תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

פתיחה: לשמור על החלום

אפשרות א: שחקו עם החניכים 'חלומות באוויר'.
חלקו לחניכים בלונים ובקשו מכל אחד לרשום מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול, להכניס את הפתק לבלון ולנפח.
מעיפים את הבלונים לאוויר, והמטרה היא לשמור שכולם יישארו למעלה ולא ייפלו.

הסבירו לחניכים: כמו ששמרנו שהבלונים לא ייפלו, כך צריך לשמור על התקוות והחלומות שלנו, אחרת הם "נופלים" ונשכחים.
אפשרות ב (לפעולה בשבת): בקשו מהחניכים לעמוד במעגל. ספרו מה תרצו להיות כשתהיו גדולים וזרקו את הכדור לחניך. החניך יספר את החלום שלו ויזרוק לחניך הבא, וכן הלאה.

אפשרות ג: משחק '21'. המטרה: להגיע ל-21 מסירות בלי שהכדור נופל לרצפה.

הסבירו לחניכים: כמו ששמרנו שהכדור, החלום, לא ייפול, כך צריך לשמור על התקוות והחלומות שלנו, אחרת הם "נופלים" ונשכחים.

שלב א: תקומה והשראה
הקריאו לחניכים סיפור קצר על גזאת, ילד שעלה לארץ ישראל עם משפחתו למרות הקשיים (נספח 1).

שאלו את החניכים:

מה היה קשה במסע של גזאת ומשפחתו?
מה גרם להם שלא לוותר למרות הקושי?
איך אתם חושבים שגזאת הרגיש כשהמטוס נחת בישראל?
מה אפשר ללמוד מהסיפור של גזאת על הדרך להגשים חלום?

סכמו: הסיפור של גזאת ומשפחתו, שהראה שהחלום הגדול שלהם על חיים טובים בארץ ישראל נתן להם כוח שלא לוותר גם כשהיה קשה, מלמד אותנו שכשיש אמונה והתמדה, חלומות באמת יכולים להפוך למציאות.

שלב ב: עץ החלומות

ראינו מה נתן לילד ומשפחתו בסיפור כוח להגשים את החלום שלהם. עכשיו נעבור אלינו, ננסה לתת מקום גם לחלומות שלנו ולראות איך כל חלום קטן מצטרף לעץ גדול שמלא בתקווה.
חלקו לחניכים פתקים בצורת עלים. כל חניך יכתוב על העלה שלו חלום אישי לעתיד עם ישראל.
לאחר מכן הדביקו את כל העלים על בריסטול גדול שבמרכזו מצויר גזע עץ רחב.
נראה שכל חלום אישי הוא כמו עלה קטן, אבל ביחד הם יוצרים עץ מלא חיים שמסמל את התקוות של כל השבט.

לפעולה בשבת:

חלקו לחניכים קפלות, לגו או קוביות. בקשו מכל חניך שיספר על חלום אישי לעתיד עם ישראל ויניח את הקובייה שלו במגדל. לאט לאט ייבנה מגדל גבוה שכולו חלומות.
נראה שכל חלום אישי הוא קומה אחת במגדל, אבל ביחד הם בונים מגדל שמסמל תקווה ורצון, והחלומות של כל השבט נשענים זה עלזה ומחזיקים זה את זה.

שלב ג: מגשימים ביחד

יש לנו עכשיו עץ חלומות מלא חיים, אבל לא מספיק רק לחלום, צריך גם לעשות. בואו נראה איך אפשר להפוך את החלום הקבוצתי שלנו למשהו מעשי, כזה שאפשר ליישם כבר כאן ועכשיו.
העלו עם החניכים רעיונות לחלום קבוצתי אחד, מטרה משותפת שאפשר ליישם בחודש הקרוב (רעיונות בנספח 2).
אחרי העלאת הרעיונות נסחו את המטרה השבטית, וצאו לדרך!

סיכום

בפעולה חלמנו על העתיד של עם ישראל. כל חניך תרם חלום אישי, שיצר את עץ החלומות או מגדל החלומות של השבט. כל עלה או קומה הוא תקווה קטנה, ויחד הם יוצרים תמונה שלמה ומלאת חיים.
אבל לא די רק לחלום, כמו בסיפור העלייה לארץ הפכנו את החלום למשהו מעשי על ידי הגדרת מטרה קבוצתית שאפשר ליישם. כאשר אנחנו הופכים חלום למעשה, אז תתגשמנה כל התקוות!

אם הפעולה ביום חול, מוזמנים להשמיע את השיר 'פה בארץ חמדת אבות':

https://youtu.be/FV8VrPycFos?si=vPfENzaxxCpjK047

נספחים

נספח 1 – סיפורו של גזאת

גזאת נולד בכפר קטן בצפון אתיופיה. הכפר היה מוקף שדות ונהרות, והחיים בו היו פשוטים מאוד. לא היה חשמל, לא היו מים זורמים, וגם לא בית ספר כמו שאנחנו מכירים. כל ילד היה צריך לעזור למשפחה שלו, לשאת מים מהבאר, לאסוף עצים למדורה או לעבוד בשדה.

אבל למרות החיים הפשוטים כל המשפחה של גזאת חלמה על דבר אחד גדול: להגיע לירושלים. בכל ערב כשסבתא הדליקה נרות קטנים, היא הייתה אומרת: "בעזרת ה' יום אחד נחזור לארץ שלנו, לארץ ישראל". גזאת הקטן היה יושב ומקשיב וחולם שגם הוא יהיה שם.

כשהיה גזאת בן 16 החליטה המשפחה להגשים את החלום. הם ארזו מעט מאוד דברים ויצאו למסע רגלי ארוך וקשה לעבר מחנה מעבר בסודאן. הדרך הייתה מסוכנת: הם הלכו ימים שלמים בחום הכבד, בלי מספיק אוכל ובלי מים. בלילות היה קר מאוד, והם ישנו על האדמה מתחת לשמיים. לפעמים שמעו חיות בר מתקרבות, ולפעמים פחדו שמישהו יגלה אותם ויעצור את המסע.

היו רגעים שגזאת חשב לוותר. הוא היה רעב, עייף ומפוחד. אבל בכל פעם שאמר לאבא שלו: "אני לא יכול יותר", אביו חייך אליו ואמר: "תזכור, גזאת, אנחנו הולכים אל החלום שלנו, אל ירושלים". המילים האלה נתנו לו כוח להמשיך ללכת עוד צעד ועוד צעד.

אחרי שבועות של הליכה הם הגיעו למחנה מעבר בסודאן. גם שם לא היה קל, הם חיכו חודשים בתנאים קשים עם מאות יהודים אחרים עד שיגיע מטוס שייקח אותם לישראל.

ואז, באחד הימים, הגיעו אנשי הסוכנות היהודית ובישרו: "מחר אתם עולים על מטוס לארץ ישראל!"

בלילה ההוא גזאת כמעט לא הצליח להירדם מרוב התרגשות. הוא חשב: אולי זה לא אמיתי… אולי זה רק חלום…

למוחרת, כשהמטוס נחת בישראל, גזאת הביט מהחלון וראה את השדות הירוקים והבתים המוארים. הוא קפץ ממושבו וצעק: "באמת הגענו לארץ ישראל!" וכל המשפחה התחבקה ובכתה משמחה.

גזאת זוכר את הרגע הזה עד היום: "בדרך פחדתי מאוד, אבל התקווה שלי החזיקה אותי חזק. למדתי שכשהולכים אחרי חלום גדול ולא מוותרים, הוא יכול להתגשם. כל מה שעברנו היה שווה בשביל להגיע לארץ שלנו, לירושלים".

נספח 2 –

רעיונות למשימות
לכתוב מכתבי ברכה למשפחות עולים, לאסוף ציוד למשפחות חדשות, לחכות לעולים בשדה ולעשות להם קבלת פנים יפה, לאסוף סיפורי עלייה מהסבים והסבות ולעשות בסניף לוח עלייה מלא סיפורים, אם יש בעיר ילדים בני גילם שעלו לארץ ללכת ולהזמין אותם להיות חלק מהשבט.