איתור סניפים וכפרי בוגרים
פעולה ממערךהאם אנו מאמינים באמת בערכי הדרך? בחזון, בשותפות, באמון, בוודאות, בסבלנות? ההבנה שערכים אלו מרכיבים את הדרך היא הנכונה ביותר למי שדורש מעצמו להוביל, ואנחנו הולכים להיות מובילים! כל אחד מחניכינו הולך לפעול ולעשות. עד כמה הוא רוצה בזה? עד כמה הוא מאמין בערכי הדרך? עד כמה הוא מאמין בעצמו שהוא יכול?
3. כל חניך וחניכה ישתפו במשהו שהם רוצים להוביל בשבט
מקורות להרחבה: ‘אמרתי לשמחה’ (נספח 5).
פתקים ועטים, סיפור מצולם.
מכירה פומבית – הציגו לכל החניכים תוצר שרוצים להגיע אליו, לדוגמה להוביל בשכונה את החיבור לכל הילדים (לשחק יחד במגרש, להכין צ’ופרים ולהצמיד לכל הדלתות), להעלות מודעות בשכונה לנושא שבוער לכם, להקים גמ”ח חשוב וכדומה. אם בפעולות הקודמות בחרתם מיזם שבטי, אפשר להציג אותו כתוצר.
כל חניך וחניכה, ובשבטים גדולים כל קבוצת חניכים, יקבלו מעטפה עם סכום כסף וישתתפו במכירה פומבית של תכונות (נספח 1) שיתוו את דרכם כדי להגיע למטרה.
הציגו תכונה, וכל חניך שמעוניין לקנות אותה יציע סכום כסף מסוים מהכסף שבידיו. כל חניך אחר שירצה את התכונה יציע סכום גבוה יותר, וכן הלאה. החניך שיציע את הסכום הגבוה ביותר (מתוך הכסף שברשותם) יזכה לרכוש את התכונה אם במשך חמש שניות לא תהיה הצעה אחרת.
הערה למדריכים: התכוננו מראש למכירה, ועל כל תכונה חשבו מצד אחד למה היא חשובה ומצד אחר למה אפשר לוותר עליה. במהלך המכירה הכניסו התלהבות בחניכים. הדליקו אותם על תכונות שהחבר’ה אינם מתעניינים בהן, הסבירו להם למה תכונות אחרות אינן הכרחיות כלל, היו אובייקטיבים ורק הציגו את העמדות השונות.
המטרה של המכירה היא שכל חניך יקנה את התכונה שהכי חשובה לו. אחרי המכירה תוכלו לפתח דיון: למה כל אחד בחר דווקא בתכונות האלה? האם יש תכונות שלעולם לא הייתם קונים? אילו תכונות הן חיוניות בעיקר בדרך ליעד מסוים?
הבינו עם החניכים שכדי לפעול בדרך מסוימת, כדי שהתכונות שחשובות לנו יובילו אותנו בעשייה במיזמי הובלה שבטיים ובכלל, בכל שינוי שאנו רוצים או צריכים להוביל בחיים שלנו, עלינו לרכוש את התכונה; היא צריכה להיות שלנו כדי שנוביל בה. בחיים האמיתיים איננו משלמים כסף כשאנו רוכשים תכונות אלא עושים עבודת מידות עקבית ונחושה ורוכשים את המידה שחשובה לנו עד שתהיה ממש חלק מאיתנו.
שחקו ‘דג מלוח’, כאשר המדריך (בהמשך, אם מתאים, אפשר לתת גם לחניך) שעומד מול הקבוצה כולה אומר מצבים מחייהם של החניכים שהם נדרשים בהם לגלות סבלנות (דוגמאות בנספח 2). אחר כך המדריך יסובב את גבו כלפי החברים, ובמקום לומר “אחת-שתיים-שלוש דג מלוח” הוא יאמר: “מה אתה היית עושה?”
החניכים יכול ללכת עד שלושה צעדים: 1 – לא הייתי סבלן כלל; 2 – הייתי מחכה קצת ואז מאבד את זה; 3 – הייתי נותן כמה זמן שצריך.
החניכים יכולים להתקדם בזמן שהמדריך עומד עם הגב אליהם, וכשהוא מחזיר את פניו לחניכים, כמו במשחק דג מלוח רגיל, אסור להם לזוז, ומי שהמדריך יתפוס אותו זז – יחזור לנקודת ההתחלה.
קראו עם החניכים את הסיפור על רבי עקיבא מאבות דרבי נתן פרק ו (הסיפור בשפה פשוטה בנספח 3):
“מה היה תחילתו של רבי עקיבא?
אמרו, בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום.
פעם אחת היה עומד על פי הבאר.
אמר: מי חקק אבן זו?
אמרו לו: המים שתדיר נופלים עליה בכל יום.
אמרו לו: עקיבא, אי אתה קורא ‘אבנים שחקו מים’?
מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו: מה רך פסל את הקשה, דברי תורה שקשה כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי שהוא בשר ודם.
מיד חזר ללמוד תורה.
הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות…”
שאלו את החניכים:
הסיפור מדבר אל לב החניכים, ואם החניכים שלכם בדרך כלל מדברים ומשתפים, די שתפתחו את הדיון לשאלותיהם ומחשבותיהם ותדונו איתם על הסיפור.
כדאי לשים דגש על היסוד של הסבלנות שרבי עקיבא לומד – ומלמד גם אותנו – שאפילו מים יכולים לחרוץ באבן, צריך רק די סבלנות בשביל זה. כמו כן רבי עקיבא מקבל פה מעין הבטחה לעצמו שהוא באמת יכול להשתנות, ללמוד תורה ולהיות תלמיד חכם. ברגע שיש לו ודאות במטרה שלו, אמון בדרך שהוא הולך בה וסבלנות לפסוע בדרך הארוכה, יש לו כוח לצאת אל הדרך!
השבט שלנו הוא חֶברה קטנה שאנו שייכים אליה ורוצים שתהיה הטובה ביותר. תנו לכל חניך וחניכה דף ובו הם יציירו או יכתבו את מה שהיו רוצים לקדם בשבט כדי לעזור לו להיות מקום שטוב להיות בו וחלק ממנו. פרסו על הרצפה נייר רצף גדול, וכל חניך יאמר מה צייר וידביק במקום שהוא רוצה על נייר הרצף.
אחרי שכל חניך הדביק את הדף שלו, אפשר להשלים החלל הריק שבין הדפים על ידי כתיבה בטושים צבעוניים את התכונות שיעזרו לכל חניך וחניכה לקדם את השבט לאן שבחרו. כך תיצרו מפה צבעונית של הדרך שלכם להוביל את השבט שלכם!
לכל אחד מאיתנו יש כוח להוביל ולשנות. להוביל את החיים הפרטיים שלנו, את הכיתה שלנו, את השבט, את הסניף, את השכונה ואת עם ישראל. אנחנו צריכים לרצות בזה ולהאמין בכוחנו; לדעת שאנחנו יוצאים למסע ארוך, ויידרש זמן עד שנגיע למטרה… אבל אם רכשנו את ערכי דרכה של התנועה, נגיע לתוצאה לאט-לאט אבל בצורה אמתית ושלמה.
אפשר לסיים עם הקטע של יוני נתניהו (נספח 4). הדגישו לחניכים שגם אם נראה להם שהם קטנים (אפשר להזכיר את הפעולות הראשונות, שבהן עסקתם בעניין בהרחבה), אסור להם לשבת מהצד. חברי השבט נדרשים לפעול כדי שיהיה הכי טוב בכל המעגלים שהם שייכים להם, ועליהם לדעת שעשו כל מה שיכלו!
תכונות למכירה הפומבית
מצבים
סיפורו של ר’ עקיבא
יום אחד הלך רבי עקיבא וראה אבן, ומים זורמים על האבן טיפה אחר טיפה וחורצים באבן. חשב רבי עקיבא בליבו: איך ייתכן שהמים הצליחו לחרוץ באבן? האם הטיפה השנייה היא שהתחילה בכך?
אז הבין רבי עקיבא שכל טיפה הוסיפה מעט. בהתחלה לא ראו שינוי, אך לאחר טיפות רבות התחילו לראות את השינוי באבן, והוא נמשך עד שלבסוף נוצר חור באבן.
חשב רבי עקיבא בליבו: אם טיפות המים, שאינן חזקות ואין בהן כוח, הצליחו לשחוק את האבן, גם התורה תצליח לחדור ללב האבן שלי.
מיד הלך וללמוד תורה. התחיל אצל מלמד התינוקות.
(אבות דרבי נתן פרק ו, פישט: מוטי חן).
מתוך מכתבי יוני נתניהו
מפני שכל רגע ורגע מורכב משניות ומחלקיקים עוד יותר קטנים, וכל חלקיק – אסור שיחלוף לשווא. אני חייב להרגיש, שלא רק ברגע מותי אוכל להגיש דו”ח על התקופה שחייתי, אלא בכל דקה ודקה מחיי אהיה מוכן להתייצב בפני עצמי ולומר – כך וכך עשיתי.
נעם אפטר
אמרתי לשמחה: “אם תבואי – אני אחייך”. ענתה לי השמחה: “אם תחייך – אני אבוא”.
לכל אחד יש את המקדש האישי שלו. את הנשמה שלו, שלפעמים חרבה ולפעמים נבנית. לפעמים אפילו לא מרגישים בקיומה.יש לנו את היכולת לתקן ולבנות את המקדש האישי שלנו, לברר את דרכנו ואת מעשינו ולא לתת לחשבון הנפש לעבור לידינו, מאחורינו. כשהמקדשים הקטנים ייבנו ויעמדו זקופים, נהיה מוכנים למקדש הגדול, הבית העולמי, שיחזיר את השכינה לעולמנו.