יום הזיכרון לשואה ולגבורה

תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה:

 

בחרו באפשרות המתאימה לגיל של השבט שלכם ולאופיו. תוכלו להעביר את הפעולה כמו שהיא בסניף, ותוכלו להפוך אותה לטקס סניפי ליום השואה או לערב זיכרון (סניפי) לשואה.

 

טקס: כדי להפוך את הפעולה לטקס בחרו כמה חלקים מהפעולה לגוף הטקס, הוסיפו פתיחה (יזכור, אל מלא רחמים, דקת דומייה) וסיום (שלושת ההמנונים) ובחרו קריינים ושחקנים. מצורף מבנה של טקס שאפשר להיעזר בו (נספח 6):

1. טקס במבנה רגיל (יזכור, אל מלא רחמים, תהלים)
2. הדלקת שישה נרות זיכרון: לכל נר קטע, שיר, הצגה או סרטון.
3. שלושת ההמנונים.

 

ערב זיכרון: כדי להפוך את הפעולה לערב זיכרון הכינו חדר פנוי בסניף, הדליקו נרות וסדרו מקומות ישיבה במעגל. הכינו דפי מקורות והוסיפו שירים מתאימים (אני מאמין, אחינו כל בית ישראל).

 

פתיחה: ההיסטוריה חוזרת

ספרו לחניכים שהפעולה היום היא על השואה ועל בני עקיבא בשואה. שחקו משחק פתיחה: זרם. שבו או עמדו במעגל כך שכולם נותנים ידיים זה לזה, ובחרו חניך שיתחיל. לחיצה ביד ימין מעבירה את הזרם לחניך שעומד מימינו, ולחיצה בצד שמאל מעבירה את הזרם לחניך שעומד משמאלו. שתי לחיצות משנות את כיוון הזרם ומחזירות אותו לכיוון שממנו בא. מטרת המשחק לשמור על הזרם בלי שייעלם, ולכן צריך שכולם יתרכזו.

לאחר המשחק הסבירו לחניכים שבני עקיבא היא כמו הזרם, עוברת ממדריך לחניך וכן הלאה, ואנחנו צריכים לשמור על הערכים של התנועה ועל הפעילות שלה למען עם ישראל. עוד לפני השואה פעלה בני עקיבא למען התורה, העם והארץ, וגם אנחנו ממשיכים בדרך הזאת.

 

שלב א’: בני עקיבא לפני השואה

בני עקיבא פעלה גם לפני השואה האיומה, שבה נרצחו באכזריות שישה מיליון יהודים. הסבירו לחניכים שאנחנו הולכים להכיר את התנועה לפני השואה ולראות את הערכים שלה, שדומים לערכים שלנו בתנועה היום. שאלו את החניכים: למה היה צורך בבני עקיבא לפני השואה? מה קרה לבני עקיבא בשואה?

חלקו לחניכים את העדות על תנועת בני עקיבא בגטו לודז’ שסיפרה שרה זלוור-אורבך (נספח 1). בקשו מאחד החניכים לקרוא אותה בקול.

שאלו את החניכים: האם אתם חושבים שהיה צריך להפעיל סניף בגטו?

קראו עם החניכים את הקטע על קיבוץ עובדיה שבסלבקוב (נספח 2). אם יש צורך, חלקו את הקטע למשפטים, וכל חניך יקרא משפט לפי הסדר (אפשר לגזור או למרקר).

לאחר הקריאה אמרו לחניכים שבני עקיבא פעלה הרבה לפני השואה, וזה היה חשוב מאוד לעם ישראל כדי להמשיך את הזיקה לארץ ישראל ולערכי היהדות.

 

שלב ב’: שישה מיליון

בשלב זה בחרו אחת מתוך שתי האפשרויות שלפניכם, בהתאם לחניכים שלכם.

אפשרות א’: פזרו על הרצפה כרטיסיות עם ציורים של חפצים ודברים שונים (נספח 3). שאלו את החניכים: מה הדבר שיהיה לכם הכי קשה אם יקחו לכם אותו?
לאחר שהחניכים יענו תשובות שונות, הסבירו שבשואה היה מצב קשה מאוד, בו לקחו ליהודים הכל- את האוכל, המשחקים, הבית, החברים, המשפחה. אפילו את החיים לקחו להם.

אפשרות ב’:

בחרו באחת מהאפשרויות הבאות:

1. חלקו לחניכים את השיר “שישה מליון” של אורן הופמן (נספח 4), וקראו אותו ביחד.
2. השמיעו והראו את הסרטון הבא לחניכים – “הגיבן הקדוש- אהרון רזאל” https://www.youtube.com/watch?v=tTkCn9ItWhc

שאלו- שתפו מה המשפט שתפס את עיניכם/לבכם? ולמה?

סכמו לחניכים: השואה הייתה אירוע איום ונורא עבור עם ישראל. אנחנו מודים לקב”ה על כך שהגענו לארץ והקמנו מדינה, ולא שוכחים לרגע את ששת המיליונים. כל מה שאנחנו עושים פה היום, בבני עקיבא בפרט ובמדינת ישראל בכלל, הוא גאולה גדולה והמשכיות של העם היהודי למרות  הניסיון הקשה להשמידו.

 

שלב ג’: עם ישראל חי!

הכינו עם החניכים כרזה שתבטא את המשכיות העם היהודי ואת זיכרון השואה, כולל סמל תנועת בני עקיבא, ותלו אותה במקום מרכזי בקרבת הסניף. אפשר להשתמש בבריסטול, בבד או בנייר רצף, ובמגוון חומרים כמו גואש, צבעים, קרפים ועוד.

 

סיכום:

הדפיסו את הכתבה על המשלחת של בני עקיבא לפולין, וקראו אותה לחניכים באינטונציה של שדרן רדיו (נספח 5). אפשר לקרוא חלקים מהכתבה.

סכמו: מתוך הכאב הלאומי של השואה אנחנו ממשיכים ופועלים בארץ ישראל. מתוך הזיכרון של ששת המיליונים אנחנו משתדלים להיות טובים יותר.

 

 

 

נספחים:

נספח 1:

סניף בני-עקיבא לודז’ נוסד בשנת תרצ”א 1931, והיו בו 200 – 300 חניכים. החברים בבני עקיבא לודז’ יצאו לקיבוצי הכשרה שהכינו אותם לקראת עליה לארץ.

“מול המטבח היה חדר גדול מאוד, שנועד לחדר אוכל ושימש גם בית-כנסת – מקום שבו קיימנו כל בוקר תפילה בציבור. היה לנו גם ספר תורה, ובימי שני וחמישי התקיימה קריאה בתורה. מלבד הארון ששימש לנו ארון קודש לספר תורה, עמד בפינה ארון נוסף בשביל סידורי התפילה, החומשים וספרי קודש אחרים. הקפדנו על נטילת ידיים לפני האוכל ועל ברכת המזון אחריו ועל קיום מערכת כל המצוות האחרות. אם כי הדברים לא היו בשבילנו חדשים, הוסיפו והקפידו המדריכים להתמדתם בתנאים הנתונים, והשקיעו הרבה כדי לעשותם חלק בלתי נפרד מאורח חיינו והתנהגותנו, שהיינו מחויבים ומחוברים להם על פי מהותנו כחברי בני עקיבא.”
(שרה זלוור-אורבך, תנועת בני עקיבא בגטו לודז’ בשנות הכיליון וההשמדה, ירושלים תשנ”ט, עמ’ 71)

 

נספח 2:

קיבוץ עובדיה

בשנת תרצ”ג 1993, הקימה קבוצת חברים מ”צעירי המזרחי” ו”השומר-הדתי” קיבוץ-עלייה בעיירה סלבקוב שבפולין. חברי הקיבוץ עבדו בבית-חרושת למסמרים ובחקלאות.

הקיבוץ נקרא “קיבוץ-עובדיה” (עובדי ה’ / ע”ש מנהיג התנועה ד”ר עובדיה גוטסדינר), ונודע כבכיר קיבוצי העלייה של “החלוץ-המזרחי” ו”השומר-הדתי” בפולין. בקיבוץ חיו חיים דתיים ושיתופיים. האווירה בקיבוץ הייתה יהודית, ישראלית, ציונית וחלוצית.

בכל שנה הוקצו מספר סרטיפיקטים (אישורי עליה) לתנועה ולקיבוץ, ומספר חברים מהקיבוץ עלו לארץ ישראל. רובם הצטרפו לקיבוצים-הדתיים, והיו בין מייסדי הקיבוצים טירת-צבי וכפר- עציון. חלקם נפלו בקרבות מלחמת-העצמאות בכפר- עציון.

כשפרצה מלחמת-העולם השנייה נאלצו החברים לנטוש את הקיבוץ, והחלו בנדודים ברחבי אירופה. כל החברים בקבוצת ההכשרה של בני עקיבא לקראת העלייה לארץ- נספו בשואה, יחד עם ששת המיליונים.

 

נספח 3:

כרטיסיות: אוכל, משחקים, בית, עבודה, חברים, פארק, משפחה, חיית מחמד, ספרים, בגדים, תפילין, אופניים, מחשב, טלפון, עיתון, בית כנסת, בשר כשר, רכב, תחבורה ציבורית, ראש קהילה, כסף, רופאים, תרופות, חומרי ניקוי, מים, בית ספר וגנים, חשמל, ביוב, מיטה, שמיכה, מצלמה, שעון, דפים וכלי כתיבה.

 

נספח 4:

שישה מיליון

מילים ולחן: אורן הופמן

נזכור את אותם ימים אפלים 
בהם האנושות איבדה את צלמה 
אימה חשוכה ירדה על הארץ 
ואין היגיון, ולא נותרה תקווה. 

אלפים ורבבות נשלחו אל המוות 
מספר על היד וטלאי על החולצה 
ילדים תמימים פעורי עיניים 
עומדים המומים מול עוצמת השנאה. 

שישה מיליון מבני אחינו 
נשלחו אל מותם והעולם שותק 
שישה מיליון מבני עמנו 
ייאוש, רעב, כאב – לאן יפנה הלב? 

אנו – דור שני, דור שלישי ורביעי 
נזכור ולא נשכח את פשעי העבר 
נשמור על הבית ועל המדינה 
לעולם לא נסכים לאותו גורל אכזר. 

שישה מיליון מבני אחינו…

 

נספח 5:

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/297920

המשלחת הרשמית של תנועת בני עקיבא לפולין שבה לישראל לאחר מסע מרגש ומטלטל.

המסע התנהל על ציר השואה והתקומה של עם ישראל כשבראש המשלחת עמדו ראש מרכז ישיבות בני עקיבא הרב חיים דרוקמן ורעייתו הרבנית שרה ומזכ”ל התנועה דני הירשברג.

במסע השתתפו כ-60 מחברי התנועה – רכזים ורכזות מובילים וכן כעשרים קומונריות מסניפים שונים מרחבי הארץ.

המשלחת ביקרה במחנות ההשמדה והגטאות וכן באתרי החסידות בפולין. בנוסף, המשלחת ביקרה במספר אתרים השייכים להיסטוריה התנועתית של בני עקיבא. בין היתר עלתה המשלחת לקברם של חברי בני עקיבא בלודז’ שנרצחו בדרכם לועידת בני עקיבא בפולין וכן ביקרה בסלבקוב במקום בו הוכשרה קבוצת ההכשרה של התנועה לקראת העלייה לארץ וכל חבריה נספו בשואה.

הובלת המשלחת ע”י הרב והרבנית דרוקמן הייתה עוצמתית ומרגשת עבור החברים. הרב דרוקמן סיפר לחברי המשלחת את סיפורו הצלתו האישית מידי הנאצים וחיזק את רוח החברים לאורך המסע כולו.

מזכ”ל התנועה דני הירשברג אמר כי “אין ספק שצעידה בגיא ההריגה עם חולצת תנועה ודגל בני עקיבא מסמלת את תקומת עם ישראל בארצו ואת שאיפת בני עקיבא להמשיך את זכרם של נרצחי השואה”. (ה’תשע”ה)

 

נספח 6:

ערב זיכרון או טקס זיכרון:

ארבעת הנרצחים בדרך לוועידה

לאומנים פולנים רצחו ארבעה חברי בני עקיבא בשנת תש”ו (1946) שהיו בדרכם לוועידת בני עקיבא בקרקוב.
ציפי (פרלה) סטארובינסקה, שמוליק ריכברד, אברום פרל וחיליק פרידמן פעלו בשיקום העולם היהודי הדתי-תנועתי.
הארבעה יצאו לכינוס במשאית שהובילה מזון מלודז’ לקרקוב. ביום כ”ז באדר א’ תש”ו (28.2.1946) ליד פיוטריקוב רצחו את הארבעה שמונה פולנים. הם עצרו את המשאית, בדקו את זהותו של כל אחד מהנוסעים ורצחו את היהודים. הנהג הפולני ועוזרו העידו על הרצח. הלוויה התקיימה בא’ דר”ח אדר ב’ תש”ו (3.3.1946), בבית הקברות היהודי בלודז’.

זהו קטע מההספד שנישא על קברם בהקמת המצבה:
זה לא כבר היה הדבר: בליל שבת נאה בראשית שנת תש”ו ישבתי אתכם ליד שולחן אחד בקיבוץ בלודז’. אתכם שמחתי. אתכם שרתי זמירות. יחד אתכם נשמנו לרווחה לאחר הסיוט האפל, הכבד. יחד אתכם קיווינו, ארגנו חלומות על עתיד טוב ויפה יותר בארצנו הקדושה. דומה כי רק אתמול היה הדבר, כי רק אתמול שוחחתי אתכם, כולי פליאה על שמחת החיים שלכם, על התלהבותכם, על אמונתכם התמימה, הילדותית כמעט, בעיניכם המאירות: מחר יהיה טוב יותר. מחר נבנה את אושרנו בהרי ציון וירושלים. עוד יום ועוד יום ונזכה לראות בנחמת ציון, ונזכה למה שלא זכו אבותינו ואמהותינו שנספו.
יש ארץ אחת בעולם שבה תוכל לנשום לרווחה נשימה של חירות, והיא הארץ שהייתה מטרת חייכם – יקרים.
לא זכיתם לראות בהתגשמות חלומותיכם. לא זכיתם לשמוע ולראות את צמיחתה של מדינה יהודית אשר אך נולדה. נעצמו עיניכם המאירות, הילדותיות. נאלמו שפתותיכם. נתאבנו לבותיכם. מתחת למצבה החדשה אשר הציבו חבריכם אתם מוטלים יחדיו. הנאהבים והנעימים בחייהם – ובמותם לא נפרדו. יחדיו חלמתם. למטרה משותפת שאפתם, וגם המוות לא הפריד ביניכם.
מחשבות עגומות על דעתי עם גילוי המצבה על קברכם. מי יודע אם בעוד זמן מה עוד יימצאו כאן מניין של אנשי מזרחי שיבואו ביום השנה לפקוד את קברכם, להזכיר את חייכם הצעירים שנקצרו באבם. בין מאות ואלפים קברים נטושים על אדמת פולין נשאר גם קברכם כמצבת זיכרון ליהדות פולין שהייתה ונעלמה.
יערסלו אתכם לשנת הנצח האדמה והשמים – האדמה הפולנית של בית החיים בלודז’… יחבקו נא אתכם בחיבה הארץ והשמים עד שתירדמו. יביאו לכם הרוחות הנושבות בעצים הירוקים שבבית החיים בלודז’ דרישת שלום מהארץ שחלמתם עליה. יביאו לכם את הד הפטיש וכף הסיידים הבונים את הארץ מחורבותיה, הד של היישובים החדשים הגדלים שם, הד של צעדי צבא ההגנה לישראל, צעדים מהירים עתירי ניצחון. תביא לכם הרוח במשק כנפיה דרישת שלום מחבריכם מכפר עציון, שהקדישו גם הם את חייהם – כמותכם, לבניין מדינת היהודים, הנכונה כאם לקלוט את בניה מארבע כנפות הארץ.
תנצב”ה
הי”ד

 

 

 

ניצולי בני עקיבא: יהודה גיבור

במרץ 1944 פלשו הנאצים להונגריה, ובתוך זמן קצר שילחו את כל יהודי הפריפריה ברכבות לאושוויץ. מאותו יום ירד זולטן למחתרת. הוא עבר בין מקומות מסתור והקפיד להחליף אותם באופן קבוע. אביו, אימו ושני אחיו המאומצים שולחו למחנות ההשמדה ולא חזרו משם. זולטן נותר נצר יחיד למשפחתו. לפני שעזבה את האחוזה הספיקה אימו של זולטן להחביא סכום כסף גדול בבית, וסיפרה לו על כך. כסף זה שימש לאחר המלחמה בסיס להצלתם הפיזית והרוחנית של חברי בני עקיבא.

לאחר המלחמה חזר זולטן לביתו ומצא את הכסף שהחביאה אימו. זולטן החליט להקדיש את סכום הכסף לשיקום בני נוער שכמותו. השמועה התפשטה, ואל אחוזת משפחת שטרק החלו להיאסף בני נוער רבים. רובם היו יתומים חסרי כול שנאלצו להתמודד עם המציאות העגומה של הונגריה לאחר המלחמה, ללא מזון, בגדים ותרופות. זולטן היה כתובת לכל אותם נערים וסיפק להם תמיכה פיזית ונפשית. הם מצאו בביתו מזור לכאביהם ולתחושת האובדן והבדידות שהייתה עתה מנת חלקם.

כעבור זמן קצר יצרה הקבוצה קשר עם תנועת בני עקיבא בבודפשט, והוחלט להפוך את האחוזה להכשרה חלוצית מטעם בני עקיבא. התנועה שלחה לאחוזה מבודפשט שני מדריכים ומדריכה צעירה, מרינקה הרצוג שמה. החלוצים עבדו תחילה בשיקום החווה, בכרם ובמטעים שבסביבה. ההכשרה גדלה, ובספטמבר 1945 נפתחה שלוחה נוספת שלה, ושם עסקו החלוצים בחטיבת עצי הסקה ביער. במהלך כל אותה התקופה היו זולטן ומרינקה מורי הדרך הרוחניים לחלוצים. נוסף על סיפוק הצרכים הבסיסי הם לימדו אותם עברית, יהדות ושירי ארץ ישראל והפיחו בהם מחדש את התקווה והרצון לחיות. המטרה הייתה אחת ויחידה – לעלות לארץ ישראל ולבנות בה חיים חדשים ברוח תורה ועבודה.

ניצולי בני עקיבא: יצחק קנולר

לאחר המלחמה הקים יצחק קנולר בית ילדים ליתומים ברוח תורה ועבודה. בבלגיה כבר פעלו כמה בתי ילדים, והקמת בית ילדים נוסף נראתה מעשה בלתי אפשרי. ואולם יצחק, שחשש מהתבוללותם של הילדים, לא ויתר, התעקש והצליח. הוא מצא במרקין (Markuain), בדרום מערב בלגיה, סמוך לגבול עם צרפת, כמה מבנים ששימשו פעם מנזר, והקים שם מעין כפר נוער עם פנימייה: “בית הילדים במרקין”. חברי בני עקיבא המועטים – אך הנועזים ברוחם – שחזרו מן התופת היו לו לעזר לכל אורך הדרך. כמה בנות מסורות, בוגרות התנועה, עברו בין המנזרים והמשפחות הנוצריות שהוסתרו בהם ילדים יהודים ערב המלחמה והוציאו אותם משם, לפעמים בהסכמה ולפעמים בהליכים משפטיים מורכבים. גם הילדים עצמם לא תמיד רצו ללכת. חלקם לא הכירו מציאות אחרת ולא ידעו דבר על יהדותם. אלמלא אספו אותם חברי בני עקיבא, היו גדלים כנוצרים לכל דבר.

בית הילדים במרקין התמלא בקולות ילדים ובני נוער בני 7–18, רובם מבלגיה ומהולנד, רבים מהם יתומים. הם שמעו שיעורים מפי מורות מקומיות, אך את לימודי היהדות והאווירה הייחודית העניקו להם מדריכי בני עקיבא עם השליחים שהגיעו מארץ ישראל ועם חיילי הבריגדה שפקדו את מרקין באופן קבוע והיו למושא הערצה לילדים

 

להורדת והדפסת הפעולה