איתור סניפים וכפרי בוגרים
ממש לפני יום העצמאות, שאנחנו חוגגים בו את חזרתה של הריבונות הישראלית, קבעה הממשלה את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולחללי פעולות האיבה. ביום הזיכרון הזה נבקש להתחבר לדמויות של חללי מערכות ישראל לאורך השנים, ובכך להתחבר לרוחם הגדולה, לעוז רוחם ונחישותם ולערכים שהם נלחמו עליהם – ומתוך כך לגשת ליום העצמאות.
ציוד:
פתיחה: מאחורי השמות
אפשרות א: שאלו את החניכים אילו חללי מערכות ישראל הם מכירים.
אפשרות ב: פזרו על הרצפה או תלו ברחבי החדר תמונות של שלטי רחובות ומוסדות הקרויים על שם נופלים (נספח 1 – דוגמה. אם יש לכם בשכונה או ביישוב רחובות כאלה – השתמשו בהם). שאלו את החניכים: האם אתם מכירים את הרחובות האלה? מדוע לדעתכם קוראים למקומות שלנו על שם האנשים האלה?
סכמו והסבירו: כאשר אנו הולכים ברחוב ונתקלים בשמות הנופלים, אנו נזכרים מי היו. בפעולה הקרובה נכיר את
הגיבורים שעומדים מאחורי השלטים ואת הערכים שהובילו אותם.
שלב א: גיבורים וערכים
אפשרות א: פרסו על הרצפה סיפורי נופלים – ביוגרפיה קצרה שלהם וכיצד נפלו (נספח 2 – דוגמאות).
אפשרות ב: ספרו ביתר הרחבה על נופל אחד (נספח 3 – דרור וינברג. תוכלו היעזר גם בספר שנכתב עליו, 'וקראתם דרור').
בקשו מהחניכים לזהות את הנופלים הללו (או את הנופל המסוים) עם ערכים מסוימים: "תורה", "אהבת הארץ", "רעות" וכו' (נספח 4 – דוגמאות).
סכמו: כל אדם שנהרג במערכות ישראל השאיר אחריו משהו שאנחנו יכולים להתגעגע אליו. באמצעות לימוד הסיפורים של הנופלים והערכים שליוו אותם בחייהם אנחנו מתחברים לדמויות ולמקומות ויכולים לעבור את יום הזיכרון בידיעה שאנחנו באמת זוכרים ולומדים משהו לחיינו מהנופלים.
שלב ב: חיים של ערכים
בשלב הראשון הציגו קוביות של משחק ג'נגה (מגדל קוביות עץ שצריך לשלוף ממנו קוביות בלי שייפול), קפלות או קופסאות קרטון ריקות או כוסות. על כל קובייה מודבקת מדבקה שכתוב עליה שם של נופל או ערך שאפיין אותו. בקשו מהחניכים לבנות את המגדל יחד. לאחר מכן התחילו להוציא קוביות.
שאלו: "מה יקרה למדינה או לחברה שלנו אם נוציא את הערך של ערבות הדדית (שראינו אצל יוני נתניהו) או אם נוותר על אהבת הארץ (רועי קליין)?" הוציאו את הקובייה וראו שהמגדל נעשה רעוע יותר.
בשלב השני, לאחר שהחניכים יראו שהמגדל קורס כשמוציאים ממנו ערכים, בקשו מהם לבנות את המגדל מחדש.
חלקו לכל חניך וחניכה מדבקה ריקה (או קובייה או קפלה חלקה). בקשו מהם לבחור ערך אחד שהם רוצים לאמץ מאחת הדמויות שדיברנו עליהן, ולכתוב (או לצייר או להדביק) אותו על הקובייה.
עשו סבב: כל חניך וחניכה ישתפו איזה ערך הם מאמצים לחייהם האישיים (בסניף, בבית הספר, בבית), ויניחו את הקובייה שלהם כדי לבנות יחד מגדל חדש ויציב.
סכמו: כל אחד הוא חלק מהדבר בגדול שנקרא עם ישראל. אם מישהו חסר, משהו במגדל יציב פחות, חסרים דברים טובים שיחזיקו את המגדל. עלינו לאמץ לחיינו את הערכים של הנופלים ולנסות להשלים את החסר, לייצב את המגדל ולהגדיל את הטוב שאיבדנו במלחמות ישראל ובפעולות האיבה.
שלב ג: זיכרון בתנועה
צאו לעשייה בעקבות נופלים – רעיונות:
סיכום
נפגשנו עם מגוון דמויות שנפלו בהגנה על העם ובארץ או נפגעו בפעולות איבה וניסינו להפנים את הערכים שהן חיו לאורם. ניסינו לקחת את הזיכרון שלהם ולהפוך אותו לדבר חי שמשפיע על חיינו ועל חיי הסובבים אותנו.
נספח 1
הנה רשימה קצרה של מקומות שקרויים על שם נופלים. תוכלו פשוט לחפש את השמות האלו בגוגל תמונות (למשל: "שלט רחוב חנה סנש") ולהדפיס את התמונות הראשונות שקופצות. לחלופין, תוכלו יכולים להכין בעצמכם "שלטי רחוב" מבריסטול או קרטון ביצוע ולצייר עליהם את השמות בעיצוב של שלט עירוני ירוק או כחול.
נספח 2
דמויות לדוגמה (תמונות שלהן תוכלו למצוא בחיפוש פשוט ברשת):
נספח 3
דרור וינברג נולד בכפר סבא. כשהיה נער היה חניך ומדריך בסניף בני עקיבא בעיר. למד במדרשיית נעם ובישיבה לצעירים, והתגייס לצבא – לסיירת מטכ"ל. עם השנים היה לקצין בכיר, אלוף-משנה, ופיקד על יחידות מובחרות כמו סיירת צנחנים (גדוד 890), יחידת מגלן וחטיבת חברון.
דרור לא היה איש של דיבורים גבוהים אלא של מעשים. הנה כמה סיפורים שמראים איזה מין מפקד, ואיזה מין אדם היה:
הג'ריקן עם הקרח
הגדוד שדרור פיקד עליו סיים תרגיל מפרך ברמת הגולן. התרגיל נמשך כל הלילה, וכשהשמש עלתה, לחיילים נגמרו המים והם היו צמאים מאוד. פתאום אחד החיילים הגיע בריצה לכיוון של דרור, כשהוא מחזיק ג'ריקן מים, ובתוכו נשמע הרעש הכי משמח שאפשר לדמיין במדבר: רשרוש של קוביות קרח.
הקשר של דרור, שישב לידו, כבר דמיין את המים הקרים זורמים לו בגרון. אבל כשדרור ראה את החייל מתקרב אליהם עם המים הקרים, הוא פשוט אמר לו: "תעבור קודם כול בין החיילים".
החייל הסתובב ועבר חייל-חייל עד שכולם שתו. רק בסוף, אחרי שכל הפלוגה שתתה, הג'ריקן הגיע לדרור.
הסוד של הגובה
דרור היה אדם נמוך קומה, אבל זה מעולם לא הפריע לו. צלם צבאי שהתלווה אליו פעם התפלא לראות איך דרור מרגיש בנוח עם כולם: מדבר בגובה העיניים עם הרמטכ"ל מצד אחד, ונותן חיבוק לאחרון החיילים מצד שני.
כשדרור נשאל מה הסוד שלו, הוא סיפר על הרב אריה לוין, "הצדיק הירושלמי". פעם שאלו את הרב איך הוא אוהב כל כך כל אדם, גם את מי שלא חובש כיפה. הרב ענה: "אני נמוך קומה. אני לא רואה אם יש לך כיפה על הראש. אני רואה רק עד הלב!".
דרור חייך והוסיף: "גם אני נמוך קומה, ומהרב אריה למדתי שזה יתרון. בגלל זה אני לא רואה את הדרגות שעל הכתף של מי שעומד מולי. אני רואה רק עד הלב. מי שנותן את הלב – אני איתו".
דרך הארובה
אחרי פיגוע קשה דרור הגיע לדבר עם תושבים באזור חברון והבטיח להם: "נרדוף את המחבלים עד חורמה".
זמן קצר אחר כך, הכוחות של דרור כיתרו בית שבו התחבא מחבל מבוקש. החיילים התלבטו בחוץ איך להוציא את המחבל, ואפילו שקלו להרוס את הבניין כולו. בזמן שהם חשבו, דרור מצא פתרון משלו: הוא חדר לבניין בעצמו דרך הארובה, והפתיע את המחבל בפנים כשתפס אותו במו ידיו.
"קשה זה טוב"
דרור תמיד דרש מהחיילים שלו, ומעצמו, את הכי טוב שאפשר. "קשה זה טוב", הוא נהג לומר, "זה מחייב מחשבה, קביעת סדרי עדיפויות, זה מוציא כוחות שלא חלמת שיש בך". המשפט שאפיין אותו ואת חייליו יותר מכול היה: "אין תירוצים – יש תוצאות. רק בכיינים מתחבאים מאחורי תירוצים".
הקרב האחרון
בליל שבת, י"א בכסלו תשס"ג (2002), מחבלים תקפו ב"ציר המתפללים" בחברון. דרור, שהיה מפקד החטיבה ושהה באותו זמן במפקדה, לא חיכה. הוא מיהר למקום הקרב, ירד מהג'יפ שלו כדי לאתר את המחבלים – ונפגע מאש שנורתה לעברו. בקרב הזה הוא נהרג. דרור וינברג היה הקצין הבכיר ביותר שנהרג באינתיפאדה השנייה, והשאיר אחריו מורשת של אומץ ענק, מנהיגות, וראייה ישר לתוך הלב.
נספח 4
רשימת ערכים לדוגמה: מסירות נפש, אומץ לב, ערבות הדדית, נאמנות, שליחות, מנהיגות, קבלת אחריות, אמונה, הקרבה אישית, אהבת ישראל, ענווה, קור רוח, תושייה, התמדה, רעות, אהבת הארץ, שירות משמעותי, מנהיגות, חסד, התנדבות, ציונות, הגנת המולדת, קידוש השם, עין טובה, כבוד הדדי, זהות יהודית, מסירות, גבורה אזרחית, עשייה שקטה.