איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים ליום חול
קומונריות
נחלק את צוות ההדרכה לקבוצות קטנות, כשכל קבוצה מקבלת נושא אחר לדיון. אח"כ נאסוף את כולם יחד, לשמוע מסקנות ודברים שלמדנו…
אפשר גם לפתוח נושא או שניים מתוך הדברים כאן בישיבת צוות שבטית (כדאי שתבחרי לאור ההיכרות שלך עם השבט והצוות הזה, לפי בעיות שיש להם, התמודדויות, מטרות שלהם וכו') ולכוון את הדיון לגבי עבודה שוטפת עם השבט. בהצלחה רבה בע"ה!
בשבט יש תמיד אנשים שנוטים לשתוק. למדריך קשה לפעמים לגרום לו לדבר, להשתתף בדיון.
כל אדם שונה מרעהו, לכל אחד סוג אחר של שתיקה.
לפניכם סוגים שונים של שתיקות (כמובן, ישנם עוד הרבה יותר…):
זה שבאמת מרגיש שאין לו כ"כ חידושים להגיד (האם זה נכון?), זה שמרגיש עליונות- אין טעם שאשתתף בדיון- הוא לא ברמה שלי, זה שמתבייש להגיד את דעתו, זה שמפחד מתגובות אחרים / תגובתי, זה שמפחד מה יחשבו עליו- מפחד לחשוף את עצמו, זה שמחכה שייפנו אליו לשאול את דעתו.
חשוב על פעם ששתקת בדיון, שבחרת לא להיות שותף פעיל. למה בחרת את זה באותה סיטואציה? בתור מדריך- איך היית מתמודדת עם מישהו כמוך בשבט?
כאשר מדריך עומד מול שבט, ישנם 2 מצבים שיכולים לקרות-
או שהמדריך ידבר, יגיד את כל מה שחשוב לו להגיד לשבט. השבט יהיה יותר פאסיבי- יקשיבו, אולי גם יהנהנו בראש. מצד 2- יכול להיות מצב שבו המדריך רוצה לגרום לאנשים לדבר- והוא באמת מצליח… רק שכל מילה שהוא אומר גוררת אחריה מיליון תגובות, התלהמות, וקשה להקשיב אחד לשני. וישנם גם מצבים אחרים- בהם סתם אנשים לא מקשיבים…
אחת ההתמודדויות המרכזיות שלנו בתוך החבורה היא הציניות. היא מקררת כל התלהבות, מאד מקשה ליצור את האווירה אליה אנחנו מייחלים בתוך החבורה. ה'מסילת ישרים' מסביר שזהו כמו שמן על המגן, מחסום שלא נותן לדברים להיכנס פנימה אל הלב.
הציניות יכולה להתבטא בזלזול, ולפעמים בסתם מבט אדיש, ויכולה להיות כ"כ מתסכלת ומייאשת…
הדבר המעודד הוא- לזכור שציניות היא שיריון הגנה לאדם. לא מכוון ישירות נגדנו דווקא, אלא הגנה שהחניך מגן על עצמו.
השבט שלי סבבה. אני קשור אליהם, הם קשורים אלי, ב"ה. עכשיו אני רוצה להעמיק את הקשר שלנו, וגם שהחיבור בין החניכים יהיה על בסיס ערכי יותר. שתצמח עבודת ה' מתוך החבורה. אבל מה נעשה כדי להצליח לעלות קומה? מה נלמד איתם? איזה חוויות כדאי לעשות להם? מה יהיה התוכן שאצוק לתוך החבורה? שיצליח לחבר אותם- גם בינם לבין עצמם, וגם לקודש?
בחבורה, אנחנו מצד אחד רוצים להגיע יותר לעומק, ללמוד על עבודת ה' שלנו. מצד 2- אנחנו רוצים שזו תהיה עבודה חיה, מתוך שמחה והתלהבות, יצירה שלהם, דיבור אמיתי…