מהי גבורה, ומיהו גיבור? אלפי פצועים נוספו בשמחת תורה ובלחימה מאז. חיילים, שוטרים ואזרחים נפגעו בגופם ובנפשם תוך כדי הגנה על ביתם ועל מדינת ישראל. זהו זמן מיוחד לציין בו את יום ההוקרה לפצועי צה”ל ופעולות האיבה, כי ברקע סיפורי גבורה חדשים רבים. השנה ניפגש עם סיפורם של פצועי המלחמה, גיבורים במעשים גדולים של אומץ, הסתערות והגנה וגיבורים במעשים קטנים של גבורה יום-יומית המתבטאת בהתמדה וביכולת להמשיך לחיות בצל הפציעה.

 

 

⦁ שלב א

בשלב זה יבררו החניכים את משמעות המושג גבורה.

 

⦁ שחקו עם החניכים את משחק הכתרים: הכינו מראש כתר וחבשו אותו על ראש של חניך מתנדב. בקשו מחניך אחר שיבחר דמות גיבורה וירשום את שמה על פתק, וחברו את הפתק לכתר בסיכה משרדית. על החניך שעונד את הכתר לגלות מיהי הדמות הכתובה באמצעות שאלות שהתשובה עליהן יכולה להיות כן או לא בלבד. לאחר שהחניך יגלה את הדמות אפשר לשאול את החניך שכתב את שמה של הדמות מדוע הדמות הזאת גיבורה בעיניו. 

 

 

⦁ שלב ב

אמרו לחניכים כי כעת אתם רוצים להכיר להם כמה דמויות של גיבורים, ובקשו מהם לחשוב תוך כדי סיפור מדוע הדמויות האלו מבטאות גבורה. 

 

⦁ אפשרות 1 – חלקו את החניכים לשלוש קבוצות ותנו לכל קבוצה כרטיסייה שבה סיפור של פצוע. לאחר כמה דקות שבהן הקבוצה תקרא את הסיפור ותענה על השאלות, העבירו את הכרטיסיות בין הקבוצות. השאלה המרכזית בכל כרטיסייה היא זו: כיצד הדמות מבטאת גבורה בחיים שלה?

 

⦁ אפשרות 2 – אם אתם רוצים להנחות את הקראת הסיפור ואת הדיון בו, אפשר לחלק את השבט לקבוצות לפי מספר המדריכים, וכל מדריך ינחה קבוצה אחת. אם מספר החניכים קטן, אפשר גם לקרוא את הסיפורים במעגל הכללי.

 

חזרו למעגל הכללי ושאלו את החניכים: מדוע הדמויות הללו גיבורות?

הסבירו לחניכים כי בדרך כלל אנו חושבים שגבורה היא מעשה הרואי, נשגב, על-אנושי. ואכן, מפרוץ המלחמה אנחנו נחשפים לסיפורי גבורה הרואיים על חיילים, שוטרים ואזרחים שהצילו חברים ומשפחות, הסתערו קדימה ופעלו בעוז. אך יש גבורה נוספת, גבורה שמתבטאת בהתמודדות היום-יומית שאחרי הפציעה הגדולה. לפצועים נדרשים כוחות נפש רבים כדי להאמין בהחלמה, לקום בכל בוקר לטיפולים, להמשיך על אף הכאב ולצמוח בצילו. המשותף לכל הדמויות שפגשנו הוא שכולן נשארו אופטימיות למרות האירועים הקשים שחוו, כולן בעלות תקווה ורצון להמשיך להתקדם בתהליך השיקום כדי לשוב לחייהן ה’רגילים’. אנשים אלו מתחילים עכשיו מסע ארוך שבו עליהם לעבור תהליך שיקומי מאתגר. מקצתם צריכים ללמוד מחדש ללכת, אחרים יישארו נכים לתמיד, יהיו מי שיעברו עוד טיפולים רפואיים רבים, וכולם יידרשו לגבורה היום-יומית שדיברנו עליה. גיבורים אלה מצטרפים ל-70,000 פצועי צה”ל ופעולות האיבה לאורך שנות מדינת ישראל, גיבורים שלכבודם נוסד יום ההוקרה, שבו אנו מוקירים את גבורתם של הפצועים ושל בני משפחותיהם. אנו מקדישים מחשבה להתמודדות היום-יומית שהם נדרשים לה ולהקרבה שלהם למען הארץ, למען חבריהם לנשק, למען הביטחון של כולנו.

 

 

⦁ שלב ג

פזרו על הרצפה כרטיסיות ערכים (נספח 2). בקשו מכל חניך וחניכה לבחור ערך שלמדו מסיפורי הפצועים, ואחר כך בקשו מהחניכים לשתף מדוע בחרו בערך זה או מאיזו דמות למדו אותו. 

 

 

⦁ סיכום

בפעולה זו הכרנו את סיפורם של פצועים מהמלחמה. התמקדנו בשני סוגי הגבורה ששיש בהם; זו המתבטאת בהתמודדות שלהם בעת הקרב עצמו, וזו המתבטאת בהתמודדות תמידית עם קושי ואתגרים בשיקום. ראינו את האופטימיות שמחזיקה אותם, את כוחות הנפש שהם משקיעים בחזרה לחיים, ולמדנו על התמדה ומסירות. נתפלל מכאן שהקב”ה ישלח כוחות פיזיים ונפשיים לכל הפצועים, מי שנפגעו בגוף ומי שנפגעו בנפש, ולבני משפחותיהם, שנזכור תמיד להודות לאותם גיבורים ושנדע שאנחנו חיים כאן בשלום בזכות ההקרבה שלהם. 

 

 

 

 

 

 

 

 

רב”ט נועם וסמל שלום, לוחמים בחטיבת גולני, נהיו חברים כבר ביום הראשון של הטירונות. בשבעה באוקטובר החברות הקרובה הפכה לגורל משותף: שניהם נפצעו קשה כשנלחמו במחבלים מעזה, ולשניהם נאלצו הרופאים לקטוע את הרגל. 

 

“אני משרת במוצב עלומים”, שחזר רב”ט נועם. “החמ”ל הודיע לנו שיש חדירת מחבלים לנחל עוז. הרמתי את הנשק, יריתי אליהם, וקיבלתי צרור של שלושה כדורים, אחד ברגל ממש מתחת לברך”.

בעוד נועם נלחם מחוץ לקיבוץ עלומים, שלום פעל סמוך לבארי. “נתקלתי במחבל בטווח של מטר שירה כמה כדורים”, סיפר סמל שלום, “המחבל הזה נהרג. אחריו היה עוד מחבל, והוא ירה לי שני כדורים לכיוון הרגל. באותו רגע היא נשברה”. נועם נפצע קשה מאוד, ושלום הגיע לבית החולים במצב אנוש. 

 

שני החברים עברו יחד למחלקת השיקום האורתופדי של המרכז הרפואי שיבא תל השומר, ששם נמצאים רוב פצועי המלחמה, וגם שם הם נשארו יחד. “נועם הגיע לפניי ביום”, אמר שלום, “כשהגעתי לפה הלכתי לאחות האחראית וביקשתי שאהיה איתו, שנוכל לחזק אחד את השני”.

לשניים שאיבדו חברים קרובים יש דרך מיוחדת להתמודד. “האופטימיות שלנו לעולם לא תלך”, שיתף שלום. “ואני אגיד גם למה: בשביל אותם אנשים שהגנו עליי בנפשם. בשבילם אני לא אאבד את האופטימיות”. נועם הצטרף: “יש רגעים של קושי שפתאום אתה שומע אותו סתם צועק באוויר כי כואב לו, אז אתה זורק לו: ‘אחי, הכול טוב, אתה יכול, קטן עליך”.

 

את הסיפור שלהם הם פרסמו ברשתות, והפוסטים הגיעו למאות אלפי ישראלים. מאז לא מעט מהם מגיעים לבקר ולחזק, גם האנשים שהם עצמם הצילו. “רצינו להגיד להם תודה מהלב, שבזכותם אנחנו פה”, סיפר אלון שמשון, שחולץ מהמסיבה ברעים והגיע לבית החולים. 

השניים סיפרו כי הם רוצים לשמש דוגמה לאנשים אחרים, להפיץ אופטימיות. “כשזה נגמר אני מתחיל לרוץ”, אמר נועם, “אחרי זה נטוס לשווייץ לעשות סקי על איזה הר”.

(יולן כהן, חדשות 12, 6.11)

 

 

 

 

לרגע אחד חרישי נדמה שכל קולות הרקע במחלקת הטראומה בבית החולים שיבא בתל השומר נדמו. אף מכשיר לא מצפצף, והמוני המבקרים שעוטפים את המאושפזים נאלמים דום. רגע שבו עמיחי שינדלר, שנפצע קשה בקרב מול מחבלים בכרם שלום, מסתכל עמוק לתוך עיניו של חברו לקיבוץ, יאיר ויזנר, וללא מילים אומר לו: “חיזקת אותי”.

יאיר, שנפצע בעצמו קשה באותו בוקר ארור, מנסה להניח את ידו החבושה על ידו של עמיחי ועונה לו: “אני חיזקתי אותך? אתה מחזק אותי”.

 

כבר שבועיים שניהם כאן, באותו בית חולים. עמיחי ויאיר, חברים בקיבוץ כרם שלום. עמיחי נפצע בביתו, ויאיר בנפצע בלחימה כחלק מכיתת הכוננות. עמיחי נפצע קשה ממטען שמחבלים הניחו בפתח דלת הממ”ד בביתו. 

יאיר מתקרב אל עמיחי, משחזר באוזניו, פרט אחרי פרט, את אירועי אותה שבת. “דאגתי לך נורא”, הוא אומר לחברו. “גם אני נפצעתי, אבל לא כמוך. לי יש פחות כוחות ממך. הגענו יחד לבית החולים. כשהתעוררתי שאלתי מייד איפה אתה – ואתה שכבת לצידי. חיכיתי לרגע שתתעורר, והנה זה הגיע. אתה ואני נפצענו, אבל אף מחבל לא הצליח להיכנס לשאר הבתים בקיבוץ”.

 

יאיר מספר לעמיחי שרוב אנשי הקיבוץ ניצלו, שגבורתם מנעה מהמחבלים להמשיך הלאה לקיבוצים השכנים. “בדרך כלל אתה, עמיחי, מחזק אחרים בשמחה שלך ובאהבת התורה. בעזרת השם, אנחנו נחזור ונשקם את עצמנו. אמרתי לכולם שעוד נחזור בלי פחד, ואני יודע שמדינת ישראל תעשה הכול כדי שנוכל לשוב הביתה בביטחון ובשלום”.

רגע אחרי זה יאיר שואל את עמיחי איזה ניגון ירצה לשיר. עמיחי, בניד ראש קל, מסכים לניגון של שמחת תורה. “ומאירים את העולם, בתורה ומעשים טובים”, מתחיל יאיר לשיר עם הנוכחים בחדר, כשעמיחי משתתף עימם ללא קול.

“מה עם בית הכנסת?” שפתיו של עמיחי נעות אחר כך בשאלה. יאיר מספר לו שבית הכנסת עומד על תילו, ושייתכן שהחיילים שמוצבים בקיבוץ מתפללים בו. “גם אנחנו נחזור אליו, בעזרת השם, בביטחון מלא”. עמיחי שוב מהנהן בראשו.

(בת חן אפשטיין אליאס, ישראל היום, 19.10)

 

 

 

 

איתי כהן בן ה15 מאור הנר בעוטף ישראל הוא טריאתלט נוער. הוא מתאמן שנים ארוכות ברכיבת אופניים, ריצה ושחייה. 

בבוקר שמחת תורה הוא יצא עם חבר ואבא של חברו לאימון רכיבה בכפר עזה. בדרך הם נתקלו בכ15 מחבלים שירו על רכבם, ותוך כדי הירי אבא של החבר הצליח להיחלץ מאיזור האש ולהגיע לתחנת דלק ליד כפר עזה. 

בתחנת הדלק איתי הרגיש שנפצע וכשהביט במראה ראה את פניו מדממות, אך חשב שהמצב יחסית קל. בינתיים, תוך כדי שהאיזור מלא במחבלים, מצליחים לפנות את איתי לבית החולים וולפסון שם מתברר שהוא איבד את הראייה בעינו הימנית, והוציאו קליע מראשו. 

איתי מתעקש לשמור על אופטימיות: “איבדתי את הראייה בעין אבל נמשיך. זה לא מגביל אותי כל כך ואני יכול לעשות עדיין כל מה שאני רוצה. עוד מעט נחזור גם לים, לגלוש, לרכוב, לשחות, לרוץ, הכל”. 

בנוסף, הוא מבקש להעביר מסר למי ששומע את סיפורו: “לא לוותר! תעשו ספורט כמה שאתם יכולים, תהנו מהחיים ואל תישברו אף פעם”. 

 

 

 

 

 

 

כרטיסיות ערכים (מוזמנים להוסיף עוד)

⦁ רעות

⦁ הקרבה

⦁ אהבת הארץ

⦁ אהבת המדינה

⦁ מסירות

⦁ חברות

⦁ גבורה

⦁ אומץ לב

⦁ נחישות

⦁ טוב לב

⦁ אחריות

⦁ עין טובה

⦁ משפחתיות

⦁ תעוזה

⦁ אמונה

⦁ רגישות

⦁ מקצועיות

⦁ יוזמה

⦁ התמדה

⦁ רצון

⦁ ביטחון עצמי

שתף שתפו בפייסבוק שתפו בטוויטר