איתור סניפים וכפרי בוגרים
פעולה ממערך“ברך את מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו”. כולנו יודעים לדקלם את זה, אבל מה זה בדיוק אומר? מה המקור ההלכתי להקמת מדינה יהודית? למה זה חשוב כל כך? ומה זה אומר לגבינו?
פתיחה:
אפשרות 1 – פזרו בחדר כרטיסיות שבהן סיבות מדוע כדאי לחיות במדינת ישראל (נספח 1), וחלקו לכל חניך וחניכה 5–10 מדבקות. בקשו מכל אחד להדביק את המדבקות על הכרטיסיות שתואמות את הסיבות שבגללן הם חיים במדינת ישראל. אפשר להדביק יותר ממדבקה אחת על כל כרטיסייה.
אפשרות 2 – הניחו על הרצפה כרטיסיות שבהן סיבות מדוע כדאי לחיות במדינת ישראל (נספח 1) ובקשו מהחניכים לדרג אותן מהסיבה הנכונה ביותר לגביהם ועד הסיבה הכי פחות חשובה להם.
סיכום הפתיחה – יש הרבה סיבות לחיות במדינת ישראל, והרבה מהן טובות, יפות ונכונות, אבל יש אחת שאנחנו לא רגילים לדבר עליה, ואולי היא הפתיעה כמה מכם: “להקים מדינה יהודית זו מצווה”. בפעולה הקרובה נעסוק במצווה הזאת ונראה איך היא באה לידי ביטוי בחיים שלנו כיום.
שלב א:
אפשרות 1 – פזרו על הרצפה כרטיסיות מצוות (נספח 2) ובקשו מהחניכים למיין את המצוות לשתי קבוצות כראות עיניהם. אחרי שהם יחלקו הציעו אתם חלוקה אחרת: הניחו בצד ימין את כל המצוות הקשורות להקמת מדינה ובצד שמאל את כל המצוות שאינן קשורות למדינה. הראו לחניכים שיש הרבה מצוות שקשורות להקמת המדינה וביסוסה. הקמת מדינת ישראל כמדינה יהודית היא בעצם מצווה!
אפשרות 2 – הסבירו לחניכים שיש הרבה מצוות שקשורות להקמת מדינה: מצוות המחייבות אותנו לשלוט בארץ, לכבוש אותה, וכן מצוות שאנו מחויבים בהן רק כשרוב יהודי שולט בארץ (וכשאין שלטון יהודי אנו מחויבים בהן רק מדרבנן). חלקו לכל חניך וחניכה כתר שעליו מצווה (נספח 2) הקשורה למדינה בלי שיראו מה כתוב להם על הכתר. כל החניכים יסתובבו בחדר ויצטרכו לרמוז לחבריהם בפנטומימה מהי המצווה הכתובה להם על הכתר. חניך שיגלה מה המצווה שלו – ינצח.
אפשרות 3 – הסבירו לחניכים שיש הרבה מצוות שקשורות להקמת מדינה: מצוות המחייבות אותנו לשלוט בארץ, לכבוש אותה, וכן מצוות שאנו מחויבים בהן רק כשרוב יהודי שולט בארץ (וכשאין שלטון יהודי אנו מחויבים בהן רק מדרבנן). שחקו טאבו עם החניכים (נספח 3): בכל פעם בקשו מתנדב, והוא יקבל קלף. על המתנדב להגדיר את המצווה שכתובה בראש הקלף בלי להשתמש במילים הכתובות למטה.
לסיכום שלב א אפשר להקריא את דברי הרב אליעזר מלמד (נספח 4).
שלב ב:
אפשרות 1 – בקשו מאחד החניכים לספר את הסיפור כיפה אדומה או כל סיפור מוכר אחר. במהלך הסיפור הפריעו לו לספר את הסיפור כראוי: העירו הערות על הסיפור, השלימו אותו בעצמכם, הוסיפו פרטים, דייקו נקודות (אפשר לבקש מראש מאחד החניכים שיעשה את זה).
לאחר שהחניך יסיים לספר את הסיפור שאלו אותו: איך הרגשת?
סביר להניח שהוא יגיד שהיה לו קשה שכל הזמן הפריעו לו ושהיה מעדיף לבצע את המשימה בעצמו.
הסבירו לחניכים שככה בדיוק מרגיש עם ישראל בגולה ללא שלטון יהודי. לכל עם יש תפקיד בעולם. התפקיד של העם היהודי הוא להפיץ את שם ה’ בעולם. כשאין מדינה יהודית, כשעם ישראל אינו עצמאי ושולט על עצמו, הגויים מפריעים לו כל הזמן למלא את ייעודו. מדינה יהודית מאפשרת לעם ישראל לעשות את מה שהוא אמור לעשות בצורה הטובה ביותר. כפי שאמר הרב דרוקמן: “העצמאות היא כלי לגילוי העצמיות” – רק כשאני עושה דברים לבד אני מצליח להביא את עצמי לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר.
אפשרות 2 – בקשו שני מתנדבים. אחד יקבל כתר שכתוב עליו ‘בעד’, והשני יקבל כתר שכתוב עליו ‘נגד’. כל חניך בתורו יצטרך להציג טענות המבססות את עמדתו בנוגע למדינה יהודית. אפשר למחוא כף כעבור כמה דקות, וברגע זה על המתנדבים להחליף כתרים ועמדות (החניך שהיה בעד מדינה יהודית הופך להיות נגדה ולהפך). אפשר לחלק לכל נציג טיעונים (נספח 5) כדי לסייע להם לעמוד במשימה.
לאחר הצגת הטענות הצביעו בשבט: מי שכנע אתכם יותר? אילו טיעונים היו חזקים יותר? מדוע?
שאלו את החניכים: למה חשוב בכלל שתהיה מדינה יהודית? למה אי אפשר שנחיה בכל מדינה שנרצה ופשוט נקיים מצוות? מה מטרת המדינה היהודית?
עם חניכים משבטים בוגרים אפשר לקרוא את דברי הרב קוק (נספח 6) או להסביר אותם בעל פה: מדינה רגילה אינה גורמת לאושר אמיתי של האדם. היא בסך הכול אוסף של אנשים שיש להם מטרה פשוטה משותפת, מטרה אנושית-ארצית שיהיה להם נוח, שיהיו להם הגנה ושירותים כמו חינוך, תרבות, בריאות וכו’.
אבל במדינת ישראל, שכל הייעוד שלה הוא ייעוד אלוקי, המטרה אחרת. מדינה כזאת גורמת אושר אמיתי לאדם, כי כל המטרה שלה היא להפיץ את שם ה’ בעולם, לגרום שה’ יהיה אחד ושמו יהיה אחד.
הסבירו שמדינה היא הכלי הטוב ביותר למימוש הפוטנציאל הגלום באדם ולמימוש תרבותו. כפי שאמר הרב דרוקמן: “העצמאות היא כלי לגילוי העצמיות”. אם כן, מדינת ישראל היא אחד האמצעים של עם ישראל להפיץ את שם ה’ בעולם.
אפשרות 3 – קראו עם החניכים את הקטע משיחות הרב צבי יהודה (נספח 7). שאלו את החניכים: מדוע לדעתכם הקמת מדינת ישראל היא “התגלות מלכות שמיים”?
שלב ג (מתאים לשבטים בוגרים בלבד):
עד עכשיו דיברנו על שהקמת מדינה היא מצווה, אבל הרבה פעמים אנחנו רואים שיש דברים במדינה שאינם נעשים על פי ההלכה. אם כן, מה צריך להיות היחס שלנו למדינה כזאת, שאינה על פי התורה? האם אנחנו עדיין צריכים להיות חלק ממנה?
קראו עם חניכים את הסיפור על איוון הרשע (נספח 8). הסבירו לחניכים שגם במדינה שלנו יש כמה ‘איוון’, ואנחנו, אם לא נהיה שותפים במדינת ישראל, אם נמשיך לישון כמו אנשי העיירה ולא נקום לסליחות, לא נצליח לעשות גם דברים חיוביים במדינה ולקדם אותה!
שלב ד:
אפשרות 1 – הניחו על הרצפה את הכרטיסיות מתחילת הפעולה שמפרטות את המצוות הקשורות למדינה (נספח 2) ובקשו מהחניכים לחשוב אילו מצוות הם יכולים לקיים ביום-יום וכיצד.
אפשרות 2 – עשו עם החניכים הפרשת חלה, שהיא מצווה התלויה בארץ שאנו מחויבים בה מדאורייתא רק כשרוב יהודי שולט בארץ.
אפשרות 3 – חלקו את השבט לשלוש קבוצות, וכל קבוצה תצטרך להציג ביצירתיות את מה שלמדנו במהלך הפעולה (שיר, קטע בחרוזים, הצגה, שלט וכדומה).
נספח 1 –
כרטיסיות סיבות לחיות בארץ
להקים מדינה יהודית זו מצווה
………………….
ההורים שלי נולדו פה
………………….
זו ארץ האבות
………………….
יש אנטישמיות במדינות אחרות
………………….
זו המדינה החזקה בעולם
………………….
זו מדינת היהודים
………………….
אני מזדהה עם האנשים שחיים פה בארץ
………………….
דורות לפניי חלמו לגור במדינת ישראל
………………….
נולדתי פה
………………….
התרגלתי לזה
………………….
נספח 2 –
מצוות הקשורות למדינה
מצוות שאינן קשורות למדינה
מינוי מלך
………….
הפרשת חלה
………….
יובל
………….
שמיטה
………….
תרומות ומעשרות
………….
מחיית עמלק
………….
הורשת הארץ
………….
הקמת צבא
………….
יישוב הארץ
………….
שמירת הלשון
………….
תפילה
………….
צניעות
………….
נטילת ידיים
………….
ברכת המזון
………….
צדקה
………….
כיבוד הורים
………….
כשרות
………….
נספח 3 –
טאבו
המצווה: מינוי מלך
אסור להגיד:
שלטון
ראש ממשלה
לבחור
דוד
המצווה: הפרשת חלה
אסור להגיד:
לחם
בית מקדש
לשרוף
בצק
המצווה: יובל
אסור להגיד:
שמיטה
חמישים שנה
שחרור עבדים
שבע שנים
המצווה: שמיטה
חקלאות
אדמה
שבע שנים
לזרוע
המצווה: מחיית עמלק
אסור להגיד:
עם
המן
מלחמה
אגג
המצווה: הורשת הארץ
אסור להגיד:
יהושע
מלחמה
נחלות
עמים
המצווה: הקמת צבא
אסור להגיד:
חיילים
מלחמה
מפקד
רמטכ”ל
המצווה: יישוב הארץ
יישובים
ערים
בתים
לגור
נספח 4 –
הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה
ישנם שני צדדים במצווה הכללית של ישוב הארץ […] שהארץ תהיה תחת שלטון ישראל ולא תחת שלטון זר. אולם בכיבוש הארץ המצווה עדיין לא נשלמת, וצריך להוסיף את הצד השני, שהוא ליישב את כל הארץ בפועל, באופן שלא תישאר שממה […]
ביום ה’ באייר, חמשת אלפים תש”ח למניין שאנו מונים לבריאת העולם, בעת הכרזת המדינה, זכה עם ישראל לאחר אלפיים שנות גלות לחזור ולקיים את מצוות ישוב הארץ. שכן בעת הכרזת המדינה הוחלה הריבונות הישראלית על חלקים מארץ ישראל, ובכך התחלנו לקיים את המצווה שהארץ תהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת. ואף שגם לפני הקמת המדינה, כל יהודי שגר בארץ, קיים בעצמו מצווה אישית של ישיבה בארץ. אולם את עיקר המצווה, שהיא המצווה הכללית, שהארץ תהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת, עדיין לא קיימנו. גם בזמנים שגרו בארץ יהודים רבים, כל זמן שהארץ היתה תחת שלטון זר, את המצווה הכללית – לא זכינו לקיים.
נספח 5 –
טיעונים בעד המדינה ונגדה
בעד:
נגד:
נספח 6 –
הראי”ה קוק, אורות ישראל ו, ז
אין המדינה האושר העליון של האדם. זה ניתן להאמר במדינה רגילה, שאינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות גדולה, שנשארו המוני האידיאות, שהן עטרת החיים של האנושיות, מרחפים ממעל לה, ואינם נוגעים בה. מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהויתה תוכן האידיאלי היותר עליון שהוא באמת האושר היותר גדול של היחיד. מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר, ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ד’ בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ד’ אחד ושמו אחד, שזהו באמת האושר היותר עליון.
נספח 7 –
שיחות הרב צבי יהודה, יום העצמאות החמישי
בשנת התשט”ז, לפני ששים שנה, אמר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ”ל: “צריך להרבות בשמחה בחג העצמאות, שמחה על גילוי השכינה ושיבת ציון ושמחה על ישראל הנבנית מחדש. כל בניינה, תקומתה וקיומה של מדינת ישראל ארוגים בניסי נסים שהקב”ה הראה לנו […] כלום אפשר היה לשער לפני חמישים שנה שהתורכים ששלטו בארצנו ביד רמה יגורשו ממנה לגמרי? וכלום אפשר היה להעלות על הדעת לפני עשר שנים שבריטניה הגדולה תאלץ לעזוב את שלטונה בארץ? […] כל טרקטור וכל טנק וכל אווירון המבצר את המדינה, יש בו קדושה אלקית, וכל חלק וחלק וכל פרט ופרט זהו גילוי של התוכן הלאומי האלקי של קדושת ישראל, גם אם חסרה אצל רבים התודעה הזאת שההשגחה העליונה היא היא שמכוונת ומנהיגה את הדברים, הרי זו היא מציאות, עובדה קיימת שאינה זזה ממקומה בין שמכירים בכך בין שאין מכירים בכך […] אמנם עוד לא נכבשה לנו כל הארץ, גם ירושלים מקדש מלכותנו עוד אינה כולה בידנו (הדברים נאמרו לפני מלחמת ששת הימים!), גם הכמות וגם האיכות של שלטוננו על ארצנו טעונות עוד השלמה ושכלול. אבל הקמת המדינה זוהי התגלות מלכות שמים ועלינו להרבות בשמחה ביום העצמאות, שמחה על שזכינו להיות בארצנו העצמאית […]”
נספח 8 –
הסיפור על איוון הרשע
יוסל הגבאי היה יהודי טוב. בכל בוקר היה משכים קום, הולך לבית הכנסת, מתקין את הספסלים לקראת התפילה, מניח את הסידורים המקומם ומכין תה חם למתפללים שהגיעו אט-אט לבית הכנסת. לאחר התפילה היה אוסף את הסידורים, מטאטא את הרצפה ונועל אחריו את בית הכנסת. יהודי פשוט היה יוסל, אך התמיד בעבודתו יום-יום.
ידוע היה בעיירה שיוסל אוהב את עבודתו, אך יותר מכול נהנה יוסל להעיר את יהודי העיירה לסליחות. כשהגיע חודש אלול היה קם בבוקר-בבוקר, עובר בית-בית, דופק על החלונות וקורא: “יהודים יקרים! סליחות! סליחות!”
ימים רעים באו, ויוסל הגבאי חלה ומת והניח אחריו אלמנה אומללה ושמונה יתומים קטנטנים. ימים עברו, חסכונותיה של האלמנה אזלו, ולא נותרה לה ברירה אלא לצאת לעבוד. במה תעבוד? בוודאי שתחליף את יוסל בעבודתו! בכל יום הייתה באה לפני התפילה ומתקינה את הספסלים, חוזרת לאחר התפילה ואוספת את הסידורים.
חודש אלול הגיע, והאלמנה לא רצתה לעשות זאת אך הייתה חייבת, ועוד לפני עלות השחר יצאה החוצה לעבור בית-בית ולהעיר את היהודים לסליחות. אומנם אישה נבונה הייתה, אך דבר אחד לא ידעה: שהבית בקצה העיירה הוא הבית של איוון. אותו איוון עזב את דרך הישר, עזב את דרך התורה, אכל טרפות ונבלות, התחתן עם גויה וכבר הרבה שנים שלא ראו אותו בבית הכנסת, קל וחומר שלא בחודש אלול ולא בסליחות. הלכה אותה אלמנה אומללה, דופקת על חלונו של איוון וקוראת: “יהודים יקרים! סליחות! סליחות!” הציץ איוון מבעד לחלון, רואה את אותה אלמנה. אומנם עזב את דרך הישר, אך מעט רחמים עוד נותרו בליבו היהודי. אמר לאלמנה לשוב אל ביתה ואל ילדיה, והוא יעשה את העבודה במקומה. ואכן כך היה.
עבר איוון מבית לבית, דפק על החלונות וקרא: “יהודים יקרים! סליחות! סליחות!”
דפק על חלונו של מוישה השוחט. “מוישה השוחט! סליחות! סליחות!” הציץ מוישה מבעד לחלון, ראה את איוון, רשע מרושע! ואמר לו: “אתה מעיר אותי לסליחות?! תתבייש לך!” טרק את החלון וחזר לישון.
המשיך איוון בעבודתו. הגיע לביתו של בנימין הסנדלר. דפק על חלונו וקרא: “בנימין הסנדלר! סליחות! סליחות!” הציץ בנימין מבעד לחלון, ראה את איוון, רשע מרושע! ואמר לו: “אתה מעיר אותי לסליחות?! תתבייש לך!” טרק את החלון וחזר לישון.
המשיך איוון בעבודתו כפי שהבטיח לאלמנה. הגיע לביתו של רפאל, מלמד תינוקות. דפק על חלונו וקרא: “רפאל מלמד תינוקות! סליחות! סליחות!” הציץ רפאל מבעד לחלון, ראה את איוון, רשע מרושע! ואמר לו: “אתה מעיר אותי לסליחות?! תתבייש לך!” טרק את החלון וחזר לישון.
באותו בוקר שום יהודי בעיירה לא קם לסליחות.