מעבר לתפריט (מקש קיצור 1) מעבר לתפריט תחתון (מקש קיצור 2) מעבר לאזור חיפוש (מקש קיצור 0) מעבר לתוכן העמוד (מקש קיצור 3)

כל עוד בלבב פנימה

סוג הפעולה
פעולה
מתאים לגיל
אופק | יובל
משך הפעולה
עד שעה
מערך
  • מתאים לשבת
  • פעולה ממערך
0 מדריכים אהבו את הפעולה
עמוד הפייסבוק של המרכז

תקציר הפעולה

כמו שראינו בשבועות האחרונים, כבר יש לנו מדינה יהודית, והיא משגשגת בזכות דורות שכספו אליה ופעלו למימושה ובעזרת ה’ כמובן. עם כל הטוב שפגשנו יש עוד למה להמות ויש משימות שצריך לעשות כדי לפרוח ולהתקדם. המציאות עדיין לא שלמה. בפעולה זו ניפגש עם יעדים ומשימות העומדים בפנינו ועם ההמיה הדרושה לפעילותנו היום.

 

מטרות הפעולה

1. החניכים ייפגשו עם ההמיה ככוח המניע לפעולה.
2. החניכים יבינו שעל אף המציאות הטובה שאנו חיים בה יש עוד מה להמות ולשאוף. וכן, שיש עוד מה לעשות כדי לממש את החלום במלואו.
3. החניכים יציעו יעדים שעוד צריך לשאוף אליהם בימינו.

ציוד: חפץ למרוץ שליחים, תמונות (נספחים).

מהלך הפעולה

שלב א’ | מפגש עם דמויות שפועלות בימינו

  • היכרות עם דמויות: קראו עם החניכים על דמויות מדורנו המבטאות המייה והראו להם את התמונות (נספח 1).
    שאלו את החניכים:
    א. מה משותף לכל האנשים האלה?
    ב. כיצד הצליחו לפעול ולשנות דברים במציאות?

סיכום ביניים

לכל האנשים שפגשנו היו חלומות ושאיפות, הם המו וכספו לתיקון המציאות שחיו בה מתוך חיבור עמוק לערכים היהודיים שגדלו וחונכו עליהם ומתוך רצון להיות שותפים בשיבת עם ישראל לארצו ולסייע בפיתוח מדינת ישראל.

שלב ב’ | מרוץ שליחים

  • חלוקה לשתי קבוצות: העמידו חברי כל קבוצה במרווחים גדולים ביניהם.
    חבר הקבוצה הראשון יקבל חפץ, ויהיה עליו להעביר אותו לבא אחריו. האחרון יצטרך להביא את החפץ לקו הסיום. הקבוצה המנצחת היא הקבוצה שתצליח להביא את החפץ שלה ראשונה לקו הסיום.
  • דיון: שאלו את החניכים-
    האם הייתם יכולים לנצח אילו היה מחליט אחד מחברי הקבוצה שהחפץ כבר הגיע ליעד, ולא היה מעביר אותו לבא אחריו?לפעמים היום אנחנו מרגישים שאנחנו כבר מספיק קרובים לקו הסיום או אפילו חושבים שהגענו אליו, כי המציאות שאנחנו חיים בה טובה כל כך. אנחנו באמת קרובים מאוד בזכות הדורות הקודמים שהמו, כספו ופעלו כדי שהמשימות החשובות של עם ישראל יעברו עד אלינו וכדי שתקום לנו מדינה שבה נוכל להגשים ולהשלים אותן. אם אנחנו רוצים להגיע גם לקו הסיום ולוודא שהמאמץ לאורך הדורות ישתלם, עלינו להמשיך להמות ולפעול בעצמנו ולא לעמוד במקום.

שלב ג’ | היינו כחולמים

  • קטע מקור: הקריאו לחניכים את המילים שכתב הרב נריה, ‘גדולים החולמים’ (צ’ופר).
    הרב נריה אומר שחשוב לחלום חלומות גדולים, אך ההגשמה שלהם במציאות מתחילה מלחלום חלומות קטנים יותר. ראינו בשלבים הקודמים של הפעולה שכדי להגשים את הערכים היהודיים שאנחנו כוספים אליהם יש צורך בחלומות שמחוברים לנפש היהודית, וזה הכוח של ההמיה. כעת נרצה להציע חלומות ויעדים קטנים שהם חלק מההמיה הגדולה.
  • בקשו מהחניכים להציע חלומות ויעדים קטנים שלדעתם צריך לשאוף אליהם בימינו.

סיכום

בפעולה הבנו שהמציאות הטובה שאנו חיים אינה שלמה, ויש עוד לאן להמות ולשאוף עוד במובן הלאומי של המדינה שלנו. פגשנו אנשים שפועלים בימינו מתוך המיה וחלומות, והצענו בעצמנו חלומות ויעדים קטנים שצריך לשאוף אליהם. ובעיקר הבנו שיש לפעולה ההמייה כח עצום המסוגל להניע אותנו בחיים האישיים והלאומיים תוך הצבת יעדים ומטרות ובעיקר דרך חיבור לחזון הגדול.

הצעה לצ’ופר

“גדולים החולמים חלומות גדולים
והופכים חלומות למציאות.
גדולים העוסקים במעשים קטנים
והופכים את המעשים לגדולים.
אבל
הקטנים החולמים על גדולות ואינם עוסקים
בקטנות, אין להם עולם.
שכן החלומות נשארים בחלומם.
הקטנים בקטנותם
והעולם תהו ובהו”
(הרב משה צבי נריה זצ”ל)

נספחים

להדפסת הנספחים – לחצו כאן!

נספח 1: דמויות שפועלות בימינו

1. הרב יעקב שמריה

הרב יעקב שמריה חי באנגלייה, בעיר לידס, ושימש שם רב של קהילה גדולה ומכובדת. חייו של הרב שמריה היו חיים נטולי דאגות: הוא היה נשוי בשמחה ובאושר לאשתו הרבנית רבקה וגידל בשמחה את ששת ילדיו. הייתה לו פרנסה מכובדת וחשובה, שסיפקה לו גם משכורת, גם מעמד חברתי מכובד וגם עיסוק במה שאהבה נפשו: תורה.
לפני כעשרים שנה החליט הרב שמריה להגשים את חלומו ולעלות לארץ ישראל. ההחלטה הייתה לא פשוטה: לעזוב מקום מגורים, חברה מוכרת, משרת רב מכובדת ופרנסה בטוחה לצורך מעבר אל הלא נודע, ובכל זאת היה ברור לרב שמריה שזה מה שצריך לעשות: אהבת הארץ איננה סתם מילים פורחות באוויר אלא ערך שצריך לפעול למימושו בפועל.
הרב שמריה עלה לארץ, ליישוב בית אל. החיים בארץ היו לא קלים, ובכל זאת בחיוך ובאהבה קיבל הרב שמריה את המחירים שהעלייה לארץ גבו ממנו, והיה אומר: “אני יודע מה המחירים שאני משלם על הצעד שעשיתי, אבל אני מקבל אותם באהבה”.
בסוף ימיו פתח הרב שמריה דוכן של ספרי קודש ליד המכולת בבית אל, וכל מי שעבר שם היה רגיל לראות אותו יושב ומעיין בספר שלפניו. אין כמו הדוגמה החיה הזו למסירות נפש של ממש לתורה ולארץ. הוא נפטר בי”א בתשרי תש”ע.

 

2. חרות טקלה

חרות טקלה נולדה באתיופיה. אביה, אלקה טקלה, היה מורה לעברית וחינך את ילדיו ברוח הציונות ואהבת ישראל. חרות למדה לימודי סיעוד, התחתנה וגרה עם בן זוגה באדיס אבבה בשכנות ליונה בוגלה, שהיה איש חינוך שפעל למען עליית יהודי אתיופיה. היא ובן זוגה עבדו בבתי חולים באתיופיה, ונולדו להם שמונה ילדים. בשנת 1977 נהרג בעלה בתאונת דרכים, וחרות שבה להתגורר באדיס אבבה ולגדל בעצמה את ילדיה. היא התמנתה למיילדת הראשית, יועצת לתכנון המשפחה ומנהלת טיפת חלב בבית החולים האמריקני בעיר, ושימשה גם יו”ר ארגון נשים מקומי.
במהלך שנות השבעים פגשה טקלה את יאמטו נגוס עזרה, שהייתה פעילת עלייה, ויאמטו הכירה לה פעילי עלייה נוספים. בשנת 1982 גייסה את חרות האגודה האמריקאית למען יהודי אתיופיה לפעול למען העלייה לישראל. כך החלה בפעילות ציונית מחתרתית בתקופה שפעילות זו נחשבה בלתי חוקית. אגב סיכון חייה סייעה בהסתרת עולים, בהענקת טיפול רפואי, בהוצאת דרכונים, בהעברת כספים ובאיתור מקומות מסתור. לפעמים אף טיפלה בביתה בעולים ובפעילי עלייה שנזקקו לטיפול רפואי, כדי להסתירם מעיני השלטונות. בתקופה זו עלו לישראל חמישה מילדיה, ושלושת הצעירים נותרו עימה.
ב-1986 תפסו השלטונות קבוצת יהודים בדרכה לעלות לישראל. אנשיה נחקרו בעינויים קשים ולבסוף נשברו והסגירו את חרות, שסייעה להם. המשטרה עצרה את חרות, והיא נכלאה בבית סוהר באדיס אבבה. היא נאסרה בניתוק מוחלט מילדיה ובני משפחתה, נכלאה בצינוק, עברה עינויים והתעללות, סבלה מקור ומרעב, נחקרה באכזריות, אבל סירבה להסגיר את שותפיה לפעילות העלייה. לאחר חצי שנה בצינוק הועברה לתא גדול יותר עם אסירות נוספות. בנה הבכור שב מישראל לאתיופיה כדי לסייע בגידול אחיו הקטנים, ורק אחרי יותר משנה מאז נכלאה אימו הצליח להיפגש עימה בכלא. ב-20 ביוני 1988 שוחררה חרות טקלה מהכלא והתאחדה עם ילדיה. מוסדות רפואיים באתיופיה סירבו להעסיק אותה בעקבות מאסרה.
שנתיים אחר כך עלתה חרות לישראל עם שלושת ילדיה הקטנים. היא הוכרה כאסירת ציון, התגוררה בחולון ועבדה בבית היולדות הקריה בתל אביב. לאחר מכן עברה לחדרה והייתה מורה של עולים חדשים, מגשרת המסייעת לעולים בהשתלבותם בישראל ורכזת במעון קשישים.

3. משה מושקוביץ

משה (מושקו) מושקוביץ היה איש חינוך ופעיל ציבור ישראלי. הוא חלם חלומות רבים והגשים אותם, והיו שכינו אותו בעל החלומות. החלום הכי גדול של מושקו היה לחדש את היישוב היהודי בגוש עציון לאחר כיבושו מחדש במלחמת ששת הימים, ומושקו פעל למען חידוש היישוב בגוש, היה ממייסדי ישיבת הר עציון, שסביבה נבנה היישוב אלון שבות, ועזר בהקמת יישובים רבים אחרים, בהקמת מוסדות ובפיתוח ההתיישבות בסביבה.
כל חייו, ממש עד מותו, היה מושקו שותף להגשמת חלומות ולפיתוח הארץ והחברה. הוא היה בעל תפקידים חשובים בעמותות רבות ועמל כדי להפוך את המדינה שלנו למקום טוב יותר לחיות בו.
מושקו נפטר לפני שנתיים כשהיה בן 96.

 

4. השומר החדש

ארגון חברתי חינוכי וציוני שהקימה בשנת 2007 קבוצת מתנדבים אוהבי הארץ שהמו ופעלו לחזק את הארץ ואת החיבור של העם אליה. מטרתו של הארגון היא לשמור על אדמות המדינה אגב סיוע לחקלאים ולגורמי האכיפה לצד חיבור אזרחים וצעירים לאדמה, לאהבת הארץ ולזהות ציונית.
פעולות הסיוע והחיבור נעשות על ידי התנדבות חקלאית מגוונת לצד פעילויות חינוכיות שערכי העמל, הערבות ההדדית, האומץ האזרחי ואהבת הארץ הם עמודי התווך שלהן.
מאז הקמתו השומר החדש מחזק את תחושת אהבת הארץ בקרב עשרות אלפי מתנדבים המסייעים למאות חקלאים וגופים ארציים לשמור על אדמות המדינה, וכל זה מתוך לימוד ערכי הציונות בשיח המעניק חוויית בירור וגיבוש של הזהות האישית והלאומית.

 

דעתך חשובה לנו