הצעה לטקס יום השואה תשפ"ג

תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מדריכים יקרים!                                   

לפניכם הצעה לטקס לכבוד יום השואה שיועבר במסגרת שבטית או סניפית.

• חשוב להתאים את הטקס לסניף ולשבט שלכם, בחרו את הקטעים והמסגרת הנכונים ביותר עבורכם.
• בקשו מהחניכים להגיע לבושים בכחול לבן.
• מומלץ להשקיע באווירה מתאימה, תפאורה, מיקום מתאים וכד’.
• התאמנו מראש על קריאת הקטעים כך שהטקס יהיה מכבד ומתאים לגילאי החניכים.
• ניתן להקרין קטעי טקסט או סרטונים במקביל לקטעי הקריאה.

שימו לב! בסוף הטקס מצורפת הצעה לשיח שבטי מסכם.

 

מהלך הטקס

שיר פתיחה- ואפילו בהסתרה- https://www.youtube.com/watch?v=vyKIt3hAZ4Y

קטע פתיחה:

הם ידעו כי רק יחידי סגולה ינצלו; כי הם, רובם ככולם, יאבדו כשם שאבדה היהדות כולה שבפולין, היהדות בת המיליונים . אולם הם גם ידעו כי העם היהודי חיה יחיה. הם נפלו, אך האמונה שלהם ניצחה. העם חי וקיים. העם עומד ביראת כבוד לזכר מערכה זו של גיבוריו, העם ישאב תמיד ממערכה זו כוח ואמונה. על הערך והאידיאלים של מערכה זו יחנך העם את בניו, את הדורות הבאים.

(העם היהודי יחיה, יצחק (אנטק) צוקרמן)

 

הזמנה לפרק תהלים ו”אל מלא רחמים”

לקריאת פרק תהלים ואמירת “אל מלא רחמים” – הקהל מתבקש לעמוד…

פרק תהלים – פרק פ”ג:

“שִׁיר מִזְמוֹר לְאָסָף.

אֱלֹהִים אַל-דֳּמִי-לָךְ / אַל-תֶּחֱרַשׁ וְאַל-תִּשְׁקֹט אֵל

כִּי-הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ, יֶהֱמָיוּן / וּמְשַׂנְאֶיךָ, נָשְׂאוּ רֹאשׁ

עַל-עַמְּךָ, יַעֲרִימוּ סוֹד / וְיִתְיָעֲצוּ, עַל-צְפוּנֶיךָ

אָמְרוּ–לְכוּ, וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי / וְלֹא-יִזָּכֵר שֵׁם-יִשְׂרָאֵל עוֹד

כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו / עָלֶיךָ, בְּרִית יִכְרֹתוּ

אָהֳלֵי אֱדוֹם, וְיִשְׁמְעֵאלִים / מוֹאָב וְהַגְרִים

גְּבָל וְעַמּוֹן, וַעֲמָלֵק / פְּלֶשֶׁת, עִם-יֹשְׁבֵי צוֹר

גַּם-אַשּׁוּר, נִלְוָה עִמָּם / הָיוּ זְרוֹעַ לִבְנֵי-לוֹט סֶלָה

עֲשֵׂה-לָהֶם כְּמִדְיָן / כְּסִיסְרָא כְיָבִין, בְּנַחַל קִישׁוֹן

נִשְׁמְדוּ בְעֵין-דֹּאר / הָיוּ דֹּמֶן, לָאֲדָמָה

שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵימוֹ, כְּעֹרֵב וְכִזְאֵב / וּכְזֶבַח וּכְצַלְמֻנָּע, כָּל-נְסִיכֵימוֹ

אֲשֶׁר אָמְרוּ, נִירְשָׁה לָּנוּ / אֵת, נְאוֹת אֱלֹהִים

אֱלֹהַי, שִׁיתֵמוֹ כַגַּלְגַּל / כְּקַשׁ, לִפְנֵי-רוּחַ

כְּאֵשׁ תִּבְעַר-יָעַר / וּכְלֶהָבָה, תְּלַהֵט הָרִים

כֵּן, תִּרְדְּפֵם בְּסַעֲרֶךָ / וּבְסוּפָתְךָ תְבַהֲלֵם

מַלֵּא פְנֵיהֶם קָלוֹן / וִיבַקְשׁוּ שִׁמְךָ יְהוָה

יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ עֲדֵי-עַד / וְיַחְפְּרוּ וְיֹאבֵדוּ

וְיֵדְעוּ / כִּי-אַתָּה שִׁמְךָ יְהוָה לְבַדֶּךָ

עֶלְיוֹן, עַל-כָּל-הָאָרֶץ”.

 

הדלקת נר וירידה מן הבמה

 

תפילת “יזכור”

“יזְכֹּר אֱלוֹהִים אֶת כָּל הַנְּשׁמוֹת שֶׁל כָּל קְהִלּוֹת בֵּית יִשׂרָאֵל בְּגוֹלַת אֵירוֹפָּה שֶׁהוּעֲלוּ עַל מוֹקֵד בִּשְׁנוֹת הַשּׁוֹאָה תַּ”שׁ–תַּשְׁ”ה. שִׁשָּׁה מִילְיוֹן אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, יְלָדִים וִילָדוֹת, בַּחוּרִים וּבְתוּלוֹת, זָקֵן וָטַף, שֶׁנֶּהֶרְגוּ וְשֶׁנִּטְבְּחוּ בְּאַכְזָרִיּוּת אֲיֻמָּה וְנִרְצְחוּ בְּרֶצַח הֲמוֹנִים בִּמְקוֹמוֹת מְגוּרֵיהֶם בֶּעָרִים, בָּעֲיָרוֹת וּבַכְּפָרִים, וְיִתְרָם הוּבְלוּ לְמַחֲנוֹת הָרִכּוּז וְנִסְפּוּ בְּמִיתוֹת מְשֻׁנּוֹת וְנוֹרָאוֹת, וְנִשְׂרְפוּ לְאֵפֶר בְּכִבְשְׁנֵי הָאֵשׁ שֶׁל מַחֲנוֹת הַהַשְׁמָדָה הָאֲיֻמִּים בְּגֶרְמַנְיָה וּבְפּוֹלִין וּבִשְׁאַר אֲרָצוֹת בִּידֵי עַם הַמְּרַצְּחִים הַגֶּרְמָנִי עִם עוֹזְרָיו הָרוֹצְחִים מִשְּׁאַר הָעַמִּים, שֶׁהָיוּ בְּעֵצָה אַחַת לְהַשׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת הָעָם הַיְּהוּדִי וְלִמְחוֹת אֶת זֵכֶר הַיַּהֲדוּת וּלְכַלּוֹת כָּל אֲשׁר בְּשֵׁם יִשׂרָאֵל יִקָּרֵא. אֵל נְקָמוֹת, שׁוֹפֵט הָאָרֶץ, זְכוֹר נָא אֶת נַחֲלֵי הַדָּם שֶׁנִּשְׁפַּךְ כַּמַּיִם, דְּמֵי אָבוֹת וּבָנִים, אִמָּהוֹת וְעוֹלְלֵיהֶן, רַבָּנָן וְתַלְמִידֵיהֶם וְהָשֵׁב גְּמוּל שִׁבְעָתַיִם לְצוֹרְרֵי עַמֶּךָ. שַׁוְעַת “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל” שֶׁזָּעֲקוּ הַלְּקוּחִים לַמָּוֶת, אַל תִּדּוֹם, וְאֶנְקַת הַמְּעֻנִּים תַּעֲלֶה לִפְנֵי כִּסֵּא כְּבוֹדֶךָ, לִנְקֹם, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ לְעֵינֵינוּ, אֶת נִקְמַת דַּם בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ הַקְּדושִׁים וְהַטְּהֹרִים, שֶׁלֹּא זָכוּ לְקֶבֶר יִשְׂרָאֵל, כַּכָּתוּב: כִּי דַּם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו, וְכִפֵּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ.”

 

אל מלא רחמים

אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּכִינָה, בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּזוֹהַר הָרָקִיע מַזְהִירִים אֶת כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁל שֵׁשֶׁת מִילְיוֹנֵי הַיְּהוּדִים, חַלְלֵי הַשּוֹאָה, שֶׁנּהֶרְגוּ, שֶׁנִּשְׁחֲטוּ, שֶׁנִּשְׂרְפוּ וְשֶׁנִּסְפּוּ עַל קִדּוּשׁ הַשֵׁם, בִּידֵי הַמְרַצְּחִים הַגֶּרְמָנִים וְעוֹזְרֵיהֶם מִשּאָר הָעַמִּים. לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵם בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרוֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמוֹתֵיהֶם, ה’ הוּא נַחֲלָתָם, בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתָם, וְיַעֶמְדוּ לְגוֹרָלָם לְקֵץ הַיָּמִין, וְנֹאמַר אָמֵן.

 

הקהל מתבקש לשבת –

 

שיר- בדמייך חיי- https://www.youtube.com/watch?v=dYYGjAoIU_E

 

קטע קריאה 1:

לגטו בא הפחד החדש והאיום,

המגיפה אשר פָּ שְ תַ ה בינינו,

המוות הקוצר בחרמשו יום יום –

גדולים וגם קטנים, ואין מִ פְ לָט ממנו.

לב האבות הולם בחרדה

האם כָּבְ שַ ה פַּ נֵיה בידיה-

גוזל המוות חיש את ילדיה.

 

אני עוד חיה, דופק ליבי עדיין.

אך חברתי כבר בעולם אחר.

אולי גם טוב יותר למות,

מאין אדע עכשיו מה טוב, מה רע יותר?

, לא לא , אלי! אנחנו עוד רוצים לחיות,

אל תדלל כל כך את שורותינו.

אנחנו עוד צריכים עולם אחר לבנות.

יפה וטוב יותר,

רבה עוד מלאכתנו.

 

מעט ילדים פה נשארנו

אין אבא, אין אמא, אין דוד

מעט ילדים לבדנו

שומעים מנגינות רחוקות .

יש ארץ כך שרה לי אמא

צומחים בה עצים מתוקים ,

לארץ הזאת עוד נגיע –

נעופה כמו ציפורים .

שירים שם תלויים בשמים

ציפורים עליזות ושמחות

ולנו רק גדר ותיל

איך נעוף אל הארץ הזאת

 

(הפחד / אווה- בת 12 גטו נימבורג)

 

שיר – “אשא עיניי” https://www.youtube.com/watch?v=0MbtnsdCfWE&ab_channel=DrorItzhaky

 

קטע קריאה 2 –

קשה מאוד היה לנו לדעת תאריכים, חגים, רבים התקשו אף להבדיל בין יום ללילה .חילופי לוח השנה נראו כשייכים לפלנטה אחרת. אך היו בינינו כמה נערות דתיות, וביניהן אחת במיוחד, בת של רב, שידעה תמיד את הימים והחגים … היא ספרה לנו שחנוכה ממשמש ובא . כשהתקרב היום, אמי ואני תכננו להשיג משהו שישמש לנו כמנורה. הנר יהיה כמה חוטים דקיקים, וגם השמן היה דבר של מותרות ממש, אבל הבעיה העיקרית הייתה החנוכייה . לפתע, מצאנו פתרון – כמה מהבנות יצאו לעבוד מחוץ לשערי המחנה, ולתדהמתנו עברנו דרך שדה תפוחי אדמה. בשעה שהסוהרת שלנו הייתה עסוקה לרגע, לקחנו כמה תפוחי אדמה, הסתרנו אותם מתחת לבגדינו ושמרנו אותם לסוף היום. תפוחי האדמה הללו היו תוספת חשובה לתפריטנו הדל … אך בערב נר ראשון של חנוכה, כל תשומת הלב הופנתה ממזון גופני למזון רוחני. אף שבמקרים מסוימים תוספת הקלוריות הייתה הדבר היחידי שהחזיק אותנו בחיים ,היה צורך גדול יותר להדליק נרות ולהכריז על ניצחון רוחני על שובינו. לכן, שמנו בצד ארבעה תפוחי אדמה, חתכנו אותם לחצי וניקינו אותם כדי שישמשו כחנוכייה.. אנחנו ,נערות צעירות באושוויץ, חגגנו את ניצחון מתתיהו והחשמונאים”…

(חנוכה באושוויץ / ליוויה)

 

שיר – חשוף זרוע קודשך – https://www.youtube.com/watch?v=4hJV48khR-A

 

קטע קריאה 3:

“היינו כאן אך לא חיינו כאן” זו הייתה הסיסמה.

הם היו בגטאות, בסבל, ברעב, אך הראש שלהם היה במקום אחר. תנועות הנוער היו עבור רבים חברה בה יכלו לחלום, לשאוף למשהו אחר. הקבוצה נתנה להם לראות את הדברים בדרך אחרת, תמכה ועודדה לקראת החיים שאחריי המלחמה, לקראת החלום והתקווה להגיע ליום שבו יעלו לארץ ישראל..

אחת מני רבים, היתה מרים. נערה בת 15, בעת שהותה בגטו רדומסק, וכך היא כותבת ביומנה:

 

“…כה קשה לנו. הבטחנו לעצמנו לא לחשוב על המצב בו אנו נמצאים. אנו מקדישים את זמננו ללימודים. אנו חוזרות על השירים העבריים. הם מוסיפים לנו כוח. אולם קשה לשכוח כמה נורא ומר מצבנו.

הבטחתי לרוז’יה, פראניה ולפולה, כי אמשיך במתן השיעורים לעברית. טוב כי אהיה עסוקה. זה יעזור לי לשכוח. בפגישה האחרונה של קבוצתנו היה עצוב. לא יכולנו לשיר. ישבנו והקשבנו בשקט לי. אשר תרגם לנו את השיר: “ימים בוכים”. אני חוזרת בלי הרף על המלים: “ואף־על־פי־כן, ולמרות הכל ארץ־ישראל”…

 

שיר- שיר הפרטיזנים- https://www.youtube.com/watch?v=Td3dLLFHI78&ab_channel=YaronGozanie

 

קטע קריאה 4:

אחרי שרבנו הקדוש מוורקא הסתלק לעולמו, בא בנו רב מנדעלי מקוצק.

הוא בא אל הרבי הקדוש ואמר לו: רבי הקדוש, אני דואג לאבא שלי. הייתי בטוח, שאחרי שהוא נפטר לעולמו, הוא יבוא לבקר אותי, לדבר אתי, לכל הפחות בחלום. זה כבר חודש, שלא שמעתי ממנו.

והרבי מקוצק עונה לו: דע לך, שגם אני לא הבנתי את האבא שלך.

אז חשבתי, שאם הוא לא בא לבקר אותי, אז אני אלך לבקר אותו. עליתי לשמים, עשיתי “עליית נשמה”. באתי להיכלם של כל האחרונים הגדולים הצדיקים, עד אברהם אבינו.

כולם אמרו לי אותו הדבר: הוא היה כאן אבל המשיך בדרכו. ואני שואל את מלאכי השרת: ראיתם את ידידי הקדוש והנפלא, ר’ יצחק מוורקא? וכך אמרו לי: דע  לך, דע לך, שבשמיים יש ים חושך, חושך, חושך, חושך בלי סוף. אם יש לך אומץ לעבור את הים עד הסוף, שם תמצא את ידידך, רב יצחק מוורקא.

עם כל האומץ, עם כל הכוח ועם כל הביטחון והאמונה שיש לי, עברתי את הים, חושך כפול ומכופל. ופתאום, אני רואה ים… גלי גלים של הים, עולים עד לרקיע, ושמעתי את הגלים בוכים, וזו לא בכייה פשוטה, מעולם לא שמעתי בכיות כאלו. הגלים עולים לשמים ואחר כך הם יורדים,

ופתאום, פתאום, פתאום, אני רואה את ידידי, רב יצחקעל, נשען על מקלו, ומסתכל על הים כל הזמן, ואומר לי: מנדעלי, אתה מכיר את הים הזה? אמרתי לו: לא. יצחקעל, מה זה כאן? והוא אומר לי: זה הים של דמעות, דמעות עמך ישראל, ים של דמעות עם ישראל, מזמן חורבן בית המקדש. ואני נשבעתי, שאני לא הולך מכאן, עד שהוא ברחמיו יקיים מה שהוא הבטיח: וּמָחָה השם דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים…

(ים הדמעות, הרב שלמה קרליבך)

 

שיר- ומחה ה’ https://www.youtube.com/watch?v=aBX44G3aQAc

 

קטע קריאה 5:

“כן, כן, כבר הגיעה העת לגאולה.

הרביתי בפעם הזאת יותר מבפעמים אחרות לכתוב באותיות גדולות מרובעות, אבל כמה שכתבתי אינה עוד כלום. לו כתבתי כל העלים באותיות מרובעות גדולות לא הייתי יכול להביע על ידי זה גדלות הצרות. הגיעו כבר לשמים והצעקות שגרמו צריכות להועיל. אם לא עתה מיתי תואיל ה’ עמך, עם בחירתך? התתן לסופם, יסופו שם האומללים בקור? הלא זה בטח לא תחפוץ. ואם לא בזכותנו תצילנו, הצילנו אז בשביל כבודך וכבוד עמך, כבוד עם, עם בחירתך, שכה נטמא ונגעל על ידי הגוים. ימח(ו) שמם.

אנא ה’

ארכה לנו הישועה,

ואין קץ לימי הרעה,

אנא, ה’, הושיענו נא למען שמך!”

מחכה אני לישועת אלוקינו, אלוקי ישראל, עליו אני סומך, ועל ישועתו אני מחכה כל היום וכל הימים. וכמה שמתרבות הצרות, כה מתרבה בלבי האמונה שהישועה הולכת ומתקרבת.”

(מתוך דפי יומן של הנער משה פלינקר בן השש־עשרה שהסתתר יחד עם משפחתו בבלגיה עד שנלקחו לאושוויץ אל מותם)

 

שיר- טאטע- https://www.youtube.com/watch?v=glVoSO3B_Ls&ab_channel=YaakovShwekey-Topic

 

קטע קריאה 6:

המילים הבאות נכתבו ע”י גבריאלה לקס, בהיותה בת 12 בלבד.

שנתיים לאחר מכן, נרצחה גבריאלה יחד עם משפחתה במחנה ההשמדה אוושויץ, יהי זכרם ברוך.

 

קבץ נא את עמך, מארבע כנפות תבל

ראה עמך ראה, מדוכא ומתאבל

שא עיניך אלינו,

ממרום מושבך

 

זמן רב אותנו רוצחים ומענים

כל יום מביא איתו חוק חדש ליהודים,

האם זרם השנאה,

לא יפסק לעולם?

 

השקיפה נא האל הטוב על העם אשר בחרת

שלח נא מזור לפצעינו הפעורים

הובל אותנו אל ארצנו, מולדתנו מקדם

יבנה המקדש בית משכנך משכבר הימים

 

נשוב למולדתנו

בדרך עולי הרגל

השב לארצו את עמך

שכבר ריצה עוונו

 

שיר- העם אשר בחרת https://www.youtube.com/watch?v=g9MHgx0RpPQ

 

קטע קריאה 7:

היהודים שנכלאו במחנות, הפסיקו להתרחץ, הפסיקו להתגלח, הפסיקו להלחם. אלה שחזרו היו רזים מאוד, והבדים שלהם היו מכוסים בוץ יבש, עד שהתביישנו להסתכל בהם .

במחנות הגרמנים ירו ביהודים החולים ובאלה שהלכו לאט . במחנה שבו הייתי כלוא, דיברתי יום אחד באוזני חברי. הצנעתי לשיר את “התקווה”. למרות שההמנון לא היה ידוע מאוד, השומרים עלולים להכיר אותו, אבל דווקא הסכנה הזו איחדה אותנו. פקדתי בעברית: “עמוד דום!” האנשים זקפו את ראשיהם והרימו את עיניהם אל השמים. ספרתי “אחת, שתיים, שלוש -” שוב בעברית. השיר פרץ, בקול רם, מזויף אבל באמונה כזאת, בהתרגשות כזאת, שהפסקתי להשגיח על האנשים והסתכלתי לשמיים גם אני.

(מתוך עדותו של חיים ממי מתקופת מאסרו בתוניסיה (

שיר- רקמה אנושית https://www.youtube.com/watch?v=6l5AEqjICes

 

קטע קריאה וסיכום:

ר’ עזריאל דוד פסטג מצא את עצמו דחוס בקרון משא ללא אוויר ומים בדרך לטרבלינקה. עזריאל היה חזן ומלחין, וכעת, בדרך אל המוות, פיעם בליבו ניגון חדש. הוא החל לשיר, וכמו במטה קסם הצטרפו אליו כל שבויי הקרון ושרו את ניגון האמונה בביאת המשיח, כשהם מתרוממים מעל ומעבר לאימה ולתופת.

עין לא נותרה יבשה, הניגון התגבר, והתמונה ההזויה התחדדה: אלפי אנשים שרים ברגיעהם האחרונים מתוך מחשבה צלולה, שרים באמונה, בתקווה וברגש.

לרגע אחד פסק ר’ עזריאל מלשיר, והבטיח שמי שיינצל ויעביר את הניגון אל הרבי שלו, הרבי ממודז’יץ שקידש את עבודת הנפש דרך ניגונים, יזכה במחצית מחלקו בעולם הבא. שני צעירים החליטו לקפוץ מהרכבת, אחד נורה ונהרג והשני ניצל וקיים את שליחותו. כך זכינו בפס קול מרטיט שחושף לפנינו רגע של אמונה זכה מתוך התופת.

כאשר הניגון הגיע אל הרבי ממודז’יץ, שרו אותו בדבקות ובבכי, והרבי אמר: “עם הניגון הזה צעדו יהודים אל משרפות הגזים, ועם הניגון הזה יצעדו יהודים לקבל את פני משיח צדקנו”.

לשירת “אני מאמין” וה”תקווה” הקהל מתבקש לעמוד

סרטון- אני מאמין ברכבת לטרבלינקה https://www.youtube.com/watch?v=4_q-BZDHPaY

 

התקווה- התקווה עם מילים hatikva with words – YouTube

המנון התנועה- Yad Achim – Bnei Akiva Anthem | יד אחים – המנון בני עקיבא – YouTube

תם הטקס.

 

 

 

הצעה לשיח סיכום לאחר טקס יום השואה:

הושיבו את החניכים במעגל. וצרו דיון סביב הנושאים הבאים:

• פתחו בשאלה ביחס לתחושות העולות לאחר הטקס.

כיצד אתם מרגישים? אלו תחושות העלה בכם הטקס?

• נסו למקד תחושות הזדהות או תחושת חיבור של החניכים:

האם היה קטע או משפט שנגע בכם? מדוע?

• לאחר הצפת התחושות ננסה לחבר את החניכים לרעיון העומד מאחורי הטקס-

 

אפשרות א’- פזרו על הרצפה שלטים של תכונות שהיו באנשים בהם נגע הטקס (אמונה, דבקות במצוות, שייכות לעם ישראל, אומץ, תקווה, וכדו’). בקשו מכל חניך לבחור מילה ולהסביר היכן בטקס או בשואה בכלל הוא מרגיש שמילה זו באה לידי ביטוי.

 

אפשרות ב’- השמיעו לחניכים שוב את השיר ‘אני מאמין’.

שאלו את החניכים מה לדעתם הרגישו אותם אנשים שהיו באותו קרון? מה נתן להם את הכוח לשיר ‘אני מאמין’?

 

לסיכום – הסבירו לחניכים שתקופת השואה הייתה תקופה קשה ואכזרית מאוד. היהודים במדינות השונות נקלעו לאתגרים וקשיים רבים. העוצמות הגדולות הגיעו מתוך אותם אנשים שבחרו גם ברגעי השפל הקשים ביותר לא לשכוח את הייעוד שלנו כעם ואת ההבטחה הנצחית של הקב”ה שעוד נחזור לארץ ישראל, ותגיע גאולה שלימה.

גם אנחנו בחיינו, שזכינו לחיות במדינה יהודית חופשית בארץ הקודש, יחד עם ההודיה על הזכות הגדולה, נדרשים להמשיך ולהאמין בגאולה שעוד עתידה להמשיך ולהופיע עלינו, ולא להתבלבל מהקשיים שעוד קיימים בדרך לשם.

להורדת והדפסת הפעולה