הם מזדהים יותר?
  • למה לדעתם הוחלט לקבוע את יום הזיכרון דווקא בערב יום העצמאות?
  • סכמו את הדיון, והמשיכו לשלב ב’.

 

 

שלב ב: שיתוף בסיפורי נופלים ובחירת נקודות מחיי הנופלים לחיינו (דוגמאות לסיפורים בנספחים)

  • נתחבר ליום הזיכרון דרך סיפורים אישיים של נופלים ונרצחים בצבא ובפעולות איבה. הסבירו לחניכים שביום הזיכרון אנו זוכרים לא רק את הגבורה והאבל הלאומי, אלא גם את האנשים הפרטיים והחיים שאבדו לנו.

ניתן להציע לחניכים לספר על נופלים מוכרים להם. לחילופין, אפשר לשתף מסיפורים אישיים שיביאו המדריכים, בעדיפות לנופלים עם קשר לסניף או לקהילה (באתר “נר לנופל” של צה”ל ניתן למצוא מידע על חללים).

(בשבטים בהם ישנם חניכים ממשפחת השכול, והדבר ידוע לכם – רצוי להודיע להם מספר ימים לפני הפעולה ולשאול אותם אם יסכימו לשתף בסיפור. יש להיות רגישים, לא ללחוץ על החניך לספר ולהתייחס לסיפורים בכבוד במהלך הפעולה).

  • בסוף השיתוף, ערכו לחניכים סבב עיבוד. בקשו לענות על אחת השאלות הבאות:
  • מה הם לוקחים מהאנשים שסיפרו עליהם?
  • איזו דמות או תכונה נגעה בהם, ולמה?

 

שלב ג: החיבור שבין החורבן לגאולה:

הקדמה למדריכים: החיבור שבין החורבן, העצב והקושי לבין תקומה וגאולה לא פעם בא לידי ביטוי בדמויות גדולות. נחבר את החניכים לסיפור המעבר דרך סיפורה של משפחת שנרב- שאיבדו א בתם רינה בפיגוע טרור וכשנה לאחר מכן נבחרו להדליק משואה, וכן נולדה להם בת נוספת שמסמלת יותר מכל את כוח החיים והתהליך שבתוך החושך בוקע גם אור של גאולה.

 

  • נשים על הרצפה שתי תמונות(נספח 2): תמונה אחת של רינה שנרב הי”ד ותמונה אחת של אבא של רינה מדליק משואה.

נשאל את החניכים- מה הקשר בין שתי התמונות?

  • לאחר שיענו נספר בקצרה את הסיפור (נספח 3).
  • לאחר הסיפור נפזר על הרצפה תכונות שונות שמאפיינות את המשפחה (חסד, אהבת הארץ, נתינה, קודש, דאגה לאחר, מסירות למען עמ”י וכדו’)

נבקש מכל חניך לקחת תכונה אחת שהוא רוצה לחזק בעצמו למען עמ”י ולמען המשך תקומת העם והארץ.

 

שלב ד: סיכום

הפער בין הזיכרון והאבל לחגיגת העצמאות והגאולה, מדגישים את החיבורים בחיים שלנו. אנו מגיעים לחגיגות העצמאות אחרי שעצרנו להיזכר בנופלים, ולהשתתף בכאב של המשפחות שנושאות אותו כל השנה. הזיכרון הוא גם העצירה והשתתפות בכאב והעצב שבשכול, אך ישנה אפשרות לזכור דרך המשכיות החיים שנגדעו. בהכרת תודה למחיר ששילמו, ובהבנה שהמחיר הזה שולם כדי שאנחנו נוכל לחיות במדינה, אנו רוצים להמשיך את חייהם ולחגוג את העצמאות מתוך זיכרון הנופלים, דרך ערכים ונקודות חיים שנמשיך לחיינו מתוך חייהם.

 

נספח 1- דוגמאות לסיפורי נופלים:

סמ”ל ראשון דביר עמנואלוף

דביר התייתם מאביו ולא היה חייב לשרת כחייל קרבי, אך התעקש והתגייס לפלוגת ההנדסה של חטיבת גולני.

דביר נהרג בהתקלות עם מחבלים חמושים במחנה הפליטים ג’יבליה. הוא ההרוג הראשון של מבצע עופרת יצוקה.

בן 22 בנופלו.

 

“ביום ו’ באב, יום ההולדת של דביר, היה לי רע ועצוב אחרי שציינו את יום ההולדת”, מספרת דליה אמא של דביר. “פניתי לקדוש ברוך הוא וביקשתי ממנו ‘תן לי סימן שאכן זו המציאות שבה אני חיה’, ועם הבקשה הזו הלכתי לישון”.

“שבועיים אחר כך יצאתי עם הבת  שלי לבקשתה, ליריד חוצות היוצר להופעה של מאיר בנאי, הסתובבנו ביריד. קצת לפני תחילת ההופעה התיישבנו על הטריבונות. חמש דקות לפני ההופעה אני מרגישה שמישהו נוגע בכתפי. הסתובבתי וראיתי ילד זהוב שיער ועיניים תכולות. פניתי אליו שאלתי אותו איך קוראים לו והוא אמר ‘אשל’. שאלתי ‘אתה רוצה להיות חבר שלי אשל?’ הוא ענה ‘כן’, כך שוחחנו עד שפתאום אביו, שצפה בנו מאחור פנה אליו ואמר לו ‘אשל, אולי תרצה לשבת לידי וליד דביר…’.”

כששמעתי את השם הסתובבתי וראיתי את האבא מחזיק תינוק. ניגשתי אליו ושאלתי בן כמה התינוק. הוא אמר לי ‘חצי שנה’. התנצלתי על השאלה אבל המשכתי לשאול ‘הוא נולד לפני עופרת יצוקה או אחרי?’ הוא ענה לי שאחרי. התנצלתי שוב ושאלתי: ‘ולמה קראתם לו דביר?’ האבא ענה לי ‘כי זה השם של החלל הראשון של המבצע…”

כשדליה שומעת את הדברים היא מזדהה בפני ההורים ‘אני אמא של דביר’. שירי, אמם של אשל ודביר התינוק מזדעקת: ‘לא נכון’. “היא שאלה לשמי, אמרתי לה דליה. היא שאלה איפה אנחנו גרים, אמרתי לה בגבעת זאב. היא אימתה את הפרטים…”, מספרת דליה על רגעי ההלם הראשונים.

“ואז היא אומרת לי שהם רצו להזמין אותי לברית אבל לא ידעו אם היא תהיה בזמן כי חששו לבריאותו של התינוק. אמרתי להם שהנה, לא היה צריך להזמין לברית, הגעתי גם כך…”.

“ואז היא אומרת לי משפט שהיה לי סימן חזק. ‘דביר שולח לך חיבוק גדול דרכנו…’.

באותו רגע הרגשתי שדביר איתי והקב”ה איתי.

נשארנו בקשר ובהמשך נודעו לי פרטים נוספים.

התברר שזמן קצר לפני לידתו של דביר הקטן נודע לשירי שהוא עשוי ללקות במום קשה, אך לא נותר לעשות דבר בשלב מאוחר שכזה בלידה. כשהגיעה לביתה שמעה על נפילתו של  בני, דביר עמנואלוף, והחליטה שאם התינוק שייוולד לה יהיה בריא וללא המום המדובר תקרא לו דביר על שם החייל שנפל, ואכן כך היה”.

מאז אותה פגישה “אנחנו בקשר משפחתי וחברי. הם מגיעים לאזכרות, להכנסת ספר התורה לזכר דביר, הם עלו למעיין שנקרא על שמו. ביום הזיכרון האחרון סיפרו את סיפורו של דביר שלנו וכהמשך ישיר סיפרו את סיפור המפגש הזה, התחושה שלנו הייתה שיש כאן משהו חדש. יש המשך לדביר.

 

רב סרן אליאב גלמן

תושב כרמי צור, נשוי ואב לשני בנים.

נרצח בצומת גוש עציון במהלך נטרול מחבל ביום ט”ו באדר א’ תשע”ו, בן 30 בנופלו.

“הכבוד הוא לא כבוד אחרון, הכבוד הוא כבוד האומה הנפלאה, הכבוד של אליאב שהקדיש את עשור שנותיו האחרונות למען עם ישראל דרך שרות משמעותי בצבא.

אליאב היה רוצה לראות את כולנו יחד כאומה עם עוצמות וחוסן”

דברים אלה נאמרו בהלוויתו בהספד שנשא רענן אחיו של אליאב.

 

כחודש וחצי לאחר נפילתו , בי”ד בניסן, לפני כשלושה שבועות , ילדה אלמנתו בן.

אחיו אייל, קצין הביטחון של קריית ארבע אמר לאחר הלידה: “בעזרת ה’ נמשיך בבניין המשפחה וכלל עם ישראל בארצו מולדתו ולתפארת העבר המפואר של עם ישראל בחירותו הלאומית והרוחנית.


נספח 3- סיפור משפחת שנרב

הרב איתן שנרב שבתו רנה ז”ל נרצחה לפני שנתיים בפיגוע במעיין “עין דני” ליד היישוב דולב ישיא משואה בערב יום העצמאות ה-73 למדינת ישראל. רנה הייתה בת 17 כשנרצחה בטיול. אחיה בן ה-19 נפצע באורח קשה והאב איתן נפצע בינוני והספיק להזעיק את כוחות הביטחון. 

שנרב סיפר כי כאשר השר חילי טרופר התקשר לבשר לו הבחירה בו, סירב להתייצב בהר הרצל. “לא אני ראוי לזה, מרגיש פחד לעשות את זה”. לדבריו, “אנחנו מאמינים בגאולה, אנחנו מאמינים בתקומה, אנחנו מאמינים בשמחה, אנחנו מאמינים בלא לעמוד במקום אלא רק להתקדם הלאה מתוך אחדות. זאת נקודה המרכזית. האחדות תביא לנו את הגאולה”. לדבריו, כאשר יעמוד מול המשואה רנה תהיה עימו כפי שהיא עימו בכל רגע ורבע בחייו. “רנה איתנו כל הזמן”, אמר.

שנרב, נמנה עם מייסדיה של עמותת גמילות החסדים “חסד בלוד” שהוקמה על ידי חברי הגרעין התורני בעיר לוד. ב-20 השנים האחרונות פעילה העמותה בסיוע לאנשים במצוקה ובחלוקת מזון לנזקקים. בשנתיים האחרונות הצטרפו לפעילות העמותה מאות מתנדבים חדשים ופעילותה הורחבה והפכה לכלל ארצית. במקביל, שונה שם העמותה ל”קול רנה” לזכר הבת שנרצחה בפיגוע.

עמותת “קול רנה” עוסקת בקידום מפעלי חסד ותורה, ומפעילה את רשת חנויות הביגוד “סיבוב שני” ליד שנייה. העמותה מקיימת סעודות שבת פתוחות לציבור הרחב ולמי שידו אינה משגת. העמותה עוסקת בחיזוק התא המשפחתי ופועלת לקידום זמן איכות משפחתי ובתקשורת מקרבת המושתתת על ניתוק זמני מאמצעים טכנולוגיים כמו טלפונים חכמים ובילוי זמן איכות משפחתי. בנוסף, מקיימת העמותה שיעורים תורניים, ועוסקת בבניית שבילי טיול, מקיימת יום מסע ברחבי הארץ וכן בשיקום מעיינות. שנרב והעמותה פועלים למען כלל גווני החברה הישראלית ומתוך מגמה ליצור שיח חיובי ומקרב ביניהם. כ-9 חודשים לאחר האסון נולדה למשפחת שנרב בת. ההורים החליטו לקרוא  לבתם תפארת – בהודעה מרגשת שפורסמה מטעם המשפחה נכתב: “ברנה יתפאר שמך. בחסדי ה’, מאז הרצח אנחנו זוכים לראות איך מתפאר שמו של הקב”ה- מכוח האחדות, החסד, התורה ואהבת הארץ שב”ה גדל והולך מאז. ההורים הסבירו את פשר הבחירה בשם ואמרו: “תפארת הוא כינוי לקב”ה, לעם ישראל ולתורה. והחוט המשולש לא במהרה יינתק. תפארת מידת יעקב אבינו המציין שלמות, שכל ילדיו הלכו בדרך ה’. תפארת השילוב בין החסד וגבורה, תפארת בתנ”ך מופיע בפסוקים רבים כחלק מתיאור של גאולת ישראל. בתפילה לגאולה שלימה בעז”ה.

[gview file=”http://bneiakiva.org.il/wp-content/uploads/2022/04/פעולה-לשבת-יום-הזיכרון.pdf”]

דעתך חשובה לנו