איתור סניפים וכפרי בוגרים
בפעולה הזו ייפגשו החברים עם הנחות היסוד שלהם כדתיים-לאומיים ויבררו מאיזה עולם רוחני הן שואבות. הם יבדקו האם הם מכירים את הדמויות העומדות בבסיס התורה ואת כתביהן, ישאלו האם הם מסכימים עם הדרך שהם צועדים בה, מה לדעתם צריך לחדד בה ומה מושלם בעיניהם כמו שהוא, וידברו על האיזון בין אמונה בצדקת הדרך לבין ענווה ללמוד מדרכים אחרות.
הכינו מראש גיליון בריסטול או נייר רצף והנחו את החברים לצייר דתי-לאומי. אפשר לחלק אותם לקבוצות ולתת לכל קבוצה דף משלה. הנחו אותם בשאלות: איך הוא נראה? מה הוא לובש? מה מעסיק אותו? מה הוא מחזיק? מהן המחשבות שלו? מהם החלומות שלו? מה חשוב לו בחיים? במה הוא עוסק?
אחרי שכולם יסיימו לצייר הסתכלו בציורים ודברו על דמות הדתי-לאומי שיצאה. האם היא דומה לנו? מה אנחנו חושבים עליה? האם היא מייצגת את האמונה הדתית-לאומית? מהי?
קראו את הקטע ‘להיות דתי-לאומי’ של מתן צור (נספח 1). אפשר לעצור בסוף כל משפט ולבקש ממי שמזדהה עם המשפט להרים יד. שאלו את החברים: האם הקטע מייצג ייצוג נכון של העולם הדתי-לאומי? האם זה דומה לנו? האם הוא משקף את מערכת הערכים והאמונות שלנו? מהי?
מצורפת רשימת רבנים חשובים בציונות הדתית מפעם ומהיום (נספח 2). גזרו את הרשימה לפתקים והניחו אותם בסלסילה או בשקית. כל חבר יצטרך להוציא פתק עם שם של אחד הרבנים ולגגל אותו, ויהיה עליהם לענות על שאלות על הדמות ולכתוב את התשובות בדף המיועד (נספח 3). אחרי שכולם יסיימו עשו אסיף: בקשו מכל חבר לספר בקצרה את קורות חיי הדמות ולהסביר אמירה משמעותית שלה שהם נתקלו בה.
הרעיון בלתת להם לחפש בעצמם ולא להגיש את החומר בכפית אל הפה הוא שככה הם מקבלים גם כלי – נחשפים לאפשרות לחפש מישהו בגוגל, ללמוד עליו ולתמצת את המידע שאספו. יש הרבה יותר סיכוי שמישהו שלמד בעצמו על רב בפעולה ימשיך ויעשה זאת אחר כך גם בבית.
בפעולה זו נרצה לצלול פנימה לתוך השקפות ורעיונות של הציונות הדתית. מצורפות שתי אפשרויות ללימוד (נספח 4). שני הקטעים המובאים הם חלקים מתוך הספר ‘חזון והגשמה’ של שלמה זלמן שרגאי. הקטעים נבחרו מתוך הפרק ‘מחשבת תורה ועבודה’, והמשותף להם הוא שהם מביאים כמה מרעיונות היסוד של תורה ועבודה, ויש בהם הרבה חידוש על המוכר והידוע. מומלץ לקרוא את שני הקטעים ולבחור את הלימוד המתאים יותר לשבט שלכם. אפשר לחלק את השבט לשתי קבוצות או יותר ולתת לכל קבוצה לימוד אחר להתעמק בו. בסיום הלימוד כל קבוצה תשתף בחידוש אחד שפגשה, במשהו שלמדה על הרעיון של תורה ועבודה שעומד ביסוד הציונות הדתית.
כדי שהלימוד יהיה משמעותי נסו לכוון את החברים לחשוב על הקטע, לנסח מה שרגאי רוצה לומר בקטע, מה הנקודה העיקרית שלו, באילו דוגמאות הוא תומך את הרעיון הזה, איך הרעיון הזה קשור לציונות הדתית כמו שאנחנו מכירים אותה היום ושאלות נוספות שיעזרו לחברים להבין את הקטע לעומק.
בשיר ‘איזון’ חנן בן ארי מתאר את הרצון לחיות הרבה ערכים ועקרונות ואת הצורך לאזן ביניהם. השמיעו את השיר וכדאי גם להקריא את המילים (נספח 5). אפשר לכתוב בגדול את הדברים שצריך לאזן ביניהם ולהניח על הרצפה זה מול זה. שאלו את החברים: מי מזדהה עם התחושות שחנן בן ארי מתאר? האם הדרך שלנו מצליחה להיות מאוזנת בעיניכם? האם אנחנו מצליחים לחיות את מה שאנחנו מאמינים בו? איך עושים את זה? מהם הדברים שצריכים דיוק ואיזון חדש בעיניכם?
בשלב זה נרצה לתת לחברים לבחון לעומק את השקפתם ביחס להשקפת העולם הציונית-דתית שביררנו בפעולה. כדאי לקיים את שני שלבי ההתבוננות כדי ליצור אצל החברים התבוננות מעמיקה, משמעותית ומחייבת כלפי עצמם.
שלב א:
תלו על הקירות החדר שלטים עם משפטים המייצגים מגוון השקפות, עקרונות ורעיונות של הציונות הדתית (נספח 6). מתחת לכל שלט שימו פס דבק (אפשר למתוח נייר דבק שבשני הקצוות מקופל ודבוק לקיר, ולאורך השלט הדבק פונה כלפי החדר). כל חבר וחברה יקבלו פס של נייר קרפ ויצטרכו לחלק את הקרפ שקיבלו בין כל המשפטים בחדר, וככל שיזדהו יותר עם המשפט, על פס הקרפ שידביקו להיות ארוך יותר. החברים חייבים לסיים את כל פס הקרפ, אך אינם חייבים להדביק חתיכה ליד כל אחד מהמשפטים.
לאחר שכל החברים יסיימו את פס הקרפ שלהם, עברו לשלב השני.
חלקו לכל חבר וחברה דף ריק ובקשו מהם לבחור שלושה משפטים:
על כל אחד מהמשפטים יכתבו החברים את דעתם בכמה משפטים – למה הם מסכימים או לא מסכימים עם המשפט או איך הוא בא לידי ביטוי בחייהם ואיך הם רוצים שיבואו לידי ביטוי.
אחרי שהחברים יכתבו לעצמם תוכלו להזמין לעימות קצר שני חברים שדעתם הפוכה באשר למשפט מסוים, וכל חבר ינסה לשכנע את השבט למה להסכים לנאמר במשפט או שלא להסכים עימו. הדגישו שהמטרה אינה לשכנע את החברים בדעה זו או זו אלא לחדד אצלם את ההשקפות והדעות באשר לדברים, לתת מקום לדעות השונות ולעודד אותם לברר מה דעתם ולנמקה.
להיות דתי-לאומי (מתן צור)
להיות דתי-לאומי זה לעשות מנגל ביום העצמאות עם חולצה לבנה חגיגית, ולא להתבאס כשהיא מתלכלכת מהפחם או מנקניקיה סוררת (אפילו שהירח, מהסיפור של חנהל’ה ושמלת השבת, כנראה לא יעלים את הכתמים).
להיות דתי-לאומי זה לגדל זקן בדבקות עוד לפני פסח, רק כדי שהגילוח שלך ביום העצמאות יבלוט לקילומטרים ויהיה אור לגויים, כשאתה מנגן בגיטרה שירי ארץ ישראל.
להיות דתי-לאומי זה לעמוד עם כולם בצפירה, אבל להבין את המעטים שלא עומדים, ובוחרים לומר תהילים, ולהתעצבן כשמצלמים אותם.
להיות דתי-לאומי זה ללמד זכות על החרדים באוזני החילונים, ועל החילונים באוזני החרדים, ולהצטער על כך שכל אחת מהקבוצות האלו משייכת אותך לשניה.
להיות דתי-לאומי זה להתרגז כשאתה רואה חובש כיפה סרוגה בתוכנית טלויזיה שנוהג אחרת ממה שאתה היית נוהג. זה להעביר ביקורת על משתתפי תוכניות ריאליטי מהמגזר אבל בסתר לדמיין מה היית עושה במקומם.
להיות דתי-לאומי זה לספר על השירות הצבאי שלך בגאווה כשחילוני חושב שאתה “דוס משתמט”… אפילו אם היית רק שנה וארבע חודשים בתותחנים.
להיות דתי-לאומי זה לאהוב את המדינה שלך אהבת אמת, אבל לשמור ממנה נגיעה לפעמים.
להיות דתי-לאומי זה להחזיק חשבון פייסבוק, אבל לנסות לנהל בו דיונים בעלי ערך מהותי לעיתים מזדמנות, רק כדי שתוכל להגיד אחר כך שפייסבוק זה כלי ולכן תלוי מה עושים איתו.
להיות דתי-לאומי זה לא להחזיק טלויזיה בבית אבל לראות שמונה עונות של סדרה ברצף דרך האינטרנט, עם הפסקות קצרות לשירותים ולברכת ‘אשר יצר’.
להיות דתי-לאומי זה לנסות לפתור כל בעיה טכנית עם סיכת הראש שלך, ולגלות בליל חמישי אחד, בעת משבר, שהיא יכולה לשמש כאנטנה לטלויזיה שרואים בה משחק של מכבי.
להיות דתי-לאומי זה להתנגד לתרבות המותגים והאופנה אבל ללכת עם מטפחת מעוצבת מהקולקציה האחרונה של המעצבת הכי נחשבת.
להיות דתי-לאומי זה לנסוע בטרמפים לטייל ולשמוח שעלית על טרמפ עם ערבי כי זה אחלה סיפור לספר לחבר’ה.
להיות דתי-לאומי זה להשתמש בנרתיק של סנדלי שורש לפק”ל קפה, לקשור חולצה על הראש במקום כובע, לסחוב כל המסלול אבטיח שאפשר יהיה לקרר במים של המעיין ולהיכנס עם בוקסר למים… ומיד לצאת אם יש במים מישהי עם בגד ים. ולהוציא גם את האבטיח.
להיות דתי-לאומי זה לקום לזקנה באוטובוס ולהרגיש שייצגת את המגזר נאמנה וכל האוטובוס עכשיו יודע כמה ערכי המגזר שלך.
להיות דתי-לאומי זה להרגיש שכל תמצית עולמך התרבותי באה לידי ביטוי כששולי רנד מארח בהופעה את ארקדי דוכין, כששוואקי מארח בהופעה את שלומי שבת וכשברי סחרוף שר אבן גבירול.
להיות דתי-לאומי זה להיות שמח וגאה כשפתאום מנגנים בגלגל”צ שיר של אומן מגזרי, אבל לדבר בתוקף על זה שלא צריך להיכנע לתרבות הפלייליסט.
להיות דתי-לאומי זה לטפוח לעצמך על השכם כשהתקשורת מדווחת על אחוז חובשי הכיפות בסיירות ובקורס קצינים ולהרגיש שיש לך חלק בזה, רק בגלל שגם אתה עם כיפה סרוגה.
להיות דתי-לאומי זה להיות יהודי עד הסוף וישראלי עד הסוף, ולהאמין שהשניים אף פעם לא מתנגשים, וגם אם כן – זה רק למראית עין.
להיות דתי-לאומי זה להזדהות רק עם חלק מהמשפטים הכתובים פה, אבל להרגיש דתי-לאומי בכל רמ”ט אבריך (כולל המטפחת/הכיפה) ושס”ה גידיך, ולדעת שזה מי שאתה.
להיות דתי-לאומי זה לדעת שאתה שלא מושלם בהכל, שהדרך שלך מורכבת, לא פשוטה, ועדיין להאמין בה בכל מאודך ולסנגר עליה מול כל העולם ואשתו.
שמות דמויות
דף הכוונה ללימוד אינטרנטי
שם הדמות:_______________________________________________
שנות חייה:_______________________________________________
מפעלי חייה המרכזיים:_______________________________________
_______________________________________________________
_______________________________________________________
אמירה משמעותית שלה בעיניכם: _________________________________
_______________________________________________________
_______________________________________________________
סיפור שמספרים עליה: _______________________________________
_______________________________________________________
_______________________________________________________
עוד משהו מעניין שגיליתם:_____________________________________
_______________________________________________________
_______________________________________________________
על שלשה דברים
כגוון מיוחד במחשבת תורה ועבודה, יש לציין את הדעה הרוצה למצוא ברעיון תורה ועבודה הבעה לשלשה יסודות שבהם באה היהדות לידי גילוי, ואלה הם:
א. מתוך הסתכלות נפשית עמוקה בתוך הסדר הנפלא והחכמה העליונה הנשגבה שאנו מוצאים בעולם בכלל ובכל יצור ויצור ממנו בפרט, באה היהדות לידי הכרת ד’ ואחדותו. ואם אמנם היסוד הוא “שאו מרום עינכם וראו מי ברא אלה”, ו”כי אפשר לבירה בלי מנהיג” וכדומה, אבל ההכרה בעצמה היא על ידי הופעה פתאומית נפשית נבואית מבלי השתלשלות מחשבה. היסודות דלעיל הם רק הבעה שכלית לאותה ההרגשה וההכרה הנבואית.
“הרעיון הזה שהיה מיוסד אצל אבות האומה על הכרה נפשית עמוקה, נהפך במשך הזמן למסורת אבות ולדבר שבירושה בלבד”, מכאן אותה החולשה הנפשית של האורתודוכסיה וההתבטלות שלה בפני האינטליגנציה החפשית. אין אותו העוז להביע את ה”אני מאמין”. במושג “תורה” אנו רוצים להחזיר את עטרת ההכרה הנפשית של הכרה אלקית, ליושנה.
ב. ההכרה הזאת גוררת אחריה, הכרה מוסרית מיוחדת במינה, בגוון מיוחד, מאשר ההכרה המוסרית של עמים אחרים. אבל ה”יחוד” של ההכרה המוסרית שלנו אינו מתבטא בעצם ההבדל שבהכרה בלבד, אלא באופן הבעתה וגילויה בחיים. אצלנו “המעשה זהו ההסתמלות וההתגבשות החיצונית של המוסר הפנימי, כמו איסור אכילת דם המוטעם על ידי “כי הדם הוא הנפש”, מאכלות אסורות – על ידי “והתקדשתם והייתם קדושים”. ולא זו בלבד, אלא גם צורת המעשה ואופן עשייתו הם תוצאה ישירה של ההכרה המוסרית המיוחדת שלנו וזה בולט ביותר בשמירת השבת אצלנו ואצל עמים אחרים. שמירת השבת אצלנו מעוררת בנו איזו התרוממות רוח, איזה רגש של קדושה ו”נשמה יתירה” הבא רק על ידי ה”קום ועשה” ו”לא תעשה” שהשבת שלנו מלאה בהם, מה שאין כן אצל עמים אחרים… המושג “תורה” כולל, איפוא, מלבד היסוד של הכרת האלקות וההכרה המוסרית שלנו, גם את הגוון המיוחד של אופן ההבעה של ההכרה המוסרית במעשים מיוחדים ואופן מיוחד של עשייתם.
ג. הגוון המיוחד של ההכרה המוסרית שלנו מתבטא גם בקביעת היסוד של “עזרה הדדית” בכל שטחי החיים, בזמן ובמקום, אבל ברור שהמשטר הרוחני “זוהי כל התורה כולה” לפי דברי הלל.
והעיקרון הזה יכול בעיקר להתגשם ב”עבודה”. ומכאן גם שעיקר ה”עבודה” אצל הפועל המזרחי צריך להתבטא בצורת “קואופרציה”. ה”עבודה” אינה באה איפוא משום שזהו צו “התחיה” בשעה זו או בדור זה, אלא “מפני שהיא מתאימה יותר לרוח היהדות”.
“ואהבת לרעך כמוך” גורר אחריו ממילא גם את “ועשית הישר והטוב”, “לפנים משורת הדין” – “למען תלך בדרך טובים”. אלה כבר תלויים אמנם בדרכי החיים, בזמן ובמקום. אבל ברור שהמשטר הרכושני הנוכחי, המחלק את האנושיות לשתי מחנות של מנצלים ומנוצלים, אין בו לא מן ה”ישר” ולא מן ה”טוב”. ולכן ברור “שהיהדות לא רק שאינה מתנגדת למשטר הסוציאליות – אלא עוד מתיחסת אליו בחיוב, מפני שלפי היהדות יכולה המדינה לסדר את ענייניה החברתיים-הכלכליים כפי שהיא מוצאת לטוב ולישר. “הפקר בית דין הפקר” הוא כלל גדול בתלמוד”.
מובן שכמסקנה מזה, אנו צריכים לשאוף שהאלמנט העובד יהיה הרוב בארץ, כי בעזרתו אפשר להגיע לידי כך שהמדינה תסדר את ענייניה באופן “ישר” ו”טוב”. ואולם עם זה ברור כי הפועל המזרחי מתנגד באופן מוחלט למלחמת מעמדות – לא רק מפני שזה מתנגד לעניינים של בניין הארץ, אלא מכיון שהלא כל היסוד שלנו הוא “עזרה הדדית”, “ואהבת לרעך כמוך”, ומלחמת מעמדות ביסודה הלא מבוססת על שנאה.
“תורה ועבודה” הם שני מושגים המאוחדים זה עם זה והיוצרים יחד חטיבה אחת האוצרת בקרבה את השקפת העולם והשקפת החיים הלאומית והאנושית של העם היהודי.
מחשבה ומעשה
עם התפתחות המחשבה הועמדה התנועה לפני שאלות מעשיות שתבעו את פתרונן לאורה של תורה ועבודה. בחיפוש תשובה לשאלות אלה, הלכו ונגוזו לאט לאט הרבה הבדלים בקביעת היסודות העיוניים שהיו בהם רק הבדלי הבעה והבדלי סגנון, נעשו נסיונות לסיכום הדברים להלכה ולמעשה ובנסיונות אלה נתגלו נקודות המגע בין הדעות השונות עד לידי הסכמה כללית כמעט ברוב המכריע בתנועה בארץ, גם במחשבה וגם במעשה.
לנסיון מעין זה אפשר לחשוב את הדעה האמורה לקמן המטפלת גם במסקנות מעשיות כתוצאה מהיסודות העיוניים.
דעה זו מתחילה ב”בראשית” ומסתיימת ב”ישראל”. במרכז הועמדה הבריאה כולה שהאדם כנקודה המרכזית בה צריך להביא אותה לידי שלימותה ולהרמוניה מלאה בין חלקיה השונים. שלימותו ותיקונו של האדם תלויים איפוא ממילא בהצלחתו לתיקון הבריאה והעולם כולו. בזה גם התכלית ותוכן החיים של האדם.
חוסר השלימות בעולם בא מתוך הסתר הכוחות החבויים עדיין בהווי וטרם נתגלו. בהתגלותם של כל הכוחות הטמונים והתמזגותם בכל ההווי, יחלפו כל הפגמים ויסורו כל ההבדלים והקומה תהא שלימה.
הכוחות הללו לא מעצמם יתגלו. רוח הוא באנוש להסיר את הלוט מעליהם, וזוהי תעודת האדם עלי אדמות להביא לידי התפתחות מוחלטת של כל כוחות הטבע הטבועים בו מששת ימי בראשית ומחכים לגואלם.
אולם תכלית האדם איננה רק לגלות את הכוחות הצפונים בטבע, אלא בעיקר לתת מכשרונותיו וסגולותיו המיוחדים – לכל ההווי.
מכאן יסוד העבודה כתכלית החיים של כל אדם. כי אם נהנה הוא מכל מה שיש בעולם, מכשרונותיו ותגליותיו של השני והוא אינו מקנה לעולם מכשרונותיו ולא כלום, יש בזה: א) משום גזל וניצול, ב) הוא מחסיר מהעולם את סגולתו המיוחדת אשר ניתנה לו כדי להשלים על ידה את הבריאה כולה.
ומכאן הצעד השני לעבודה עצמית. כי אם מעביד הוא אחרים, מגלה הוא אמנם את כשרונותיו של השני ומנצל וגוזל את כוחו של השני בשבילו, אך הלא בהכנסת כוחותיו העצמיים מתמלא תפקידו.
הכנסת כוחות חדשים וגילוייהם בכל ההווי, אינה מצטמצמת רק באדם היחיד בלבד, אלא כל משפחה, כל שבט, כל עם יש להם סגולות מיוחדות אשר צריכים להכניס אותן בבריאה כולה ולמלא בהן את החסר ואת הפגום. ומכאן היסוד הלאומי של “יצב גבולות עמים”. כל רעיון של התבוללות הוא בניגוד לעצם תכלית האדם והאומה. כל רעיון של פרוד והוצאה מתוך האומה פסול, כי יש בזה משום החסרת כוח כשרון שצריך להתגלות בתוך האומה ועל ידי היחיד באמצעות האומה. מכאן היסוד לאחדות האומה.
“האדם עץ השדה” וכל עץ צריך למקום מיוחד שיוכל לצמוח ולגדול. כל עץ צריך לטיפול מיוחד שיוציא את פירותיו הוא בקומתם. כל הרכב מטשטש את עצמותו וגורם למיתתו במשך הזמן ולהעדרו מן העולם. וגם האדם והאומה כך…
מכאן סוד ה”יחוס” בישראל ושמירה על ההבדלה בין “ישראל לעמים”.
והאומה הישראלית – מקומה בארץ ישראל. שם היא חיה ומגלה את כשרונה, צומחת ומצמיחה, והנה: ארץ ישראל, כיסוד וכמסקנה מהאמור עד כה.
ואם מקומה של האומה – ארץ ישראל, כדי שתוכל לצמוח ולגדול ולהוציא את פירותיה היא, הרי יסוד היסודות לגילוי הכוחות העצמיים שלנו ושמירתם בכל המקומות ובכל הזמנים היא התורה. בלי תורתינו, כל כוחתינו וכשרונותינו בהעלמה ובהסתר, וממילא אין תוכן וזכות לקיומינו.
התורה נמשלה למים, בלי מים העץ אינו צומח, מתייבש וכלה מן העולם. וגם אנחנו כעץ השדה, בלי תורתינו המשקה ומפרה אותנו – חיינו אינם חיינו.
ואם כי לפי הלך מחשבה זה יוצא, שעבודה, ארץ ישראל והתורה נעוצים ב”בראשית”, בכל זאת ה”בראשית” עצמה נעוצה ב”ישראל ואורייתא”. ויותר מזה “ישראל עלה במחשבה” ו”תורה בשביל ישראל”.
ישראל זהו הלב שבאומות. הוא בגילוי כשרונו העצמי יעורר גם גילוי כל הכוחות באנושיות ותיוצר ההרמוניה. “תעודתו” נעוצה איפוא בקיומו, במהותו, בעצמיותו. קיומו לא לשם ה”תעודה” אבל ה”תעודה” מתגשמת בהתמסרותו לשמירת עצמותו וגילוי סגולתו.
וכשם שישראל הוא הלב שבאומות דוקא על ידי עצמיותו, כך גם תורתנו למרות ש”תורה בשביל ישראל” היא היא מחשבת העולם. ובה אנו מוכרחים למצוא תשובה לכל דרכי חיינו ולכל שאלות העולם והחיים. ואם גאולת ישראל הובטחה לנו בתורה, גם גאולת האנושיות הובטחה לנו בתורה, מכאן ההנחה: גאולת ישראל קשורה בגאולת האנושיות, גאולת האנושיות קשורה בגאולת ישראל.
חזוננו, איפוא, התורה; סביב לה מתרכזים כל המחשבה וכל המעשה. מכאן המגמה: לפתור את כל שאלות החיים לאור התורה.
איזון (חנן בן ארי)
אני חושד שנעשיתי בינוני // דווקא אחרי שכבר חשבתי שאני
מתעלה באופן לא זמני // באה המציאות ועוררה את זיכרוני
אני אדם, מעפר באתי ולעפר אני אשוב // הרוח המנשבת בי קרירה
בכל מצב שמנסה אני לשמור על הגרוב // אני מקדים או מאחר בפעימה
אני צריך כיוון, איזון // כדי לצאת מהניוון
מינון // בין רוח-נפש-נשמה // בין הרצון לעשייה
אש-רוח-מים-אדמה // בין היראה לאהבה
אתה צריך כיוון, איזון // כדי לצאת מהניוון
מינון // בין רוח-נפש-נשמה // בין הרצון לעשייה
אש-רוח-מים-אדמה // בין היראה לאהבה
האם אפשר להיות קדוש // ולהישאר נורמלי?//
להיות חופשי // בלי לעשות כל מה שבא לי
להתבגר // ולהישאר טוטלי
להתאבד על החלום באופן רציונלי //
למצוא ת’רגש בשגרת הריפיט // לשים תחפושת ולזכור ת’תכלית
ליצור פאנק-היפ-הופ ולשמור על הביט //
ושעדיין יקראו לזה מוזיקה יהודית?
מכל הגלויות מהן הגעתי // אפשר ליצור יבשת //
אפגניסטן, הונגריה ופרס המתחמשת //
אני רוצה מיזוג // הופך הפכים לזוג
אבל בשביל שזה יהיה תענוג…
אני צריך כיוון, איזון // כדי לצאת מהניוון
מינון // בין רוח-נפש-נשמה // בין הרצון לעשייה
אש-רוח-מים-אדמה // בין היראה לאהבה
אתה צריך כיוון, איזון // כדי לצאת מהניוון
מינון // בין רוח-נפש-נשמה // בין הרצון לעשייה
אש-רוח-מים-אדמה // בין היראה לאהבה
הנפש לא פראיירית // ואת מה שחשבת שחסכת //
ברבות השנים היא תגבה ממך עם ריבית של משכנתא //
תאזן את הכוח // שלוט בלב עם המוח
ואז תוכל להשתחרר // ולזרום // ולחלום…
אתה צריך אשפוז // חפוז // אחינו אל תהיה שבוז // תזוז
מן העצבות אל השמחה // מחידלון לעשייה
תצא מתוך ההפכה // משעבוד לגאולה //
אתה צריך אשפוז // חפוז // אחינו אל תהיה שבוז // תזוז
מן העצבות אל השמחה // מחידלון לעשייה
תצא מתוך ההפכה // עולם הזה // עולם הבא // משעבוד לגאולה
רעיונות ועקרונות על פי משנת הציונות הדתית